סירוגו — קשירתו:
מתוכו — שיש נקבים בארכבותיו ותוחבין בהן ראשי רצועות התלויות בעור ועונבים ואין מרכיבין הרצועה על גבי ארוכות המטה:
סירוגה מעל גבה — החבלים מרכיבין על ארוכות המטה מיכן ומיכן ואורג והוא סירוג:
העריסה — עריסת תינוקות בריי"ץ:
משישופם בעור הדג — משפשפם בעור הדג כדי להחליק הארוכות ליפותם:
למה לי שיפת עור הדג — הלא אין יופיה ניכר שהרי מכוסות הן תמיד בראשי החבלים המסורגין על גבן:
מטה אעולי ואפוקי בבזיוניה — בבזעים ונקבים של ארוכות מכניס ומוציא ראש החבל ומסרג:
באבקתא — לולאות התלויות בנקבי ארכובותיו ובהן מכניסין ראשי רצועות התלויות בשפת העור:
שנקליטיה יוצאין — נקליטין שני עצים ארוכים ומעמידין אותן באמצע דופני המטה אחד מראשותיה ואחד מרגלותיה ומפוצלין הן בראשותיהן ומניחין קנה מזה לזה ועליו פורסין הכילה ויש שמחברין אותן נקליטין למטה והיינו יוצאין שמחוברין ויוצאין מן המטה ואין יכול לכפותה מפני נקליטיה:
זוקפה — על מראשותיה או על מרגלותיה וארכובותיה למעלה ודיו:
מתני' ופורץ — גדרות אחרים:
לעשות לו דרך — לשדהו ולכרמו:
חלק בראש — חלק היפה בורר ראשון ונוטל מחצה:
גמ' בפרשת מלך — בספר שמואל (א ח) בניכם ובנותיכם יקח וכיוצא בהם:
רב אמר לא נאמרה פרשה — דשמואל אלא לאיים עליהם שתהא אימת מלכם עליהם אבל אינו מותר לעשות:
ה"ג רבי יהודה אומר לא נאמרה פרשה זו אלא לאיים עליהם — ולא גרס ליראם ולבהלם דהא לרבי יהודה יפה כיוונו שהרי נצטוו ישראל על כך והכי גרס לה בתוספתא:
שלש מצות — להכי נקט שלש הללו שהן תלויות זו בזו לעשותן כסדרן כדמפרש לקמן בתחלה מלך ואחריה עמלק ואחריה בית הבחירה:
בכניסתם לארץ — דבכולהו כתיב ירושה וישיבה וירשתה וישבת בה ואמרת אשימה עלי מלך (דברים י״ז:י״ד) בעמלק כתיב (שם כה) והיה בהניח ה' וגו' ובבנין בית הבחירה כתיב (שם יב) ועברתם את הירדן וישבתם בארץ וגו' והדר כתיב והיה המקום וגו':
לא נאמרה פרשה זו — דשום תשים עליך מלך משום מצוה אלא כנגד תרעומתם שגלוי לפניו שעתידים להתרעם על כך ולומר והיינו גם אנחנו ככל הגוים שנאמר ואמרת אשימה עתידין אתם לומר כן:
ר' נהוראי אמר כו' לא גרסינן ליה בתוספתא ותדע דשיבוש הוא דהא קי"ל בעירובין (דף יג:) דהוא רבי נחמיה הוא רבי נהוראי:
עמי הארץ קלקלו — דאילו זקנים שאלוהו לשופטם ולרדות הסרבנים שבהם אבל עמי הארץ תלו עליו מלחמותיהם שאמרו ויצא בראשינו ונלחם את מלחמתנו:
בתחילה — קודם שנשא שלמה נשים נכריות מלך אף על עליונים:
וכשם שמלך על תפסח ועזה כך מלך על כל העולם כולו — והכי קאמר קרא כי הוא רודה בכל עבר הנהר כמתפסח ועד עזה:
על מקלו — שהשליכו אשמדאי מכסאו כדאמרינן במסכת גיטין (דף סח:):
גונדו — טליתו ובסדר טהרות (כלים פרק טז) פירש רב האיי מקידה הוא מקידה של חרש ודומה לו חד אמר קודו וחד אמר מקלו (ויקרא רבה פרשה אחרי) והוא מקידה ששותה בה מים:
מלך והדיוט — ושוב לא חזר למלכותו:
