בעליל לעיר — במפורסם לכל שקרוב הוא לעיר זו מכל עיירות:
בית פגי — מקום לפנים מן חומת העיר ונדון כירושלים לכל דבריו:
מצאן — זקן ממרא לסנהדרין חוץ ללשכת הגזית שהיתה בהר הבית:
יכול תהא המראתו המראה — לידון בחנק:
אילימא — דנפוק מקצתן והורו אותן שבחוץ והמרה על דבריהם מאי איריא מקום גורם תיפוק לי דפטור משום דילמא הנך דבלישכה כוותיה סבירא להו:
שררך אגן הסהר — כתיב ודרשינן באחד דיני ממונות (ד' לז.) אל יחסר המזג אם נצרך אחד מהן לצאת אם יש שם עשרים ושלשה כנגד סנהדרי קטנה יוצא ואם לאו אינו יוצא:
על העיר — על ירושלים וצריך לקדש התוספת בשתי תודות ובשיר כדאמרינן בשבועות (ד' יד.):
הקרים — החמיץ:
החלידו — דרוייל"א בלע"ז:
לקוחות — סוחרים בקיאים בשומא:
בת אבא סוראה — אשת רב פפא כדאמר בכתובות פ' אלו נערות (כתובות ד' לט.) אמר רב פפא אמרה לי בת אבא סוראה כו' והיתה עושה לעצמה:
צינורא — מזלג קטן שטוין בו זהב:
כשמואל — לקמן בשמעתין:
עשרה כהנים כתובין — בפדיון הקדישות שלשה בפרשת ערכין שהיא ראשונה ושלשה בפדיון בהמה וארבעה בקרקעות:
אילימא משום דכתיב בהו — שלשה כהנים בפדיון בהמה דהיינו פדיון הקדש והוא הדין לשאר הקדשות:
תסגי בארבע אלמה תנן הקרקעות תשעה וכהן — אלא משום הכי בעי קרקעות עשרה משום דפרשה אחרונה היא וכדשלים פרשת הקרקעות כבר נשלמו י' כהנים ותלמד תחתונה מעליונה לכהן תהיה אחוזתו לא ממניינין דלאו בשומא כתב אלא והעריכו הכהן כערכך הכהן וחשב לו הכהן וכיוצא בהן:
הקדשות — דהיינו פדיון בהמה טמאה שהיא אמצעית ומשלמי בה שיתא כהנים דהא איכתיבא לה פרשת ערכין גבה ניבעי שיתא:
ערך — לא שייך גבי כלים אלא באדם ונותן לפי שניו כמו שכתוב בפרשה:
