עמון ומואב — קרובין לישראל שבאו מלוט בן אחי אברהם ורחקן המקום שלא יבאו בקהל ל"א קרובין ממש ליכא למימר דהא מדין מבני קטורה היו בני אברהם וקרובים היו בני מדין לישראל יותר מעמון ומואב שהם בני אברהם אלא עמון ומואב שכנים וקרובים היו לארץ ישראל ומדין רחוקים להם היו:
וישבו בלשכת הגזית — ממשפחות סופרים והאי קרא מפרש ליה כולי בסיפרי בפרשת ויאמר משה לחובב:
המה הקינים הבאים מחמת אבי בית רכב — וקינים אלו בניו של יתרו דכתיב ובני קיני חותן משה ובניו של יתרו הן הן בניו של רכב דכתיב הקינים הבאים מחמת אבי בית רכב וכתיב (ירמיהו לה) ולבית הרכבים אמר ירמיהו כי כה אמר ה' [וגו'] יען אשר שמעתם [על] מצות [יהונדב] אביכם [וגו'] לא יכרת איש ליונדב בן רכב [עומד] לפני כל הימים ואמרינן בסיפרי אפשר נכרים הם ונכנסין להיכל והרי כל ישראל לא נכנסו להיכל אלא שהיו יושבין בסנהדרין ומורין בדברי תורה. מ"ר:
ממיכה — דאמרינן לעיל הניחו לו שפתו מצויה לעוברי דרכים:
ומשרה שכינה על נביאי הבעל מחברו של עדו הנביא — דעדו הנביא נתנבא על מזבח בית אל שיחרב מפני שהעמיד בו ירבעם צלמים דכתיב (במלכים א י״ג:א׳) והנה איש האלהים בא מיהודה וגו' ויאמר מזבח מזבח ומפרש בסדר עולם דהיינו עדו הנביא ובא נביא השקר והטעהו לעדו והשיבו לבית אל והעבירו על מצות הקב"ה שאמר לו לא תשוב לבית אל והאכילו ובזכות שהאכילו שרתה עליו שכינה שנאמר ויהי דבר ה' אל האיש הנביא אשר השיבו להאכילו אצלו:
ושגגתה עולה זדון — שהרי מצינו ביהונתן ששגג ולא הלוהו לדוד שתי ככרות ונענש דאמר רב יהודה וכו':
לווהו — לשון לויה:
לא נהרגה נוב — שלא היה צריך דוד לשאול לחם מכהני נוב ולא היה דואג מלשין עליהם:
ולא היה שאול נהרג — על אותו עון:
שמוטל — דאביו יותם ובנו חזקיה:
ושאר מישראל ששבו להיות בניך ותלמידיך וכל מי שישוב לביתך דהיינו תלמידיו כדמתרגמינן ושאר' דלא חטאו ודתבו חטיאי תלמידוהי:
מאי כובס דכבשינהו לאפיה — שכבש את פניו והיה מתבייש מפני ישעיה:
כובס — כמו כובש:
אוכלא דקצרי סחף ארישיה — כלי מנוקב של כובסין שמזלפין בו מים על הבגדים ואותו כלי הפך אחז על ראשו כדי שלא יכירו ישעיה שהיה מתבייש [ממנו]:
יאשיהו — בן אמון:
חזקיהו — אבי מנשה:
[ברא מזכה אבא וכו'] — יאשיה מזכה אמון אביו ולא חזקיה מנשה בנו דכתיב אין מידי מציל ודרשינן ליה בהגדה אין אברהם מציל וכו':
השתא דאתית להכי — דברא מזכה לאבא:
אחז נמי — לא תימא דכבשינהו [לאפיה] אלא מפני כבודו של חזקיה לא מנאוהו:
מפני מה לא מנו את יהויקים — באותן שאין להם חלק. [לעוה"ב]:
משום דר' חייא בר אבויה — שנתכפר על שלא ניתן לקבורה וכל הני מפני מה לא מנו לא בעי אלא מהנך דהוו רשעים גמורים כדחשיבנא להו לעיל אחז חתם את התורה וכו':
[זאת ועוד כו' — נקמה נעשית בה כבר ועוד אחרת תעשה בה]:
פרידא — כך שמו:
סיפתא — ארגז:
בשביל הטוב מה אות — בשביל חזקיה [ששיבח את] עצמו דאמר הטוב בעיניך עשיתי גרם לו שאמר מה אות כי אעלה בית ה' ששאל אות מהקב"ה שעבירה גוררת עבירה:
אכלו נכרים על שולחנו — אותם ששלח לו מרודך בלאדן ספרים ומנחה על ידם:
ומשמש עליו — כגון חזקיה דאמרינן לקמן אשתו השקתה עליהם:
גורם גלות — דכתיב וישמח עליהם חזקיהו ויראם את (כל) בית נכתה וכתיב בתריה ומבניך אשר יצאו ממך יקחו והיו סריסים בהיכל מלך בבל:
אשתו השקתה עליהם — היא עצמה מוזגת להם והיינו בית נכתה לשון מנכה על שם צלע שנפחתה מן האדם וממנה נברא אשה:
בית גנזיו — והכי מתרגמינן בית גניזוהי ומנחם פתר במחברתו לשון סממנים כמו (בראשית לא) נכאת וצרי ולוט:
זין אוכל זין — כגון פרזלא דשליט בפרזלא:
איכה — ל"ו בגימטריא:
ל"ו כריתות — בכריתות (דף ב.) חשיב להו:
לקו בא"ב — שכל מגילת איכה סדורא באלפא ביתא:
בטח בדד — שיושבין יחידים ואינן מתיראין לא מן הנכרים ולא מן חיות רעות:
רבתי עם — עם שמתרבה והולך יותר משאר עם:
קטנה לגדול — ש"ז של קטן אינו מבושל ואינו מזריע מהר כשל גדול וכן רחם של קטנה אינה קולטת מהר כשל גדולה לפיכך משיאין גדולה לקטן כדי לכשתהא זרעו [מבושל] קולט מהר וקטנה לגדול כדי שיהא שכבת זרעו קולט מהר ולא קטנה לקטן ששוהין להוליד ולא קטן וקטנה ממש אלא שעומדין על פרקן וראויין הם להוליד ומיהו אין זרע שלהם מבושל כל כך:
