הכי קאמר איזה עני רשע ערום — שבשביל עניות מרשיע זה המשהה וכו' והכי אתמר אין לך עני רשע ערום בישראל אלא המשהה בתו בוגרת:
לפי דרכו — להנאתו:
למען ספות — לחבור כמו ספו שנה על שנה (ישעיהו כ״ט:א׳):
רוה את הצמאה — שבע בדבר עם צמא לדבר זקן וילדה זאת צמאה לתשמיש וזקן שבע וכן גדולה לקטן:
והמחזיר אבידה לכותי — השווה וחבר כותי לישראל ומראה בעצמו שהשבת אבדה אינה חשובה לו מצות בוראו שאף לכותי הוא עושה כן שלא נצטווה עליהם:
רוה — עובדי כוכבים ששבעים ואינן צמאין ליוצרם צמאה זו כנסת ישראל שצמאה ותאיבה ליראת יוצרה ולקיים מצותיו:
והמכבדה — בתכשיטין נאין:
סמוך לפירקן — עדיין קטנים הם:
סמוך לפירקן שאני — דלאו היינו קטן כולי האי דמשום שנה או חצי שנה לא תזנה עליו:
תקרא וה' יענה — לעיל מיניה כתיב הלא פרוס לרעב לחמך וגו' ומבשרך אל תתעלם היינו נושא בת אחותו ומקרב את קרוביו ואוהב את שכניו נמי כמקרב את קרוביו דכתיב (משלי כ״ז:י׳) טוב שכן קרוב מאח רחוק ומלוה סלע לעני בשעת דוחקו בכלל פרוס לרעב לחמך וכי תראה ערום:
אתהן — משמע ליה לר' ישמעאל את האחת מהן שכן בלשון יוני קורין לאחת הינא וה"ק קרא ואיש אשר יקח את אשה זו אשתו והדר את אמה באש ישרפו אותו ואת חמותו:
ר"ע אומר אותו ואת שתיהן — מפרש ליה הש"ס ואזיל במאי קא מיפלגי הא ודאי לשרוף את אשתו לא קאמר ר"ע:
משמעות דורשין — לשון משמעות המקרא דורשין:
לר' ישמעאל אתהן חדא הוא — ואחמותו קאי ואם חמותו מדרשא דזמה אתיא כדאמר לעיל מנין לעשות למטה כלמעלה וכו':
לר"ע אתהן תרתי משמע — חמותו ואם חמותו וה"ק ישרפו אותו ואתהן הן שתי אמהות כגון לקח את אשה ואת אמה ואם אמה:
רבא אמר חמותו שבא עליה חתנה לאחר מיתת בתה איכא בינייהו — אבל אם חמותו לתרווייהו מדרשא אתיא:
ר' ישמעאל סבר חמותו לאחר מיתה בשריפה — כמחיים דה"ק קרא אפי' אין מתקיימת אלא אחת מהן תשרף דהא ודאי אאשתו לא קאמר קרא דתשרף:
ר"ע סבר — אתהן שתיהן משמע וה"ק אם אשתו קיימת תשרף חמותו ואם לאו אין כאן עונש שריפה אלא איסור ארור שוכב עם חותנתו:
מתני' כבש — פרמי"ר בלע"ז אוחז ראשו של חבירו ותוקפו במים כדי שלא יוכל להרים ראשו וננער ומת:
שיסה — גירה:
השיך — שאחז את הנחש בידו והוליכו והגיע שיני נחש בידו של חבירו פלוגתא דרבי יהודה ורבנן מפרש בגמ':
גמ' לא נאמר יד בברזל — כמה שנאמר (במדבר לה) באבן יד בכלי עץ יד משמע שיש בה מלא אחיזה דבעינן שיעורא אבל בברזל כתיב ואם בכלי ברזל הכהו:
שהברזל ממית בכל שהוא — על ידי תחיבה שתוחב לו מחט בושט או בלבו:
דברזיה מיבריז — פונש"ט בלע"ז אבל הכהו לארכו דרך הכאה שיעורא בעי:
אף על גב דלאו איהו דחפו — אלא שנפל מעצמו ובא זה וכבש עליו ולא נתנו להרים ראשו:
שיכול לעלות משם — אדם אחר כיוצא בזה ושעה גרמה לו:
פטור — הדוחף דלא עביד שיעור מיתה:
או לרבות את המצמצם — היינו כובש שצמצמו שם שלא יקום:
