בוני התלמוד

    מסכת סנהדרין דף ע״ח עמוד א׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    אי לאו כחו תיזיל לתחתתפול מיד כנגדה ולא לצדדין:

    אלא כח כחוש הואאינו כחו חזק אלא קצת כחו יש כאן והאי דלא אזלה לעיל משום שכלה כח חוזק הזריקה והאבן חוזרת לארץ אבל עדיין הולכת היא ממקצת כחו:

    ה"ג ר' יהודה בן בתירא אומר בזה אחר זה האחרון חייב וכו':

    עד דאיכא כל נפשוכיון דמתחילה סייעו הראשונים בהריגתו ליכא כולה נפש במכת האחרון:

    כל דהוא נפשאפי' מקצתה ומיהו היכא דהכהו בבת אחת לא קטלינן לכלהו דאיש כי יכה אמר רחמנא ולא שנים שהכוהו:

    הכל מודים בהורג את אדם טריפהכגון נקב הוושט או קרום המוח:

    שהוא פטורמדלא אפליגו ביה שמע מינה כיון דניכרים חתיכת סימנין חיותו גברא קטילא חשיב ליה:

    בגוסס בידי שמיםובא אחר והרגו הכל מודים שחייב דלא איתעביד ביה מעשה ברישא והרי הוא כחי:

    בגוסס בידי אדםכגון זה שקרוב למות מחמת המכות אלא לא עשאוהו הראשונים טריפה:

    מחתכי סמניןסימן חיותא:

    כל נפש להביא וכו'דמשמע כל דהוא נפש:

    שהוא חייבהאחרון:

    ובערת הרעוהרי ראוהו רוצח:

    שלא בפני ב"דואתה בא לחייבו על פי עדים פטור דאין עדותן עדות דהויא עדות שאי אתה יכול להזימה לקיים בה דין הזמה שאם הוזמו אין נהרגין דגברא קטילא בעו למיקטל:

    את הטריפהאדם טריפה ורבעו חבירו במשכב זכור:

    חייבדהא איכא הנאה:

    כמאן דמשמש מתרובע את המת:

    והא אית ליה הנאהאבל רובע את המת ליכא הנאה שעבר חמימותו ולחלחותו ונצטנן:

    עדי טריפהשהן עצמן טריפה:

    שהוזמו נהרגיןדכתיב ובערת הרע מקרבך:

    לפי שאינן בזוממי זוממיןבדין זוממי זוממין אותם שהזימום ואמרו להם באותה שעה עמנו הייתם אם היו באין שנים אחרים ומזימין אותם לומר היאך אתם מזימין את אלו והרי אתם עמנו הייתם במקום פלוני אין הזוממין שנמצאו עכשיו זוממין נהרגין משום דגברא קטילא בעי למיקטל הלכך כי לא אתזמו נמי לא מקטלי הנך טריפה אפומייהו דהוה ליה עדות שאי אתה יכול להזימה ולא מקטלי ולרבא כיון דעדות זוממין חדוש הוא אע"ג דהוי עדות שאי אתה יכול להזימה מקטלי:

    זוממי זוממיןהמזימין את הראשונים כשהן נעשו זוממין הוו להו זוממין של זוממין קמאי כל עדות זומם קרו זוממי של נדון כדאמרינן זוממי בת כהן באלו הן הנחנקין (לקמן סנהדרין דף פד:):

    וגם בעליו יומתכלו' כמיתת בעלים (בסנהדרין דף ב.) כך מיתת השור ולהא מילתא נמי מקשינן להו דכיון דאילו קטיל מריה שלא בב"ד לא מקטיל על פי עדים כדאמרינן לעיל שורו נמי לא מקטיל:

    כיון דאילו הוו בעלים טריפהדכוותיה לא הוי מקטלי שור טריפה נמי לא מקטיל דהא למיתת בעלים הוקש:

    שיסהגירה:

    השיךשאחז הנחש והוליכו והשיך הנחש בבשרו:

    בין שיניו עומדוהרי הוא כתוקע סכין בבטנו דלאו גרמא הוא שהרי כלי משחיתו בידו:

    מכיש בסייףכדין רוצח:

    מעצמו מקיאבנשיכתו וכשהשיכו זה עדיין אין בו כדי להמית לפיכך גרמא בעלמא הוא אף על פי שיודע שסופו להקיא מיהו לאו מכחו מיית:

    לפיכך נחש בסקילהכדין שור שהמית דכל בהמה וחיה כשור הן אלא שדבר הכתוב בהוה:

    מתני' ואמדוהו למיתהבית דין אבל אמדוהו תחילה לחיים אפילו לרבנן פטור כדלקמן:

    והיקל ממה שהיהוחזרו ואמדוהו לחיים:

    שרגלים לדברשלא מת מחמת מכה זו שהרי היקל:

    סנהדרין 78 עמוד א

    1ואי לאו כחו הוא תיזיל לתחת. אלא, כח כחוש הוא.

    ברייתא

    2ת"ר הכוהו עשרה בני אדם בעשרה מקלות ומת, בין בבת אחת, בין בזה אחר זה פטורין. רבי יהודה בן בתירא אומר: בזה אחר זה, האחרון חייב, מפני שקירב את מיתתו.

    3אמר ר' יוחנן: ושניהם מקרא אחד דרשו, (ויקרא כד, יז) ״ואיש כי יכה כל נפש אדם״. רבנן סברי: ״כל נפש״ עד דאיכא כל נפש, ור' יהודה בן בתירא סבר: ״כל נפש״ כל דהוא נפש.

    4אמר רבא: הכל מודים בהורג את הטריפה שהוא פטור, בגוסס בידי שמים שהוא חייב. לא נחלקו אלא בגוסס בידי אדם. מר מדמי ליה לטריפה, ומר מדמי ליה לגוסס בידי שמים.

    5מאן דמדמי ליה לטריפה, מאי טעמא לא מדמי ליה לגוסס בידי שמים? גוסס בידי שמים לא איתעביד ביה מעשה, האי איתעביד ביה מעשה.

    6ומאן דמדמי ליה לגוסס בידי שמים, מ"ט לא מדמי ליה לטריפה? טריפה מחתכי סימנים, הא לא מחתכי סימנים.

    7תני תנא קמיה דרב ששת: ״ואיש כי יכה כל נפש אדם״ להביא המכה את חבירו ואין בו כדי להמית, ובא אחר והמיתו, שהוא חייב.

    8אין בו כדי להמית? פשיטא! אלא, יש בו כדי להמית ובא אחר והמיתו, שהוא חייב. וסתמא כרבי יהודה בן בתירא.

    9אמר רבא: ההורג את הטריפה פטור. וטריפה שהרג בפני ב"ד חייב, שלא בפני ב"ד פטור.

    10בפני ב"ד (מאי טעמא) חייב? דכתי' (דברים יג, ו) ״ובערת הרע מקרבך״. שלא בפני ב"ד פטור, דהויא לה עדות שאי אתה יכול להזימה, וכל עדות שאי אתה יכול להזימה לא שמה עדות.

    11ואמר רבא: הרובע את הטריפה חייב. טריפה שרבע, בפני ב"ד חייב, שלא בפני ב"ד פטור. בפני ב"ד חייב, דכתיב: ״ובערת הרע מקרבך״. שלא בפני ב"ד פטור, דהויא לה עדות שאי אתה יכול להזימה.

    12הא תו למה לי? היינו הך! הרובע את הטריפה איצטריכא ליה. מהו דתימא: ליהוי כמאן דמשמש מת, וליפטר? קמ"ל דמשום הנאה הוא, והא אית ליה הנאה.

    13ואמר רבא: עדים שהעידו בטריפה והוזמו, אין נהרגין. עדי טריפה שהוזמו, נהרגין. רב אשי אמר: אפילו עדי טריפה שהוזמו אין נהרגין, לפי שאינן בזוממי זוממין.

    14ואמר רבא: שור טריפה שהרג חייב, ושור של אדם טריפה שהרג פטור. מאי טעמא? אמר קרא: ״(שמות כא״, כט) ״השור יסקל וגם בעליו יומת״. כל היכא דקרינא ביה ״וגם בעליו יומת״, קרינן ביה ״השור יסקל״, וכל היכא דלא קרינן ביה ״וגם בעליו יומת״, לא קרינן ביה ״השור יסקל״.

    15רב אשי אמר: אפילו שור טריפה נמי שהרג פטור. מאי טעמא? כיון דאילו בעלים הוו פטירי, שור נמי פטור.

    16שיסה בו את הכלב וכו'. אמר רב אחא בר יעקב: כשתמצא לומר, לדברי ר' יהודה ארס נחש בין שיניו הוא עומד. לפיכך: מכיש בסייף, ונחש פטור.

    17לדברי חכמים, ארס נחש מעצמו הוא מקיא. לפיכך: נחש בסקילה, והמכיש פטור.

    מתני׳ · משנה

    18המכה את חבירו, בין באבן בין באגרוף, ואמדוהו למיתה, והיקל ממה שהיה, ולאחר מכאן הכביד ומת חייב. ר' נחמיה אומר: פטור, שרגלים לדבר.

    גמ׳ · גמרא

    19תנו רבנן: את זו דרש רבי נחמיה, (שמות כא, יט) אם יקום והתהלך בחוץ׃

    תוספות

    בגוסס בידי אדםתימה אותו שעשאו גוסס אמאי פטור הא רוב גוססין למיתה ואמרינן בריש בן סורר (לעיל סנהדרין דף סט:) דהולכין בדיני נפשות אחר הרוב והמכה חבירו ואמדוהו למיתה ומת מי לא מיחייב והא נמי אמוד למיתה הוא וי"ל דכיון שהקילה עליו תורה שחובשין אותו כדאמרינן בסמוך ואע"פ שאמדוהו למיתה אין הורגין כל זמן שהוא חי וזימנין נמי דאומדין למיתה וחי אף על גב דרובא מייתי הלכך כיון שבא אחר והרגו פטור ותדע דהא אשכחן גוסס בידי שמים דנחשב כחי לחייב את ההורגו אע"ג דרוב גוססין למיתה הלכך אין לתמוה בגוסס בידי אדם אם נחשבנו כחי לפטור מי שעשאו גוסס:

    מר מדמי ליה לטריפה וכו'אף על גב דקראי קא דרשי איצטריך ליה להני טעמי:

    ההורג את הטריפה פטוראפי' למ"ד טריפה חיה דסופו שימות בחבלה זו ותדע דהא רבא אית ליה טריפה חיה בפרק קמא דתמורה (דף יא: ושם) ומיהו נראה דהתם גרסינן רבה בר פלוגתיה של רב חסדא ועוד דסברתיה הפוכה בפרק קמא דבכורות (דף ג. ושם):

    בפני בית דין חייבכגון דראוהו ביום שדנין על ראייתם דאי ראוהו בלילה בעי עדות כדמוכח בהחובל (ב"ק ד' צ: ושם) וכיון דבעי עדות בעינן עדות שאתה יכול להזימה:

    שור טריפה שהרג חייבאע"ג דבשילהי פרק ד' וה' (שם דף מד:) פטרינן לרבי שמעון שור שנתכוין להרוג את זה והרג את זה מטעם דכמיתת בעלים כך מיתת השור לא דמי דהתם הטעם שוה לשניהם אבל הכא באדם שייך לפטור מטעם עדות שאי אתה יכול להזימה ובשור לא שייך דאם הוזמו עדים משלמים דמי שור טריפה לבעלים:

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    מאירי

    הכוהו עשרה בני אדם בעשר מקלות או שנים או שלשה בין בבת אחת בין בזה אחר זה כלם פטורין ממיתת בית דין וכן אם כבשוהו לתוך המים או דחפוהו לבור או זרקו בו אבנים ומ"מ דוקא אמרו בזה אחר זה פטורין בשיש בכלם ואף בראשון כדי להמית והואיל ולא מת תחת ידם אף הם פטורין וכן שאין באחד מהם כדי להמית אבל אם לא היה במכת הראשונים כדי להמית ויש באחרון כדי להמית לפי מה שהוא עכשיו אחרון חייב:

    מי שהרג את הטרפה פטור ממיתת בית דין הואיל ונודע שהוא טריפה או שנולד בו דבר המביאו לספק זה אבל כל סתם בני אדם בחזקת שלימים הם הרג את החולה אע"פ שהיה מסוכן ונוטה למות ואפילו גוסס נהרג עליו אבל אם היה גוסס על יד בני אדם כגון שהוכה עד שנטה למות והוא גוסס פטור:

    אדם טרפה שהרג את השלם אם בפני בית דין הרי זה נהרג משום ובערת הרע וכגון שראו ביום שאין צריכין לעדים ואע"פ שמכיון שראו אין רואין לו עוד זכות הואיל וטרפה הוא אין חוששין כל כך להצלתו ולא עוד אלא שזה צורך שעה על כל פנים שאם לא יהרג אף בפני בית דין ירגיל עצמו בכך ואם בפני עדים לבד פטור שהרי זה עדות שאין אתה יכול להזימה שהרי אם הוזמו יכולין לומר להרוג טריפה באנו וכל עדות שאי אתה יכול להזימה אינה עדות בדיני נפשות שהם בדרישה וחקירה:

    הרובע את הטרפה חייב ואין אומרין הרי היא כמתה וכן אם שכב עם בהמה טרפה ויתבאר במקום אחר אפילו נשחטו בה שני סימנין ועדיין היא מפרכסת הבא עליהן חייב עד שתמות או שיתיז את הראש וטרפה שרבע בפני בית דין חייב משום ובערת הרע שלא בפני בית דין פטור מתורת עדות שאי אתה יכול להזימה על הדרך שכתבנו בהריגה ושמא תאמר הרי זה עדות שאתה יכול להזימה מצד הנרבע אפשר שנרבע באונס או שהיה הנרבע קטן או גוי או בהמה כך מצאתיה לגדולי הדורות ולמדנו לדבריהם שכל שהעדות הוא מאותן שאתה יכול להזימה מצד אחד אע"פ שאין אתה יכול להזימה מכל צדדיה עדות שאתה יכול להזימה הוא וחייב מאחר שביארנו בעדים שהעידו על הטרפה שהרג שאין הטרפה נהרג על פיהם ושאם הוזמו אין נהרגין אף עדים שהם טרפה שהורגין על פיהם שהעידו על שלם שהרג והוזמו אין נהרגין מפני שאם הוזמו זוממיהם אין נהרגין שלא הזימו אלא טרפה:

    כבר ידעת בשור שהמית את האדם שהוא נסקל ואם הוא מועד משלחין עוד בעליו את הכפר שור שהוא טרפה שהרג פטור אף מן הסקילה כמיתת בעלים כך מיתת השור וכיון שכל שהבעלים טרפה פטור כך כל ששורו טרפה פטור וכן שור של אדם טריפה שהרג פטור ואין צריך לומר בשור שלם והוא של שלם שהרג את הטרפה שהוא פטור:

    המשנה השלישית והכונה בה ככוונת משנה שלפניה ואמר המכה את חבירו בין באבן בין באגרוף מכה שיש בה כדי להמית ואמדוהו למיתה והקל ממה שהיה אלא שלא נתרפא אבל הקל עד שאלו מצאוהו מתחלה על מדרגה זו לא היו אומדין אותו למיתה ואח"כ הכביד ומת ר' נחמיה פוטר וחכמים מחייבין שרגלים לדבר שמחמת מכתו מת ואין אומדין אותו אומד שני בשהקל אחר שלא נתרפא והלכה כחכמים ויש פוסקין כר' נחמיה ולא עוד אלא שיש שאין גורסין כאן וחכמים מחייבין וענין שרגלים לדבר הם מפרשים אותו על דברי ר' נחמיה כלומר רגלים לדבר אחר שהוקל שלא מת אלא מחמת חולי אחר וכן כתבוה אחרוני הגאונים שבספרד:

    זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת סנהדרין דף ע״ח עמוד א׳

    מסכת סנהדרין דף ע״ח עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 19 קטעים ממוספרים, כ־464 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    אי לאו כחו תיזיל לתחת תפול מיד כנגדה ולא לצדדין:

    אלא כח כחוש הוא אינו כחו חזק אלא קצת כחו יש כאן והאי דלא אזלה לעיל משום שכלה כח חוזק הזריקה והאבן חוזרת לארץ אבל עדיין הולכת היא ממקצת כחו:

    ה"ג ר' יהודה בן בתירא אומר בזה אחר זה האחרון חייב וכו':

    עד דאיכא כל נפש וכיון דמתחילה סייעו הראשונים בהריגתו ליכא כולה נפש במכת האחרון:

    כל דהוא נפש אפי' מקצתה ומיהו היכא דהכהו בבת אחת לא קטלינן לכלהו דאיש כי יכה אמר רחמנא ולא שנים שהכוהו:

    הכל מודים בהורג את אדם טריפה כגון נקב הוושט או קרום המוח:

    שהוא פטור מדלא אפליגו ביה שמע מינה כיון דניכרים חתיכת סימנין חיותו גברא קטילא חשיב ליה:

    בגוסס בידי שמים ובא אחר והרגו הכל מודים שחייב דלא איתעביד ביה מעשה ברישא והרי הוא כחי:

    ועוד 25 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Sanhedrin 78a · Sefaria

    תוספות

    בגוסס בידי אדם תימה אותו שעשאו גוסס אמאי פטור הא רוב גוססין למיתה ואמרינן בריש בן סורר (לעיל סנהדרין דף סט:) דהולכין בדיני נפשות אחר הרוב והמכה חבירו ואמדוהו למיתה ומת מי לא מיחייב והא נמי אמוד למיתה הוא וי"ל דכיון שהקילה עליו תורה שחובשין אותו כדאמרינן בסמוך ואע"פ שאמדוהו למיתה אין הורגין כל זמן שהוא חי וזימנין נמי דאומדין למיתה וחי אף על גב דרובא מייתי הלכך כיון שבא אחר והרגו פטור ותדע דהא אשכחן גוסס בידי שמים דנחשב כחי לחייב את ההורגו אע"ג דרוב גוססין למיתה הלכך אין לתמוה בגוסס בידי אדם אם נחשבנו כחי לפטור מי שעשאו גוסס:

    מר מדמי ליה לטריפה וכו' אף על גב דקראי קא דרשי איצטריך ליה להני טעמי:

    ההורג את הטריפה פטור אפי' למ"ד טריפה חיה דסופו שימות בחבלה זו ותדע דהא רבא אית ליה טריפה חיה בפרק קמא דתמורה (דף יא: ושם) ומיהו נראה דהתם גרסינן רבה בר פלוגתיה של רב חסדא ועוד דסברתיה הפוכה בפרק קמא דבכורות (דף ג. ושם):

    בפני בית דין חייב כגון דראוהו ביום שדנין על ראייתם דאי ראוהו בלילה בעי עדות כדמוכח בהחובל (ב"ק ד' צ: ושם) וכיון דבעי עדות בעינן עדות שאתה יכול להזימה:

    שור טריפה שהרג חייב אע"ג דבשילהי פרק ד' וה' (שם דף מד:) פטרינן לרבי שמעון שור שנתכוין להרוג את זה והרג את זה מטעם דכמיתת בעלים כך מיתת השור לא דמי דהתם הטעם שוה לשניהם אבל הכא באדם שייך לפטור מטעם עדות שאי אתה יכול להזימה ובשור לא שייך דאם הוזמו עדים משלמים דמי שור טריפה לבעלים:

    Tosafot on Sanhedrin 78a · Sefaria

    מאירי

    הכוהו עשרה בני אדם בעשר מקלות או שנים או שלשה בין בבת אחת בין בזה אחר זה כלם פטורין ממיתת בית דין וכן אם כבשוהו לתוך המים או דחפוהו לבור או זרקו בו אבנים ומ"מ דוקא אמרו בזה אחר זה פטורין בשיש בכלם ואף בראשון כדי להמית והואיל ולא מת תחת ידם אף הם פטורין וכן שאין באחד מהם כדי להמית אבל אם לא היה במכת הראשונים כדי להמית ויש באחרון כדי להמית לפי מה שהוא עכשיו אחרון חייב:

    מי שהרג את הטרפה פטור ממיתת בית דין הואיל ונודע שהוא טריפה או שנולד בו דבר המביאו לספק זה אבל כל סתם בני אדם בחזקת שלימים הם הרג את החולה אע"פ שהיה מסוכן ונוטה למות ואפילו גוסס נהרג עליו אבל אם היה גוסס על יד בני אדם כגון שהוכה עד שנטה למות והוא גוסס פטור:

    אדם טרפה שהרג את השלם אם בפני בית דין הרי זה נהרג משום ובערת הרע וכגון שראו ביום שאין צריכין לעדים ואע"פ שמכיון שראו אין רואין לו עוד זכות הואיל וטרפה הוא אין חוששין כל כך להצלתו ולא עוד אלא שזה צורך שעה על כל פנים שאם לא יהרג אף בפני בית דין ירגיל עצמו בכך ואם בפני עדים לבד פטור שהרי זה עדות שאין אתה יכול להזימה שהרי אם הוזמו יכולין לומר להרוג טריפה באנו וכל עדות שאי אתה יכול להזימה אינה עדות בדיני נפשות שהם בדרישה וחקירה:

    הרובע את הטרפה חייב ואין אומרין הרי היא כמתה וכן אם שכב עם בהמה טרפה ויתבאר במקום אחר אפילו נשחטו בה שני סימנין ועדיין היא מפרכסת הבא עליהן חייב עד שתמות או שיתיז את הראש וטרפה שרבע בפני בית דין חייב משום ובערת הרע שלא בפני בית דין פטור מתורת עדות שאי אתה יכול להזימה על הדרך שכתבנו בהריגה ושמא תאמר הרי זה עדות שאתה יכול להזימה מצד הנרבע אפשר שנרבע באונס או שהיה הנרבע קטן או גוי או בהמה כך מצאתיה לגדולי הדורות ולמדנו לדבריהם שכל שהעדות הוא מאותן שאתה יכול להזימה מצד אחד אע"פ שאין אתה יכול להזימה מכל צדדיה עדות שאתה יכול להזימה הוא וחייב מאחר שביארנו בעדים שהעידו על הטרפה שהרג שאין הטרפה נהרג על פיהם ושאם הוזמו אין נהרגין אף עדים שהם טרפה שהורגין על פיהם שהעידו על שלם שהרג והוזמו אין נהרגין מפני שאם הוזמו זוממיהם אין נהרגין שלא הזימו אלא טרפה:

    כבר ידעת בשור שהמית את האדם שהוא נסקל ואם הוא מועד משלחין עוד בעליו את הכפר שור שהוא טרפה שהרג פטור אף מן הסקילה כמיתת בעלים כך מיתת השור וכיון שכל שהבעלים טרפה פטור כך כל ששורו טרפה פטור וכן שור של אדם טריפה שהרג פטור ואין צריך לומר בשור שלם והוא של שלם שהרג את הטרפה שהוא פטור:

    המשנה השלישית והכונה בה ככוונת משנה שלפניה ואמר המכה את חבירו בין באבן בין באגרוף מכה שיש בה כדי להמית ואמדוהו למיתה והקל ממה שהיה אלא שלא נתרפא אבל הקל עד שאלו מצאוהו מתחלה על מדרגה זו לא היו אומדין אותו למיתה ואח"כ הכביד ומת ר' נחמיה פוטר וחכמים מחייבין שרגלים לדבר שמחמת מכתו מת ואין אומדין אותו אומד שני בשהקל אחר שלא נתרפא והלכה כחכמים ויש פוסקין כר' נחמיה ולא עוד אלא שיש שאין גורסין כאן וחכמים מחייבין וענין שרגלים לדבר הם מפרשים אותו על דברי ר' נחמיה כלומר רגלים לדבר אחר שהוקל שלא מת אלא מחמת חולי אחר וכן כתבוה אחרוני הגאונים שבספרד:

    זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

    Meiri on Sanhedrin 78a · Sefaria

    מהרש"א — חידושי הלכות

    בד"ה בגוסס כו' אמאי פטור הא רוב גוססין כו' עכ"ל נ"ל דלרבנן קשיא להו דאחרון לא מחייב דסברי עד דאיכא כל נפש א"כ הראשון שעשאו גוסס דרוב גוססין למיתה וה"ל כל נפש אמאי פטור אבל לר"י ב"ב הא גלי קרא כל דהו נפש והאחרון חייב אע"ג דרוב גוססין למיתה ומזה שהביאו תדע לתירוצא מגוסס בידי שמים דאפילו לרבנן ההורגו חייב ודו"ק:

    בד"ה ההורג את כו' ועוד דסברתיה הפוכה בפרק קמא דבכורות עכ"ל ר"ל ועוד דאין כאן תדע וראיה מההיא דפרק קמא דתמורה כיון דסברתיה הפוכה כו' וע"כ דחדא מינייהו ליתא וק"ל:

    Chidushei Halachot on Sanhedrin 78a · Sefaria

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת סנהדרין, דף ע״ח, עמוד א׳, בהיקף של כ־464 מילים ב־19 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 19 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 110 מילים

      נפתחת ב״ואי לאו כחו הוא תיזיל לתחת. אלא,…״

    2. קטע 230 מילים

      נפתחת ב״ת"ר הכוהו עשרה בני אדם בעשרה מקלות…״

      חכמים: רבי יהודה, רב את.

    3. קטע 334 מילים

      נפתחת ב״אמר ר' יוחנן: ושניהם מקרא אחד דרשו,…״

    4. קטע 430 מילים

      נפתחת ב״אמר רבא: הכל מודים בהורג את הטריפה…״

      חכמים: רבא.

    5. קטע 523 מילים

      נפתחת ב״מאן דמדמי ליה לטריפה, מאי טעמא לא…״

    6. קטע 618 מילים

      נפתחת ב״ומאן דמדמי ליה לגוסס בידי שמים, מ"ט…״

    7. קטע 724 מילים

      נפתחת ב״תני תנא קמיה דרב ששת: ״ואיש כי…״

      חכמים: רב ששת.

    8. קטע 820 מילים

      נפתחת ב״אין בו כדי להמית? פשיטא! אלא, יש…״

      חכמים: רבי יהודה.

    9. קטע 915 מילים

      נפתחת ב״אמר רבא: ההורג את הטריפה פטור. וטריפה…״

      חכמים: רבא.

    10. קטע 1032 מילים

      נפתחת ב״בפני ב"ד (מאי טעמא) חייב? דכתי' (דברים…״

    11. קטע 1133 מילים

      נפתחת ב״ואמר רבא: הרובע את הטריפה חייב. טריפה…״

      חכמים: רבא.

    12. קטע 1226 מילים

      נפתחת ב״הא תו למה לי? היינו הך! הרובע…״

    13. קטע 1325 מילים

      נפתחת ב״ואמר רבא: עדים שהעידו בטריפה והוזמו, אין…״

      חכמים: רב אשי, רבא.

    14. קטע 1448 מילים

      נפתחת ב״ואמר רבא: שור טריפה שהרג חייב, ושור…״

      חכמים: רבא.

    15. קטע 1519 מילים

      נפתחת ב״רב אשי אמר: אפילו שור טריפה נמי…״

      חכמים: רב אשי.

    16. קטע 1626 מילים

      נפתחת ב״שיסה בו את הכלב וכו'. אמר רב…״

      חכמים: רב אחא בר יעקב.

    17. קטע 1712 מילים

      נפתחת ב״לדברי חכמים, ארס נחש מעצמו הוא מקיא.…״

    18. קטע 1824 מילים

      נפתחת ב״מתני׳ המכה את חבירו, בין באבן בין…״

    19. קטע 1915 מילים

      נפתחת ב״גמ׳ תנו רבנן: את זו דרש רבי…״

      חכמים: רבי נחמיה.

    חכמים הנזכרים בדף

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: סנהדרין דף ע״ח ע״א

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026