מסכת סנהדרין דף ע״א עמוד א׳

1חייב.

2אינו נעשה בן סורר ומורה עד שיאכל בשר וישתה יין. תנו רבנן: אכל כל מאכל ולא אכל בשר, שתה כל משקה ולא שתה יין אינו נעשה בן סורר ומורה עד שיאכל בשר וישתה יין, שנאמר: ״זולל וסובא״׃

3ואע"פ שאין ראייה לדבר, זכר לדבר שנאמר: ״(משלי כג״, כ) ״אל תהי בסובאי יין בזוללי בשר למו״, ואומר: (משלי כג, כא) ״כי סובא וזולל יורש וקרעים תלביש נומה״. אמר ר' זירא: כל הישן בבית המדרש תורתו נעשית לו קרעים קרעים, שנאמר: ״וקרעים תלביש נומה״.

מתני׳ · משנה

4גנב משל אביו ואכל ברשות אביו, משל אחרים ואכל ברשות אחרים, משל אחרים ואכל ברשות אביו אינו נעשה בן סורר ומורה עד שיגנוב משל אביו ויאכל ברשות אחרים. רבי יוסי בר' יהודה אומר: עד שיגנוב משל אביו ומשל אמו:

גמ׳ · גמרא

5גנב משל אביו ואכל ברשות אביו אע"ג דשכיח ליה בעית׃

6משל אחרים ואכל ברשות אחרים אע"ג דלא בעית לא שכיח ליה וכל שכן משל אחרים ואכל ברשות אביו דלא שכיח ליה ובעית׃

7עד שיגנוב משל אביו ויאכל ברשות אחרים דשכיח ליה ולא בעית:

8רבי יוסי בר' יהודה אומר עד שיגנוב משל אביו ומשל אמו: אמו מנא לה מה שקנתה אשה קנה בעלה אמר רבי יוסי בר' חנינא מסעודה המוכנת לאביו ולאמו׃

9והאמר רבי חנן בר מולדה אמר רב הונא אינו חייב עד שיקנה בשר בזול ויאכל יין בזול וישתה אלא אימא מדמי סעודה המוכנת לאביו ולאמו׃

10איבעית אימא דאקני לה אחר ואמר לה על מנת שאין לבעליך רשות בהן:

מתני׳ · משנה

11היה אביו רוצה ואמו אינה רוצה אביו אינו רוצה ואמו רוצה אינו נעשה בן סורר ומורה עד שיהו שניהם רוצין רבי יהודה אומר אם לא היתה אמו ראויה לאביו אינו נעשה בן סורר ומורה:

גמ׳ · גמרא

12מאי אינה ראויה אילימא חייבי כריתות וחייבי מיתות ב"ד סוף סוף אבוה אבוה נינהו ואמיה אמיה נינהו׃

13אלא בשוה לאביו קאמר תניא נמי הכי רבי יהודה אומר אם לא היתה אמו שוה לאביו בקול ובמראה ובקומה אינו נעשה בן סורר ומורה מאי טעמא דאמר קרא ״איננו שומע בקלנו מדקול בעינן שוין מראה וקומה נמי בעינן שוין״׃

14כמאן אזלא הא דתניא בן סורר ומורה לא היה ולא עתיד להיות ולמה נכתב דרוש וקבל שכר כמאן כרבי יהודה׃

15איבעית אימא ר' שמעון היא דתניא אמר רבי שמעון וכי מפני שאכל זה תרטימר בשר ושתה חצי לוג יין האיטלקי אביו ואמו מוציאין אותו לסקלו אלא לא היה ולא עתיד להיות ולמה נכתב דרוש וקבל שכר אמר ר' יונתן אני ראיתיו וישבתי על קברו׃

16כמאן אזלא הא דתניא עיר הנדחת לא היתה ולא עתידה להיות ולמה נכתבה דרוש וקבל שכר כמאן כר' אליעזר דתניא רבי אליעזר אומר כל עיר שיש בה אפילו מזוזה אחת אינה נעשית עיר הנדחת׃

17מאי טעמא אמר קרא ״(דברים יג״, יז) ואת כל שללה תקבוץ אל תוך רחבה ושרפת באש וכיון דאי איכא מזוזה לא אפשר דכתיב ״(דברים יב״, ד) לא תעשון כן לה' אלהיכם אמר רבי יונתן אני ראיתיה וישבתי על תילה׃

18כמאן אזלא הא דתניא בית המנוגע לא היה ולא עתיד להיות ולמה נכתב דרוש וקבל שכר כמאן כר' אלעזר בר' שמעון דתנן ר' אלעזר ברבי שמעון אומר לעולם אין הבית טמא עד שיראה כשתי גריסין על שתי אבנים בשתי כתלים בקרן זוית ארכו כשני גריסין ורחבו כגריס׃

19מאי טעמא דר' אלעזר ברבי שמעון כתיב ״קיר וכתיב קירות איזהו קיר שהוא כקירות הוי אומר זה קרן זוית״׃

ברייתא

20תניא אמר רבי אליעזר בר' צדוק מקום היה בתחום עזה והיו קורין אותו חורבתא סגירתא אמר רבי שמעון איש כפר עכו פעם אחת הלכתי לגליל וראיתי מקום שמציינין אותו ואמרו אבנים מנוגעות פינו לשם:

מתני׳ · משנה

21היה אחד מהם גידם או חיגר או אלם או סומא או חרש אינו נעשה בן סורר ומורה שנאמר ״(דברים כא״, יט) ותפשו בו אביו ואמו ולא גדמין והוציאו אותו ולא חגרין ואמרו ולא אלמין בננו זה ולא סומין איננו שומע בקולנו ולא חרשין׃

22מתרין בו בפני שלשה ומלקין אותו חזר וקלקל נדון בעשרים ושלשה ואינו נסקל עד שיהו שם שלשה הראשונים שנאמר ״בננו זה זהו שלקה בפניכם״:

גמ׳ · גמרא

23שמעת מינה בעינן קרא כדכתיב״? שאני הכא,״׃