בוני התלמוד

    מסכת סנהדרין דף נ״ו עמוד ב׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    אף על הדם מן החיכולהו יליף טעמייהו לקמן:

    בפרשת מכשףזו היא שמזכיר והולך לא ימצא בך ובגלל התועבות האל וגו' ומדנענשו עליהם שמע מינה הוזהרו על כולם דלא ענש אלא אם כן הזהיר:

    מותרין בני נח וכו'סיפא דמילתא דרבי אלעזר הוא וכוליה מפרש לקמן:

    מכל עץ הגן ולא גזלמדאיצטריך למישרי ליה ולהפקיר לו עצי הגן ש"מ שאינו מופקר לו נאסר לו:

    אכול תאכלהעומד לאכילה ולא תאכל אבר מן החי דבהמה בחייה אינה עומדת לאכילה אלא לגדל ולדות:

    עשוק אפריםמיד שונאיו ורצוץ משפט רצוץ ע"י שפטיו של הקב"ה:

    כי הואיל הלך אחרי צומפני שנתרצה ללכת אחרי צווי של נביאי הבעל:

    למעוטי גיפוף ונישוקאבל עשה אתרבי מויצו אע"ג דבית דין של ישראל אין ממיתין:

    מגפף ומנשקאמרינן במתני' (דף ס:) דגבי ישראל אינו נהרג:

    בכדרכהשדרך עבודתה בכך ישראל נמי כל עבודה שדרך עבודתה בכך ישראל חייב עליה ואפילו הוא דרך בזיון כגון פוער לפעור וזורק אבן למרקוליס כדאמר במתני' (שם) וילפינן מקראי וכ"ש כשהוא דרך כבוד דכולהו כדרכן נפקי מאיכה יעבדו הגוים האלה את אלהיהם וגו':

    כאשר צוך ה' אלהיךכתיב בדברות האחרונות גבי שבת וכבוד אב ואם והיכן צוך הא ליכא למימר דמשה הוה אמר להו בערבות מואב כאשר צוך בסיני דמשה לאו מאליו היה שונה להם משנה תורה ומזהירם על מצותיה אלא כמו שקבלה הוא והיה חוזר ומגיד להם וכל מה שכתוב בדברות האחרונות היה כתוב בלוחות וכן שמע בסיני:

    לעדה ועדים והתראהוכן נצטוו ישראל במרה להיות דנין בסנהדרין של כ"ג כדאמרי' (לעיל סנהדרין ב.) עדה שופטת ועדה מצלת דעכו"ם לא איפקוד בהכי כדילפינן לקמן (סנהדרין דף נז:) מקראי דבן נח נהרג בעד א' ובדיין א':

    אי הכי מאי הוסיפו עליהן דיניןאין אלו דינין אלא מצות דיינין:

    דיני קנסותהוסיפו במרה דבני נח לא הוזהרו עליהן דכתיב ויצו וגמרי' לה מאשר יצוה דהתם צדקה ומשפט כתיב דהיינו דין ופשרה אבל קנסות לאו משפט נינהו דקנסינן ליה טפי מדיניה:

    בדינין מבעי ליהדניהוי משמע שהוסיפו להם בהלכות דינין שנצטוו עליהם כבר אבל השתא דקתני הוסיפו עליהם דינין משמע כל הלכות דינין הוסיפו:

    כל פלךמדינה:

    ישראל נצטוו להושיבדיינין בכל עיר ועיר כדכתיב (דברים ט״ז:י״ח) תתן לך בכל שעריך:

    כך נצטוו עכו"םדהא משפט כתיב ביה והכא נמי כתיב (שם) ושפטו את העם משפט צדק:

    האי תנאדבריי' דלעיל דקתני הוסיפו עליהם דינין דמשמע דבני נח לא נצטוו עליהם תנא דבי מנשה הוא:

    ד"ךדינין וברכת השם:

    ס"ךסירוס וכלאים:

    שבע מצות וכו'לקמן מפרש דתנא דבי מנשה לא דריש ויצו והני כל חדא באנפי נפשיה כתיב בהו:

    אדם הראשון לא נצטווה אלא על ע"ז בלבד שנאמר ויצו ה' אלהיםאת אלהותו צוה עליו על האדם שלא ימירהו באחר:

    אף על ברכת השםדנפקא ליה נמי מאלהים אלהותו צוה עליו שלא יקללהו כדכתיב (שמות כ״ב:כ״ז) אלהים לא תקלל:

    אף הדיניןמאלהים נמי נפקא יהא אלהותי עליך להיות מוראי עליך ולהיות מוראי בלבך ולא מורא בשר ודם להטות משפט כי המשפט לאלהים הוא כדמפרש רב ואזיל:

    אלהים אנינאמר לאדה"ר:

    אל תמירניכדאמרינן לא יהיה לך אלהים אחרים על פני זולתי:

    לא תקללוניכדאמרי' אלהים לא תקלל:

    יהא מוראי עליכםכדאמרינן אלהים לשון שררה ורבנות כמו נתתיך אלהים לפרעה (שמות ז) יהא מוראי עליך ולא מורא בשר ודם לא תגורו מפני איש כי המשפט לאלהים הוא (דברים א) דהיינו דינין:

    כיש אומריםדמרבי לכולהו:

    אפי' הנך נמידינין וברכת השם:

    סנהדרין 56 עמוד ב

    1רבי חנניה בן (גמלא) אומר: אף על הדם מן החי. רבי חידקא אומר: אף על הסירוס. רבי שמעון אומר: אף על הכישוף.

    2רבי יוסי אומר: כל האמור בפרשת כישוף בן נח מוזהר עליו. (דברים יח, י) לא, ימצא בך מעביר בנו ובתו באש קוסם קסמים מעונן ומנחש ומכשף וחובר חבר ושואל אוב וידעוני ודורש אל המתים וגו' ובגלל התועבות האלה ה' אלהיך. מוריש אותם מפניך ולא ענש אלא אם כן הזהיר׃

    3רבי אלעזר אומר: אף על הכלאים מותרין בני נח ללבוש כלאים ולזרוע כלאים ואין אסורין אלא בהרבעת בהמה ובהרכבת האילן׃

    4מנהני מילי אמר ר' יוחנן דאמר קרא ״(בראשית ב״, טז) ״ויצו״ ה' אלהים על האדם לאמר מכל עץ הגן אכול תאכל׃

    5״ויצו״ אלו הדינין וכן הוא אומר (בראשית יח, יט) כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו וגו'׃

    6ה' זו ברכת השם וכן הוא אומר (ויקרא כד, טז) ונוקב שם ה' מות יומת אלהים זו עבודת כוכבים וכן הוא אומר (שמות כ, ב) לא יהיה לך אלהים אחרים על האדם זו שפיכות דמים וכן הוא אומר (בראשית ט, ו) שופך דם האדם וגו'׃

    7לאמר זו גילוי עריות וכן הוא אומר (ירמיהו ג, א) לאמר הן ישלח איש את אשתו והלכה מאתו והיתה לאיש אחר מכל עץ הגן ולא גזל אכל תאכל ולא אבר מן החי׃

    8כי אתא רבי יצחק תני איפכא ויצו זו עבודת כוכבים אלהים זו דינין׃

    9בשלמא אלהים זו דינין דכתיב ״(שמות כב״, ז) ונקרב בעל הבית אל האלהים אלא ויצו זו ע"ז מאי משמע׃

    10רב חסדא ורב יצחק בר אבדימי חד אמר (שמות לב, ח) סרו מהר מן הדרך אשר צויתים עשו להם וגו' וחד אמר (הושע ה, יב) עשוק אפרים רצוץ משפט כי הואיל הלך אחרי צו׃

    11מאי בינייהו איכא בינייהו עכו"ם שעשה ע"ז ולא השתחוה לה למאן דאמר עשו משעת עשייה מיחייב למאן דאמר כי הואיל הלך עד דאזיל בתרה ופלח לה׃

    12אמר רבא ומי איכא למאן דאמר עכו"ם שעשאה ע"ז ולא השתחוה לה חייב והתניא בעכו"ם דברים שבית דין של ישראל ממיתין עליהן בן נח מוזהר עליהן אין בית דין של ישראל ממיתין עליהן אין בן נח מוזהר עליהן למעוטי מאי לאו למעוטי עכו"ם שעשה ע"ז ולא השתחוה לה׃

    13אמר רב פפא לא למעוטי גיפוף ונישוק׃

    14גיפוף ונישוק דמאי אילימא כדרכה בר קטלא הוא אלא למעוטי שלא כדרכה׃

    15דינין בני נח איפקוד והתניא עשר מצות נצטוו ישראל במרה שבע שקיבלו עליהן בני נח והוסיפו עליהן דינין ושבת וכיבוד אב ואם׃

    16דינין דכתיב ״(שמות טו״, כה) שם שם לו חוק ומשפט שבת וכיבוד אב ואם דכתיב ״(דברים ה״, יא) כאשר צוך ה' אלהיך ואמר רב יהודה כאשר צוך במרה׃

    17אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה לא נצרכה אלא לעדה ועדים והתראה׃

    18אי הכי מאי והוסיפו עליהן דינין׃

    19אלא אמר רבא לא נצרכה אלא לדיני קנסות אכתי והוסיפו בדינין מיבעי ליה׃

    20אלא אמר רב אחא בר יעקב לא נצרכה אלא להושיב בית דין בכל פלך ופלך ובכל עיר ועיר והא בני נח לא איפקוד והתניא כשם שנצטוו ישראל להושיב בתי דינין בכל פלך ופלך ובכל עיר ועיר כך נצטוו בני נח להושיב בתי דינין בכל פלך ופלך ובכל עיר ועיר׃

    21אלא אמר רבא האי תנא תנא דבי מנשה הוא דמפיק ד"ך ועייל ס"ך׃

    22דתנא דבי מנשה שבע מצות נצטוו בני נח ע"ז וגילוי עריות ושפיכות דמים גזל ואבר מן החי סירוס וכלאים׃

    23רבי יהודה אומר אדם הראשון לא נצטווה אלא על ע"ז בלבד שנאמר ״ויצו ה' אלהים על האדם רבי יהודה בן בתירה אומר אף על ברכת השם ויש אומרים אף על הדינים״׃

    24כמאן אזלא הא דאמר רב יהודה אמר רב אלהים אני לא תקללוני אלהים אני לא תמירוני אלהים אני יהא מוראי עליכם כמאן כיש אומרים׃

    25תנא דבי מנשה אי דריש ויצו אפילו הנך נמי אי לא דריש ויצו הני מנא ליה׃

    26לעולם לא דריש ויצו הני כל חדא וחדא באפי נפשיה כתיבא ע"ז וגילוי עריות׃

    תוספות

    לאמר הן ישלחאע"ג דהאי קרא במחזיר גרושתו כתיב ובני נח לא הוזהרו בה מ"מ מייתי ראיה דגבי אישות כתיב לאמר:

    אכל תאכל ולא אבר מן החיוהא דאמרינן לקמן (סנהדרין דף נט:) דלא הותר לאדם הראשון בשר לאכילה היינו להמית ולאכול אבל מתה מאליה שריא ואתא לאפוקי אבר מן החי דאפי' נפל מאליו אסור:

    עשר מצותתימה הא איכא גיד הנשה למ"ד (בחולין דף ק:) לבני יעקב. אסר ומילה שניתן לאברהם אבינו:

    לא נצטווה אלא על ע"זמה שנאסר לו בשר ועץ הדעת לא קחשיב לפי שלא היה נוהג לדורות ודוקא אדם הראשון קאמר אבל מודה רבי יהודה דבני נח נצטוו אחר המבול דהא אמר בפרק ג"ה (חולין דף ק:) לרבי יהודה גבי אבר מן החי דאתי איסור אבר מן החי וחייל אאיסור טומאה שכן איסורו נוהג בבני נח:

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    רבנו חננאל

    ת"ר שבע מצות נצטוו בני נח כו'עד ר' יוסי אומר כל האמור בפרשת מכשף בן נח מוזהר עליו שנאמר לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש קוסם קסמי' מעונן ומנחש ומכשף וחובר חבר ושואל אוב וידעוני ודורש אל המתים. וכתוב ובגלל התועבות האלה ה' אלהיך מוריש אותם מפניך ואינו מענישם בתועבות הללו אלא שבוודאי הזהירן בהן שאין הקב"ה מעניש אלא אם כן הזהיר ר' אליעזר אומר אף על הרכבת האילן והרכבת הבהמה נצטוו אבל מותרין ללבוש כלאים ולזרוע כלאים מנא הני מילי א"ר יוחנן דכתיב ויצו ה' אלהים על האדם. ויצו אלו הדינין ה' זו ברכת השם אלהים זו ע"ז. על האדם זו שפיכות דמים. מכל עץ הגן אכול תאכל ולא גזל תאכל ולא אבר מן החי. ר' יצחק תני איפכא ויצו זו ע"ז כו' וזה וזה מביא ראיה מקראי. ואקשינן דינין בני נח נצטוו עליהן והתניא עשר מצות נצטוו ישראל במרה. ז' שקבלו עליהן בני נח. הוסיפו עליהן דינין ושבת וכבוד אב ואם. דינין שנאמר שם שם לו חק ומשפט ושבת וכיבוד אב ואם דבתרייהו כתיב כאשר צוך ה' אלהיך ואמר ר' יהודה כאשר צוך במרה ופריק ר"נ לעולם הדינין בני נח נצטוו עליהן ומה הוסיפו במרה שיהו דינין בעדה ע"פ שנים עדים והתראה. ודחינן אי הכי מאי והוסיפו עליהן דינין. ונדחה. וגם פירוק של רבא ושל רב אחא בר יעקב:

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת סנהדרין דף נ״ו עמוד ב׳

    מסכת סנהדרין דף נ״ו עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 26 קטעים ממוספרים, כ־613 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    אף על הדם מן החי כולהו יליף טעמייהו לקמן:

    בפרשת מכשף זו היא שמזכיר והולך לא ימצא בך ובגלל התועבות האל וגו' ומדנענשו עליהם שמע מינה הוזהרו על כולם דלא ענש אלא אם כן הזהיר:

    מותרין בני נח וכו' סיפא דמילתא דרבי אלעזר הוא וכוליה מפרש לקמן:

    מכל עץ הגן ולא גזל מדאיצטריך למישרי ליה ולהפקיר לו עצי הגן ש"מ שאינו מופקר לו נאסר לו:

    אכול תאכל העומד לאכילה ולא תאכל אבר מן החי דבהמה בחייה אינה עומדת לאכילה אלא לגדל ולדות:

    עשוק אפרים מיד שונאיו ורצוץ משפט רצוץ ע"י שפטיו של הקב"ה:

    כי הואיל הלך אחרי צו מפני שנתרצה ללכת אחרי צווי של נביאי הבעל:

    למעוטי גיפוף ונישוק אבל עשה אתרבי מויצו אע"ג דבית דין של ישראל אין ממיתין:

    ועוד 23 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Sanhedrin 56b · Sefaria

    תוספות

    לאמר הן ישלח אע"ג דהאי קרא במחזיר גרושתו כתיב ובני נח לא הוזהרו בה מ"מ מייתי ראיה דגבי אישות כתיב לאמר:

    אכל תאכל ולא אבר מן החי והא דאמרינן לקמן (סנהדרין דף נט:) דלא הותר לאדם הראשון בשר לאכילה היינו להמית ולאכול אבל מתה מאליה שריא ואתא לאפוקי אבר מן החי דאפי' נפל מאליו אסור:

    עשר מצות תימה הא איכא גיד הנשה למ"ד (בחולין דף ק:) לבני יעקב. אסר ומילה שניתן לאברהם אבינו:

    לא נצטווה אלא על ע"ז מה שנאסר לו בשר ועץ הדעת לא קחשיב לפי שלא היה נוהג לדורות ודוקא אדם הראשון קאמר אבל מודה רבי יהודה דבני נח נצטוו אחר המבול דהא אמר בפרק ג"ה (חולין דף ק:) לרבי יהודה גבי אבר מן החי דאתי איסור אבר מן החי וחייל אאיסור טומאה שכן איסורו נוהג בבני נח:

    Tosafot on Sanhedrin 56b · Sefaria

    רבנו חננאל

    ת"ר שבע מצות נצטוו בני נח כו' עד ר' יוסי אומר כל האמור בפרשת מכשף בן נח מוזהר עליו שנאמר לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש קוסם קסמי' מעונן ומנחש ומכשף וחובר חבר ושואל אוב וידעוני ודורש אל המתים. וכתוב ובגלל התועבות האלה ה' אלהיך מוריש אותם מפניך ואינו מענישם בתועבות הללו אלא שבוודאי הזהירן בהן שאין הקב"ה מעניש אלא אם כן הזהיר ר' אליעזר אומר אף על הרכבת האילן והרכבת הבהמה נצטוו אבל מותרין ללבוש כלאים ולזרוע כלאים מנא הני מילי א"ר יוחנן דכתיב ויצו ה' אלהים על האדם. ויצו אלו הדינין ה' זו ברכת השם אלהים זו ע"ז. על האדם זו שפיכות דמים. מכל עץ הגן אכול תאכל ולא גזל תאכל ולא אבר מן החי. ר' יצחק תני איפכא ויצו זו ע"ז כו' וזה וזה מביא ראיה מקראי. ואקשינן דינין בני נח נצטוו עליהן והתניא עשר מצות נצטוו ישראל במרה. ז' שקבלו עליהן בני נח. הוסיפו עליהן דינין ושבת וכבוד אב ואם. דינין שנאמר שם שם לו חק ומשפט ושבת וכיבוד אב ואם דבתרייהו כתיב כאשר צוך ה' אלהיך ואמר ר' יהודה כאשר צוך במרה ופריק ר"נ לעולם הדינין בני נח נצטוו עליהן ומה הוסיפו במרה שיהו דינין בעדה ע"פ שנים עדים והתראה. ודחינן אי הכי מאי והוסיפו עליהן דינין. ונדחה. וגם פירוק של רבא ושל רב אחא בר יעקב:

    Rabbeinu Chananel on Sanhedrin 56b · Sefaria

    מאירי

    שבע מצוות שנצטוו בני נח שעל כלן אם עבר על אחת מהן נהרג דינין וברכת השם ע"ז וגלוי עריות ושפיכות דמים וגזל ואבר מן החי ששה הראשונות מאדם הראשון ואילך ואבר מן החי מימי נח ואילך שנאמר אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו ובשר מן החי בכלל אבר מן החי אבל דם החי בני נח מותרין בו וכן הסירוס אע"פ שהוא כעין אבר מן החי מותרין בו וכן חקות הגוים כגון קוסם ומעונן ומנחש ומכשף וחובר חבר ושואל אוב וידעוני ודורש אל המתים אע"פ שהם חקות הגוים ונמשכים הם לעיקרי ע"ז מותרים הם בכלם ואע"פ שנאמר בהם בגלל התועבות ההם י"י מוריש אותם וא"כ למה נענשו אחר שלא הוזהרו לא אמרה אלא שהם סולם ומבוא לעניני עבודות זרות שעליהן נענשו והוא שאמרו למטה בעבודה זרה דאיענוש גוים עלה:

    בני נח אסורים בהרבעת בהמה בשאינה מינה וכן בהרכבת אילן בשאינו מינו אלא שאין אלו משבע מצוות ואינו נהרג עליהן ושאר מיני הכלאים מותרין בהן:

    בן נח אינו נהרג על ענין ע"ז אלא על הצד שישראל נהרג עליה כגון שעבדה כדרכה ר"ל שעבודתה בכך או באחת מארבע עבודות אע"פ שאין עבודתה בכך על הדרך שיתבאר בפרק זה אבל שלא כדרכה ושלא בארבע עבודות כגון גפוף ונשוק וכיוצא באלו ואין דרך עבודתה בכך פטור אבל אסור בכל מיני עבודה כישראל וכן אסור בהקמת מצבה ונטיעת אשרה ועשיית צורות אפילו לנוי ואין צריך לומר לעבודה אלא שאם עשה הואיל ולא עבדה פטור שהרי ישראל אינו נהרג בעשייה אלא שלוקה ואין מלקות אצל בני נח ולא נאמר אזהרה שלהן זו היא מיתתן אלא במה שהוזהרו הם ולא באזהרה שלנו. וי"מ אזהרה שלהן זו היא מיתתן כלומר כל מקום שהתנא שונה בני נח מוזהרין פירושו על חיוב מיתה שאינה מדקדק עליהן בלשון אזהרה:

    אע"פ ואין ישראל נהרג אלא בעדה ר"ל בית דין של עשרים ושלשה ובעדים ובהתראה בן נח אינו צריך כל אלו אלא נהרג על פי עד אחד ועל פי דיין אחד ובעדות קרובים אבל לא בעדות אשה ויראה לי שאף לא בפסולי עדות של תורה:

    חייבים בני נח להושיב דיינים בכל פלך ופלך ובכל עיר ועיר על הדרך שנצטוו ישראל כדי שיהו להם בתי דינין קבועים לדון בדין שבע מצוות אלו ולהזהיר את עממיהם ומאחר שנצטוו בכך כל שראו באחד ועבר ולא דנוהו כלם נהרגין וזו היא סיבת מה שנתחייבו בני שכם הריגה שהרי לא מטעם עריות היה שהרי פנויה היתה אלא מטעם גזל והוא שאמרו הכזונה יעשה וכו' וכתבו בה גדולי הרבנים בפירושי התורה הכזונה הפקר כלומר אם עשאה הפקר שלא יתחייב עליה מתורת גזל ונמצא ששכם גזל והם ראו ולא דנוהו וזהו דעת גדולי המחברים וקצת גדולי הדורות ראיתי שחולקים לומר שהושבת דיינין לבני נח אינה אלא עשה ואם אמרו אזהרה שלהם זו היא מיתתם לא אמרו בעשה והריגת אנשי שכם לדעתם שלא כדין היתה והוא שקללם יעקב עליה ולדעתי הושבת דיינין בכלל דינין הוא והדינין הוא מניעת העול והחמס ואזהרה היא ולא קללם אלא שהיה רוצה לעמוד בדבורו ובבריתם ולעשות עמהם לפנים משורת הדין וראייה לדברי מה שאמרו למטה בגוי ששבת חייב מיתה שנאמר יום ולילה לא ישבותו והקשה וליחשבה גבי שבע מצות ותירץ כי קא חשיב שב ואל תעשה קום ועשה לא חשיב והקשה והא דינין דקום עשה נינהו ותירץ קום עשה ושב ואל תעשה כלומר מניעת העול וכמו שאמר לא תעשו עול וכל שהוא סיבה לעשייתו נקרא עושהו:

    בני נח מצווין על הדינין ועל הפשרות שנאמר לעשות צדקה ומשפט וכבר התבאר שצדקה זו בצוע ומ"מ אין להם דיני קנסות ואין רשאין לדון בהם כלל:

    בני נח מוזהרין באבר מן החי בין בטהורה בין בטמאה מה שאין כן בישראל שאינו נוהג אצלם אלא בטהורה בלבד כמו וביארנו במסכת חולין ודין אבר מן החי בין בישראל בין בבן נח נוהג בבהמה וחיה ועוף בישראל בטהורים ובבן נח אף טמאים הואיל ומ"מ טהורים הם אצלם אבל השרץ אין דין אבר מן החי נוהג אצלו אף בישראל ואינו לוקה בהם אף באבר שלם אלא בכזית ואחר מותו בכעדשה כמו שיתבאר במסכת מעילה אע"פ שהשרצים טהורים לבני נח יראה שאין אבר מן החי שבהם נוהג בהם וגדולי המחברים כתבו שיראה להם שאין בן נח נהרג על אבר מן החי של עוף והוא תמה וגדולי המחברים סוברים שהוא טעות סופר ור"ל על אבר מן החי של שרץ אע"פ שהם טהורים אצלם בשר מן החי אין ישראל לוקה עליו אלא בכזית אבל בן נח נהרג עליו אפילו בכל שהוא שלא נאמרו השיעורין כלם אלא לישראל והתבאר במסכת חולין שכל ששחט בה ישראל שני סימנין והיא מפרכסת אסורה לבני נח משום אבר מן החי ולישראל מותרת הואיל ונשחטה:

    Meiri on Sanhedrin 56b · Sefaria · CC0

    מהרש"א — חידושי הלכות

    גמרא למאן דאמר עשו משעת עשייה מחייב כו' אע"ג דהאי עשו בישראל כתיב ובישראל גופיה אין ממיתין על העשייה מכל מקום ויצו בעכו"ם כתיב דמיניה נילף העשייה מה שאין כן לעיל בההיא דאיש איש דכולו נכתב בישראל ולא גמרינן מיתה לעכו"ם בכינויין כיון דבישראל ליכא מיתה וק"ל:

    שם רבי יהודה בן בתירא אומר אף על ברכת השם כו' אלהים אני לא תקללוני כו' קצת קשה אמאי קאמר דרבי יצחק נפחא פליג אדרבי מיישא וסבירא ליה אליבא דרבנן דעכו"ם אינו חייב על הכינויין כיון דסבירא ליה דאיש איש לרבות כנוייך אליבא דרבי מאיר וכמו שכתבו התוס' לעיל דהא אכתי אימא דלרבי יצחק נפחא עכו"ם נמי חייב על הכנויין וסבירא ליה כרבי יהודה בן בתירא דיליף ברכת השם מאלהים דכנויין נמי במשמע ויש לומר דמכל מקום פליג אדרבי מיישא דיליף ליה כנויין מכגר ואזרח לרבנן ורבי יצחק נפחא לרבנן יליף ליה מאלהים כרבי יהודה בן בתירא ומיהו כיון דבישראל אכנויין אינה רק באזהרה ומאלהים דכתיב באדם הראשון יליף ליה לא מקרי אתרבו לרבנן ולא איצטריך לדידהו למעט סקילה כמו לרבי מאיר דקאמר כיון דאתרבו אתרבו ולכך אצטריך ליה לרבי יצחק נפחא למימר דכגר ואזרח אתא למעט שם בשם ודו"ק:

    שם אי לא דריש ויצו הני מנא ליה כו' ולא ניחא ליה לתלמודא למימר דהני שתי תיבות ויצו ה' לא דריש לדינין וברכת השם וכל אינך דריש כדלעיל כיון דדריש סיפיה דקרא אמאי לא דריש רישא דקרא ועוד דסירוס וכלאים ע"כ באנפיה נפשיה דריש ניחא ליה למימר הכי באינך וק"ל:

    בפירש"י בד"ה דיני קנסות כו' צדקה ומשפט כתיב דהיינו דין ופשרה כו' עכ"ל הכי אמרינן בפרק קמא דבמקום משפט אין צדקה כו' ועוד דהכא ע"כ צדקה לאו ממש הוא למאי דאסיק אדעתיה לקמן דקום עשה נמי חשיב אמאי לא חשיב נמי צדקה והוי להו שמנה מצות בני נח מיהו לקמן משמע דצדקה ממש קאמר דמשני בניו לדין ביתו לצדקה ולמסקנא דקום עשהלא קחשיב ניחא וק"ל:

    תוס' בד"ה אכל תאכל כו' אבל מתה מאליה שריא ואתא לאפוקי אבר כו' עכ"ל כהאי גוונא תירץ רש"י לקמן אך לא כתב דמתה מאליה שריא ודעת התוספות דאי מתה מאליה לא הוה שריא לא הוה אצטריך קרא לנפל מאליו דאסור ואין להקשות לדבריהם דמתה מאליה שריא מאי קא קשיא ליה לקמן אהא דמלאכי השרת היו צולין לו בשר דאימא מתה מאליה הויא דיש לומר כיון דמתה מאליה הוא דבר טמא ועתידה התורה ליאסר לא היו מתעסקין בו מלאכי השרת וק"ל:

    Chidushei Halachot on Sanhedrin 56b · Sefaria

    גליון הש"ס

    גמ' ויצו אלו הדינים עי' תשובת רמ"א סימן י':

    שם עץ הגן ולא גזל עי' ב"מ דף ע' ע"ב תוס' ד"ה תשיך:

    Gilyon HaShas on Sanhedrin 56b · Sefaria

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת סנהדרין, דף נ״ו, עמוד ב׳, בהיקף של כ־613 מילים ב־26 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 26 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 122 מילים

      נפתחת ב״רבי חנניה בן (גמלא) אומר: אף על…״

      חכמים: רבי חנניה, רבי חידקא, רבי שמעון.

    2. קטע 249 מילים

      נפתחת ב״רבי יוסי אומר: כל האמור בפרשת כישוף…״

      חכמים: רבי יוסי.

    3. קטע 320 מילים

      נפתחת ב״רבי אלעזר אומר: אף על הכלאים מותרין…״

      חכמים: רבי אלעזר.

    4. קטע 421 מילים

      נפתחת ב״מנהני מילי אמר ר' יוחנן דאמר קרא…״

    5. קטע 517 מילים

      נפתחת ב״״ויצו״ אלו הדינין וכן הוא אומר (בראשית…״

    6. קטע 645 מילים

      נפתחת ב״ה' זו ברכת השם וכן הוא אומר…״

    7. קטע 732 מילים

      נפתחת ב״לאמר זו גילוי עריות וכן הוא אומר…״

    8. קטע 813 מילים

      נפתחת ב״כי אתא רבי יצחק תני איפכא ויצו…״

      חכמים: רבי יצחק.

    9. קטע 919 מילים

      נפתחת ב״בשלמא אלהים זו דינין דכתיב (שמות כב,…״

      חכמים: רב בעל.

    10. קטע 1034 מילים

      נפתחת ב״רב חסדא ורב יצחק בר אבדימי חד…״

      חכמים: רב חסדא, רב יצחק בר אבדימי.

    11. קטע 1126 מילים

      נפתחת ב״מאי בינייהו איכא בינייהו עכו"ם שעשה ע"ז…״

    12. קטע 1248 מילים

      נפתחת ב״אמר רבא ומי איכא למאן דאמר עכו"ם…״

      חכמים: רבא.

    13. קטע 137 מילים

      נפתחת ב״אמר רב פפא לא למעוטי גיפוף ונישוק…״

      חכמים: רב פפא.

    14. קטע 1412 מילים

      נפתחת ב״גיפוף ונישוק דמאי אילימא כדרכה בר קטלא…״

    15. קטע 1522 מילים

      נפתחת ב״דינין בני נח איפקוד והתניא עשר מצות…״

    16. קטע 1628 מילים

      נפתחת ב״דינין דכתיב (שמות טו, כה) שם שם…״

      חכמים: רב יהודה.

    17. קטע 1713 מילים

      נפתחת ב״אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה…״

      חכמים: רב נחמן, רבה.

    18. קטע 186 מילים

      נפתחת ב״אי הכי מאי והוסיפו עליהן דינין…״

    19. קטע 1913 מילים

      נפתחת ב״אלא אמר רבא לא נצרכה אלא לדיני…״

      חכמים: רבא.

    20. קטע 2049 מילים

      נפתחת ב״אלא אמר רב אחא בר יעקב לא…״

      חכמים: רב אחא בר יעקב.

    21. קטע 2113 מילים

      נפתחת ב״אלא אמר רבא האי תנא תנא דבי…״

      חכמים: רבא.

    22. קטע 2219 מילים

      נפתחת ב״דתנא דבי מנשה שבע מצות נצטוו בני…״

    23. קטע 2331 מילים

      נפתחת ב״רבי יהודה אומר אדם הראשון לא נצטווה…״

      חכמים: רבי יהודה.

    24. קטע 2424 מילים

      נפתחת ב״כמאן אזלא הא דאמר רב יהודה אמר…״

      חכמים: רב יהודה, רב אלהים.

    25. קטע 2516 מילים

      נפתחת ב״תנא דבי מנשה אי דריש ויצו אפילו…״

    26. קטע 2614 מילים

      נפתחת ב״לעולם לא דריש ויצו הני כל חדא…״

    חכמים הנזכרים בדף

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: סנהדרין דף נ״ו ע״ב

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026