מסכת חולין דף קי״ז עמוד א׳

מתני' מועלין בו אם קרבן הוא דהא קדשי ה' הן ואינם לכהנים והדם אין מועלין בו כדיליף בגמרא:

וטמא אם אכלו בטומאת הגוף חייב שתי חטאות אחת משום חלב ואחת משום טומאת הגוף שהיא בכרת:

משא"כ בדם מפרש בגמרא:

אלא בבהמה טהורה כדכתיב (ויקרא ז׳:כ״ה) מן הבהמה אשר יקריבו ממנה וגו':

גמ' מנה"מ דחלב יש בו מעילה ולא מפליג דאפילו חלב קדשים קלים אע"ג דאין בהן מעילה בחייהן דהא ממון בעלים הן יש בו מעילה באימוריהם לאחר שנזרק דמן:

כאשר יורם באימורי פר כהן משיח כתיב:

ומה למדנו דקאמר ככל מה שמפרישים אימורים משלמים כך יפרשו מזה אף כאן האימורים מפורשים את החלב המכסה [על הקרב] ואת כל החלב ואת שתי הכליות וגו':

מה פר כהן משיח יש מעילה באימורים דהא מחיים הוה ביה מעילה דקדשי קדשים הוא:

אמר רבי ינאי דאמר קרא כאשר יורם כו' בפרק איזהו מקומן (זבחים דף מט:) מוקמינן לה לדבר הלמד בהיקש דאינו חוזר ומלמד בהיקש דיותרת ושתי הכליות ילפינן בשעיר עבודה זרה מפר העלם דבר של ציבור ופר העלם מפר כהן משיח ואייתר כאשר יורם בפר כהן משיח לאוקומי בפר העלם דבר למהוי כמאן דכתיב בגופיה דלא ליהוי שעיר עבודה זרה למד מן הלמד ורבי ינאי דהכא סבר לה כמאן דיליף בפרק ב"ש (זבחים דף מא:) ית ושתי הכליות בשעירי עבודה זרה מועשה לפר כו' ועוד י"ל דרבי ינאי דהכא אסמכתא בעלמא הוא [דהא] במעילה בפרק קדשי מזבח (מעילה דף טו.) א"ר ינאי אין חייבין משום מעילה אלא קדשי בדק הבית בלבד ולא בקדשי מזבח דאית בהו לכהנים ולבעלים ופריך ליה ממשניות טובא ומוקי לה מדרבנן ופריך והא קרא קא נסיב פי' כל חלב לרבות האימורים ומשני אסמכתא בעלמא וה"ה קרא דהכא והא דתנן בפרק אמרו לו (כריתות יג:) יש אוכל אכילה אחת וחייב עליה ד' חטאות ואשם איכא לאוקומי בעולה ואע"פ דעורה לכהנים אין לחוש כיון דכל הבשר למזבח:

הוא לפני כפרה כלאחר כפרה הקשה ר"ת דבמעילה פ' ולד חטאת (מעילה דף יב:) אמרינן המקיז דם לבהמת קדשים מועלין בו אלמא יש מעילה בדם ותירץ דהתם מחיים דלא שייכא כפרה אבל לאחר שחיטה אף לפני כפרה אין מועלין וא"ת דהתם תנן (דף יא.) ומייתי לה בפרק כל שעה (פסחים דף כב.) דם בתחלה אין מועלין בו יצא לנחל קדרון מועלין בו וי"ל דמעילה דהתם מדרבנן היא וא"ת א"כ בריש מעילה (דף ב:) דדחיק לאשכוחי מעילה מדרבנן לייתי מהך משנה וי"ל דהתם אקדשים ששחטן בדרום קאי דכחנקינהו דמי וכי האי גוונא דחיק לאתויי דתקון רבנן (כמה) מעילה אע"ג דבדילי מינייהו ומייתי ראייה מר' יוחנן דאמר קדשים שמתו יצאו מידי מעילה דבר תורה וא"ת בסוף תמורה (דף לב:) גבי מקדיש עולה לבדק הבית קאמר אי מדרבנן אימא סיפא ומועלין בה שתי מעילות ואי מדרבנן אמאי ומאי קושיא הא איכא מעילה דרבנן בדם ובקדשים שמתו וי"ל דהתם שיש מעילה דאורייתא משום עולה אין לחכמים לתקן שם מעילה כיון דבלאו הכי בדילי מינייהו ומשני ראוי למעול בו ב' מעילות בבשר מעילה דאורייתא משום עולה ובעור דליכא מעילה דאורייתא לא בדילי מיניה ותקנו רבנן מעילה:

אין לך דבר שנעשה מצותו ומועלין בו וא"ת אדרבה לא נמעט לפני כפרה דאין לך דבר שלא נעשה מצותו שלא ימעלו בו ואע"ג דאיכא קדשים קלים היינו משום דלא אקרו קדשי שמים וי"ל דאשכחן טובא דהא דשן אין מועלין בו עד שעת תרומה ועגלה ערופה עד לאחר ירידתה:

ולא והרי תרומת הדשן וא"ת דתנן במעילה פרק ולד חטאת (מעילה דף יא.) דישון מזבח פנימי והמנורה לא נהנים ולא מועלין וקאמר בגמרא בשלמא מזבח החיצון דכתיב ביה ושמו אלא מזבח פנימי מנלן משמע דמושמו דריש דאין מועלין ובשמעתין אדרבה משמע ליה מושמו דמועלין וי"ל דמתניתין דהתם משמע דאין מועלין בדישון הפנימי שהדישון מוציאו מידי מעילה אבל קודם מועלים א"כ מצוה לדשן ועל זה קאמר בשלמא חיצון דכתיב ושמו לכך מצוה לדשן ומ"מ אף לאחר הרמה איכא מעילה כדדרשינן בסוף מעילה (דף לד.) ושמו בנחת שלא יפזר אלא פנימי מנא לן דמצוה לדשן שאתה אומר שהדישון מוציאו מידי מעילה ומשני דאמר קרא והסיר מוראתו והשליך אותה אל מקום הדשן אם לענין מזבח החיצון לא צריך דהא כתיב ושמו אצל המזבח כו' והתם פריך והא איצטריך למזבח החיצון לקבוע לו מקום דכתיב קדמה:

משום דהוי תרומת הדשן ובגדי כהונה כו' במעילה בפרק ולד חטאת (מעילה דף יא:) מאריך יותר ומסקינן כי הכא:

זהו ביאור המשנה וכלה הלכה פסוקה היא אלא שעניניה מתבארים במקומם ודברים שנכנסו תחתיה בגמ' אלו הן מה שביארנו על חלב של קרבן שיש בו מעילה אין הפרש בזה בין קדשים קלים לקדשי קדשים ולא סוף דבר החלב אלא אף יותרת ושתי כליות בדין זה ואפי' חלב האליה אע"פ שאינה קרבה בכל הקרבנות שהרי קרבן השור אין חלב האליה שבו קרבה אע"פ כן בקרבנות שהיא קרבה בהן יש בה מעילה ומ"מ בבהמה של חולין אין חלב אליה נאסר באכילה כלל כמו שהתבאר:

כבר ביארנו במשנה שהדם בין קודם זריקה בין לאחר זריקה אין בו מעילה ומ"מ לאחר זריקה לא היינו צריכין ללמדה שאין מעילה בשיריים שאין לך דבר שנעשית מצותו ומועלין בו הואיל ונעשה ממנו צורך גבוה אין עליו עוד שום קדש ומ"מ יש דברים שאף לאחר שנעשית מצותן אסורין בהנאה ומועלין בהם כגון תרומת הדשן שהיו תורמין בכל יום מלא מחתה ונותנה בצדי המזבח ונבלעת במקומה וכן עגלה ערופה אע"פ שנעשית מצותה אסורה בהנאה שנאמר וערפו שם את העגלה בנחל שם תהא קבורתה וכן ארבעה בגדי לבן שהיה כהן גדול נכנס בהן לפני לפנים ביום הכפורים וטעונין גניזה עולמית שאין הדיוט עובד בהן בשאר ימות השנה אע"פ שעבודת כהן הדיוט בארבעה בגדי לבן ולא אף הוא עצמו ביום הכפורים אחר כמו שהתבאר במקומו ואף הדם עצמו אסור ליהנות ממנו בלא דמים משנשפך לנחל קדרון ומ"מ בדמים מותר כמו שיתבאר במסכת עבודה זרה פרק שלישי:

ונשלם הפרק תהלה לאל:

בפרש"י בד"ה וטמא אם אכלו בטומאת הגוף כו' שהיא בכרת עכ"ל ר"ל וחל שפיר על איסור חלב דהוה נמי בכרת אבל טומאת בשר לא הוה אלא לאו הבא מכלל עשה ולא שייך למימר ביה כלל חייב וק"ל:

תוס' בד"ה א"ר ינאי כו' ומשני אסמכתא בעלמא וה"ה קרא דהכא עכ"ל לא קאי התם הכי אלא במסקנא קאמר התם דר' ינאי בקדשי מזבח מעילה דאורייתא אית ליה וצ"ע ע"ש:

בד"ה אין לך דבר שנעשה כו' דהא דשן אין מועלין בו כו' ועגלה כו' עכ"ל ולא מקרי השתא נמי ב' כתובין כיון דלא מפירש בהו בהדיא הכי בקרא אלא דממילא משתמע בהו דאין מועלין בהו עד לאחר שנעשה מצותן משא"כ בהא דמועלין בהו לאחר שנעשה מצותן דמפורש בהו בהדיא הכי בקרא ודו"ק:

ד"ה מנא הני מילי וכו' ולא מפליג דאפילו חלב קדשים קלים וכו' ר"ל דבחלב קדשי קדשים לא צריך קרא דפשיטא דיש בו מעילה דהא מחיים הוה בהו מעילה בקדשי קדשים ובשלמים בבשר פשיטא דאין בו מעילה דהא נאכל לבעלים ואי אית בהו מעילה על כרחך בחלב ובאימורים הוא דאיכא:

בתוס' ד"ה אמר ר' ינאי וכי' ועוד י"ל דרבי ינאי דהכא אסמכתא בעלמא היא דהא במעילה בפ' קדשי מזבח וכו' ופריך והא קרא קא נסיב. ר"ל דשם פריך נמי מהא דתניא כל חלב לה' לרבות אימורי קדשים קלים למעילה ומשני נמי מדרבנן ופריך עלה והא קרא קא נסיב:

ד"ה הוא לפני כפרה וכה"ג דחיק לאתויי וכו' כן צ"ל:

[בא"ד] ומייתי ראיה מר' יוחנן וכו' יצאו מידי מעילה דבר תורה פי' משמע מדרבנן יש בהן עדיין מעילה:

בא"ד ואי מדרבנן אמאי פי' לא פריך אלא אמעילה שניה שמצד קדושת בדק הבית ומאי קושיא דלמא דרבנן היא דהא אשכחן מעילה דרבנן בדם ובקדשים שמת:

[בא"ד] ומשני ראוי למעול בו שתי מעילות מדברי התוס' משמע דאינהו מפרשים הא דמשני התם ראוי למעול בו שתי מעילות הוי פירושו שמשני דאה"נ שיש בו שתי מעילות משום דהא ראוי לחול עליו שתי מעילות חדא דאורייתא וחדא דרבנן:

ד"ה ולא והרי תרומת הדשן וכו' ויש לומר דמתני' דהתם וכו' אבל קודם מועלין וכו'. פי' משעה שהגיעה שעת תרומת הדשן אבל קודם זה לא כמו שכתבו התוס' בס"ד שקודם זה וי"ל דאשכחן טובא דהא דשן אין מועלין בו עד שעת הרמה וכו':