מסכת חולין דף מ״ט עמוד ב׳

חלב שעל הדקין לקמן (חולין דף צג.) אמרינן ריש מעיא באמתא בעי גרירה וזהו חלב שעל הדקין כשהמעים מתחילים לימשך מן הקיבה הוי חלב שעל הדקין אסור עד אמה לדברי רבי ישמעאל מפני שחלב שעל הקרב שקורין טיל"א מחובר בו והכתוב מרבהו בכלל מואת כל החלב אבל חלב שעל הקיבה לרבי ישמעאל מותר והיינו מסייע כהני:

קרום ונקלף קרום דק יש עליו ונקלף הקרום מעל החלב שאינו אדוק בו כל כך:

אף כל קרום ונקלף והיינו חלב שע"ג הקבה וכ"ש חלב שע"ג הדקין:

תותב היא שמלתו מתרגמינן היא תותביה (שמות כב). כשמלה הוא פרוש על הקרב וכן על הדקין בראשן אבל חלב הקבה אינו תותב אלא חתיכות חתיכות הוא אדוק ושעל הדקים מראשו והלאה היינו מן הכנתא כשמפרישין אותו מהן נשאר מן החלב אצלם ולאו תותב הוא אלא אדוק בהם:

כך היא הצעה של משנה כמו שהשבת ואיפוך קמייתא:

כיון דקתני מה חלב כו' שדורש את המקרא והוצרך לדקדק למר קרום ונקלף ולמר תותב קרום ונקלף:

דווקא הוא ולא נחליף דברי של זה בזה:

אי הכי כר' ישמעאל בתמיה. הא דאמרת לעיל נהגו בו היתר כר' ישמעאל והא רבי עקיבא הוא דשרי ליה ולא רבי ישמעאל:

להביא חלב שע"ג הדקין לא היה צריך למיכתב (ויקרא ג׳:ג׳) את החלב המכסה את הקרב דמואת כל החלב אשר על הקרב מרבינן אף שעל הדקין או שעל הקיבה לאידך ולמעט חלב שעל גבי דפנות כתביה כדדריש בתורת כהנים:

חלב טהור סותם לא מיירי הכא בריאה ושומן סותמתה או נסרכה בשומן דפשיטא דטרפה דסתימה זו אינה כלום דאין שומן לריאה ואין זה שומן שלה ולא מיירי הכא אלא כגון דקין שניקבו וחלב הכנתא סותם את הנקב שהוא שומן שלהם ותמיד שוכבים בו ואדוק הוא מאד והויא סתימה מעלייתא וחלב העשוי ככובע נמי דאצטריך למימר דאינו סותם היינו כגון טרפשא דליבא כדאמר לקמן שהן שם כל שעה אבל בריאה אין שום חלב סותם:

חלב חיה מאי נשאל לרבינו יצחק על מחט שנמצא בקורקבן וניקבה הכיס שלו וגם בשרו רק שהיה שומן סותם למעלה והתיר דלא מבעי לן הכא אלא חלב חיה שכנגדו בבהמה טמא אבל בחלב טהור דעוף שלא מצינו כנגדו טמא פשיטא דסותם דמיהדק שפיר:

רב ואיסורא דאורייתא וכו' כדרב פפא הלכה ומסתברא דרבא נמי חזר בו דקאמר לקמן משמיה דרב נחמן חימצא ובר חימצא חד סתים וחד לא סתים:

ושאר כל המשקין מותרין ואם תאמר כמאן הא אפילו רבנן דבסמוך לא שרו אלא חמשה ויש לומר דה"ה לכולן ואותן ה' דנקט משום דפליג רבי שמעון עלייהו אבל בשאר מודה:

אמר אביי מאי תיבעי ליה נהי דשרי באכילה אהדוקי לא מהדק קצת קשה לי דלא הוה ליה לאביי להשיב בלשון זה, דרבי זירא גופיה עיקר שאלתו היתה אי טעמיה דרב משום דלא מיהדק או לא, והוה ליה לאביי למימר משום מיהדק הוא והאי לא מיהדק ולא סתים ותו לא. כתוב בתוספ' נשאל למורי על מחט שנמצאת בקורקבן ונקבה את הכיס שלו וגם בשר ורק שהיה שומן סותם למעלה, והתיר, דלא מיבעיא לן הכא אלא בחלב חיה שכנגדו בבהמה טמא כדאמרינן בפרק כל הבשר, אבל חלב טהור דעוף שלא מצינו כנגדו טמא פשיטא דסותמה דמהדק שפיר.

האימורין הקרבין לגבוה בכל קרבן של שור או כבש או עז הוא חלב שעל הקרב והוא שעל המסס ובית הכוסות וחלב שעל הכליות עם הכליות עצמן וחלב שעל הכסלים והוא חלב שבעקרי הירכות מבפנים ויותרת הכבד ומעט מן הכבד עמה וחלב שעל הקיבה היה קרב בכלל חלב שעל הקרב ואם היה הקרבן מן הכבשים היה מוסיף עליו האליה וחלב שבה:

חלבים אלו שהיו קרבים לגבוה כלם באיסור אכילה ובכרת חוץ מן האליה שאינה נאסרת הואיל ולא הושוית הקרבתה בכל הקרבנות כלל הדברים כל חלב שהוא תותב ר"ל שקרום מפסיק בינו ובין הבשר כעין מלבוש ויש מפרשים שעומד על הבשר כמלבוש לא שיהא עומד עליו קרטים קרטים ר"ל חתיכות חתיכות ושיש עליו קרום ושאותו קרום נקלף בנקל לא שיהא אדוק בו הרבה אסור ובלבד שאינו מכוסה בתוך הבשר כמו שיתבאר במסכת זו:

חלב שעל המעים והם הדקים המלופפים כלם כאחד ונקראים סדורא דכנתא אף הוא אסור כשיעור אמה משהם מתחילים לצאת מן הקיבה וצריך לגרור כשיעור זה מכאן ואילך מותר והוא שאמרו ריש מעיא באמתא וכן שומן המקיף וחופה את הדקים לדברי הכל מותר אלא שנהגו לקלוף מעליו קרום אחד:

חלב הקיבה שאסרנו באיסור תורה הוא חלב שעל הקשת וזה שהקיבה יש בה שני חלבים אחד עשוי כקשת ואחד עשוי כיתר של קשת וזה שאסרנוהו איסור תורה הוא אותו שעל הקשת אבל שעל היתר אינו תותב ומותר מן הדין ואף בני ארץ ישראל נוהגים בו היתר בפרסום ומ"מ בני בבל נוהגין בו איסור ובזמן הזה בהרבה מקומות נוהגין בו איסור מפני שבני גולה אחר בני בבל הם נגררין ומ"מ מקצת גאונים הורו שאין אנו נגררים אחר בני בבל בדבר שאינו להם אלא מנהג ומתירין אותו להדיא בלא שום גרירה ויש שמצריכין גרירה מפני דבוקו בשעל הקשת:

כל אבר שהנקב פוסלו שהיה הנקב סתום בחלב שעל אותו האבר אם היה חלב טהור סותם כגון דקין משיעור אמה ואילך שחלב הכנתא סותמם והוא שומן הנקרא אינטיריל אבל חלב טמא אינו סותם וחלב שעל היתר אף למי שנוהג בו איסור סותם:

חלב חיה אע"פ שכלו טהור אינו סותם אלא מה שכיוצא בו סותם בבהמה חלב דקין שבעוף ושעל הקורקבן סותם:

הדבש יש בו משום גלוי כיין ומים וחלב אבל שאר משקין חוץ מאלו שהזכרנו אין בהם משום גלוי וכבר ביארנו ענין זה בפרק ראשון:

אע"פ שביארנו שחלב טהור סותם אין הדבר נאמר כן במוחלט אלא כל חלב שהוא עשוי ככובע אע"פ שהוא טהור אינו מדבק וזהו שומן שעל גבי חלוחלת שעשוי קרטים קרטים והם עגולים כעין כובע וכן הדין בשומן שהלב נבלע בתוכו שהוא עומד עליו ככובע והוא הנקרא טרפשא דלבא וכל שניקב הלב אסורה שאין אותו שומן סותם וכן כל שניקבה הריאה אף באונות שכנגד אותו השומן אע"ג דהכי רביתייהו אינו מגין וטרפה כמו שהתבאר:

גמ' ואיסורא דאורייתא ואת אמרת לקמן דף עז ע"א: