דף ביאור

מסכת שבת דף ל״ג עמוד א׳

דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.

לטקסט המלא במקור

תלמוד בבלי · מפת הדף

מסכת שבת דף ל״ג עמוד א׳

מסכת שבת דף ל״ג עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 14 קטעים ממוספרים, כ־521 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

רש"י

דאכלן ולא עבדן ונמצא שגוזלות את בעליהן ועוד מתוך שמלומדות במאכל ובמשתה גורמות לבעלים לגזול:

וכתיב בההיא פרשה בנבואת עמוס הכיתי אתכם בשדפון וסיפיה דקרא כרמיכם וזיתיכם יאכל הגזם וכתיב ביואל יתר הגזם דמשמע שהגזם אינו אלא תחלת מכה ואחריה באים ארבה וחסיל אלמא גובאי עולה בעון גזל וכיון דמיני גובאי עולין רעב הוה וכיון דהרעב הוה כתיב בישעיה ויגזור על ימין ורעב וגו' וסיפיה דקרא איש בשר זרועו יאכלו:

עינוי הדין שמאחרין הדיינין לדונו ולא לשם שמים אלא לאחר שהוברר להן הדין משהין אותו:

עוות הדין שמעוותין אותו מזידין:

קלקול הדין שלא היו מתונין בו לעיין כל צרכן ונתקלקל מאליו:

חרב וביזה רבה כו' דכתיב נקם ברית ואין ברית אלא תורה דכתיב אם לא בריתי יומם ולילה והגית בו יומם ולילה וכתיב חרב ועל ידי חרב דהיינו משלחת גירוי מלחמה הביזה באה וכתיב ושלחתי דבר הרי דבר וכתיב בשברי לכם מטה לחם הרי בצורת וכתיב בסוף כל הקללות יען וביען במשפטי מאסו הרי עינוי ועיוות וקלקול בכלל:

שבועות שוא כל המשנה את הידוע כגון על האיש שהוא אשה שבועת שקר שאין בדאותו ניכרת ומאמין שקר לבריות:

והדרכים משתוממין מאין עובר:

ועוד 24 קטעי פירוש על דף זה.

Rashi on Shabbat 33a · Sefaria

מאירי

אע"פ שלשון הרע שרש לכמה עבירות ודבר שחכמים האריכו בגנותו הרבה יצאו מכללו שני דברים להיתר הא' הוא שאמרו במסכת ערכין כל מילתא דמתאמרא באפי מרה לית בה משום לישנא בישא והשיבו עליה כ"ש חוצפ' ולישנא בישא והוא שהיה המקשה סבור שהשיבה בעל הלשון למי שנאמרה עליו בפני אותו שאמרה ותירצו בה שאינה כן אלא כמה שאמרו לא אמרתי דבר וחזרתי לאחורי כלומר כל דבר שאף האומרו אינו נמנע מלאמרה לפני אותו שהוא אומרה עליו כגון שהוא קובל עליו ומשיא עליו שם גזילה וכיוצא בה אין למספר תורת לשון הרע בזה שאף הוא מכוין שיהא חוזר בו והשני הוא שאמרו שם כל מלתא דמתאמרא באפי תלתא לית בה משום לישנא בישא שהרי על כרחו מי שאמרה על דעת שתגיע למי שאמרה עליו אמרה שכל ששלשה יודעים אותו אינו בתורת העלמה וא"כ זה שמספרה לו אינו בתורת לשון הרע:

יש צד אחר בלשון הרע שהוא מותר ויש בו צד מצוה והוא שיספר בגנות חבירו שהוא רשע כדי להבאיש מעשיו על השומעים שלא ילמדו ממנו כאמרו ע"ה שונאי השם יהללו רשע ושומרי תורה יתגרו בם:

Meiri on Shabbat 33a · Sefaria

מהרש"א — חידושי הלכות

בפרש"י בד"ה והא רבא כו' צואה רבה הדרוקן רבה שעל שהיית כו' עכ"ל ולא חשיב ליה הכא דעל שהיית נקבים נמי הדרוקן בא דלא חשיב הכא רק שלשה מיני הדרוקן ואפשר דהך בכלל אחד מג' המינין הדרוקן דנקט וק"ל:

Chidushei Halachot on Shabbat 33a · Sefaria

בן יהוידע

וּכְתִיב (ישעיהו ט, יט) "וַיִּגְזֹר עַל יָמִין וְרָעֵב, וַיֹּאכַל עַל שְׂמֹאול וְלֹא שָׂבֵעוּ, אִישׁ בְּשַׂר זְרֹעוֹ יֹאכֵלוּ", אַל תִּקְרִי: "בְּשַׂר זְרֹעוֹ", אֶלָּא: "בְּשַׂר זַרְעוֹ". נראה לי בס"ד, התורה כללה ברכת הארץ בשלשה, שהם דְגָנֶךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ (דברים יא, יד), אך התירוש אין חסרונו נרגש בסוג רעב שאם לא שתו יין ולא אכלו ענבים לא אכפת להו, אך הרעב נרגש בחסרון הדגן והיצהר, וידוע שהדגן יתייחס לשמאל ויצהר לימין, וסימנך 'שלחן בצפון ומנורה בדרום' ולזה אמר וַיִּגְזֹר עַל יָמִין זה היצהר, וְרָעֵב וַיֹּאכַל עַל שְׂמֹאול זה הדגן ולא שבע.

הַכֹּל יוֹדְעִין, כַּלָּה לָמָּה נִכְנְסָה לְחֻפָּה, אֶלָּא כָּל הַמְנַבֵּל אֶת פִּיו, אֲפִלּוּ חוֹתְמִין עָלָיו גְּזַר דִּין שֶׁל שִׁבְעִים שָׁנָה לְטוֹבָה, הוֹפְכִין עָלָיו לְרָעָה. ענין זה של 'שִׁבְעִים' הוא על כוחות הדין שבאחורי שמות ע"ב וס"ג שהם ז' יודי"ן כמנין 'שִׁבְעִים' (ועיין מקדש מלך מ"ש בשם רבותינו ז"ל על זוהר הקדוש פרשת אמור דף ק"ה במאמר קורעין לו גזר דין של שבעים שנה עיין שם). ואלו הַשִׁבְעִים הם כמו שִׁבְעִים סנהדרין שדנין את האדם, וכמו שדנין לְרָעָה דנים לְטוֹבָה, יען שאם גזרת הדין לְטוֹבָה תהיה על פי שִׁבְעִים כוחות הדין הנזכר שהם כמו סנהדרין תהיה חזקה מאד ותתקיים. ומ"ש הוֹפְכִין עָלָיו לְרָעָה כי 'פֶּה' [85] עם האותיות עולה מספר 'לְבָנָה' [87], והוא הפך לְבָנָה לאותיות נְבָלָה שניבל פיו, כן יתהפכו לו אותיות עֹנֶג לאותיות נֶגַע.

כָּל הַמְּמָרֵק אֶת עַצְמוֹ לַעֲבֵרָה, חַבּוּרוֹת וּפְצָעִים יוֹצְאִין בּוֹ פירוש עבירה של זנות וכמו שכתב מהרש"א ז"ל, וְחַבּוּרוֹת וּפְצָעִים הוא מן חולי הנקרא אצל הרופאים בשם סוסג"ג וזה מצוי אצל המנאפים הרבה, והוא חבורות ופצעים באבר התשמיש בר מינן.

כָּל הַמְנַבֵּל אֶת פִּיו מַעֲמִיקִין לוֹ גֵּיהִנֹּם יש להקשות מה נוסף לו צער בזה? ומאי הפרש יש בזה? ונראה לי בס"ד, כי לפעמים מוליכין נשמות צדיקים על פתח גיהנם כדי למשוך משם נשמות להוציאם, ולכן אלו הנידונים שם אפילו שאין קולטים אותם יש להם נחת רוח והנאה מן נשמת הצדיק העוברת כנגדם, כמו אדם שיושב בתוקף השמש וצר לו מאד, שאם יעמוד אדם כנגדו מעט ויהיה עליו צל לפי שעה יהנה ממנו, וכן אם ינשב איזה רוח טוב לפי שעה דוקא יהנה, וכן הרשעים, אבל זה מַעֲמִיקִין לוֹ גֵּיהִנֹּם שהוא מתרחק הרבה מפתח גיהנם, ואין מגיע לו הנאה מצד העברת נפשות הצדיקים על פתח גיהנם.

סִימָן לַעֲבֵרָה, הִדְרוֹקָן נראה לי בס"ד טעם לזה, כי ידוע טומאת הזנות היא כטומאת הנדה, ולכן כתיב (יחזקאל כב, י) עֶרְוַת אָב גִּלָּה בָךְ טְמֵאַת הַנִּדָּה עִנּוּ בָךְ, ובסימן ל"ו [פסוק יז] אמר כְּטֻמְאַת הַנִּדָּה הָיְתָה דַרְכָּם לְפָנָי, 'דַרְכָּם' ענין תשמיש כמו שנאמר (משלי ל, יט) דֶרֶךְ גֶּבֶר בְּעַלְמָה, יען כי טומאת הערוה היא כטומאת הנדה, מפני כי שניהם במקום אחד הם. ולכן כתיב (איכה א, ח) חֵטְא חָטְאָה יְרוּשָׁלַ‍ִם עַל כֵּן לְנִידָה הָיָתָה, והיינו בירושלים היה ג' עבירות חמורות שהם עבודה זרה גלוי עריות ושפיכות דמים, אך עבודה זרה ושפיכות דמים אין נעשה חטא כפול בבת אחת, כי רק העושה הוא חוטא, אבל זנות עריות שנים חוטאים בבת אחת הבועל והנבעלת, לכן אמר חֵטְא חָטְאָה זה חטא גלוי עריות שהוא כפול בבת אחת, עַל כֵּן לְנִידָה הָיָתָה שטומאתו כטומאת הנדה. והנה ידוע שֶׁהָרוֹק יתהווה בפה יותר בשעת הזווג ויש טעם בדבר על פי הסוד, ואם תסיר אותיות 'רוֹק' מן הִדְ רוֹקָ ן ישאר אותיות נִדָּה למפרע, כי אותיות 'רוֹק' מונחין כסדרן בין ד' ובין נו"ן, נמצא תיבת הִדְרוֹקָן היא מלה מורכבת מן אותיות 'נִדָּה' ואותיות 'רוֹק' והיינו להורות שזה שעבר עבירה של זנות טמא עצמו בטומאת הנדה, ונמצא שהרוק שלו שהיה ראוי להתוות בפיו בטהרה בביאה כשרה הנה עתה נתהוה בעבירה שהיא טומאת נדה, לכך נתחברו אותיות 'רוֹק' בתוך אותיות 'נִדָּה' ונעשה צירוף 'הִדְרוֹקָן' ואז הוכה זה בְּהִדְרוֹקָן.

סִימָן לְשִׂנְאַת חִנָּם, יֵרָקוֹן נראה לי בס"ד הטעם מדה כנגד מדה, כי בעל שנאת חנם לא יש לו סיבה מעשית בלבו כדי לשנוא את חבירו, אלא ריקן לבו, לכך יתהפכו אותיות רֵיקָן לאותיות יֵרָקוֹן.

Ben Yehoyada on Shabbat 33a · Sefaria

תוספות

אין פירוש שמור לדף זה — לא נמצא נוסח בדפוסים האמינים שבידינו.

לשון המקור

קטע 1

דְּאׇכְלָן וְלָא עָבְדָן. וּכְתִיב: ״הִכֵּיתִי אֶתְכֶם בַּשִּׁדָּפוֹן וּבַיֵּרָקוֹן הַרְבּוֹת גַּנּוֹתֵיכֶם וְכַרְמֵיכֶם וּתְאֵנֵיכֶם וְזֵיתֵיכֶם יֹאכַל הַגָּזָם״, וּכְתִיב: ״יֶתֶר הַגָּזָם אָכַל הָאַרְבֶּה וְיֶתֶר הָאַרְבֶּה אָכַל הַיָּלֶק וְיֶתֶר הַיֶּלֶק אָכַל הֶחָסִיל״. וּכְתִיב: ״וַיִּגְזוֹר עַל יָמִין וְרָעֵב וַיֹּאכַל עַל שְׂמֹאל וְלֹא שָׂבֵעוּ אִישׁ בְּשַׂר זְרוֹעוֹ יֹאכֵלוּ״, אַל תִּקְרֵי ״בְּשַׂר זְרוֹעוֹ״ אֶלָּא ״בְּשַׂר זַרְעוֹ״.

קטע 2

בַּעֲוֹן עִינּוּי הַדִּין, וְעִיוּוּת הַדִּין, וְקִלְקוּל הַדִּין, וּבִיטּוּל תּוֹרָה — חֶרֶב וּבִיזָּה רָבָה, וְדֶבֶר וּבַצּוֹרֶת בָּא, וּבְנֵי אָדָם אוֹכְלִין וְאֵינָן שְׂבֵעִין, וְאוֹכְלִין לַחְמָם בְּמִשְׁקָל. דִּכְתִיב: ״וְהֵבֵאתִי עֲלֵיכֶם חֶרֶב נוֹקֶמֶת נְקַם בְּרִית וְגוֹ׳״. וְאֵין ״בְּרִית״ אֶלָּא תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה וְגוֹ׳״, וּכְתִיב: ״בְּשִׁבְרִי לָכֶם מַטֵּה לֶחֶם וְאָפוּ עֶשֶׂר נָשִׁים וְגוֹ׳״, וּכְתִיב: ״יַעַן וּבְיַעַן בְּמִשְׁפָּטַי מָאָסוּ״.

קטע 3

בַּעֲוֹן שְׁבוּעַת שָׁוְא וּשְׁבוּעַת שֶׁקֶר וְחִילּוּל הַשֵּׁם וְחִילּוּל שַׁבָּת — חַיָּה רָעָה רָבָה, וּבְהֵמָה כָּלָה, וּבְנֵי אָדָם מִתְמַעֲטִין, וְהַדְּרָכִים מִשְׁתּוֹמְמִין. שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְאִם בְּאֵלֶּה לֹא תִוָּסְרוּ לִי״ — אַל תִּקְרֵי ״בְּאֵלֶּה״, אֶלָּא ״בְּאָלָה״. וּכְתִיב: ״וְהִשְׁלַחְתִּי בָכֶם אֶת חַיַּת הַשָּׂדֶה וְגוֹ׳״, וּכְתִיב בִּשְׁבוּעַת שֶׁקֶר: ״וְלֹא תִשָּׁבְעוּ בִשְׁמִי לַשָּׁקֶר וְחִלַּלְתָּ אֶת שֵׁם אֱלֹהֶיךָ״, וּבְחִלּוּל הַשֵּׁם כְּתִיב: ״וְלֹא תְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם קׇדְשִׁי״. וּבְחִלּוּל שַׁבָּת כְּתִיב: ״מְחַלְּלֶיהָ מוֹת יוּמָת״, וְיָלֵיף ״חִילּוּל״ ״חִילּוּל״ מִשְּׁבוּעַת שֶׁקֶר.

קטע 4

בַּעֲוֹן שְׁפִיכוּת דָּמִים בֵּית הַמִּקְדָּשׁ חָרֵב, וּשְׁכִינָה מִסְתַּלֶּקֶת מִיִּשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְלֹא תַחֲנִיפוּ וְגוֹ׳ וְלֹא תְטַמֵּא אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם יוֹשְׁבִים בָּהּ אֲשֶׁר אֲנִי שׁוֹכֵן בְּתוֹכָהּ״. הָא אַתֶּם מְטַמְּאִים אוֹתָהּ — אֵינְכֶם יוֹשְׁבִים בָּהּ, וְאֵינִי שׁוֹכֵן בְּתוֹכָהּ.

קטע 5

בַּעֲוֹן גִּלּוּי עֲרָיוֹת וַעֲבוֹדָה זָרָה וְהַשְׁמָטַת שְׁמִיטִּין וְיוֹבְלוֹת — גָּלוּת בָּא לָעוֹלָם, וּמַגְלִין אוֹתָן, וּבָאִין אֲחֵרִים וְיוֹשְׁבִין בִּמְקוֹמָן. שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי אֶת כׇּל הַתּוֹעֵבוֹת הָאֵל עָשׂוּ אַנְשֵׁי הָאָרֶץ וְגוֹ׳״, וּכְתִיב: ״וַתִּטְמָא הָאָרֶץ וָאֶפְקוֹד עֲוֹנָהּ עָלֶיהָ וְגוֹ׳״, וּכְתִיב: ״וְלֹא תָקִיא הָאָרֶץ אֶתְכֶם בְּטַמַּאֲכֶם אוֹתָהּ״.

קטע 6

וּבַעֲבוֹדָה זָרָה כְּתִיב: ״וְנָתַתִּי אֶת פִּגְרֵיכֶם וְגוֹ׳״, וּכְתִיב: ״וַהֲשִׁמּוֹתִי אֶת מִקְדְּשֵׁיכֶם וְגוֹ׳״, ״וְאֶתְכֶם אֱזָרֶה בַגּוֹיִם״.

קטע 7

בִּשְׁמִיטִּין וּבְיוֹבְלוֹת כְּתִיב: ״אָז תִּרְצֶה הָאָרֶץ אֶת שַׁבְּתוֹתֶיהָ כֹּל יְמֵי הֳשַׁמָּה וְאַתֶּם בְּאֶרֶץ אוֹיְבֵיכֶם וְגוֹ׳״, וּכְתִיב: ״כׇּל יְמֵי הׇשַּׁמָּה תִּשְׁבּוֹת״.

קטע 8

בַּעֲוֹן נַבְלוּת פֶּה צָרוֹת רַבּוֹת, וּגְזֵירוֹת קָשׁוֹת מִתְחַדְּשׁוֹת, וּבַחוּרֵי שׂוֹנְאֵי יִשְׂרָאֵל מֵתִים, יְתוֹמִים וְאַלְמָנוֹת צוֹעֲקִין וְאֵינָן נַעֲנִין, שֶׁנֶּאֱמַר: ״עַל כֵּן עַל בַּחוּרָיו לֹא יִשְׂמַח ה׳ וְאֶת יְתוֹמָיו (וְאַלְמְנוֹתָיו) [וְאֶת אַלְמְנוֹתָיו] לֹא יְרַחֵם כִּי כֻלּוֹ חָנֵף וּמֵרַע וְכׇל פֶּה דּוֹבֵר נְבָלָה בְּכׇל זֹאת לֹא שָׁב אַפּוֹ וְעוֹד יָדוֹ נְטוּיָה״.

קטע 9

מַאי ״וְעוֹד יָדוֹ נְטוּיָה״ — אָמַר רַבִּי חָנָן בַּר רָבָא: הַכֹּל יוֹדְעִין כַּלָּה לָמָּה נִכְנְסָה לַחוּפָּה. אֶלָּא כׇּל הַמְנַבֵּל פִּיו אֲפִילּוּ חוֹתְמִין עָלָיו גְּזַר דִּין שֶׁל שִׁבְעִים שָׁנָה לְטוֹבָה — הוֹפְכִין עָלָיו לְרָעָה. אָמַר רַבָּה בַּר שֵׁילָא אָמַר רַב חִסְדָּא: כׇּל הַמְנַבֵּל אֶת פִּיו — מַעֲמִיקִין לוֹ גֵּיהִנָּם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״שׁוּחָה עֲמוּקָּה פִּי זָרוֹת״. רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר: אַף שׁוֹמֵעַ וְשׁוֹתֵק, שֶׁנֶּאֱמַר: ״זְעוּם ה׳ יִפּוֹל שָׁם״.

קטע 10

אָמַר רַב אוֹשַׁעְיָא: כׇּל הַמְּמָרֵק עַצְמוֹ לַעֲבֵירָה — חַבּוּרוֹת וּפְצָעִין יוֹצְאִין בּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״חַבּוּרוֹת פֶּצַע תַּמְרוּק בְּרָע״. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁנִּדּוֹן בְּהִדְרוֹקָן: שֶׁנֶּאֱמַר ״וּמַכּוֹת חַדְרֵי בָטֶן״. אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: סִימָן לַעֲבֵירָה הִדְרוֹקָן.

קטע 11

תָּנוּ רַבָּנַן: שְׁלֹשָׁה מִינֵי הִדְרוֹקָן הֵן: שֶׁל עֲבֵירָה עָבֶה, וְשֶׁל רָעָב תָּפוּחַ, וְשֶׁל כְּשָׁפִים דַּק.

קטע 12

שְׁמוּאֵל הַקָּטָן חָשׁ בֵּיהּ. אֲמַר: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, מִי מֵפִיס? אִיתַּסִּי. אַבָּיֵי חָשׁ בֵּיהּ. אֲמַר רָבָא: יָדַעְנָא בֵּיהּ בְּנַחֲמָנִי דְּמַכְפֵּין נַפְשֵׁיהּ. רָבָא חָשׁ בֵּיהּ. וְהָא רָבָא הוּא דְּאָמַר נְפִישִׁי קְטִילֵי קְדָר מִנְּפִיחֵי כָפָן? שָׁאנֵי רָבָא, דְּאׇנְסִי לֵיהּ רַבָּנַן בְּעִידָּנֵיהּ בְּעַל כּוּרְחֵיהּ.

קטע 13

תָּנוּ רַבָּנַן: אַרְבָּעָה סִימָנִין הֵן: סִימָן לַעֲבֵירָה — הִדְרוֹקָן, סִימָן לְשִׂנְאַת חִנָּם — יֵרָקוֹן, סִימָן לְגַסּוּת הָרוּחַ — עֲנִיּוּת, סִימָן לְלָשׁוֹן הָרָע — אַסְכָּרָה.

קטע 14

תָּנוּ רַבָּנַן: אַסְכָּרָה בָּאָה לְעוֹלָם

מסכת שבת דף ל״ג עמוד א׳

מסכת שבת דף ל״ג עמוד א׳

רש"י

מאירי

מהרש"א — חידושי הלכות

בן יהוידע

תוספות

מה תמצאו כאן

המשך הרצף

מקורות מקבילים

שיעורים וכלי לימוד

חכמים הנזכרים בדף

לשון המקור