חבטינהו — בנפה חבטינהו לנקותם וויניר"א בלע"ז. וליכא למימר לשון דישה דמעיקרא היו עומדים בקליפתן דאם כן אמאי לא אכלה מעיקרא הרי לא נתחייבו במעשר עד שיתמרחו בכרי דכתיב ראשית דגנך ותנן בהדיא (פאה פ"א מ"ו) מאכיל לבהמה לחיה ולעופות עד אשר ימרח דכל אכילת בהמה חשיב אכילת עראי:
נקרינהו — בידים מן האבנים והפסולת:
ומי מיחייבא — מאכל בהמה הנלקח מעם הארץ כלום גזרו עליו משום דמאי ואע"פ שאילו ודאי לא עישרו היה מחייב לעשר על ספק מיהא לא גזור דתנן הלוקח מעם הארץ פירות מן השוק לזרע ולבהמה אע"פ שהזרע ומאכל בהמה בכלל שאר תבואה הן וחייבין במעשרות לא גזרו עליהם משום דמאי דמסתמא רוב עמי הארץ מעשרין הן ולא החמירו חכמים על הדמאי כל כך:
לעורות — לעבדן:
והתניא — בניחותא. והנך שעורים לאדם לקחום מתחלה:
שמע רבי — דהוה קאתי ר' פינחס:
רצונך סעוד אצלי — יהי רצונך לסעוד אצלי:
צהבו פניו — שמח מפני שלא היה ר' פינחס רגיל ליהנות משל אחרים כדלקמן:
אמר ליה — רבי פינחס וכי סבור היית שמודר הנאה מישראל אני:
ישראל קדושים הם — וראויין ליהנות מהם:
אבל יש רוצה — לההנות אחרים משלו ואין יכולת בידו וממנו איני רוצה ליהנות שלא אכביד עליו:
ויש שיש — יכולת בידו ואינו רוצה לההנות אחרים ואע"פ שאומר בא וסעוד אין לבו חפץ ואיני נהנה ממנו משום דכתיב אל תלחם לחם רע עין:
אל תלחם — אל תסעוד. לחם לשון סעודה כדכתיב (שמואל א כ) לא בא אל הלחם וכתיב (דניאל ה) בלשאצר מלכא עבד לחם רב:
כמו שער — כאילו אתה פותח שער בבטנו. וי"א לשון מרירות כמו (ירמיהו כט) כתאנים השוערים:
מסרהיבנא — לשון בהלה ומהירות כלומר צריך למהר ולילך לדבר מצוה ואין פנאי לסעוד:
כודנייתא — פרדות ושל רבי היו:
מלאך המות — שמכה ושוב אין המכה חיה כדלקמן:
ולפני עור וגו' — דכי היכי דאסירן לך אסירן לאחריני. והא ליכא למימר דמזבן להו לעובדי כוכבים דתנן אין מוכרין להם בהמה גסה (ע"ז דף יד:):
מפקרנא להו — אשלחם ביערות דעלמא להפקר:
מפשת היזיקא — דמתוך שלא יהיו נשמרות ירבו נזקיהן:
עקרנא — שלא יוכלו לבעט ובל תשחית ליכא שיהו ראויות לדישה:
עקרנא — מנשר פרסותיהן ועדיין הן יכולין לילך:
מבתש — מפציר וחברו בשבועות (דף ל:). מבתש גרסינן בבי"ת ולא בכ"ף:
גבה טורא בינייהו — והבדילן:
בחייהן — של צדיקים כך נותן הקדוש ברוך הוא לבו על תאותם שלא להעביר דעתם שגרם הדבר שנכנס בפתח הפרדות שיפרוש ולא יעבור על דעתו הראשונה שאין דרכו לסעוד משל אחרים כדלקמן:
על אחת כמה וכמה — שהרי במיתתן גדולים יותר מבחייהן כדאמר רבי חמא:
קוברים איש — רשע היה ולא ניתן להיקבר אצל צדיקים:
ויגע האיש בעצמות אלישע ויחי — ואילו בחייו כשרצה להחיות בן השונמית הוצרך לשום פיו על פיו ועיניו על עיניו ולבקש רחמים:
ודלמא לקיומי ברכתא דאליהו — דלא סגי שלא תתקיים דכתיב בצדיקים (איוב כב) ותגזר אומר ויקם לך ולאו משום אלישע הוה:
פי שנים — אליהו החיה בן הצרפית ואלישע בן השונמית וצריך להחיות עוד אחר:
אי הכי — דליקיומי ברכתא דאליהו:
היינו דתניא — בתמיה. ואי משום ברכתא דאליהו היה צריך להחיות ממש כמו שעשה אותו שהחיה אליהו אלא לאו ש"מ משום אלישע הוה ולא הוה צריך לאלישע אלא לסלקו מאצלו והחייהו עד שנסתלק משם:
אל נא תהי כמת — בצרעת מרים כתיב:
למה נקרא שמם — דכודנייתא ימים דכתיב (בראשית לו) אשר מצא את הימים:
לא שאלני — רבי חנינא רופא היה ומהכא מייתי לה במסכת יומא בהוציאו לו:
וחיה — משמע שמת המוכה:
וחיית — לשון נקבה ואמכה קאי שאין המכה מתרפאת:
אין עוד מלבדו — משום רבי חנינא נקט לה:
אפילו כשפים — אינן מלבדו כלומר שלא מדעתו שאם אין גזירה מלפניו אין מריעין לו לאדם:
מהדרא — מחזרת וטורחת שלא יבין:
למשקל עפרא — ולעשות לו כשפים להמיתו:
כשפים — נוטריקון מכחישים פמליא של מעלה שלא גזרו על אדם זה למות והוא מת על ידי כשפים:
נוקף — נוגף אישופיי"ר בלע"ז:
מכריזין — גזרו עליו:
מרצה — מכפר:
גודל ימין — מפני שהוא נוגף בכח ומצטער הרבה:
ובניקוף שני — קודם שנתרפא הראשון:
בצע — ברכת המוציא שלא רצה לאכול כזית משל אחרים:
