מסכת חולין דף קכ״ה עמוד ב׳

ודבר אחר מאהיל עליו ועל כחצי זית כגון חצי זית מוטל ע"ג קרקע והוא עומד אצלו ודף אחד מאהיל על שניהם:

אמאי טהור הלא זה אהל גמור ועיקר אהל האמור בתורה זה הוא כל הבא אל האהל (במדבר י״ט:י״ד) שהבית מאהיל עליו ועל מת כאחד:

רצוצה כל דבר שאין לו מקום ריוח קרי רצוץ ופחות מטפח לאו חלל הוא ונקרא מה שבתוכו רצוץ:

מגדלים של עץ:

דכולה נגיעה היא אפילו הוא מאהיל למעלה מן הבשר הרבה כגון שהיו המגדלים גבוהים והטומאה למטה והוא מאהיל סמוך לראשיהן קרי נגיעה דכיון דהלמ"מ היא דטומאה רצוצה בוקעת הוי כמאן דמלי טומאה כל חלל שבין שני המגדלים ומהא לא תסייעיה לרבי יוחנן:

ומאן תנא דמתניתין לרבי יוחנן דאוקי דהנוגע היינו מאהיל:

תרווד כף:

רקב עפר הנמצא בארון של מת שהוא רקבוביתו של מת. ושיעור מלא תרווד הלמ"מ:

אמר ר' זירא רישא בטומאה רצוצה בין ב' מגדלים עסקינן הוה מצי למימר בטומאה למטה מטפח עסקינן כדאמרינן בסמוך אלא משמעות אהל משמע ליה למעלה מטפח אי נמי לית ליה סברא דלקמן וא"ת אי בטומאה רצוצה דווקא עסקינן אמאי נקט בסיפא המשכה ע"י דבר אחר טהור ה"ל למינקט אבל אם אינה רצוצה טהור וי"ל דאתא לאשמועינן דאפילו בין שני מגדלים דומיא דרישא לא הוי טומאה רצוצה בהמשכה ע"י דבר אחר דתרתי בעינן בין ב' מגדלים וגם שהוא עצמו מאהיל על הטומאה או הטומאה עליו:

ומאן תנא דקרי לאהל נוגע רבי יוסי היא פי' בקונט' דלא מייתי ראיה אלא אליבא דרבא וכן עיקר דהא לאביי מאי משני דע"כ צריך לאוקומי מתניתין בכל ענין דאם לא כן מאי דחה רבי זירא לעיל בטומאה בין שני מגדלים נוקי נמי מתניתין בכה"ג אלא ע"כ צריך לפרש בכל ענין דלא תקשה אכתי נוגע אין מאהיל בלא טומאה רצוצה לא הילכך אליבא דאביי לא מיתוקמא כיון דאיכא אהל למעלה מטפח דלא הוי נגיעה אבל רבא דלא מפיק אלא אהל דהמשכה ליכא למיפרך מידי דמתני' לא איירי בהמשכה מדקתני הנוגע משמע אהל דומיא דנוגע דאיהו גופיה ולא ע"י דבר אחר ואביי ורבא לית להו דרבי זירא דשני לעיל בטומאה בין שני מגדלים דאי אית להו מנא לן לפרש כדמפרש דלמא בטומאה רצוצה בין שני מגדלים עסקינן אלא ודאי לית להו וא"ת וכיון דלית להו דרבי זירא וההוא דלעיל מתוקמא לאביי כדאית ליה ולרבא כדאית ליה ואתיא טפי שפיר לרבא דמתוקמא בפשיטות דרישא מצטרפין דכאילו נגיעה היא כיון שאין בהמשכה ובסיפא דאין מצטרפין כיון דע"י המשכה היא וא"כ אמאי איצטריך להביא מהכא מההיא דלעיל יכול להביא ראיה דקרי לאהל מגע לפי סברת רבא וי"ל דניחא ליה טפי לאתויי מהכא שנזכר בה שם חכם:

שלא כנגד הנקב טהור וא"ת כיון דלא מבטל להו כדפי' בקונטרס יהא טמא אפילו שלא כנגד הנקב כדאמרינן פרק לא יחפור (ב"ב דף יט:) דכל מידי דלא מבטל ליה אין חוצץ בפני הטומאה ומיהו שם פירש דכל דבר שסותם כל החלון א"צ בטול ושם (כ. ד"ה היא) מפורש:

קסבר רבי יוסי טומאה אינה בוקעת ועולה וא"ת היכי מוקמינן לעיל מתניתין כוותיה והא מתניתין סבר דבוקעת ועולה דקתני בקולית סתומה הנוגע בה טמא ואוקמינן דמאי נוגע מאהיל וי"ל אע"ג דסבר רבי יוסי טומאה טמונה אינה בוקעת מודה בקולית סתומה שמטמא באהל כמו במת בכסותו דמודה רבי יוסי דמטמא:

טומאה בבית מה שבתוכה טהור שהמגדל חוצץ בין הטומאה ובין מה שבתוכו דאינו מקבל טומאה דעשוי לנחת הוא:

יכול הוא להוציאה ולשורפה במקומה נראה דמודה רבי יוסי בהא דאמרינן בביצה (דף י.) המת בבית ולו פתחים הרבה כולן טמאים מפני שסוף טומאה לצאת דרך שם דהתם במת שלם דאין דרך לשורפו ולנתחו פחות מכזית:

פרסן על פני המת כלומר שנטלן מן המטה ופרסן באויר על פני המת דכיון שאינו מסורג במטה אינו מקבל טומאה שהרי אינו מקבל טומאה אלא על ידי המטה, הילכך הנוגע שלא כנגד הנקב טהור. ואע"פ שלא בטל את (החלב) [החבל] לגבי המת וכ"נ מדברי רש"י ז"ל. וא"ת כיון דלא מבטל ליה אפילו שלא כנגד הנקב יהא טמא כדמוכח בפרק לא יחפור (בבא בתרא יט, ב) דכל דבר שאינו מבטלו אינו חוצץ בפני הטומאה. תירצו בתוס' דכ"ד שסותם כל החלון אינו צריך בטול, וה"נ אע"פ שאינו ממלא את כל האויר, כיון דכשהוא ממלא את כל האויר חוצץ וא"צ ביטול כנגדו מיהא חוצץ.

רבי יוסי מטהר מפני שיכול להוציאם לחצאין ולשורפה במקומה פי' בתוספות דר"י מודה בהך ברייתא [ביצה י, א] דתני בית שיש לו פתחים הרבה טמאין מפני שדרך טומאה לצאת דרך שם, וטעמא דהתם מיירי במת שלם ומת שלם אין דרכו לשורפו ולנתחו פחות פחות מכזית.

טומאה רצוצה יש מי שאומר שטומאתה מגע ומצטרפת עם המגע ויש לפקפק בהם מלא תרוד רקב המת מטמא במשא ובאהל ואינו מטמא במגע מפני שאי אפשר ליגע בכלו שאינו גוף אחד ויתבאר במקום אחר שאפי' גבלו במים אינו חבור:

טומאת אהל הוא כיון שיאהיל האדם על המת הן בגופו הן בידו הן שיש טפח או יותר בין ידו לטומאה הן שאין טפח בין ידו לטומאה הן שהאהיל המת עליו הן שלא האהילו זה על זה אלא שנתאהלו האדם והמת תחת אהל אחד וזהו נקרא אהל המשכה שאין הוא מאהיל על הטומאה ולא הטומאה עליו אלא שדבר אחר ממשיך את הטומאה עליו:

חבלים שהמטה מסורגת בהן וסריגים שבחלונות העשויים כמין סבכה שפירסן בחלון (שבית) [שבין] בית לעליה והמת בבית הרי אלו חוצצין ואין טומאה נכנסת לעליה וכן בחלון שבין בית לבית ואע"פ שיש אויר בין קליעה לקליעה ובלבד שלא יהא שם אויר בפותח טפח אפי' פירסן על המת באויר שאינן במקום שיהא מעשה שלהן תקרה ואף המכניס ידו כנגד אוירן טהור:

פירסן באויר על המת בתוך טפח של מת טמא ואע"פ שאין זה כמת בכסותו שהרי אינו מבטלן לשם בדעתו מ"מ טומאה טמונה בוקעת ועולה כמו שהתבאר:

תיבת המגדל והיא תיבה גדולה העשויה לנחת ובגודל המפקיעה מטומאה כמו שיתבאר במקומו והיתה בתוך הבית וסתומה מששת צדדיה ואין בה אלא פתח קטן מטפח טומאה בתוכה הבית טמא טומאה בבית מה שבתוכה טהור שדרך טומאה לצאת ואין דרך טומאה ליכנס העמידה בפתח ופתחה לחוץ טומאה בתוכה הבית טהור טומאה בבית מה שבתוכה טהור וגדולי המפרשים כתבו בזו מה שבתוכה טמא שדרך טומאה לצאת דרך הפתח ואין דופן התיבה מפסיק בפניה שהרי כלים שתחת המשקוף טמאים ואין הדלת מפסיק כמו שביארנו במסכת יום טוב וגדולי הרבנים פירשוה בתיבה קטנה והוא תמה:

בפרש"י בד"ה חוצצין בין בית לעלייה אם הניחן מקודם לחברתה כו' לצד שני שעליה כלומר כו' עכ"ל כצ"ל ופי' בריוח שבין קורה לקורה מניח החבלי מטה וסריגי החלונות וק"ל:

תוס' בד"ה ומאן תנא כו' מנלן לפרש כדמפרש דלמא בטומאה רצוצה כו' עכ"ל ולפי זה לר' זירא מתוקמא נמי הך דר' יוסי בטומאה רצוצה ולר' זירא לא תסייעה לר' יוחנן נמי מהך דר' יוסי אלא סתמא דתלמודא קאמר מאן תנא כו' ר' יוסי כו' ואליבא דרבא ודו"ק:

בד"ה שלא כנגד כו' דכל דבר שסותם כולו כו' עכ"ל כצ"ל והכא אע"ג דאינו סותם כולו מ"מ לא שייך נמי הכא מיעוט ולא אמרינן התם דבעי ביטול אלא היכא שבא למעט החלון ודו"ק:

בגמ' וקתני סיפא העמידה בפתח ופתחה לחוץ טומאה בתוכה הבית טהור טומאה בבית מה שבתוכה טהור כצ"ל:

ברש"י ד"ה בהמשכה וכו' דהוא אינו מאהיל על הטומאה ולא הטומאה מאהלת עליו וכו' כצ"ל:

ד"ה חוצצין בין בית לעליה אם שוטחה בין קורה לחברתה נעשה תקרה וכו' כצ"ל פירוש סתם בית מניחים עליו למעלה קורות רחוקים קצת אחת מחברתה ועל הקורות מניחין דפין לתקרה ואם שטחו חבילי המטה או סריגי החלון מתקרה לחברתה במקום דפין נעשה תקרה וכו':

ד"ה טומאה בתוכה הבית טהור דמשום מאי איכא לטמויי הא טומאת אוהל ליכא כצ"ל:

בתוס' ד"ה ומאן תנא וכו' דהא לאביי מאי משני דע"כ צריך לאוקמי מתני' בכל ענין דאל"כ מאי דחה ר' זירא וכו' כצ"ל. ור"ל דלאביי לא יתורץ קושית מאן תנא דקרי לאהל נגיעה דכר' יוסי ליכא לאוקמי לאביי משום דאע"ג דלאביי קרי ר' יוסי למטה מטפח אהל מ"מ לא מתוקמא מתני' אליבא דר' יוחנן כוותיה דע"כ מתני' דקתני הנוגע בהן ואוקמה ר' יוחנן אי נוגע מאהיל צריך לומר דקרי אפי' למאהיל למעלה מטפח נוגע דאי דוקא למטה מטפח אכתי נוגע אין דהיינו למטה מטפח אבל מאהיל דהיינו למעלה מטפח לא:

בא"ד אבל רבא דלא מפיק אלא אהל דהמשכה ליכא למפרך מידי וכו' כצ"ל:

ד"ה שלא כנגד הנקב וכו' ומיהו שם פירש דכל דבר שסותם כל החלון וכו' כצ"ל. ור"ל דשם פרק לא יחפור איירי לענין למעט בחלל החלון שאין פותח טפח אבל אינו סותם כל החלון בזה קאמר דכל מידי דלא מבטל אינו ממעט ואינו חוצץ אבל מידי דסותם כל החלון אין צריך ביטול וסותם וחוצץ בפני הטומאה אפי' לא בטלו:

ד"ה קסבר ר' יוסי וכו' י"ל דאע"ג דסבר ר"י וכו' מודה בקולית סתומה וכו'. יש מקשין א"כ מה הקשו התוס' לעיל בד"ה נוגע אין מאהיל לא וא"ת ולישני ליה הא מני ר"י וכו' הא פירשו התוס' הכא דבקולית סתומה מודה ר"י ואין זה קושיא כלל דהכא פירשו התוס' דגמ' ס"ל די"ל דמודה ר"י בקולית סתומה ואיכא לאוקמא מתני' כר"י בהא דאהל קרי נוגע אבל התוס' הקשו לעיל דמאי דוחקיה לומר הכי (ולימא) דר"י מודה אלא בכל ענין ס"ל דאינה בוקעת ועולה ואתיא מתני' כר"י כפשוטה לכך תירצו לעיל ושמא דלא מסתבר ליה לאוקמי כר' יוסי לומר דמתני' סברה כוותיה בהא דטומאה אינה בוקעת ועולה משום דקי"ל דבוקעת ועולה אלא מסתבר ליה לרבי יוחנן טפי לומר דמתניתין אתיא כוותיה בהא דאוהל קרי נוגע וגם איהו מודה בקולית סתומה דבוקעת ועולה דהוי כמו מת בלבושו:

גמ' קסבר ר' יוסי טומאה טמונה עי' עירובין דף עט ע"א תוס' ד"ה הרי הוא: