בוני התלמוד

    מסכת חולין דף י״ב עמוד א׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    פסחדאמר רחמנא (שמות י״ב:ח׳) ואכלו את הבשר ושלמים דאמר רחמנא (שם כט) ואכלו אותם אשר כופר בהם מלמד שהכפרה תלויה אף באכילה מאי איכא למימר אלא ודאי אכיל דסמיך ארובא היכא דלא אפשר ואפי' הכי פליג בקטן וקטנה משום דאפשר. לדידן נמי היכי ילפינן מיניה אלא ודאי הלכה למשה מסיני הא דסמכינן ארובא אפי' היכא דאפשר אי נמי אחרי רבים להטות (שם כג) משמע בין רובא דאיתיה קמן בין רובא דליתיה קמן דמאי שנא האי מהאי ואהא מלתא סמכינן ולא בדקינן כל י"ח טרפות. ונקובת הריאה משום דשכיח בה ריעותא בדקינן והיכא דאיתרמי דאיפרשה ריאה ולא בדק מתאכלא דסמכינן אהא ואדרב הונא דאמר (לעיל חולין דף ט.) נשחטה בחזקת היתר עומדת ואין מפרסמין הדבר:

    אי דידע דגמירשמכיר בו שמלומד בהלכות שחיטה:

    דידע דלא גמירשמכיר בו שאין יודע הלכות שחיטה:

    פשיטאדראה מותר דהא לא שהה ולא דרס ולא ראה אסור שמא שהה או דרס:

    דלא ידע אי גמיר אי לא גמירואשמועינן דלא סמכינן אסתמא עד שיהא מכיר בו שיודע:

    מומחין הןשאם לא היה מומחה לא היה שוחט:

    רוב מצויין אצל שחיטהכלומר רוב השוחטין:

    והלךבעל הבית:

    ומצא תרוםולא ידע מי תרמו:

    חזקה שליח עושה שליחותוכל השלוחין עושין שליחותן ומחזקינן להו בכך מאחר שנתרצו בשליחותם:

    ואם אין עושה שליחותו אפילו בשחיטה נמי לאדשמא לא שלוחו שחט אלא אחר שאינו בקי בהלכות שחיטה:

    לכי תיכול עלה כורא דמלחאכשתמדוד לי כור של מלח בשכר שאומר לך ובדיחותא בעלמא הוא:

    אין חזקה כו'אלא ספק עושה ספק אינו עושה:

    אי נמי שמע איניש וכו'אפילו שמע איש אחר:

    תורם שלא מדעת אינה תרומהדשליחות דתרומה מגם אתם אתרבי (גיטין דף כג:) אתם גם אתם לרבות שלוחכם ומינה מה אתם לדעתכם אף שלוחכם לדעתכם:

    דרך נבלות להשליך לאשפהמדקאמר רבי נראין דברי ר' יהודה באשפה מכלל דפליג רבי חנינא אפילו באשפה ומדקאמר דברי ר' חנינא בבית מכלל דפליג ר' יהודה אפילו בבית:

    דכולי עלמא לא פליגי דשרידרוב מצויין אצל שחיטה מומחין הם:

    דאסורדכיון דהשליכם שם ודאי נתנבלה בשחיטתה בשהייה או בדרסה:

    אין אדם עשוי להטיל נבלתו באשפה שבביתמשום דמסרח ואיכא ריח רע:

    והא אמרת דכולי עלמא וכו'ומאי נראין דברי פלוני או דברי פלוני והלא שניהם שוין בה:

    אלאפשיטא באשפה דקתני היינו אשפה שבבית דפליגי בה ואשמועינן דכרבי יהודה סבירא ליה:

    הא אמרת לכולי עלמא שריומאי נראין דברי רבי חנינא דמשמע אבל דברי ר' יהודה אין נראין ר' יהודה נמי שרי בה:

    אלא פשיטאמאי בית באשפה שבבית ובה פליגי ואשמועינן רבי דכרבי חנינא סבירא ליה:

    קשיא דרבי אדרבידברישא נראו לו דברי רבי יהודה דאסר באשפה שבבית ובסיפא נראו לו דברי רבי חנינא בנו של רבי יוסי הגלילי דמתיר באשפה שבבית אם כן קשיא דרבי אדרבי:

    חולין 12 עמוד א

    1פסח וקדשים מאי איכא למימר? אלא היכא דאפשר אפשר, היכא דלא אפשר לא אפשר. ה"נ היכא דאפשר אפשר, היכא דלא אפשר לא אפשר.

    2א"ר נחמן אמר רב: ראה אחד ששחט, אם ראהו מתחלה ועד סוף מותר לאכול משחיטתו, ואם לאו אסור לאכול משחיטתו.

    3היכי דמי? אי דידע דגמיר, למה לי ראה? ואי דידע דלא גמיר, פשיטא!

    4ואלא, דלא ידע אי גמיר אי לא גמיר, לימא: רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן.

    5מי לא תניא: הרי שמצא תרנגולת שחוטה בשוק, או שאמר לשלוחו ״צא שחוט״, והלך ומצא שחוט חזקתו שחוט.

    6אלמא אמרינן: רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן. הכא נמי לימא: רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן!

    7לעולם דידע דלא גמיר, וכגון דשחט קמן חד סימן שפיר. מהו דתימא: מדהאי שפיר הך נמי שפיר, קמ"ל האי אתרמויי איתרמי ליה, אידך שמא שהה שמא דרס.

    8בעא מיניה רב דימי בר יוסף מרב נחמן: האומר לשלוחו ״צא ושחוט״, והלך ומצא שחוט, מהו? אמר לו: חזקתו שחוט. האומר לשלוחו ״צא ותרום״, והלך ומצא תרום, מאי? אמר ליה: אין חזקתו תרום.

    9מה נפשך, אי חזקה שליח עושה שליחותו אפילו תרומה נמי, ואי אין חזקה שליח עושה שליחותו אפילו שחיטה נמי לא.

    10אמר ליה: לכי תיכול עלה כורא דמלחא, לעולם אין חזקה שליח עושה שליחותו, ושחיטה אי נמי דילמא אינש אחרינא שמע ואזל שחט רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן. תרומה דילמא אינש אחרינא שמע ואזל תרם, הוה ליה תורם שלא מדעת, והתורם שלא מדעת אין תרומתו תרומה.

    11לימא: רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן תנאי היא? דתניא: הרי שאבדו לו גדייו ותרנגוליו והלך ומצאן שחוטים רבי יהודה אוסר, רבי חנינא בנו של רבי יוסי הגלילי מתיר. אמר רבי: נראין דברים של רבי יהודה שמצאן באשפה, ודברי רבי חנינא בנו של ר' יוסי הגלילי שמצאן בבית.

    12מאי לאו בהא קמיפלגי, דמ"ס אמרינן רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן, ומר סבר: לא אמרינן רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן?

    13אמר רב נחמן בר יצחק: לא, דכולי עלמא רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן, ובבית דכ"ע לא פליגי דשרי, באשפה שבשוק דכולי עלמא לא פליגי דאסור, כי פליגי באשפה שבבית: מ"ס אדם עשוי להטיל נבלתו באשפה שבבית, ומר סבר אין אדם עשוי להטיל נבלתו באשפה שבבית.

    14אמר מר, אמר רבי: נראין דברי רבי יהודה שמצאן באשפה. מאי אשפה? אילימא אשפה שבשוק הא אמרת דכולי עלמא לא פליגי דאסור! אלא לאו פשיטא באשפה שבבית.

    15אימא סיפא, ודברי רבי חנינא בנו של רבי יוסי הגלילי שמצאן בבית. מאי בית? אילימא בית ממש האמרת דכולי עלמא לא פליגי דשרי! אלא פשיטא באשפה שבבית. קשיא דרבי אדרבי!

    תוספות

    פסח וקדשים מאי איכא למימרמבשר תאוה לא פריך משום דנראה דמדאורייתא לא חייש רבי מאיר למיעוטא אלא מדרבנן ולהכי פריך הכי נמי שמחמיר שלא לאכול בשר כלל ואפילו מחמיר בשאר בשר פסח וקדשים אין יכול להחמיר ומדקדק כי היכי דלר"מ יש חילוק מדרבנן בין אפשר ללא אפשר ה"ה לרבנן:

    או שאמר לשלוחו כו'מעיקרא תנא מצא תרנגולת שחוטה בשוק דאיכא למימר בעליה שחטוה והדר אמר דאפי' אמר לשלוחו ומצאו השליח שהיא שחוטה דהשתא שלא ברשות נשחטה אפ"ה חזקתו שחוטה:

    הכי גרסינן לעולם אין חזקה שליח כו'מפורש בפ' בכל מערבין (עירובין לב:):

    הרי שאבדו לו גדייוה"ה נגנבו דמשום דחשיד אגנבה לא חשיד אנבלה ובתוספתא קתני בהדיא נגנבה לו תרנגולת ומצאה כו':

    כי פליגי באשפה שבביתהוא הדין דפליגי בשוק בלא אשפה כדמוכח באלו מציאות (ב"מ דף כד:) גבי ר' חנינא שמצא גדי שחוט בין טבריא לציפורי:

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    רשב"א

    הכא נמי היכא דאפשר אפשר היכא דלא אפשר לא אפשרמשמע מיהא דלרבנן דפליגי עליה דרבי מאיר אפילו היכא דאפשר לא חיישינן לה כלל ותלינן אפילו להקל, וכבר הארכנו בזה למעלה (ט, א, ד"ה וראיה). ומיהו הני מילי היכא דמיעוטא ורובא דתרווייהו תלו במעשה וכל שכן ברובא דלא תלי במעשה ומיעוטא תלי במעשה, אבל ברובא דתלי במעשה ומיעוט לא תלי במעשה שבקינן רובא דתלי במעשה, וכדתנן בבכורות (יט, ב) הלוקח בהמה מן גוי ואינו יודע אם בכרה אם לא בכרה, רבי ישמעאל אומר עז בת שנתה לכהן מכאן ואילך ספק, והוינן בה בגמרא מכאן ואילך ספק ליזיל בתר רובא ורוב בהמות מתעברות ויולדות. ופריק לה רבינא כי אזלינן בתר רובא הני מילי ברובא דלא תלי במעשה, אבל ברובא דתלי במעשה לא, כלומר ורבא דמתעברות תלוי במעשה ומיעוט שאינן מתעברות ממילא הויא ומלתא דהויא ממילא שכיחא טפי מרובא דתלוי במעשה.

    הא דאמר ר"נ לעולם אין חזקה שליח עושה שליחותו, בכעין דברים הללו קאמר, כלומר בדאורייתא כגון שחיטה ותיקון טבלים ולקולא. אבל בדרבנן אפילו לקולא אמרינן חזקה שליח עושה שליחותו כגון האומר לשלוחו צא וערב לי חזקה שליח עושה שליחותו וסומך עליו, ור"נ הוא דאית ליה הכין בעירובין (לא, ב) ובדאורייתא נמי לקולא לא אמרינן לחומרא אמרינן, דאמר רבי יוחנן במסכת נזיר (יא, ב) האומר לשלוחו צא וקדש לי אשה ומת השליח אסור בכל הנשים שבעולם חזקה שליח עושה שליחותו, כלומר בין בדאורייתא בין בדרבנן, ופרקינן בגיטין (סד, ב) כי אמרינן חזקה שליח עושה שליחותו לחומרא לקולא לא אמרינן.

    הא דתניא הרי נאבדו גדייו ותרנגלויו ובא ומצאן שחוטין רבי יהודה אוסר ורבי חנינא בנו של רבי יוסי הגלילי מתיר. לאו דוקא אבדו, אלא אפילו נגנבו והחזירום שחוטים כשרין לרבי חנינא, דתניא בתוספתא (פ"ב ה"ב) נגנבה לו תרנגולת ונמצאה שחוטה בשוק לרבי יהודה כנמצא באשפה לרבי חנינא כנמצא בבית, שמעינן מינה דאף על גב דחשיד אגנבה לא חשיד אנבלות, וכן נמי לא (חשבי') [חשדי'] ליה באינו מומחה.

    הא דאמרינן שאף רבי יהודה לא נחלק עליו אלא באשפה שבביתלאו למימרא דמודה לו רבי יהודה לרבי חנינא בכל מקום שהוא מתיר חוץ מאשפה שבבית, דהא אפילו בשוק עצמו משמע דפליגי נמי, כדאמרינן בבבא מציעא (כד, ב) רבי חנינא אשכח גדי שחוט בין טבריא לצפורי והתירוהו לו משום שחיטה כרבי חנינא בנו של רבי יוסי הגלילי, ובכל מקום מעשה רב. ומשמע נמי מדאמרינן להדיא התירו לו משום שחיטה כרבי חנינא, דרבי יהודה ורבי חנינא הלכה כרבי חנינא, וכיון שכן תיסוק לן הלכתא אפילו באשפה שבבית דכשרה כרבי חנינא. אלא שמצאתי להרמב"ם ז"ל (פ"ד שחיטה ה"ח) שפסק באשפה שבבית לאסור כרבי יהודה. ויש מן התימה במה שכתב גם כן דבשוק נמי אסור, שכן כתב בפרק ד' מהלכות שחיטה אבד גדי או תרנגולת ומצאו שחוט בבית מותר שרוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן, מצאו בשוק אסור שמא נתנבלה, וכן אם נמצא באשפה שבבית אסור, ע"כ פסק הרב לגמרי כרבי יהודה, וזה מן התימה דהא בהדיא אמרינן בפרק אלו מציאות (שם) התירו לו משום שחיטה כרבי חנינא, ומאחר שעשוי בו מעשה מאין לנו לאסור אותו, ודוקא בשוקי ישראל, אבל בשוקי נכרים או שרובן נכרים אסור, ורבינו אלפס ז"ל לא בירר בהלכותיו מכל זה כלום.

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת חולין דף י״ב עמוד א׳

    מסכת חולין דף י״ב עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 15 קטעים ממוספרים, כ־405 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    פסח דאמר רחמנא (שמות י״ב:ח׳) ואכלו את הבשר ושלמים דאמר רחמנא (שם כט) ואכלו אותם אשר כופר בהם מלמד שהכפרה תלויה אף באכילה מאי איכא למימר אלא ודאי אכיל דסמיך ארובא היכא דלא אפשר ואפי' הכי פליג בקטן וקטנה משום דאפשר. לדידן נמי היכי ילפינן מיניה אלא ודאי הלכה למשה מסיני הא דסמכינן ארובא אפי' היכא דאפשר אי נמי אחרי רבים להטות (שם כג) משמע בין רובא דאיתיה קמן בין רובא דליתיה קמן דמאי שנא האי מהאי ואהא מלתא סמכינן ולא בדקינן כל י"ח טרפות. ונקובת הריאה משום דשכיח בה ריעותא בדקינן והיכא דאיתרמי דאיפרשה ריאה ולא בדק מתאכלא דסמכינן אהא ואדרב הונא דאמר (לעיל חולין דף ט.) נשחטה בחזקת היתר עומדת ואין מפרסמין הדבר:

    אי דידע דגמיר שמכיר בו שמלומד בהלכות שחיטה:

    דידע דלא גמיר שמכיר בו שאין יודע הלכות שחיטה:

    פשיטא דראה מותר דהא לא שהה ולא דרס ולא ראה אסור שמא שהה או דרס:

    דלא ידע אי גמיר אי לא גמיר ואשמועינן דלא סמכינן אסתמא עד שיהא מכיר בו שיודע:

    מומחין הן שאם לא היה מומחה לא היה שוחט:

    רוב מצויין אצל שחיטה כלומר רוב השוחטין:

    והלך בעל הבית:

    ועוד 16 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Chullin 12a · Sefaria

    תוספות

    פסח וקדשים מאי איכא למימר מבשר תאוה לא פריך משום דנראה דמדאורייתא לא חייש רבי מאיר למיעוטא אלא מדרבנן ולהכי פריך הכי נמי שמחמיר שלא לאכול בשר כלל ואפילו מחמיר בשאר בשר פסח וקדשים אין יכול להחמיר ומדקדק כי היכי דלר"מ יש חילוק מדרבנן בין אפשר ללא אפשר ה"ה לרבנן:

    או שאמר לשלוחו כו' מעיקרא תנא מצא תרנגולת שחוטה בשוק דאיכא למימר בעליה שחטוה והדר אמר דאפי' אמר לשלוחו ומצאו השליח שהיא שחוטה דהשתא שלא ברשות נשחטה אפ"ה חזקתו שחוטה:

    הכי גרסינן לעולם אין חזקה שליח כו' מפורש בפ' בכל מערבין (עירובין לב:):

    הרי שאבדו לו גדייו ה"ה נגנבו דמשום דחשיד אגנבה לא חשיד אנבלה ובתוספתא קתני בהדיא נגנבה לו תרנגולת ומצאה כו':

    כי פליגי באשפה שבבית הוא הדין דפליגי בשוק בלא אשפה כדמוכח באלו מציאות (ב"מ דף כד:) גבי ר' חנינא שמצא גדי שחוט בין טבריא לציפורי:

    Tosafot on Chullin 12a · Sefaria

    רשב"א

    הכא נמי היכא דאפשר אפשר היכא דלא אפשר לא אפשר משמע מיהא דלרבנן דפליגי עליה דרבי מאיר אפילו היכא דאפשר לא חיישינן לה כלל ותלינן אפילו להקל, וכבר הארכנו בזה למעלה (ט, א, ד"ה וראיה). ומיהו הני מילי היכא דמיעוטא ורובא דתרווייהו תלו במעשה וכל שכן ברובא דלא תלי במעשה ומיעוטא תלי במעשה, אבל ברובא דתלי במעשה ומיעוט לא תלי במעשה שבקינן רובא דתלי במעשה, וכדתנן בבכורות (יט, ב) הלוקח בהמה מן גוי ואינו יודע אם בכרה אם לא בכרה, רבי ישמעאל אומר עז בת שנתה לכהן מכאן ואילך ספק, והוינן בה בגמרא מכאן ואילך ספק ליזיל בתר רובא ורוב בהמות מתעברות ויולדות. ופריק לה רבינא כי אזלינן בתר רובא הני מילי ברובא דלא תלי במעשה, אבל ברובא דתלי במעשה לא, כלומר ורבא דמתעברות תלוי במעשה ומיעוט שאינן מתעברות ממילא הויא ומלתא דהויא ממילא שכיחא טפי מרובא דתלוי במעשה.

    הא דאמר ר"נ לעולם אין חזקה שליח עושה שליחותו, בכעין דברים הללו קאמר, כלומר בדאורייתא כגון שחיטה ותיקון טבלים ולקולא. אבל בדרבנן אפילו לקולא אמרינן חזקה שליח עושה שליחותו כגון האומר לשלוחו צא וערב לי חזקה שליח עושה שליחותו וסומך עליו, ור"נ הוא דאית ליה הכין בעירובין (לא, ב) ובדאורייתא נמי לקולא לא אמרינן לחומרא אמרינן, דאמר רבי יוחנן במסכת נזיר (יא, ב) האומר לשלוחו צא וקדש לי אשה ומת השליח אסור בכל הנשים שבעולם חזקה שליח עושה שליחותו, כלומר בין בדאורייתא בין בדרבנן, ופרקינן בגיטין (סד, ב) כי אמרינן חזקה שליח עושה שליחותו לחומרא לקולא לא אמרינן.

    הא דתניא הרי נאבדו גדייו ותרנגלויו ובא ומצאן שחוטין רבי יהודה אוסר ורבי חנינא בנו של רבי יוסי הגלילי מתיר. לאו דוקא אבדו, אלא אפילו נגנבו והחזירום שחוטים כשרין לרבי חנינא, דתניא בתוספתא (פ"ב ה"ב) נגנבה לו תרנגולת ונמצאה שחוטה בשוק לרבי יהודה כנמצא באשפה לרבי חנינא כנמצא בבית, שמעינן מינה דאף על גב דחשיד אגנבה לא חשיד אנבלות, וכן נמי לא (חשבי') [חשדי'] ליה באינו מומחה.

    הא דאמרינן שאף רבי יהודה לא נחלק עליו אלא באשפה שבבית לאו למימרא דמודה לו רבי יהודה לרבי חנינא בכל מקום שהוא מתיר חוץ מאשפה שבבית, דהא אפילו בשוק עצמו משמע דפליגי נמי, כדאמרינן בבבא מציעא (כד, ב) רבי חנינא אשכח גדי שחוט בין טבריא לצפורי והתירוהו לו משום שחיטה כרבי חנינא בנו של רבי יוסי הגלילי, ובכל מקום מעשה רב. ומשמע נמי מדאמרינן להדיא התירו לו משום שחיטה כרבי חנינא, דרבי יהודה ורבי חנינא הלכה כרבי חנינא, וכיון שכן תיסוק לן הלכתא אפילו באשפה שבבית דכשרה כרבי חנינא. אלא שמצאתי להרמב"ם ז"ל (פ"ד שחיטה ה"ח) שפסק באשפה שבבית לאסור כרבי יהודה. ויש מן התימה במה שכתב גם כן דבשוק נמי אסור, שכן כתב בפרק ד' מהלכות שחיטה אבד גדי או תרנגולת ומצאו שחוט בבית מותר שרוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן, מצאו בשוק אסור שמא נתנבלה, וכן אם נמצא באשפה שבבית אסור, ע"כ פסק הרב לגמרי כרבי יהודה, וזה מן התימה דהא בהדיא אמרינן בפרק אלו מציאות (שם) התירו לו משום שחיטה כרבי חנינא, ומאחר שעשוי בו מעשה מאין לנו לאסור אותו, ודוקא בשוקי ישראל, אבל בשוקי נכרים או שרובן נכרים אסור, ורבינו אלפס ז"ל לא בירר בהלכותיו מכל זה כלום.

    Rashba on Chullin 12a · Sefaria

    מאירי

    מי שנתברר לנו שאינו יודע הלכות שחיטה ששחט ולא עמדו אחרים על גביו מתחלה ועד סוף אע"פ שעמדו עליו במקצת השחיטה ועשאה יפה אין אומרין מכיון ששחט סימן אחד יפה חזקתו על האחר שיפה הוא שוחטו אלא שחיטתו פסולה אא"כ עמדו על גביו מתחלה ועד סוף וכבר ביארנו פסק זה למעלה:

    מי שהיה הולך ומצא תרנגולת שחוטה במקום שאין לחוש לשחיטת נכרי כגון שרובו ישראל ויש מפרשים דוקא בכלו ישראל או שאבדו לו גדיו ותרנגוליו והלך ומצאן שחוטים או שאמר לשלוחו צא ושחוט לי והלך ומצא שחוט אע"פ שאין אומרין חזקת שליח עושה שליחותו לקולא בדאוריתא כמו שביארנו בעירובין פרק בכל מערבין אם מצאו בבית מותר ואע"פ שלא ידע מי שחט שאף כשתאמר אחר שחט מ"מ רוב המצויים אצל שחיטה מומחים הם מצאן באשפה שבשוק אסורים שהרי דרכן של בני אדם להטיל נבלות באשפה שבשוק וודאי נבלה היא ויתבאר בפרק גיד הנשה שמטמאין משום נבלה מצאן באשפה שבבית מותרות אין דרכן של בני אדם להסריח את ביתו בהטלת נבלות אלא ודאי נגררו לשם על ידי חיה או שרץ ומגדולי המחברים אסרוה:

    מצאן בשוק שלא באשפה אם היתה עיר שרובה ישראל או אפי' רובה גוים אם רוב טבחים ישראלים מותרים ואע"פ שנתעלמו מן העין שחיטת הסימנין סימן מובהק הוא בעיר שרובה ישראל או שרוב טבחיה ישראל שישראל שחטן ומגדולי המחברים אסרוה ויש מכריעין בעיר שכולה ישראל אלא שבשני של מציעא מתברר הענין כדברינו כמו שכתבנו שם בסוף סוגית המשנה הראשונה ואם היתה עיר שרובה גוים אסורין שאין שחיטת הסימנין מחזיקתן כל כך וגדולי פורווינצא מתירין אותה בחיבוריהם ואין דבריהם נראין ובתוספות כתבו בזו של אבדו גדייו דוקא אבדו אבל נגנבו אסורין שאין מחזיקין ישראלים בגנבים ותולין בעממין והבל הוא שהרי בתוספתא של מסכתא זו פרק שני הוזכרה בלשון גנבה ר"ל נגנבה בהמתו נגנבה תרנגולתו מצאה שחוטה וכו' ושאר עניני השמועה כלם מתבררים בשני של מציעא כשטתנו:

    האומר לשלוחו צא ותרום והלך השליח ולא נודע אם תרם אם לא תרם והלך בעל הבית ומצא תרום אין חזקתו תרום שאין אומרים באיסורין חזקת שליח עושה שליחותו להקל אלא להחמיר ושמא אחר ששמע תרם שלא ברשות הבעלים ותורם שלא מדעת הבעלים אין תרומתו תרומה:

    Meiri on Chullin 12a · Sefaria

    מהר"ם

    בד"ה לר"מ דחייש למיעוטא וכו' והא דאמר ר' יוחנן וכו' למעוטי מורייס וגבינות וכו' התם הוי סתם ואה"כ מחלוקת וכו'. ר"ל ולכך לא חייש ומוקי מתניתין כר"מ אע"ג דלית הלכתא כוותיה משום דליכא למיטעי ולומר דהלכה כדבריו הואיל וסתם לן תנא כוותיה דהא סתם ואח"כ מחלוקת הוא ואין הלכה כסתם:

    Maharam on Chullin 12a · Sefaria

    גליון הש"ס

    רש"י ד"ה פסח וכו' אלא ודאי הלמ"מ עיין לקמן דף נ ע"ב ברש"י ד"ה מאי וצע"ק:

    Gilyon HaShas on Chullin 12a · Sefaria

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת חולין, דף י״ב, עמוד א׳, בהיקף של כ־405 מילים ב־15 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 15 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 123 מילים

      נפתחת ב״פסח וקדשים מאי איכא למימר? אלא היכא…״

    2. קטע 220 מילים

      נפתחת ב״א"ר נחמן אמר רב: ראה אחד ששחט,…״

    3. קטע 313 מילים

      נפתחת ב״היכי דמי? אי דידע דגמיר, למה לי…״

    4. קטע 415 מילים

      נפתחת ב״ואלא, דלא ידע אי גמיר אי לא…״

    5. קטע 518 מילים

      נפתחת ב״מי לא תניא: הרי שמצא תרנגולת שחוטה…״

    6. קטע 617 מילים

      נפתחת ב״אלמא אמרינן: רוב מצויין אצל שחיטה מומחין…״

    7. קטע 727 מילים

      נפתחת ב״לעולם דידע דלא גמיר, וכגון דשחט קמן…״

    8. קטע 833 מילים

      נפתחת ב״בעא מיניה רב דימי בר יוסף מרב…״

      חכמים: רב דימי בר יוסף, רב נחמן.

    9. קטע 920 מילים

      נפתחת ב״מה נפשך, אי חזקה שליח עושה שליחותו…״

    10. קטע 1046 מילים

      נפתחת ב״אמר ליה: לכי תיכול עלה כורא דמלחא,…״

    11. קטע 1148 מילים

      נפתחת ב״לימא: רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן…״

      חכמים: רבי יהודה, רבי חנינא, רבי יוסי.

    12. קטע 1222 מילים

      נפתחת ב״מאי לאו בהא קמיפלגי, דמ"ס אמרינן רוב…״

    13. קטע 1346 מילים

      נפתחת ב״אמר רב נחמן בר יצחק: לא, דכולי…״

      חכמים: רב נחמן בר יצחק.

    14. קטע 1427 מילים

      נפתחת ב״אמר מר, אמר רבי: נראין דברי רבי…״

      חכמים: רבי יהודה.

    15. קטע 1530 מילים

      נפתחת ב״אימא סיפא, ודברי רבי חנינא בנו של…״

      חכמים: רבי חנינא, רבי יוסי, רבי אדרבי.

    חכמים הנזכרים בדף

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: חולין דף י״ב ע״א

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026