שאין סוס מדי אוכל בו תבן — שמוציאין הארונות חוץ לקרקע ועושין מהן אבוסים במלחמת גוג ומגוג:
שאין כל דקל וכו' — כלומר עתידין פרס ומדי לבא על בבל וללכדה ונתמלאה כל ארץ בבל חיילות פרסיים וסוסיהם ומשם באים לא"י ולוכדים אותה:
עד שתפשוט מלכות על ישראל ט' חדשים שנאמר לכן יתנם לישראל עד עת יולדה ילדה - היינו ט' חדשים כדמתרגמינן בכן יתמסרון כעידן דילדתא למילד וכתיב (מיכה ה׳:ג׳) ועמד ורעה בעוז ה' וגו' וישבו כי עתה יגדל ומתרגמינן ויתיבון מביני גלוותהון:
על בני ישראל — היינו כל העולם שישראל מפוזרים בו:
ייתי — משיח ולא אחמיניה:
בטולא דכופיתא דחמריה — בצל הרעי של חמורו כלומר אפילו בכך אני רוצה ובלבד שאראנו:
כופיתא — רעי כמו רמא כופת' וסכר ירדנא בבבא בתרא (ד' עג:):
מאי טעמא — אמר לא אחמיניה:
חבלו של משיח — גורלו ולקמן בעי מאי היא ל"א חבלו פחדים וחבלים שיהיו בימיו מחיל העובדי כוכבים:
לעשות להם נס — לעלות בזרוע על כרחם של מלכי פרס:
בביאה שניה — בימי עזרא כביאה ראשונה בימי יהושע מדהקישן הכתוב:
מאי טעמא — איזו צרה באה בארץ בימיו שאתה אומר לא אחמיניה:
סנטר — מפרש בב"ב (דף סח.) בר מחוזנייתא שיודע מיצרי השדות וגבוליהן עד כאן של פלוני מכאן ואילך של פלוני ובידו לרבות לאחד ולמעט לאחר וכשפוגעו אותו סנטר רוצה למדוד שדותיו לקצר מיצרי השדות ודומה כמי שפגע בו ארי:
גבאי — גובה מס המלך:
מי שכל הגבורה שלו — הקב"ה מצטער בעצמו כיולדה ואומר בשעה שמעביר העובדי כוכבים מפני ישראל היאך אאביד אלו מפני אלו:
פמליא של מעלה ושל מטה — מלאכים וישראל:
אפילו הגרים לא גרסינן:
רהיט ונפיל תורא ואזיל ושדי סוסיא באורייה — כשרץ השור ונפל מעמידין סוס במקומו באבוסו מה שלא היה רוצה לעשות קודם מפלתו של שור שהיה חביב עליו שורו ביותר וכשמתרפא השור היום או למחר ממפלתו קשה לו להוציא סוסו מפני השור לאחר שהעמידו שם כך הקב"ה כיון שראה מפלתן של ישראל נותן גדולתו לעובדי כוכבים וכשחוזרים ישראל בתשובה ונגאלין קשה לו לאבד עובדי כוכבים מפני ישראל:
אורייה — כמו (מלכים א ה) ארוות סוסים:
דאכלי שני משיח — שובע שיהיה באותן הימים לישראל יהיה:
אלא חילק ובילק אכלי להו — כך היו רגילין לומר כאדם שאומר וכי שדים ושדתות יאכלוהו ובמסכת חולין (דף יט.) לא חילק ידענא ולא בילק ידענא ולי נראה דמשמעות לשון חילק ובילק לשון חורבה כמו בוקה ומבוקה ומבולקה (נחום ב) ואמרינן בחולין (שם) לא חילק דרבנן דמצריכין לחלק הסימן שמצריכין לחלק כל הטבעת ולשייר על פני כולו ולא בילק לרבי יוסי שמחריב הסימן שחותך קצת בתוך הטבעת והשאר חוץ לטבעת ונראה למורי דאין לו משמעות לא הכא ולא התם ל"א חילק ובילק ב' דייני סדום שהיו שמותיהן כך:
אין משיח לישראל — שחזקיה היה משיח ועליו נאמרו כל הנבואות אצמיח קרן לבית ישראל ועמד ורעה בעוז ה':
אלא לדוד — בזכות דוד שהיה עתיד לומר כמה שירות ותושבחות:
למשה — בשביל משה שהיה עתיד לקבל את התורה:
מה שמו — של משיח:
ינון שמו — כמו ינאי כל אחד היה דורש אחר שמו:
לפני שמש — עד שלא נברא היה שמו ינון והיינו אחד מז' דברים שעלו במחשבה ליבראות:
ולא אתן להם חנינה — עדיין לא יבא משיח:
מנחם — בן חזקיה:
חיוורא דבי רבי — מצורע של בית רבי:
אי מן חייא הוא כגון רבינו הקדוש — אם משיח מאותן שחיים עכשיו ודאי היינו רבינו הקדוש דסובל תחלואים וחסיד גמור הוה כדאמרינן בבבא מציעא (דף פה.) ואם היה מאותן שמתו כבר היה דניאל איש חמודות שנדון ביסורין בגוב אריות וחסיד גמור היה והאי כגון לאו דווקא ל"א כגון רבינו הקדוש כלומר אם יש דוגמתו בחיים היינו רבינו הקדוש ואם דוגמא הוא למתים היינו כגון דניאל איש חמודות:
דוד אחר — שעתיד למלוך עליהם:
אקים — הקים לא נאמר אלא אקים:
כגון קיסר ופלגי קיסר — מלך ושני לו כן דוד החדש מלך כדכתיב ודוד מלכם אשר אקים ודוד המלך שני לו כדכתיב נשיא להם ולא כתוב מלך:
עטלף — קלבא שורי"ץ בלע"ז ואין לה עינים:
שאורה שלי הוא — שיש לי עינים לראות ונמצאתי נהנית בה כך ישראל מצפין לגאולה שיום ה' יהיה להם אור אבל העובדי כוכבים למה מקוים אותו הרי הוא להם חשך ולא אור:
