אבל בשביל עונותינו שרבו — לא בא משיח לסוף ד' אלפים ויצאו מה שיצאו שעדיין הוא מעוכב לבא:
שמנים וחמשה יובלין — היינו ד' אלפים מאתים וחמשים [שנה]:
בתחלת — היובל האחרון הוא בא או בסופו:
כלה — זמן הזה קודם שיבא משיח או אינו כלה דבתוך היובל בסופו הוא בא:
עד הכא לא תיסתכי ליה — עד יובל האחרון לא תצפה לו דודאי לא יבא קודם הזמן הזה:
איסתכי ליה — חכה לו שיבא:
אשורית — כתב שלנו אשורית שבא מאשור כדאמר באידך פירקין (ד' כב.):
לחיילות של פרס נשכרתי — שהייתי גולייר לאחד מהם:
תנינים — דגים:
והשאר ימות המשיח — שכלה השעבוד ומשיח בא:
מחדש עולמו — לברוא עולם חדש:
נוקב ויורד עד התהום — מה תהום אין לו קץ וסוף כך אין אדם יכול לעמוד על סוף פסוק זה (וכי קא מפרש אימת קאמר אם) יתמהמה חכה לו דאין לו סוף:
לא כרבותינו — אל תצפו לאותו קץ שהיו רבותינו דורשין:
עד עידן עידנין ופלג עידן — עידן כעידן הגלות של מצרים והיינו ד' מאות ב' עידנין ח' מאות היינו י"ב מאות ופלג עידן ב' מאות סך הכל אלף וד' מאות:
ותשקמו בדמעות שליש — כלומר השקה אותם הקב"ה בין גלות מצרים לגלות בבל שליש גלות אדום כי קץ גלות אדום זה יהיה לסוף ג' פעמים ת' שנים וג' פעמים ע' שנה כנגד גלות בבל דהיינו לסוף אלף וארבע מאות ועשר שנים כבר עברו ולא היה כך מצאתי כתוב בשם הרב רבי שמואל בר דוד ז"ל:
עוד אחת מעט היא — בנבואת חגי כתיב שהיה מתנבא כשיצאו ישראל מגלות בבל ויבנה בית המקדש והיינו עוד אחת מעט היא מעט כבוד אתן להם לישראל ואני מרעיש את השמים ואת הארץ והבאתי כל חמדת גוים לירושלים ור"ע דריש ליה לימות המשיח ולאחר חורבן והכי דריש ליה [עוד אחת מעט היא מעט כבוד אתן לישראל ואח"כ יבא המשיח ודרשה זו אינה אלא קרא אלפני הבית קאי וה"ק] עוד אחת מעט היא מעט כבוד אתן להם לישראל ושוב לא אתן להם כל ימות בית אחרון וכן היה דמלכות ראשונה של מלכות חשמונאי נתקיימה שבעים שנה ואע"ג דאמרינן בסדר עולם דמלכות בית חשמונאי מאה ושלש ומלכות הורדוס מאה ושלש עיקר כבודם ופארם שלא שלטה בהם אומה לא נתקיים כל כך ומלכות שניה של הורדוס נ"ב שנה ומלכות בן כוזיבא ב' שנים ומחצה ושוב לא היה להם מלך מ"ר. וכל הנך דרשות לאו משנה ולאו ברייתא. ל"א עוד אחת מעט היא מעט מלכות אתן להם לישראל לאחר חורבן ולאחר אותו מלכות הנני מרעיש שמים וארץ ויבא משיח. ואין דרשה זו כלום שהרי ראינו כמה מלכיות לישראל לאחר חורבן ואעפ"כ לא בא משיח שהמלכות הראשונה שהיתה להם לישראל לאחר חורבן שבעים שנה הורדוס נ"ב בן כוזיבא ב' ומחצה ומצינו בסדר עולם מפולמוס של אספסיאנוס עד פולמוס של טיטוס שתים עשרה שנה ומפולמוס של טיטוס עד מלכות בן כוזיבא י"ז שנים ומלכות בן כוזיבא ב' שנים ומחצה:
[בן כוזיבא מלך בביתר]:
ויפח לקץ — תיפח נפשו של מחשב הקץ שלא היה לו לכזב ולומר כיון שהגיע וכו':
יחכה ה' — הוא עצמו מחכה ומתאוה שיבא משיח:
סביב י"ח אלף — בירושלים של מעלה משתעי קרא בסוף יחזקאל:
באספקלריא המאירה — בחוזק נגהו של הקב"ה אין מסתכלין אלא תלתין ושית אבל בקלישות הנוגה לצדדין מרחוק מסתכלין כתות הרבה:
ומי נפישי כולי האי — דלהוי בריר לן תלתין ושיתא הוו ולא פחות:
והא רבי שמעון בן יוחאי — לא הוה ידע אם אלף הם אם מאה הם אם שנים הם:
הא דעיילי בבר — שצריכין ליטול רשות כשנכנסין להסתכל באספקלריא המאירה בהנהו לא פחיתי מתלתין ושית אבל אותן הנכנסין בלא רשות ברוב צדקם הנהו מספקא לן כמה הוו:
בתשובה — אם כל ישראל חוזרין בתשובה יבא ואם לאו לא יבא:
דיו לאבל שעומד באבלו — דיו להקב"ה שעומד כמה ימים וימינו אחור כלומר אם לא יעשו תשובה אינו עומד באבלו כל הימים אלא ודאי קץ לדבר ל"א דיו לאבל דיין לישראל צער גלות אפילו בלא תשובה נגאלין:
לא בכסף — לא בתשובה ומעשים טובים דאפילו אין עושין תשובה נגאלין משום דאמר חנם נמכרתם קרי כסף בלשון תשובה:
בעלתי אתכם — משמע בעל כרחכם בלא תשובה:
אחד מעיר — אברור הצדיקים ואביאם לציון אע"פ שאין כולם חוזרין:
כה אמר ה' לבזה נפש למתעב גוי — אותן הבזויין ומתועבין בעבירות אעפ"כ יגאלו מלכים יראו וקמו:
