בוני התלמוד

    דף ביאור

    מסכת סנהדרין דף צ״ז עמוד ב׳

    דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.

    לטקסט המלא במקור
    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת סנהדרין דף צ״ז עמוד ב׳

    מסכת סנהדרין דף צ״ז עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 17 קטעים ממוספרים, כ־563 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    רש"י

    אבל בשביל עונותינו שרבו לא בא משיח לסוף ד' אלפים ויצאו מה שיצאו שעדיין הוא מעוכב לבא:

    שמנים וחמשה יובלין היינו ד' אלפים מאתים וחמשים [שנה]:

    בתחלת היובל האחרון הוא בא או בסופו:

    כלה זמן הזה קודם שיבא משיח או אינו כלה דבתוך היובל בסופו הוא בא:

    עד הכא לא תיסתכי ליה עד יובל האחרון לא תצפה לו דודאי לא יבא קודם הזמן הזה:

    איסתכי ליה חכה לו שיבא:

    אשורית כתב שלנו אשורית שבא מאשור כדאמר באידך פירקין (ד' כב.):

    לחיילות של פרס נשכרתי שהייתי גולייר לאחד מהם:

    ועוד 22 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Sanhedrin 97b · Sefaria

    גליון הש"ס

    גמ' לא פחות עלמא ועי' במ"ר בראשית פ' ל"ה שם איתא לא פחות מתלתין צדיקי ועיין במ"ר במדבר פ' ג':

    Gilyon HaShas on Sanhedrin 97b · Sefaria

    בן יהוידע

    רַב אַשִׁי אָמַר הָכִי אָמַר לֵיהּ. הנה ודאי האמת כרב אשי דהכי אמר לו דהא חזינן שלא בא ונראה לי בס"ד רמז הכתוב באיוב וָאֹמַר עַד פֹּה תָבוֹא וְלֹא תֹסִיף וּפֹא יָשִׁית בִּגְאוֹן גַּלֶּיךָ (איוב לח, יא) כלומר עַד פֹּה תָבוֹא פ"ה יובלות וּפֹא אותיות 'אף' תָבוֹא לעולם בִּגְאוֹן גַּלֶּיךָ בעבור עון הגאוה. ומה שיהיה הזמן פ"ה יובלות רמז שצריך לתקן עונות שבפה כלשון הרע וכיוצא בתורה שהיא בפה וזהו שאמרו (ברכות נה:) כל החלומות של דניאל בקץ המשיח הולכים אחר ' הפה ' דייקא. ומה שנאמר חַכֵּה לוֹ רצונו לומר לכבוד שמו כִּי בֹא ב' אותיות השם וא' של 'כִּסֵּא' יָבֹא וְלֹא יְאַחֵר (חבקוק ב, ג).

    מִקְרָא זֶה נוֹקֵב וְיוֹרֵד עַד תְּהוֹם (חבקוק ב, ג) צריך להבין מה הלשון אומרת ' נוֹקֵב וְיוֹרֵד ' היכן נוקב וגם ' תְּהוֹם ' מאן דכר שמיה הכא? ונראה לי בס"ד דאיתא במדרש רבא פרשת בראשית (בראשית רבה ב, ד) וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם (בראשית א, ב) זה מלכות אדום שאין להם חקר כמו התהום מה התהום אין לו חקר אף אלו כן עיין שם. ואנא עבדא אומר טעם אחר מה שקורא לאדום בשם 'תְּהוֹם' דכתוב באיוב אַחַת הִיא עַל כֵּן אָמַרְתִּי תָּם וְרָשָׁע הוּא מְכַלֶּה (איוב ט, כב) ודרשו אותו בזוהר הקדוש (פרשת בשלח דף נג) על נקמה שעשה הקדוש ברוך הוא במצרים והכונה על מכת בכורות שהרג גם הקטנים שעדיין לא חטאו. וידוע מה שאמר הכתוב כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת (מיכה ז, טו) לכן גם באדום יעשה נקמה זו של 'תָּם וְרָשָׁע הוּא מְכַלֶּה' והנה נקמה זו של ' תָּ ם וְ רָשָׁע ה וּא מְ כַלֶּה' שעתיד לעשותה באדום היא ראשי תיבות 'תְּהוֹם' ולכן מכנה את אדום בשם 'תְּהוֹם'. ואיך שיהיה נמצא מכנה את אדום בשם 'תְּהוֹם' ששם הוא גלות האחרון כי תחילה היה גלות בבל ואחריו מדי ואחריו יון ואחריו אדום ולכן גאולה האחרונה תהיה בגלות אדום והקץ הוא על גלות אדום ולכן אמר זה המקרא המדבר בקץ הגאולה הוא ' נוֹקֵב וְיוֹרֵד עַד הַתְּהוֹם ' רצונו לומר עד הגאולה שתהיה לישראל מן התהום שהוא אדום והנה הוא נוקב כל הקצין שנאסרו על שלשה גליות שהם בבל מדי יון ויורד עד התהום גלות אדום שנקראו 'תְּהוֹם'. או יובן בס"ד לכך אמר 'נוֹקֵב' דידוע חָמֵץ סוד הגלות וּמַצָּה סוד הגאולה ואם תעשה נקב ברגל אות ח' תהיה אות ה' ואז מ' חָ מֵץ' יהיה 'מַצָּ ה ' סוד הגאולה וזהו נוֹקֵב באות ח' ד'חָמֵץ' ' וְיוֹרֵד עַד הַתְּהוֹם ' לעשות מן אותיות חָמֵץ אותיות מַצָּה. או נרמז באותיות ' תְּהוֹם ' כי קץ האמתי יהיה בסוף אלף השישי וזהו תְּהוֹם 'תמה וא"ו' רצונו לומר תמה שנים של וא"ו אלף שנה ואומר ' אִם יִתְמַהְמָהּ חַכֵּה לוֹ ' הכונה כדי שבזכות זה שאתם מחכים תזכו לגאולה ונקיט לשון תורה שבעל פה שיש בה ח' דרגין ובזכות כ"ה אתוון דיחודא 'חַכֵּה' ולא אמר צפה או קוה לרמוז שביאתו תהיה בזכות שהוא שְׁמַע יִשְׂרָאֵל הֳ' אֱלֹקֵינוּ הֳ' אֶחָד (דברים ו, ד) וזהו חַכֵּה 'ח' כ"ה'.

    רָאִיתִי בְּנֵי עֲלִיָּיה, וְהֵן מוּעָטִין אִם אֶלֶף הֵם אֲנִי וּבְנִי מֵהֶם, אִם מֵאָה הֵם אֲנִי וּבְנִי מֵהֶם, אִם שְׁנַיִם הֵם אֲנִי וּבְנִי הֵם. נראה לי בס"ד הטעם דנקיט מדרגות אלו דאמרו רבותינו ז"ל (עירובין יח:) דיו לעולם שישתמש בחצי השם שהוא אותיות י־ה וידוע דאות יו"ד דשם י ־ה היא סוד אלפים ואות ה"א דשם י־ ה היא סוד מאות. לכן נקיט אִם אֶלֶף הֵן כנגד אות יו"ד לבדה שהיא מדרגת האלף ואחר כך נקיט מֵאָה כנגד אות ה"א דשם י־ה שהיא מדרגת מאות ואחר כך נקיט שְׁנַיִם כנגד ב' אותיות דשם י־ה ודו"ק.

    כָּלוּ כָּל הַקִּיצִּין וְאֵין הַדָּבָר תָּלוּי אֶלָּא בִּתְשׁוּבָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים הכונה על קצין של 'אֲחִישֶׁנָּה' (ישעיה ס, כב) אבל קץ של 'בְּעִתָּהּ' אינו תלוי בתשובה אלא אפילו אם לא יעשו תשובה נגאלין ולהכי לא מפרשי לפסוקים של שׁוּבוּ בָּנִים (ירמיה ג, כב), וְשׁוּבוּ אֵלַי (מלאכי ג, ז), וּבְּשׁוּבָה וָנַחַת (ישעיהו ל, טו) בקץ האמיתי של 'בְּעִתָּהּ' דכולי עלמא סברי זה הקץ אינו תלוי בתשובה אלא יהיה אפילו בדור שכולו חייב. ומה שאמר רבי אליעזר ' אִם יִשְׂרָאֵל עוֹשִׂין תְּשׁוּבָה נִגְאָלִין, וְאִם לָאו אֵין נִגְאָלִין ' סבירא ליה שצריך שיעשו כולם תשובה מעליא ולא סגי במקצתם או רובן ורבי יהושע סבירא ליה ' מַעֲמִיד לָהֶן מֶלֶךְ שֶׁגְּזֵרוֹתָיו קָשׁוֹת ' ואז היסורין יספיקו במקום תשובה כדי שיהיו נגאלין בגאולה של 'אֲחִישֶׁנָּה'.

    מַעֲמִיד לָהֶן מֶלֶךְ שֶׁגְּזֵרוֹתָיו קָשׁוֹת כְּהָמָן, וְיִשְׂרָאֵל עוֹשִׂין תְּשׁוּבָה וּמַחֲזִירָן לַמּוּטָב. נראה לי בס"ד התורה נקראת מים וגם הפלוסופייא נקראת מים כי זה לעומת זה וכו' אך התורה נקראת מים חיים ופלוסופייא מים רעים וידוע מה שכתב 'התורה והמצוה' ז"ל (מלבי"ם על שמות ב, י׳) מַיִם בלשון מצרי מו' ולזה אמר 'למו טב' פירוש מים טובים זו התורה ולא מים רעים שהכל ישוטטו לבקש דבר השם זאת התורה. אי נמי יובן בס"ד דארץ ישראל נקראת בשם 'אילה' [46] שהיא ממהרת לבשל פרותיה וגם אילה סוד לאה וגם מאיר בה שם א־ל ושם י־ה וחוץ לארץ נקראת בשם 'אמה' [46] והחשבון שוה זה לעומת זה ולזה אמר מַחֲזִירָן לַמּוּטָב שיעשו תשובה ויחזרו לארץ ישראל שהיא ' מ " ו טב ' טב דאילה מספרה מ"ו ואמה מספרה מ"ו אך חוץ לארץ 'מו ביש' וארץ ישראל 'מו טב'. או יובן לַמּוּטָב אותיות 'מול טב' שלפני אותיות 'טב' יש אותיות 'יג' שהם מספר אחד [13] שתואר זה גדול מאד דכתיב וּמִי כְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ (דברי הימים א' יז, כא) וזה ניתן להם בהיותם עושין רצונו של מקום ובחטאם נשמט תואר זה מהם וכשעושין תשובה מחזירם 'מול טב' הוא שם זה של אחד.

    "וְלֹא בְכֶסֶף תִּגָּאֵלוּ" לֹא בִּתְשׁוּבָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים (ישעיה נב, ג) נראה לי כללות תשובה ומעשים טובים הם 'צוֹם קוֹל מָמוֹן' ונרמזו ' בְכֶסֶף ' כ"ף רמז לצום שבו כופף החומר שלו ויהיה לבו נשבר ונדכה וסמ"ך רמז לצדקה שהוא ממון שסומך בו הנופלים הם העניים ופ"ה רמז לקול תורה ותפלה שהוא בפה.

    Ben Yehoyada on Sanhedrin 97b · Sefaria

    תוספות

    אין פירוש שמור לדף זה — לא נמצא נוסח בדפוסים האמינים שבידינו.

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת סנהדרין, דף צ״ז, עמוד ב׳, בהיקף של כ־563 מילים ב־17 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 17 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 16 מילים

      נפתחת ב״וּבַעֲוֹנוֹתֵינוּ שֶׁרַבּוּ, יָצְאוּ מֵהֶם מָה שֶׁיֵּצְאוּ.…״

    2. קטע 252 מילים

      נפתחת ב״אֲמַר לֵיהּ אֵלִיָּהוּ לְרַב יְהוּדָה אֲחוּהּ דְּרַב…״

    3. קטע 379 מילים

      נפתחת ב״שְׁלַח לֵיהּ רַב חָנָן בַּר תַּחְלִיפָא לְרַב…״

    4. קטע 427 מילים

      נפתחת ב״תַּנְיָא: רַבִּי נָתָן אוֹמֵר, מִקְרָא זֶה נוֹקֵב…״

    5. קטע 59 מילים

      נפתחת ב״לֹא כְּרַבּוֹתֵינוּ שֶׁהָיוּ דּוֹרְשִׁין: ״עַד עִדָּן עִדָּנִין…״

    6. קטע 611 מילים

      נפתחת ב״וְלָא כְּרַבִּי שִׂמְלַאי, שֶׁהָיָה דּוֹרֵשׁ: ״הֶאֱכַלְתָּם לֶחֶם…״

    7. קטע 715 מילים

      נפתחת ב״וְלָא כְּרַבִּי עֲקִיבָא, שֶׁהָיָה דּוֹרֵשׁ: ״עוֹד אַחַת…״

    8. קטע 818 מילים

      נפתחת ב״אֶלָּא מַלְכוּת רִאשׁוֹנָה – שִׁבְעִים שָׁנָה, מַלְכוּת…״

    9. קטע 954 מילים

      נפתחת ב״מַאי ״וְיָפֵחַ לַקֵּץ וְלֹא יְכַזֵּב״? אָמַר רַבִּי…״

    10. קטע 1026 מילים

      נפתחת ב״וְכִי מֵאַחַר שֶׁאָנוּ מְחַכִּים, וְהוּא מְחַכֶּה, מִי…״

    11. קטע 1153 מילים

      נפתחת ב״אָמַר אַבָּיֵי: לָא פָּחֵית עָלְמָא מִתְּלָתִין וְשִׁיתָּא…״

    12. קטע 1240 מילים

      נפתחת ב״וּמִי נְפִישִׁי כּוּלֵּי הַאי? וְהָאָמַר חִזְקִיָּה אָמַר…״

    13. קטע 139 מילים

      נפתחת ב״לָא קַשְׁיָא, הָא דְּעָיְילִי בְּבַר, הָא דְּעָיְילִי…״

    14. קטע 1458 מילים

      נפתחת ב״אָמַר רַב: כָּלוּ כׇּל הַקִּיצִּין, וְאֵין הַדָּבָר…״

    15. קטע 1542 מילים

      נפתחת ב״תַּנְיָא אִידַּךְ: רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אִם יִשְׂרָאֵל…״

    16. קטע 1633 מילים

      נפתחת ב״אָמַר לוֹ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר לְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: וַהֲלֹא…״

    17. קטע 1731 מילים

      נפתחת ב״אָמַר לוֹ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר…״

    חכמים הנזכרים בדף

    ערכי חכמים המצטטים דף זה

    לשון המקור

    וּבַעֲוֹנוֹתֵינוּ שֶׁרַבּוּ, יָצְאוּ מֵהֶם מָה שֶׁיֵּצְאוּ.

    אֲמַר לֵיהּ אֵלִיָּהוּ לְרַב יְהוּדָה אֲחוּהּ דְּרַב סַלָּא חֲסִידָא: אֵין הָעוֹלָם פָּחוֹת מִשְּׁמוֹנִים וַחֲמִשָּׁה יוֹבְלוֹת, וּבַיּוֹבֵל הָאַחֲרוֹן בֶּן דָּוִד בָּא. אֲמַר לֵיהּ: בִּתְחִילָּתוֹ אוֹ בְּסוֹפוֹ? אֲמַר לֵיהּ: אֵינִי יוֹדֵעַ. כָּלֶה אוֹ אֵינוֹ כָּלֶה? אֲמַר לֵיהּ: אֵינִי יוֹדֵעַ. רַב אָשֵׁי אָמַר: הָכִי אֲמַר לֵיהּ: עַד הָכָא לָא תִּיסְתַּכֵּי לֵיהּ, מִכָּאן וְאֵילָךְ אִיסְתַּכֵּי לֵיהּ.

    שְׁלַח לֵיהּ רַב חָנָן בַּר תַּחְלִיפָא לְרַב יוֹסֵף: מָצָאתִי אָדָם אֶחָד וּבְיָדוֹ מְגִילָּה אַחַת כְּתוּבָה אַשּׁוּרִית וּלְשׁוֹן קֹדֶשׁ. אָמַרְתִּי לוֹ: זוֹ מִנַּיִין לָךְ? אָמַר לִי: לַחֲיָילוֹת שֶׁל רוֹמִי נִשְׂכַּרְתִּי וּבֵין גִּינְזֵי רוֹמִי מְצָאתִיהָ. וְכָתוּב בָּהּ: לְאַחַר אַרְבַּעַת אֲלָפִים וּמָאתַיִם וְתִשְׁעִים וְאֶחָד שָׁנָה לִבְרִיאָתוֹ שֶׁל עוֹלָם, הָעוֹלָם יִתּוֹם. מֵהֶן מִלְחֲמוֹת תַּנִּינִים, מֵהֶן מִלְחָמוֹת גּוֹג וּמָגוֹג, וּשְׁאָר יְמוֹת הַמָּשִׁיחַ. וְאֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְחַדֵּשׁ אֶת עוֹלָמוֹ אֶלָּא לְאַחַר שִׁבְעַת אֲלָפִים שָׁנָה. רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרָבָא אָמַר: לְאַחַר חֲמֵשֶׁת אֲלָפִים שָׁנָה אִיתְּמַר.

    תַּנְיָא: רַבִּי נָתָן אוֹמֵר, מִקְרָא זֶה נוֹקֵב וְיוֹרֵד עַד תְּהוֹם: ״כִּי עוֹד חֲזוֹן לַמּוֹעֵד וְיָפֵחַ לַקֵּץ וְלֹא יְכַזֵּב אִם יִתְמַהְמָהּ חַכֵּה לוֹ כִּי בֹא יָבֹא לֹא יְאַחֵר״.

    לֹא כְּרַבּוֹתֵינוּ שֶׁהָיוּ דּוֹרְשִׁין: ״עַד עִדָּן עִדָּנִין וּפְלַג עִדָּן״.

    וְלָא כְּרַבִּי שִׂמְלַאי, שֶׁהָיָה דּוֹרֵשׁ: ״הֶאֱכַלְתָּם לֶחֶם דִּמְעָה וַתַּשְׁקֵמוֹ בִּדְמָעוֹת שְׁלִישׁ״.

    וְלָא כְּרַבִּי עֲקִיבָא, שֶׁהָיָה דּוֹרֵשׁ: ״עוֹד אַחַת מְעַט הִיא וַאֲנִי מַרְעִישׁ אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ״.

    אֶלָּא מַלְכוּת רִאשׁוֹנָה – שִׁבְעִים שָׁנָה, מַלְכוּת שְׁנִיָּה – חֲמִשִּׁים וּשְׁתַּיִם, וּמַלְכוּת בֶּן כּוֹזֵיבָא – שְׁתֵּי שָׁנִים וּמֶחֱצָה.

    מַאי ״וְיָפֵחַ לַקֵּץ וְלֹא יְכַזֵּב״? אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן: תִּיפַּח עַצְמָן שֶׁל מְחַשְּׁבֵי קִיצִּין, שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ (אֶת) הַקֵּץ וְלֹא בָּא – שׁוּב אֵינוֹ בָּא. אֶלָּא חַכֵּה לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אִם יִתְמַהְמָהּ חַכֵּה לוֹ״. שֶׁמָּא תֹּאמַר: אָנוּ מְחַכִּין וְהוּא אֵינוֹ מְחַכֶּה? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְלָכֵן יְחַכֶּה ה׳ לַחֲנַנְכֶם וְלָכֵן יָרוּם לְרַחֶמְכֶם״.

    וְכִי מֵאַחַר שֶׁאָנוּ מְחַכִּים, וְהוּא מְחַכֶּה, מִי מְעַכֵּב? מִדַּת הַדִּין מְעַכֶּבֶת. וְכִי מֵאַחַר שֶׁמִּדַּת הַדִּין מְעַכֶּבֶת, אָנוּ לָמָּה מְחַכִּין? לְקַבֵּל שָׂכָר, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אַשְׁרֵי כׇּל חוֹכֵי לוֹ״.

    אָמַר אַבָּיֵי: לָא פָּחֵית עָלְמָא מִתְּלָתִין וְשִׁיתָּא צַדִּיקֵי דִּמְקַבְּלִי אַפֵּי שְׁכִינָה בְּכֹל דָּרָא, שֶׁנֶּאֱמַר ״אַשְׁרֵי כׇּל חוֹכֵי לוֹ״ – ״לוֹ״ בְּגִימַטְרִיָּא תְּלָתִין וְשִׁיתָּא הָווּ. אִינִי? וְהָאָמַר רָבָא: דָּרָא דְּקַמֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא תַּמְנֵי סְרֵי אַלְפֵי פַּרְסָה הָוֵאי, שֶׁנֶּאֱמַר ״סָבִיב שְׁמֹנָה עָשָׂר אָלֶף״! לָא קַשְׁיָא: הָא דְּמִסְתַּכְּלִי בְּאִיסְפַּקְלַרְיָא הַמְּאִירָה, הָא דְּמִסְתַּכְּלִי בְּאִיסְפַּקְלַרְיָא שֶׁאֵינָהּ מְאִירָה.

    וּמִי נְפִישִׁי כּוּלֵּי הַאי? וְהָאָמַר חִזְקִיָּה אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי: רָאִיתִי בְּנֵי עֲלִיָּיה וְהֵן מוּעָטִין. אִם אֶלֶף הֵם – אֲנִי וּבְנִי מֵהֶם, אִם מֵאָה הֵם – אֲנִי וּבְנִי מֵהֶם, אִם שְׁנַיִם הֵם – אֲנִי וּבְנִי הֵם.

    לָא קַשְׁיָא, הָא דְּעָיְילִי בְּבַר, הָא דְּעָיְילִי בְּלָא בַּר.

    אָמַר רַב: כָּלוּ כׇּל הַקִּיצִּין, וְאֵין הַדָּבָר תָּלוּי אֶלָּא בִּתְשׁוּבָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים. וּשְׁמוּאֵל אָמַר: דַּיּוֹ לָאָבֵל שֶׁיַּעֲמוֹד בְּאֶבְלוֹ. כְּתַנָּאֵי: רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אִם יִשְׂרָאֵל עוֹשִׂין תְּשׁוּבָה – נִגְאָלִין, וְאִם לָאו – אֵין נִגְאָלִין. אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: אִם אֵין עוֹשִׂין תְּשׁוּבָה אֵין נִגְאָלִין? אֶלָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַעֲמִיד לָהֶן מֶלֶךְ שֶׁגְּזֵרוֹתָיו קָשׁוֹת כְּהָמָן, וְיִשְׂרָאֵל עוֹשִׂין תְּשׁוּבָה וּמַחְזִירָן לְמוּטָב.

    תַּנְיָא אִידַּךְ: רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אִם יִשְׂרָאֵל עוֹשִׂין תְּשׁוּבָה – נִגְאָלִין, שֶׁנֶּאֱמַר: ״שׁוּבוּ בָּנִים שׁוֹבָבִים אֶרְפָּא מְשׁוּבֹתֵיכֶם״. אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר: ״חִנָּם נִמְכַּרְתֶּם וְלֹא בְכֶסֶף תִּגָּאֵלוּ״? ״חִנָּם נִמְכַּרְתֶּם״ – בַּעֲבוֹדָה זָרָה, ״וְלֹא בְּכֶסֶף תִּגָּאֵלוּ״ – לֹא בִּתְשׁוּבָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים.

    אָמַר לוֹ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר לְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר ״שׁוּבוּ אֵלַי וְאָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם״? אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר ״כִּי אָנֹכִי בָּעַלְתִּי בָכֶם וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם אֶחָד מֵעִיר וּשְׁנַיִם מִמִּשְׁפָּחָה וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם צִיּוֹן״?

    אָמַר לוֹ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר ״בְּשׁוּבָה וָנַחַת תִּוָּשֵׁעוּן״? אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר: וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר ״כֹּה אָמַר ה׳ גֹּאֵל יִשְׂרָאֵל קְדוֹשׁוֹ לִבְזֹה נֶפֶשׁ לִמְתָעֵב גּוֹי לְעֶבֶד מֹשְׁלִים