בוני התלמוד

    דף ביאור

    מסכת סנהדרין דף פ״ב עמוד ב׳פרק 9 הנשרפין

    דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.

    לטקסט המלא במקור
    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת סנהדרין דף פ״ב עמוד ב׳

    מסכת סנהדרין דף פ״ב עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה - 19 קטעים ממוספרים, כ־511 מילים - יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לשון המקור

    נִשְׁעָן וְהוֹלֵךְ עַל מַקְלוֹ, וְכֵיוָן שֶׁהִגִּיעַ אֵצֶל שִׁבְטוֹ שֶׁל שִׁמְעוֹן אָמַר: הֵיכָן מָצִינוּ שֶׁשִּׁבְטוֹ שֶׁל לֵוִי גָּדוֹל מִשֶּׁל שִׁמְעוֹן? אָמְרוּ: הַנִּיחוּ לוֹ, אַף הוּא לַעֲשׂוֹת צְרָכָיו נִכְנַס. הִתִּירוּ פְּרוּשִׁין אֶת הַדָּבָר.

    אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: שִׁשָּׁה נִסִּים נַעֲשׂוּ לוֹ לְפִנְחָס. אֶחָד, שֶׁהָיָה לוֹ לְזִמְרִי לִפְרוֹשׁ וְלֹא פֵּירַשׁ. וְאֶחָד, שֶׁהָיָה לוֹ לְדַבֵּר וְלֹא דִּבֵּר. וְאֶחָד, שֶׁכִּוֵּון בְּזַכְרוּתוֹ שֶׁל אִישׁ וּבְנַקְבוּתָהּ שֶׁל אִשָּׁה. וְאֶחָד, שֶׁלֹּא נִשְׁמְטוּ מִן הָרוֹמַח. וְאֶחָד, שֶׁבָּא מַלְאָךְ וְהִגְבִּיהַּ אֶת הַמַּשְׁקוֹף. וְאֶחָד, שֶׁבָּא מַלְאָךְ וְהִשְׁחִית בָּעָם.

    בָּא וַחֲבָטָן לִפְנֵי הַמָּקוֹם, אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, עַל אֵלּוּ יִפְּלוּ עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אֶלֶף מִיִּשְׂרָאֵל? שֶׁנֶּאֱמַר ״וַיִּהְיוּ הַמֵּתִים בַּמַּגֵּפָה אַרְבָּעָה וְעֶשְׂרִים אָלֶף״. וְהַיְינוּ דִּכְתִיב: ״וַיַּעֲמֹד פִּינְחָס וַיְפַלֵּל״.

    אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: ״וַיִּתְפַּלֵּל״ לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא ״וַיְפַלֵּל״. מְלַמֵּד כִּבְיָכוֹל, שֶׁעָשָׂה פְּלִילוּת עִם קוֹנוֹ. בִּקְּשׁוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת לְדׇחֳפוֹ. אָמַר לָהֶן: הַנִּיחוּ לוֹ, קַנַּאי בֶּן קַנַּאי הוּא, מֵשִׁיב חֵימָה בֶּן מֵשִׁיב חֵימָה הוּא.

    הִתְחִילוּ שְׁבָטִים מְבַזִּין אוֹתוֹ: רְאִיתֶם בֶּן פּוּטִי זֶה, שֶׁפִּיטֵּם אֲבִי אִמּוֹ עֲגָלִים לַעֲבוֹדָה זָרָה, וְהָרַג נְשִׂיא שֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל? בָּא הַכָּתוּב וְיִחֲסוֹ: ״פִּנְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן״.

    אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה: הַקְדֵּם לוֹ שָׁלוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״לָכֵן אֱמֹר הִנְנִי נוֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם״. וּרְאוּיָה כַּפָּרָה זוֹ שֶׁתְּהֵא מְכַפֶּרֶת וְהוֹלֶכֶת לְעוֹלָם.

    אָמַר רַב נַחְמָן אָמַר רַב: מַאי דִּכְתִיב ״זַרְזִיר מׇתְנַיִם אוֹ תָיִשׁ וּמֶלֶךְ אַלְקוּם עִמּוֹ״? אַרְבַּע מֵאוֹת וְעֶשְׂרִים וְאַרְבַּע בְּעִילוֹת בָּעַל אוֹתוֹ רָשָׁע אוֹתוֹ הַיּוֹם, וְהִמְתִּין לוֹ פִּנְחָס עַד שֶׁתָּשַׁשׁ כֹּחוֹ. וְהוּא אֵינוֹ יוֹדֵעַ שֶׁמֶּלֶךְ אַלְקוּם עִמּוֹ.

    בְּמַתְנִיתָא תָּנָא: שִׁשִּׁים, עַד שֶׁנַּעֲשָׂה כְּבֵיצָה הַמּוּזֶרֶת, וְהִיא הָיְתָה כַּעֲרוּגָה מְלֵיאָה מַיִם. אָמַר רַב כָּהֲנָא: וּמוֹשָׁבָהּ בֵּית סְאָה. תָּנֵי רַב יוֹסֵף: קֶבֶר שֶׁלָּהּ אַמָּה.

    אָמַר רַב שֵׁשֶׁת: לֹא ״כׇּזְבִּי״ שְׁמָהּ, אֶלָּא ״שְׁוִילְנַאי בַּת צוּר״ שְׁמָהּ. וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ ״כׇּזְבִּי״? שֶׁכִּזְּבָה בְּאָבִיהָ. דָּבָר אַחֵר: ״כׇּזְבִּי״ – שֶׁאָמְרָה לְאָבִיהָ: ״כּוֹס בִּי עַם זֶה״.

    וְהַיְינוּ דְּאָמְרִי אִינָשֵׁי: ״בֵּין קְנֵי לְאוּרְבָּנֵי, שְׁוִילְנַאי מַאי בָּעֲיָא?״ ״בַּהֲדֵי קְלִפֵּי דִקְנֵי, שְׁוִילְנַאי מַאי בָּעֲיָא?״ גַּפְתָּהּ לְאִמַּהּ.

    אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: חֲמִשָּׁה שֵׁמוֹת יֵשׁ לוֹ: זִמְרִי, וּבֶן סָלוּא, וְשָׁאוּל, וּבֶן הַכְּנַעֲנִית, וּשְׁלוּמִיאֵל בֶּן צוּרִי שַׁדָּי. זִמְרִי – עַל שֶׁנַּעֲשָׂה כְּבֵיצָה הַמּוּזֶרֶת, בֶּן סָלוּא – עַל שֶׁהִסְלִיא עֲוֹנוֹת שֶׁל מִשְׁפַּחְתּוֹ, שָׁאוּל – עַל שֶׁהִשְׁאִיל עַצְמוֹ לִדְבַר עֲבֵירָה, בֶּן הַכְּנַעֲנִית – עַל שֶׁעָשָׂה מַעֲשֵׂה כְנַעַן, וּמָה שְׁמוֹ? שְׁלוּמִיאֵל בֶּן צוּרִי שַׁדָּי שְׁמוֹ.

    כֹּהֵן שֶׁשִּׁימֵּשׁ בְּטוּמְאָה. בְּעָא מִינֵּיהּ רַב אַחָא בַּר הוּנָא מֵרַב שֵׁשֶׁת: כֹּהֵן שֶׁשִּׁימֵּשׁ בְּטוּמְאָה, חַיָּיב מִיתָה בִּידֵי שָׁמַיִם אוֹ אֵין חַיָּיב מִיתָה בִּידֵי שָׁמַיִם?

    אֲמַר לֵיהּ: תְּנֵיתוּהָ, כֹּהֵן שֶׁשִּׁימֵּשׁ בְּטוּמְאָה אֵין אֶחָיו הַכֹּהֲנִים מְבִיאִין אוֹתוֹ לְבֵית דִּין, אֶלָּא פִּירְחֵי כְהוּנָּה מוֹצִיאִין אוֹתוֹ חוּץ לָעֲזָרָה וּפוֹצְעִין אֶת מוֹחוֹ בְּגִיזְרִין. וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ מְחַיֵּיב בִּידֵי שָׁמַיִם, לִישְׁבְּקֵיהּ דְּלִיקְטוֹל בִּידֵי שָׁמַיִם! אֶלָּא מַאי? אֵינוֹ חַיָּיב.

    מִי אִיכָּא מִידֵּי דְּרַחֲמָנָא פַּטְרֵיהּ, וַאֲנַן נֵיקוּם וְנִיקְטוֹל לֵיהּ? וְלָא? וְהָתְנַן: מִי שֶׁלָּקָה וְשָׁנָה – בֵּית דִּין מַכְנִיסִין אוֹתוֹ לַכִּיפָּה. רַחֲמָנָא פַּטְרֵיהּ, וַאֲנַן קָטְלִינַן לֵיהּ! הָאָמַר רַבִּי יִרְמְיָה אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: בְּמַלְקוֹת שֶׁל כָּרֵיתוֹת עָסְקִינַן, דְּגַבְרָא בַּר קְטָלָא הוּא.

    וְהָא גּוֹנֵב הַקַּסְוָה? הָאָמַר רַב יְהוּדָה: בִּכְלִי שָׁרֵת עָסְקִינַן, וּרְמִיזָא: ״לֹא יָבֹאוּ לִרְאוֹת כְּבַלַּע אֶת הַקֹּדֶשׁ וָמֵתוּ״.

    וְהָא הַמְקַלֵּל אֶת הַקּוֹסֵם? הָא תָּנֵי רַב יוֹסֵף: יַכֶּה קוֹסֵם אֶת קוֹסְמוֹ, דְּמִיחֲזֵי כִּמְבָרֵךְ אֶת הַשֵּׁם.

    וְהָא בּוֹעֵל אֲרָמִית? הָא אַקְרְיוּהּ לְרַב כָּהֲנָא בְּחֶלְמֵיהּ, וְאִדַּכְרֵיהּ רַב לִגְמָרֵיהּ.

    אֵיתִיבֵיהּ: הַיּוֹצֵק, וְהַבּוֹלֵל, וְהַפּוֹתֵת, הַמּוֹלֵחַ, הַמֵּנִיף, הַמַּגִּישׁ, וְהַמְסַדֵּר אֶת הַשּׁוּלְחָן, הַמֵּטִיב אֶת הַנֵּרוֹת, וְהַקּוֹמֵץ, וְהַמְקַבֵּל דָּמִים בַּחוּץ – פָּטוּר.

    וְאֵין חַיָּיבִין עֲלֵיהֶן