בוני התלמוד

    מסכת סנהדרין דף פ״א עמוד א׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    לא תימא ליה לאבוך הכילהודיעו בהדיא שהוא טועה משום דמכסיף ומצטער:

    אלא אמור לו אבא כך כתוב בתורהקס"ד בתמיהה קאמר וכי כך כתיב בתורה:

    סוף סוף היינו הךדמביישו ואומר וכי יפה אתה עושה:

    אלאבניחותא אומר לו מקרא האמור בתורה ואומר לו אבי מקרא כך וכך כתוב בתורה והוא עצמו ישים על לבו על מה זה מזכירו והכי נמי אין לך לומר לאביך לא תתנייה הכי:

    מתני' עבר עבירה שיש בה שתי מיתותכגון חמותו והיא אשת איש:

    בזיקה הראשונהבגמרא מפרש לה:

    גמ' פשיטאדבחמורה נדון שהרי אף בה נתחייב דהיכי סליק אדעתן לידון בקלה וכי אתגורי אתגר במה שעבר שתי עבירות אילו לא עבר אלא על החמורה היה נדון בה ועכשיו שהוסיף לעבור עמה עבירה אחרת נדון בקלה:

    אמר רבאודאי אי מקמי דאתא לקמן עבדינהו לתרוייהו לא איצטריך לאשמועינן כי איצטריך למתנייא כגון דנגמר דינו תחלה לקלה סד"א וכו':

    מנא הא מילתא וכו'ואע"ג דנגמר דינו לקלה:

    בסקילהדכל דמיהם בם בסקילה דהיא חמורה ואי דלא נגמר דינו קודם לכן לא איצטריך קרא לאשמועינן:

    בן סורר ומורהוקרי ליה שופך דם על שם שסופו לשפוך כדאמרי' (לעיל סנהדרין דף עב.) שעומד בפרשת דרכים וכו':

    דאהדריה משהבמשנה תורה:

    אל ההרים לא אכלסיפיה דקרא צדיק הוא חיה יחיה לומר זה צדיק גמור וע"כ משום דלא עביד הני לאו צדיק הוא אם עבר עבירות אחרות אלא לאו כמשמעותיה מדריש:

    אל ההרים לא אכלשלא נצטרך לזכות אבותיו מתוך שהוא חסיד:

    שלא נהנה מקופה של צדקהשהוא דבר גנאי לאדם הגון:

    בזיקה הראשונ'באותו איסור שהוזקק זה תחלה להזהר בו ולפרוש ממנו הוא נדון אבל לא באיסור הבא עליו אחרון אע"פ שהוא חמור דקסבר ר' יוסי אין איסור חל על איסור ואפי' חמור על הקל הלכך אין כאן שתי מיתות:

    חמותו ונעשית אשת אישכגון נשא בת אלמנה ונאסרה אמה משום חמותו ואחר כך נשאת ונאסרה עליו משום אשת איש נדון בחמורה בשריפה דהיא קדמה אבל אם היתה אשת איש ונעשית חמותו הואיל כשנשא בתה כבר היתה זו אסורה עליו משום אשת איש תו לא חייל אסור חמותו אאסור אשת איש ואינו נדון אלא בחנק:

    דאמר ר' אבהוביבמות בפ' ד' אחין:

    מודה ר' יוסי באסור מוסיףומחדש דבר על האשה הזאת לאסור בה דבר חדש (או) לאסרה על מי שלא היתה אסורה עליו מתחלה כגון הכא כשהיתה אלמנה והיא חמותו היתה אסורה לו משום חמותו ומותרת לכל אדם וכשנעשית אשת איש הוסיף בה השם הזה איסור שאסרה לכל העולם וכי האי גוונא מודה ר' יוסי דאסור חל על אסור מגו דחייל אכולא עלמא שהיתה מותרת להם עד עכשיו חייל נמי אהאי ואע"פ שאסורה לו ועומדת:

    סנהדרין 81 עמוד א

    1לא תימא ליה לאבוך הכי, דתניא: הרי שהיה אביו עובר על דברי תורה, לא יאמר לו: ״אבא, עברת על דברי תורה״, אלא אומר לו: ״אבא, כך כתיב בתורה״. סוף סוף היינו הך! אלא אומר לו: ״אבא, מקרא כתוב בתורה כך (הוא)״.

    מתני׳ · משנה

    2מי שנתחייב בשתי מיתות בית דין נידון בחמורה. עבר עבירה שנתחייב שתי מיתות נידון בחמורה. ר' יוסי אומר: נידון בזיקה הראשונה שבאה עליו.

    גמ׳ · גמרא

    3פשיטא! אלא, איתגורי איתגור?

    4אמר רבא: הכא במאי עסקינן? כגון שעבר עבירה קלה, ונגמר דינו על עבירה קלה, וחזר ועבר עבירה חמורה. סלקא דעתא אמינא: כיון דנגמר דינו לעבירה קלה, האי גברא קטילא הוא. קמ"ל׃

    5בעא מניה (אבוה) דרב יוסף בר חמא מרבה בר נתן: מנא הא מילתא דאמור רבנן, מי שנתחייב שתי מיתות ב"ד נידון בחמורה? דכתיב: ״(יחזקאל״? יח, י) והוליד בן פריץ שופך דם [וגו'] ״אל ההרים אכל״? ״ואת אשת רעהו טמא״ ואל הגלולים נשא עיניו׃

    6והוליד בן פריץ שופך דם בסייף את אשת רעהו טימא זו אשת איש בחנק ואל הגלולים נשא עיניו זו עבודת כוכבים בסקילה וכתיב ״(יחזקאל יח״, יג) מות יומת דמיו בו יהיה בסקילה׃

    7מתקיף לה רב נחמן בר יצחק אימא כולהו בסקילה והוליד בן פריץ שופך דם זה בן סורר ומורה דבסקילה אשת רעהו טמא זו נערה המאורסה דבסקילה ואל הגלולים נשא עיניו זו עבודת כוכבים דבסקילה׃

    8א"כ מאי קמ"ל יחזקאל דילמא תורה קא מהדר א"כ איבעי ליה לאהדורה כי היכי דאהדרה משה רבינו׃

    9דרש רב אחא בר' חנינא מאי דכתיב ״(יחזקאל יח״, ו) אל ההרים לא אכל שלא אכל בזכות אבותיו ועיניו לא נשא אל גלולי בית ישראל שלא הלך בקומה זקופה׃

    10ואת אשת רעהו לא טימא שלא ירד לאומנות חבירו ואל אשה נדה לא קירב שלא נהנה מקופה של צדקה וכתיב ״(יחזקאל יח״, ט) צדיק הוא חיה יחיה כשהיה רבן גמליאל מגיע למקרא הזה היה בוכה ואמר מאן דעביד לכולהו הוא דחיי בחדא מינייהו לא׃

    11א"ל ר"ע אלא מעתה (ויקרא יח, כד) אל תטמאו בכל אלה הכי נמי בכולהו אין בחדא מינייהו לא אלא באחת מכל אלה הכי נמי באחת מכל אלה:

    12עבר עבירה: תניא כיצד אמר רבי יוסי נידון בזיקה ראשונה הבאה עליו חמותו ונעשית אשת איש נידון בחמותו אשת איש ונעשית חמותו נידון באשת איש׃

    13אמר ליה רב אדא בר אהבה לרבא חמותו ונעשית אשת איש נידון בחמותו׃

    14לידון נמי אאיסור אשת איש דהא אמר ר' אבהו מודה ר' יוסי באיסור מוסיף.

    תוספות

    איתגורי איתגורוא"ת בפרק אלו נערות (כתובות לב.) דיליף מחובל בחבירו דכל היכא דאיכא ממון ומלקות ממונא משלם מילקא לא לקי ופריך מה לחובל בחבירו שכן חייב בה' דברים ואי ממונא קולא הוא שכן הותר מכללו בב"ד והשתא איך יתכן לומר דקולא הוא אם כן איתגורי איתגור וי"ל דשאני התם משום דחס רחמנא אהפסד ממונו של חבירו:

    ונגמר דינו לעבירה קלה וכו'תימה ואמאי נדון בחמורה הא הויא לה עדות שאי אתה יכול להזימה דאי מיתזמי סהדי בתראי לא מיקטלי כיון דבלאו סהדותייהו גברא בר קטלא הוא כדמוכח בפ"ק דמכות (דף ה.) גבי באו שנים ואמרו בחד בשבא נגמר דינו של פלוני וכו' וי"ל דהכא מיירי כגון דהך עבירה שניה עבר בפני ב"ד דאפילו בעדות שאי אתה יכול להזימה מחייבינן ליה לעיל בטריפה משום ובערת הרע ועוד יש לומר כיון דאי מיתזמי קמאי או מיתכחשי מהני סהדותייהו דבתראי עדות שאתה יכול להזימה קרינן ביה:

    וכתיב דמיו בו יהיה בסקילהמכאן קשה לפי' הקונט' דבריש איזהו נשך (ב"מ סא: ושם) דאמרי' הוקשו מלוי רבית לשופכי דמים דכתיב הכא בנשך נתן ופירש שם בקונטרס דדמיו בו יהיה משמע דמים ששפך שהעני את חבירו ומת ברעב עליו ישובו ולא יתכן כלל דהא לסקילה אתיא הכא בשמעתין ובאוב וידעוני דכתיב דמיהם בם ובכמה דוכתי כולם לסקילה אתיין ונראה דדריש מדכתיב הכא והוליד בן פריץ וגו' ובכל הספרים גרסי' בפ"ק דתמורה (דף ו:) וסמיך ליה והוליד בן פריץ:

    נדון בזיקה ראשונהלאו מילתא דפסיקא היא דהא חמותו ונעשית אשת אב איסור מוסיף הוא אי אית ליה אחין ולמאן דאמר סקילה חמורה נידון באשת אב:

    לידון נמי באיסורא דאשת אישלענין קרבן קא פריך שיתחייב ב' חטאות בשוגג אי נמי אם התרו בו משום אשת איש ולא התרו בו משום חמותו ורבה מהדר ליה דבמזיד איירי ובהתרו בו משום שניהם:

    דאמר רבי אבהו מודה ר' יוסי באיסור מוסיףאע"ג דבפ' ד' אחין (יבמות דף לב: ושם) משמע דלא קיימא לבסוף מ"מ אמת הוא כדאי' בפרק אמרו לו (כריתות דף יד: ושם):

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    מאירי

    מי שראה את אביו עובר על דברי תורה בשוגג לא יאמר לו אבא עברת על דברי תורה וכיוצא בזה שיביישנו מתוך דבריו אלא עושה עצמו כשכוח על הדבר ואומר לו אבא זה שאתה עושה היתה כונת התורה בזה ומהו מקרא זה שאני רואה בתורה וכיוצא בדברים אלו עד שיראה עצמו כמסופק וכשואל ומתוך כך יהא נזכר וחוזר בו ועיקרי דברים אלו יתבארו במסכת קדושין בע"ה:

    כבר ביארנו שמי שנתחייב שתי מיתות נדון בחמורה ואפילו נגמר דינו בקלה שמא תאמר ומאחר שנגמר דינו האיך מקבלין עוד עליו עדות והרי עדות שאי אתה יכול להזימה הוא שהרי יכולין לומר הואיל וכבר נגמר דינו לא באנו להרג אלא מי שכבר נהרג יראה מכאן שאין יכולין לומר כן הואיל ואף לאחר גמר דין מחזירין לזכות ואין זה כגוסס בידי שמים וי"מ אותה בשעשה את החמורה בפני בית דין שאף הטרפה חייב כמו שביארנו למעלה ואין צרך בכך:

    אסור לאדם לילך דרך עזות מצח בקומה זקופה ובקלות ראש וכן אסור לאדם לירד בתוך אומנותו של חבירו ואין צריך לומר שאסור ליהנות מכיס של צדקה ר"ל מי שאינו צריך לה וי"מ אותה בגבאי של צדקה שאסרו לו ליהנות ממנה אפילו דרך הלואה דרך הערה דרשו אל ההרים לא אכל ועיניו לא נשא אל גלולי ישראל ואת אשת רעהו לא טמא ואל אשה נדה לא קרב אל ההרים לא אכל שלא אכל בזכות אבות ר"ל שלא הוצרך לכך ועיניו לא נשא אל גלולי ישראל שלא הלך בקומה זקופה עד שיוכל לראותם ואת אשת רעהו לא טמא שלא ירד לאומנות חבירו ואל אשה נדה לא קרב שלא נהנה מקופה של צדקה אם אכל אדם ובשאינו צריך לה ואם בגבאי ואפילו דרך הלואה ואפילו שהיו המעות שלו הואיל וריחקם ממנו מדמיון הנדה וכתיב צדיק הוא חיה יחיה:

    כבר ביארנו שכל שעובר עבירה שחייב עליה מצד שמות כפולים חייב על כל שם ושם ובלבד שיהו האיסורים באין כאחד או באיסור מוסיף או באיסור כולל ודבר זה במלקיות או בחטאות ואין לה מקום בחייבי מיתות בזדונן שאי אפשר להרגו ולחזור ולהרגו אלא בחייבי מלקיות או בחייבי כריתות לענין מלקות בזדונן ולענין קרבן בשגגתן ולחייבי מיתות שבעריות בשגגתן ולחטאת שכלן בכלל כרת הם מעתה הבא על אחותו והיא אשת איש חייב שני חטאות שהרי זיקת אשת איש ניתוסף בה איסור לשאר בני אדם:

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת סנהדרין דף פ״א עמוד א׳

    מסכת סנהדרין דף פ״א עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 14 קטעים ממוספרים, כ־379 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    לא תימא ליה לאבוך הכי להודיעו בהדיא שהוא טועה משום דמכסיף ומצטער:

    אלא אמור לו אבא כך כתוב בתורה קס"ד בתמיהה קאמר וכי כך כתיב בתורה:

    סוף סוף היינו הך דמביישו ואומר וכי יפה אתה עושה:

    אלא בניחותא אומר לו מקרא האמור בתורה ואומר לו אבי מקרא כך וכך כתוב בתורה והוא עצמו ישים על לבו על מה זה מזכירו והכי נמי אין לך לומר לאביך לא תתנייה הכי:

    מתני' עבר עבירה שיש בה שתי מיתות כגון חמותו והיא אשת איש:

    בזיקה הראשונה בגמרא מפרש לה:

    גמ' פשיטא דבחמורה נדון שהרי אף בה נתחייב דהיכי סליק אדעתן לידון בקלה וכי אתגורי אתגר במה שעבר שתי עבירות אילו לא עבר אלא על החמורה היה נדון בה ועכשיו שהוסיף לעבור עמה עבירה אחרת נדון בקלה:

    אמר רבא ודאי אי מקמי דאתא לקמן עבדינהו לתרוייהו לא איצטריך לאשמועינן כי איצטריך למתנייא כגון דנגמר דינו תחלה לקלה סד"א וכו':

    ועוד 11 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Sanhedrin 81a · Sefaria

    תוספות

    איתגורי איתגור וא"ת בפרק אלו נערות (כתובות לב.) דיליף מחובל בחבירו דכל היכא דאיכא ממון ומלקות ממונא משלם מילקא לא לקי ופריך מה לחובל בחבירו שכן חייב בה' דברים ואי ממונא קולא הוא שכן הותר מכללו בב"ד והשתא איך יתכן לומר דקולא הוא אם כן איתגורי איתגור וי"ל דשאני התם משום דחס רחמנא אהפסד ממונו של חבירו:

    ונגמר דינו לעבירה קלה וכו' תימה ואמאי נדון בחמורה הא הויא לה עדות שאי אתה יכול להזימה דאי מיתזמי סהדי בתראי לא מיקטלי כיון דבלאו סהדותייהו גברא בר קטלא הוא כדמוכח בפ"ק דמכות (דף ה.) גבי באו שנים ואמרו בחד בשבא נגמר דינו של פלוני וכו' וי"ל דהכא מיירי כגון דהך עבירה שניה עבר בפני ב"ד דאפילו בעדות שאי אתה יכול להזימה מחייבינן ליה לעיל בטריפה משום ובערת הרע ועוד יש לומר כיון דאי מיתזמי קמאי או מיתכחשי מהני סהדותייהו דבתראי עדות שאתה יכול להזימה קרינן ביה:

    וכתיב דמיו בו יהיה בסקילה מכאן קשה לפי' הקונט' דבריש איזהו נשך (ב"מ סא: ושם) דאמרי' הוקשו מלוי רבית לשופכי דמים דכתיב הכא בנשך נתן ופירש שם בקונטרס דדמיו בו יהיה משמע דמים ששפך שהעני את חבירו ומת ברעב עליו ישובו ולא יתכן כלל דהא לסקילה אתיא הכא בשמעתין ובאוב וידעוני דכתיב דמיהם בם ובכמה דוכתי כולם לסקילה אתיין ונראה דדריש מדכתיב הכא והוליד בן פריץ וגו' ובכל הספרים גרסי' בפ"ק דתמורה (דף ו:) וסמיך ליה והוליד בן פריץ:

    נדון בזיקה ראשונה לאו מילתא דפסיקא היא דהא חמותו ונעשית אשת אב איסור מוסיף הוא אי אית ליה אחין ולמאן דאמר סקילה חמורה נידון באשת אב:

    לידון נמי באיסורא דאשת איש לענין קרבן קא פריך שיתחייב ב' חטאות בשוגג אי נמי אם התרו בו משום אשת איש ולא התרו בו משום חמותו ורבה מהדר ליה דבמזיד איירי ובהתרו בו משום שניהם:

    דאמר רבי אבהו מודה ר' יוסי באיסור מוסיף אע"ג דבפ' ד' אחין (יבמות דף לב: ושם) משמע דלא קיימא לבסוף מ"מ אמת הוא כדאי' בפרק אמרו לו (כריתות דף יד: ושם):

    Tosafot on Sanhedrin 81a · Sefaria

    מאירי

    מי שראה את אביו עובר על דברי תורה בשוגג לא יאמר לו אבא עברת על דברי תורה וכיוצא בזה שיביישנו מתוך דבריו אלא עושה עצמו כשכוח על הדבר ואומר לו אבא זה שאתה עושה היתה כונת התורה בזה ומהו מקרא זה שאני רואה בתורה וכיוצא בדברים אלו עד שיראה עצמו כמסופק וכשואל ומתוך כך יהא נזכר וחוזר בו ועיקרי דברים אלו יתבארו במסכת קדושין בע"ה:

    כבר ביארנו שמי שנתחייב שתי מיתות נדון בחמורה ואפילו נגמר דינו בקלה שמא תאמר ומאחר שנגמר דינו האיך מקבלין עוד עליו עדות והרי עדות שאי אתה יכול להזימה הוא שהרי יכולין לומר הואיל וכבר נגמר דינו לא באנו להרג אלא מי שכבר נהרג יראה מכאן שאין יכולין לומר כן הואיל ואף לאחר גמר דין מחזירין לזכות ואין זה כגוסס בידי שמים וי"מ אותה בשעשה את החמורה בפני בית דין שאף הטרפה חייב כמו שביארנו למעלה ואין צרך בכך:

    אסור לאדם לילך דרך עזות מצח בקומה זקופה ובקלות ראש וכן אסור לאדם לירד בתוך אומנותו של חבירו ואין צריך לומר שאסור ליהנות מכיס של צדקה ר"ל מי שאינו צריך לה וי"מ אותה בגבאי של צדקה שאסרו לו ליהנות ממנה אפילו דרך הלואה דרך הערה דרשו אל ההרים לא אכל ועיניו לא נשא אל גלולי ישראל ואת אשת רעהו לא טמא ואל אשה נדה לא קרב אל ההרים לא אכל שלא אכל בזכות אבות ר"ל שלא הוצרך לכך ועיניו לא נשא אל גלולי ישראל שלא הלך בקומה זקופה עד שיוכל לראותם ואת אשת רעהו לא טמא שלא ירד לאומנות חבירו ואל אשה נדה לא קרב שלא נהנה מקופה של צדקה אם אכל אדם ובשאינו צריך לה ואם בגבאי ואפילו דרך הלואה ואפילו שהיו המעות שלו הואיל וריחקם ממנו מדמיון הנדה וכתיב צדיק הוא חיה יחיה:

    כבר ביארנו שכל שעובר עבירה שחייב עליה מצד שמות כפולים חייב על כל שם ושם ובלבד שיהו האיסורים באין כאחד או באיסור מוסיף או באיסור כולל ודבר זה במלקיות או בחטאות ואין לה מקום בחייבי מיתות בזדונן שאי אפשר להרגו ולחזור ולהרגו אלא בחייבי מלקיות או בחייבי כריתות לענין מלקות בזדונן ולענין קרבן בשגגתן ולחייבי מיתות שבעריות בשגגתן ולחטאת שכלן בכלל כרת הם מעתה הבא על אחותו והיא אשת איש חייב שני חטאות שהרי זיקת אשת איש ניתוסף בה איסור לשאר בני אדם:

    Meiri on Sanhedrin 81a · Sefaria

    מהרש"א — חידושי הלכות

    גמרא דילמא תורה קמהדר כו' למאי דבעי למימר דתורה קמהדר לא קשיא ליה בפשיטות דהוליד בן פריץ זה שפיכות דמים ואת אשת רעהו זו אשת איש כו' דאם כן הוה מהדר בהו מיתתן דשפיכות דמים בסייף ודאשת איש בחנק ודעביד לכולהו ולא נגמר דינו קודם לכן דחייב סקילה לא איצטריך קרא דפשוט הוא מסברא וק"ל:

    בפירש"י בד"ה אל ההרים כו' צדיק גמור וע"כ משום דלא עבד הני לאו צדיק כו' אלא לאו כמשמעותיה מדריש עכ"ל דלפי הדרש ניחא דבההוא חדא שלא אכל בזכות אבותיו צדיק גמור הוא וק"ל:

    בד"ה דאמר רבי אבהו כו' לאסור בה דבר חדש לאוסרה על מי שלא כו' כצ"ל:

    תוס' בד"ה ונגמר כו' בפרק קמא דמכות גבי באו שנים כו' וי"ל כיון דאי מתזמי קמאי כו' מהני סהדותייהו דבתראי עדות כו' עכ"ל ר"ל דמהאי טעמא מקרי עדות בתראי עדות שאתה יכול להזימה אע"ג דאכתי לא מתזמי ומתכחשי קמאי מ"מ כיון דאי הוה מתזמי ומתכחשי קמאי הוה מהני סהדותייהו דבתראי מיהו בהך דפרק קמא דמכות אע"ג דהתם נמי דאי הוה מתזמי ומתכחשי בתראי הוה מהני סהדותייהו דקמאי מ"מ אין נהרגין כיון דהשתא מיהת לא מתזמי בתראי לא מהני סהדותייהו דבלאו אינהו גברא בר קטלא הוא ודו"ק:

    בד"ה אפילו תימא כו' וקצת תימה אמאי אין מתרין אותו לכיפה כו' אמלקות ואכיפה הא לא עבדינן ביה תרתי עכ"ל זאת הסברא דלא עבדינן ביה תרתי כתב רש"י לקמן למאי דבעי למימר רבינא מלקות מחזיקות וכתבו התוספות שם לקמן דבחנם דחק לפרש כו' כמו שכתבו התוספות אבל הכא למ"ד עבירות מחזיקות קשיא להו למ"ד כיפה צריכה התראה למה מתרין בשנים לרבי ובג' לרבן שמעון בן גמליאל למלקות כלל הוה ליה להתרות בב' לרבי ובג' לרשב"ג לכיפה ואהא תירצו דאין מחויב כיפה עד שיהא מוחזק לעבור בהתראת מלקות כו' וק"ל:

    Chidushei Halachot on Sanhedrin 81a · Sefaria

    בן יהוידע

    מַאי דִּכְתִיב "אֶל הֶהָרִים לֹא אָכָל", שֶׁלֹּא אָכַל בִּזְכוּת אֲבוֹתָיו (יחזקאל יח, ו). נראה לי בס"ד לקשר מדות טובות אלו זה בזה והיינו אדם שיש בידו תורה ומעשים טובים עשר ידות על אחרים הנה כפי הטבע יוכל היצר הרע להכשילו בגאוה באומרו ראה מעשיך וראה מעשה אחרים דאין עושים אחד מעשרה ממך ובמה יוכל האדם לדחות יצר זה מעליו? הוא שיחשוב שהוא ניזון ומקבל טובות בעולם הזה של עושר וחיים ובנים בזכות מעשיו ועסק תורתו ולא מכח המזל והכוכב שנולד בו וכיון שהוא חושב כך לא יבא להתגאות, כי בזה אפשר שכלה כל הקרן של תורה ומצות שיש בידו וכמו שאמר יעקב אבינו ע"ה קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים וּמִכָּל הָאֱמֶת אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת עַבְדֶּךָ וכו' (בראשית לב, יא) אבל אם יחשוב האדם שהוא נזון ומקבל טובה בשביל זכות אבותיו אבל זכותו עודנו שלם יבא להתגאות. ולזה אמר שֶׁלֹּא אָכַל בִּזְכוּת אֲבוֹתָיו שאינו מצייר בדעתו שאוכל בעולם הזה בזכות אבותיו אלא בזכות עצמו וכיון דחושב בזכות עצמו לא יתגאה. וזהו 'עֵינָיו לֹא נָשָׂא אֶל גִּלּוּלֵי בֵּית יִשְׂרָאֵל' שֶׁלֹּא הָלַךְ בְּקוֹמָה זְקוּפָה, כלומר לא נתגאה כי המתגאה כאלו עובד עבודה זרה (סוטה ד:) וכיון שלא נתגאה דנמצא שלא לקח דבר שאינו שלו כי הגאוה היא רק להשם יתברך נאה ולא לזולתו על כן ממילא לֹּא יָרַד לְאֻמָּנוּת חֲבֵרוֹ דדמי הא להא וכיון דנזהר שלא לעשות נזק לחבירו ולקפח פרנסתו אז ממילא 'אֶל אִשָּׁה נִדָּה לֹא יִקְרָב' שֶׁלֹּא נֶהֱנָה מִקֻּפָּה שֶׁל צְדָקָה כי יאמר שמא לא יש בקופה כי אם דינר זה ואם אקחנו נמצא קפחתי עני אחר שאם יבא לבקש לא ימצא כלום אחרי וסיים ' צַדִּיק הוּא חָיֹה יִחְיֶה ' דידוע צדיק וטוב לו צדיק בן צדיק צדיק ורע לו צדיק בן רשע (ברכות ז.) וכאן אמר דצדיק הוא ולא אביו כי הוא צדיק בן רשע עם כל זה כיון שיש בו מידות אלו 'חָיֹה יִחְיֶה' בעולם הזה ובעולם הבא. אי נמי עושר וחיים ממש. אי נמי חָיֹה בחיים שלו וְיִחְיֶה בחיים של זולתו.

    "וְאֶת אֵשֶׁת רֵעֵהוּ לֹא טִמֵּא", שֶׁלֹּא יָרַד לְאֻמָּנוּת חֲבֵרוֹ (יחזקאל יח, ו) קשא בשלמא 'שֶׁלֹּא אָכַל בִּזְכוּת אֲבוֹתָיו' יש לה משמעות בפסוק כי 'הֶהָרִים' לשון הורים וכן 'שֶׁלֹּא הָלַךְ בְּקוֹמָה זְקוּפָה' שהוא גאוה יש לה משמעות בפסוק 'גִּלּוּלֵי בֵּית יִשְׂרָאֵל' דכל המתגאה כאלו עובד עבודה זרה (סוטה ד:) אך 'שֶׁלֹּא יָרַד לְאֻמָּנוּת חֲבֵרוֹ' מה יש לה רמז בפסוק 'אֶת אֵשֶׁת רֵעֵהוּ לֹא טִמֵּא'? ונראה לי בס"ד דהיורד לאומנות חבירו גורם לחבירו שילך למקום אחר לעסוק שם באומנות שלו כי אי אפשר לו להרויח בהיות גם זה עוסק באומנות זו ובפרט בעיר קטנה אך אשתו ובניו ישארו בעירו שאין ידו משגת לטלטלם לעיר אחרת אלא הולך ועוסק לבדו ואם האשה תחת בעלה רוב ימיה טהורה כי בעת עיבור שלה היא טהורה וכשתלד תטמא חודש או יותר ותטהר ובכל ימי הינקתה היא מסולקת דמים ואחר כ"ד חודשי יניקה תחזור ותתעבר וכן על זה הדרך, נמצא רוב ימיה טהורה מנדה אך זה שגרם לחבירו להפרד מאשתו ולילך למקום אחר בשביל עסק אומנות גורם שתהיה אשת רעהו תמיד טמאה דאם אינה מתעברת תראה וסת ובעלה אינו בעיר כדי שתטבול ואם כן טמאה בנדה תהיה כל ימיה וחשיב כאלו הוא טמא אותה בטומאת הנדה. ומה שאמר ' וְאֶל אִשָּׁה נִדָּה לֹא יִקְרָב ' שֶׁלֹּא נֶהֱנָה מִקֻּפָּה שֶׁל צְדָקָה, נראה לי בס"ד דרך הלצה דידוע שכר מצות בהאי עלמא ליכא ולפי זה המצוה תדמה לאדם בעולם הזה כאשה נדה שהיא אשתו ואינו יכול להנות הנאת תשמיש ממנה אלא עד אחר שבעת ימי נקיים שתטבל ויבא עליה וכן אצל אדם זמן קצוב לו בעולם הזה שבעים שנה שהוא שבעה עשריות כנגד שבעת ימי נקיים של הנדה שאחר כך תטהר ויהנה בעלה ממנה בקרוב בשר, כן הוא אחר חיים של עולם הזה שדומין לשבעה ימים נקיים אז יהנה מן המצוה. והנה מי שנהנה מקופה של צדקה על הרוב אוכל קצת מן מצותיו יען כי דרך הגבאים לדרוש ולחקור על העניינים ומי שיראו בו יראת שמים ומעשים טובים יתנו לו ממון יותר בתורת צדקה ונמצא זה [נהנה] קצת ממצותיו הדומים בעולם הזה לאשה נדה שאין נהנים ממנה אלא אחר שבעת ימי נקיים ולכן אמר וְאֶל אִשָּׁה נִדָּה לֹא קָרַב' שֶׁלֹּא נֶהֱנָה מִקֻּפָּה שֶׁל צְדָקָה.

    Ben Yehoyada on Sanhedrin 81a · Sefaria

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת סנהדרין, דף פ״א, עמוד א׳, בהיקף של כ־379 מילים ב־14 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 14 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 141 מילים

      נפתחת ב״לא תימא ליה לאבוך הכי, דתניא: הרי…״

      חכמים: אבא.

    2. קטע 224 מילים

      נפתחת ב״מתני׳ מי שנתחייב בשתי מיתות בית דין…״

    3. קטע 35 מילים

      נפתחת ב״גמ׳ פשיטא! אלא, איתגורי איתגור?…״

    4. קטע 431 מילים

      נפתחת ב״אמר רבא: הכא במאי עסקינן? כגון שעבר…״

      חכמים: רבא.

    5. קטע 543 מילים

      נפתחת ב״בעא מניה (אבוה) דרב יוסף בר חמא…״

      חכמים: רב יוסף בר חמא, רבה.

    6. קטע 632 מילים

      נפתחת ב״והוליד בן פריץ שופך דם בסייף את…״

    7. קטע 734 מילים

      נפתחת ב״מתקיף לה רב נחמן בר יצחק אימא…״

      חכמים: רב נחמן בר יצחק.

    8. קטע 817 מילים

      נפתחת ב״א"כ מאי קמ"ל יחזקאל דילמא תורה קא…״

    9. קטע 929 מילים

      נפתחת ב״דרש רב אחא בר' חנינא מאי דכתיב…״

      חכמים: רב אחא.

    10. קטע 1044 מילים

      נפתחת ב״ואת אשת רעהו לא טימא שלא ירד…״

      חכמים: רב שלא, רבן גמליאל.

    11. קטע 1127 מילים

      נפתחת ב״א"ל ר"ע אלא מעתה (ויקרא יח, כד)…״

    12. קטע 1225 מילים

      נפתחת ב״עבר עבירה: תניא כיצד אמר רבי יוסי…״

      חכמים: רבי יוסי.

    13. קטע 1313 מילים

      נפתחת ב״אמר ליה רב אדא בר אהבה לרבא…״

      חכמים: רב אדא בר אהבה, רבא.

    14. קטע 1414 מילים

      נפתחת ב״לידון נמי אאיסור אשת איש דהא אמר…״

    חכמים הנזכרים בדף

    ערכי חכמים המצטטים דף זה

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: סנהדרין דף פ״א ע״א

    פתיחה בקורא
    מקורות הפוכים — חכמים שמפנים לדף הזה

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026