מסכת סנהדרין דף פ״א עמוד א׳פרק 9 הנשרפין

לָא תֵּימָא לֵיהּ לַאֲבוּךְ הָכִי, דְּתַנְיָא: הֲרֵי שֶׁהָיָה אָבִיו עוֹבֵר עַל דִּבְרֵי תוֹרָה, לֹא יֹאמַר לוֹ: ״אַבָּא, עָבַרְתָּ עַל דִּבְרֵי תוֹרָה״, אֶלָּא אוֹמֵר לוֹ: ״אַבָּא, כָּךְ כְּתִיב בַּתּוֹרָה״. סוֹף סוֹף הַיְינוּ הָךְ! אֶלָּא אוֹמֵר לוֹ: ״אַבָּא, מִקְרָא כָּתוּב בַּתּוֹרָה כָּךְ הוּא״.

מַתְנִי׳ מִי שֶׁנִּתְחַיֵּיב בִּשְׁתֵּי מִיתוֹת בֵּית דִּין – נִידּוֹן בַּחֲמוּרָה. עָבַר עֲבֵירָה שֶׁנִּתְחַיֵּיב שְׁתֵּי מִיתוֹת – נִידּוֹן בַּחֲמוּרָה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: נִידּוֹן בַּזִּיקָּה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁבָּאָה עָלָיו.

גְּמָ׳ פְּשִׁיטָא! אֶלָּא, אִיתְּגוֹרֵי אִיתְּגוּר?

אָמַר רָבָא: הָכִי בְּמַאי עָסְקִינַן? כְּגוֹן שֶׁעָבַר עֲבֵירָה קַלָּה, וְנִגְמַר דִּינוֹ עַל עֲבֵירָה קַלָּה, וְחָזַר וְעָבַר עֲבֵירָה חֲמוּרָה. סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא: כֵּיוָן דְּנִגְמַר דִּינוֹ לַעֲבֵירָה קַלָּה, הַאי גַּבְרָא קְטִילָא הוּא. קָא מַשְׁמַע לַן.

בְּעָא מִנֵּיהּ אֲבוּהּ דְּרַב יוֹסֵף בַּר חָמָא מֵרַבָּה בַּר נָתָן: מְנַָא הָא מִילְּתָא דַאֲמוּר רַבָּנַן, מִי שֶׁנִּתְחַיֵּיב שְׁתֵּי מִיתוֹת בֵּית דִּין נִידּוֹן בַּחֲמוּרָה? דִּכְתִיב: ״וְהוֹלִיד בֵּן פָּרִיץ שֹׁפֵךְ דָּם [וְגוֹ׳] אֶל הֶהָרִים אָכַל וְאֶת אֵשֶׁת רֵעֵהוּ טִמֵּא וְאֶל הַגִּלּוּלִים נָשָׂא עֵינָיו״.

״וְהוֹלִיד בֵּן פָּרִיץ שֹׁפֵךְ דָּם״ – בְּסַיִיף, ״אֶת אֵשֶׁת רֵעֵהוּ טִמֵּא״ – זוֹ אֵשֶׁת אִישׁ בְּחֶנֶק, ״וְאֶל הַגִּלּוּלִים נָשָׂא עֵינָיו״ – זוֹ עֲבוֹדָה זָרָה בִּסְקִילָה. וּכְתִיב: ״מוֹת יוּמָת דָּמָיו בּוֹ יִהְיֶה״ – בִּסְקִילָה.

מַתְקֵיף לַהּ רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: אֵימָא כּוּלְּהוּ בִּסְקִילָה. ״וְהוֹלִיד בֵּן פָּרִיץ שֹׁפֵךְ דָּם״ – זֶה בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה דְּבִסְקִילָה, ״אֵשֶׁת רֵעֵהוּ טִמֵּא״ – זוֹ נַעֲרָה הַמְאוֹרָסָה דְּבִסְקִילָה, ״וְאֶל הַגִּלּוּלִים נָשָׂא עֵינָיו״ – זוֹ עֲבוֹדָה זָרָה דְּבִסְקִילָה.

אִם כֵּן, מַאי קָא מַשְׁמַע לַן יְחֶזְקֵאל? דִּלְמָא תּוֹרָה קָא מַהְדַּר. אִם כֵּן, אִיבְּעִי לֵיהּ לְאַהְדּוֹרַהּ כִּי הֵיכִי דְּאַהְדְּרַהּ מֹשֶׁה רַבֵּינוּ.

דָּרֵשׁ רַב אַחָא בְּרַבִּי חֲנִינָא: מַאי דִּכְתִיב ״אֶל הֶהָרִים לֹא אָכָל״? שֶׁלֹּא אָכַל בִּזְכוּת אֲבוֹתָיו. ״וְעֵינָיו לֹא נָשָׂא אֶל גִּלּוּלֵי בֵּית יִשְׂרָאֵל״? שֶׁלֹּא הָלַךְ בְּקוֹמָה זְקוּפָה.

״וְאֶת אֵשֶׁת רֵעֵהוּ לֹא טִמֵּא״ – שֶׁלֹּא יָרַד לְאוּמָּנוּת חֲבֵירוֹ, ״וְאֶל אִשָּׁה נִדָּה לֹא יִקְרָב״ – שֶׁלֹּא נֶהֱנָה מִקּוּפָּה שֶׁל צְדָקָה. וּכְתִיב: ״צַדִּיק הוּא חָיֹה יִחְיֶה״. כְּשֶׁהָיָה רַבָּן גַּמְלִיאֵל מַגִּיעַ לְמִקְרָא הַזֶּה, הָיָה בּוֹכֶה. אֲמַר: מַאן דְּעָבֵיד לְכוּלְּהוּ הוּא דְּחָיֵי, בַּחֲדָא מִינַּיְיהוּ – לָא?

אֲמַר לֵיהּ רַבִּי עֲקִיבָא, אֶלָּא מֵעַתָּה: ״אַל תִּטַּמְּאוּ בְּכׇל אֵלֶּה״, הָכִי נָמֵי בְּכוּלְּהוּ – אִין, בַּחֲדָא מִינַּיְיהוּ – לָא? אֶלָּא: בְּאַחַת מִכׇּל אֵלֶּה, הָכִי נָמֵי: בְּאַחַת מִכׇּל אֵלֶּה.

עָבַר עֲבֵירָה. תַּנְיָא: כֵּיצַד אָמַר רַבִּי יוֹסֵי? נִידּוֹן בְּזִיקָּה רִאשׁוֹנָה הַבָּאָה עָלָיו. חֲמוֹתוֹ וְנַעֲשֵׂית אֵשֶׁת אִישׁ – נִידּוֹן בַּחֲמוֹתוֹ. אֵשֶׁת אִישׁ וְנַעֲשֵׂית חֲמוֹתוֹ – נִידּוֹן בְּאֵשֶׁת אִישׁ.

אֲמַר לֵיהּ רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה לְרָבָא: חֲמוֹתוֹ וְנַעֲשֵׂית אֵשֶׁת אִישׁ, נִידּוֹן בַּחֲמוֹתוֹ?

לִידּוֹן נָמֵי אַאִיסּוּר אֵשֶׁת אִישׁ! דְּהָא אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ: מוֹדֶה רַבִּי יוֹסֵי בְּאִיסּוּר מוֹסִיף.