סתרה למזיה — שערה וישבה על פתח הבית כל מי שהיה בא לקרוא רואה ראשה פרוע וחוזר:
מעשר — ראשון דשקליתו אתון אמר הבו חד מי' לכהן:
דגייז למזייכו — דכתיב (במדבר ח׳:ז׳) והעבירו תער על [כל] בשרם ומשחק בכם כאילו אתם שוטים:
ככופתא — רעי כמו בטולא דכופתא דאמרן לעיל (סנהדרין דף צח:) כגלל הזה אתם חשובים בעיניו:
עינא יהב — עין נתן בשעריכם כדי שלא יהא בכם צורה כמותו:
אמר לה — קרח איהו נמי משה עצמו גלח כל שערו:
כיון דכולא רבותא דידיה הוא — אינו חושש אם גילח עצמו דקאמר לנפשיה תמות נפשי עם פלשתים אגזוז שערי כמותם ומה לי בכך שהם מקיימין אפילו מה שאני מצוה לשחוק אגזוז עכשיו כמותם כדי להפיס דעתם:
ועוד דקאמר לכו — עשו פתיל תכלת בד' כנפות הבגד ואי ס"ד תכלת חשוב מפני מה לא יאמר לעשות כל הבגד כולו תכלת:
אפיק גלימא דתכלתא — קח לך בגדים של תכלת וכסינהו לכולהו מתיבתך וכסה בהן בבה"מ אתה וחברותך:
קנא לאשתו — אל (הסתר) [תסתדי] עם משה. קנוי היינו התראה:
ונטה לו מחוץ למחנה — יצא מחוץ למחנה שלא יחשדוהו עוד:
מכאן שאין מחזיקין במחלוקת — שמחל על כבודו והוא עצמו הלך לבטל מחלוקת:
חולק על רבו — חולק על ישיבתו:
אשר הצו על משה ועל אהרן בעדת קרח בהצותם על ה' — מעלה עליהם הכתוב כאלו היו חולקים כלפי שכינה:
מריבה — תגר וקטטה לפטפט נגדו בדברים:
מתרעם — אומר על רבו שנוהג לו מדה כבושה ומדת אכזרית:
מהרהר — מחפה עליו דברים:
אקלידי — מפתחות:
וקולפי — מנעולים:
דגילדי — כולם המפתחות והמנעולים של עור היו ואעפ"כ היו שלש מאות פרדות טעונות ל"א דגלדא לצורך שקים והמרצופין וכיסין של עור היו:
לא מן הבלועין ולא מן השרופין — אלא במגפה מת:
ולא קרח — ר"נ היו לבד קרח דכתיב חמשים ומאתים מחתות ואתה ואהרן איש מחתתו:
מן הבלועים ומן השרופין היה — שנשרפה נשמתו וגוף קיים ואח"כ נתגלגל עד מקום הבלועין ונבלע דכתיב בפרשת פנחס ותבלע אותם ואת קרח עמהם ורבי יוחנן דאמר לא מן הבלועין ולא מן השרופין דריש ליה להאי ואת קרח לאחריו ואת קרח במות העדה במגפה:
וקרח בהדייהו — מדכתיב ותאכל את החמשים ומאתים איש מקריבי הקטרת וקרח ממקריבי הקטרת הוה דכתיב חמשים ומאתים מחתות ואתה ואהרן איש מחתתו א"נ ואת לרבות קרח עמהם:
שמש ירח עמד זבולה — לעיל מיניה כתיב ותבקע ארץ בשעת בקיעת הארץ שנבלעו בקרקע שמש וירח עלו לאותו רקיע ששמו זבול ואמרו להקב"ה אם אי אתה עושה דין לבן עמרם מקרח ועדתו:
לא נצא — ונאיר לעולם:
בכבודי לא מחיתם — שהרי בכל יום מלכי מזרח ומערב בשעה שמניחין כתריהן בראשם משתחוים לחמה:
והאידנא לא נפקי עד דמחו להו — שכך גזר עליהם המקום כן שמעתי ל"א והאידנא לא נפקי מאחר שראו שהקפיד הקב"ה על שלא מיחה לכבודו עד דמחו להו לא נפקי שחשו לכבוד המקום על בני אדם שמשתחוים לשמש וירח:
אין כל חדש תחת השמש — ואי גיהנם לא אברי עד ההוא שעתא הוה ליה חדש:
לקרובי פתחה — שיקרב פתחה של גיהנם ותפתח הארץ במקום שהן:
נתבצר — מלשון (ישעיהו כ״ז:י׳) עיר בצורה התקין להון הקב"ה מקום גבוה שלא העמיקו כל כך בגיהנם ולא מתו:
טייעא — סוחר ישמעאל:
בלועי — מקום שנתבלעו לשם עדת קרח:
בזעא — ראה נקב שממנו יצא עשן:
גבבא — גיזה:
אמשיה — שרה אות' במים לשון (ברכות דף יד:) משי ידיה:
(וכל שלשים יום — חוזר לגיהנם ועולה לשם):
