מסכת שבת דף קכ״ד עמוד ב׳

אין מוציאין הוצאה שלא לצורך דלא אישתרי לכתחילה ביו"ט טפי מבשבת אלא אוכל נפש והך דמשילין ב"ה:

טלטול מי שמעת להו דמשוי יו"ט לשבת:

טלטול לאו לצורך הוצאה בתמיה הלכך אי מזלזלת בטלטול מזלזלת בהוצאה:

להא דרבא דאמר צורך מקומו כצורך גופו:

מר פושי"ר:

שלא יגנב דומיא דמחמה לצל ואסור בדבר שמלאכתו לאיסור:

שותא מצודה:

לאו למימרא כו' למה לי לפרושי בהדיא דליתיב עלה לאו משום למימרא דהאי דשרי לטלטולי משום דצורך גופו הוא:

הא רבי נחמיה דסבירא ליה דאין כלי ניטל אלא לצורך תשמישו הרגיל בחול כדמפרש בפרק במה מדליקין (לעיל שבת דף לו.) והאי נמי אין רגיל בחול לשרוף אותו:

ורבא אמר אפילו ברה"ר ובהני דנשברו בע"ש קאמר דאי בנשברו בשבת האמר בפרק נוטל (לקמן שבת דף קמב:) דרבא אית ליה מוקצה וכל שכן נולד:

הא ר' יהודה והא ר' שמעון והא ר' נחמיה.

דברי ר' יהודה ור"ש בפרק במה מדליקין (שבת דף כט) אמר רב יהודה אמר רב מסיקין בכלים ואין מסיקין בשברי כלים דברי ר' יהודה ור' שמעון מתיר ודברי ר' נחמיה הן שנאמרו כן במשנה ר' נחמיה אומר אין ניטלין אלא לצורך וכמו שתירץ רבא ואמר ואתא ר' נחמיה למימר אפילו דבר שמלאכתו להיתר לצורך גופו ולצורך מקומו אין אבל מחמה לצל לא ובתוספתא (פט"ו) ר' נחמיה אומר אפילו טליתו ואפילו תרווד אין ניטלין אלא לצורך בברייתא שנאמר בה אין מסיקין לא בכלים ולא בשברי כלים הן דברי ר' נחמיה ובמס' יו"ט בפרק המביא כדי יין (ביצה דף לב) הזכירו עוד זה הדבר ואמרו תרי תנאי ואליבא דר' נחמיה כלומר קצת התנאים סוברין כי ר' (יהודה) [נחמיה] שאני ליה בין שבות שבת לשבות יום טוב:

וכן שאר השמועה כולה פשוטה היא והלכתא כרבנן וכדמוקים לה רבה דהכין סוגיא דשמעתא כולה. וזה שאמר רב שקולו שיתא מקמי כהנא. פי' שיתא שריתא והיא קורה כדמתרגמינן בצל קורתי בטלל שַׁיִרוֹתִי. וי"א חבילה. וי"א רשת כדכתיב ויפרשו עליו גוים בשחתם נתפש. ושיתא היא שחתא. פי' מכבדת מטאטא שמכבדין הבית בהן.

הנהו בי סדוותא פי' כסתות והוא כגון כרים וכסתות:

מתני' כל הכלים הניטלין בשבת שבריהן ניטלין [עמהן] ובלבד שיהו עושין מעין מלאכה וכו'.

ר' יהודה אומר ובלבד שיהו עושין מעין מלאכתן כו' פי' מקפה. מרק.

בא רב יהודה משמיה דשמואל להעמיד מחלוקת ר' יהודה ות"ק כשנשברו מע"ש ולא עמד אלא כשנשברו בשבת.

דת"ק סבר מוכן הוא ור' יהודה סבר מעין מלאכה אחרת כנולד הוא כדמפרש בגמרא דהכל שוחטין. אבל מע"ש דברי הכל מותרין. ואפילו לר' יהודה הואיל והוכנו למלאכה אחרת מבעו"י ואינו כנולד בשבת וקיי"ל כרבנן. וכלישנא בתרא דשמואל בין נשברו בשבת בין נשברו מע"ש. מעין מלאכה סגיא.

תני חדא מסיקין בכלים ואין מסיקין בשברי כלים פירוש בקעת שברי עצים שמסיקין בהן כדכתיב ויבקע עצי עולה. ותניא אידך כשם שמסיקין בכלים כך מסיקין בשברי כלים. ותניא אידך אין מסיקין לא בכלים ולא בשברי כלים לא קשיא הא ר' יהודה הא ר"ש הא ר' נחמיה. הא דתני אין מסיקין בשברי כלים ר' יהודה דמתניתין היא דחשיב בשברי כלים בנולד. והא דתני מסיקין בזה ובזה ר"ש היא דלית ליה מוקצה. ומיפרשא בגמ' דבמה מדליקין. והא דתני אין מסיקין לא בזה ולא בזה ר' נחמיה היא דאמר אין כלי ניטל אלא לצורך תשמישו. ומפורש במס' יו"ט פרק המביא כדי יין. והא דאמר רב נחמן אמר שמואל לענין ליבני דאישתייר מבניינא שרגינהו אקצינהו אפילו לר' שמעון דהני כגרוגרות וכצמוקים דמו. דאית ליה מוקצה. וזה שאמר חרס קטנה מותר לטלטלה בחצר. הואיל וראוי לכסות בו כלי שבחצר.

אבל בכרמלית שאין בו כלי לא ורב נחמן סבר כיון שהמוציא מרשות הרבים לכרמלית או המכניס אינו חייב זימנין דעייל ליה לחצר וחזי ליה. ורבא סבר אפילו ברה"ר חזי לכפורי ביה טינא ושרי לטלטולי בטעמיה. וזה שאמר רב יהודה אמר שמואל מגופת חבית שנכתתה מותר לטלטלה. פי' מגופת כסוי שסותם פי החבית מלשון יגיפו הדלתות [ולא יספות]. פי' לא יחתוך הוא. כדתנן סופת באבטיח.

הא דאמר ליה רבא לרב מרי חזו לאורחים. לדבריו קאמר ליה, דאילו לרבא אפילו לא חזו כלל ולא צריך להו מטלטלין מחמה לצל, וכדאמר ליה לבסוף.

בהא לימא ר' אלעזר אף של תמרה ונראה כי בה"ג גריס: הוא דאמר כר"ש דאמר דבר שאין מתכוון מותר. ואכתי קשיא לי קצת דמכל מקום היכי מתמה ואמר בהא לימא ר"א אף בשל תמרה, כיון דאיכא למימר דכר"ש סבירא ליה. ושמא לא גריס ליה להאי לישנא כולה, אלא ה"ג בשל תמרה ור"א כר"ש סבירא ליה. (ולדידן) [ולדבריו] גירסא קיימא דאף של תמרה שרי, ומכבדין את הבית דלא פסיק רישיה ולא ימות הוא, דזימנין דלא משוי ליה גומות. וכתב הראב"ד ז"ל דדוקא כשכבד את הבית מערב שבת, הא לאו הכי אסור, דודאי אתי לאשוויי גומות, ודוקא בדליכא קליפי רמונים וכיוצא בהן שאינן ראוין לטלטל. ותמיהא לי שאם כן כלל וכלל לא יכבד דהא מזיז עפר ממקומו. והגאונים ז"ל כולם פסקו דמותר לכבד את הבית, ואפילו במכבדות של תמרה, וכבר כתבתיה בארוכה בסוף פרק המצניע (שבת צה, א) בסייעתא דשמיא.

שברי זכוכית לכסות פי הפך ירושלמי (דפרקין, ה"ה): תמן תנינן (לעיל שבת פא, א) זכוכית כדי לגרוד בה בראש הכרכר, והכא הוא אמר הכין רבי אחא רבי מיאשה רבי כהן בשם רבנן דקסרין כאן בעבה כאן בחדה, ואית דבעי מימר כאן במטלטל כאן במוציא.

חרס קטנה מותר לטלטלה בחצר פירוש: משום (דשייכי) [דשכיחי] בה כלים וחזיא לכסויי ביה מאנא. ודוקא חרס דאתי משיורי כלים, אבל אבן דלא אתיא משיורי כלים לא, והיינו טעמא דכל הני שמעתין.

המשנה הרביעית כל הכלים הניטלין בשבת שבריהם ניטלין ובלבד שיהו עושין מעין מלאכה שברי עריבה לכסות בה את החבית שברי זכוכית לכסות את הפך ר' יהודה אומר ובלבד שיהיו עושין מעין מלאכתן שברי [עריבה] לכוף לתוכו מקפה שברי זכוכית לצוק לתוכו שמן אמר הר"ם פי' עריבה הוא קערה ומקפה תבשיל או מרק קפוי והמחלקת שביניהם הוא כשנשברו בשבת אבל אם נשברו מערב שבת אפי' אינן עושין מעין מלאכתן:

אמר המאירי המשנה הרביעית והיא מענין החלק הראשון אלא שנשנית שלא כסדר והוא שאמר כל הכלים הניטלין בשבת בין שנשברו בשבת בין שנשברו קודם השבת שבריהן ניטלין ובלבד שיהו עושים מעין מלאכה אע"פ שאין עושין מעין מלאכתן הראשונה כגון שברי עריבה לכסות בה את פי החבית שברי זכוכית לכסות בהם את פי הפך הא אם אין השברים ראויים לשום מלאכה אסור לטלטלם ור' יהודה אומר שאף מעין מלאכה אסור עד שיהו ראויים לכעין מלאכתן ראשונה כגון שברי עריבה לצוק לתוכן מקפה שברי זכוכית לצוק לתוכן שמן והלכה כתנא קמא וכמו שפסקנו בהרבה מקומות שאין מוקצה לשבת ויש פוסקין כר' יהודה בזו מפני שסתם מתניתין ר' מאיר ור' מאיר ור' יהודה הלכה כר' יהודה וגדולי הפוסקים משיבין עליהם שלא נאמר כן אלא במה שנחלקו ר' מאיר ור' יהודה זה עם זה להדיא אבל לא בסתם משנה אלא הלכה כסתם משנה ואע"פ שנחלקו בה אין חוששין למחלקת של בריתא כלל ואע"פ שאמרו ביבמות שכל שהוזכר מחלקת במשנה אינה קרויה סתם מ"מ הואיל ושנויה בלשון חכמי' נראה שהלכה כר' מאיר ואיני יודע למה הוצרכו בטורח זה והרי לענין מוקצה הלכה כר' שמעון בשבת ומ"מ אף הפוסקים בזו כר' יהודה מודים שלא אמרה ר' יהודה אלא בנשברו בשבת שכל שאינו עושה כעין מלאכה ראשונה הרי הוא ככלי אחר והוה ליה נולד אבל נשברו מערב שבת הואיל וכבר הוכן לאיזו מלאכה מבעוד יום מותר:

זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

מסיקין בכלים ביום טוב שהרי הכלי' ראויי' הם לטלטל וכן מסיקין בשבריהן אם היו ראויים למעין מלאכתן הא כל שאין ראויים לכעין מלאכתן אע"פ שהם ראויים לאיזו מלאכה אסור שהרי נולד הוא והלכה כר' יהודה לאסור מוקצה ונולד ביום טוב ומ"מ נשברו מערב יום טוב עצים בעלמא נינהו וכבר הוכנו להיסק מבערב:

לבנים שנשארו או שנישרו מן הבנין מותר לטלטלם בשבת שהרי ראויים הם לישב עליהם אבל אם סדרם זה על גב זה כבר הוא מקצה אותם בסדורו ואסור:

חרס קטנה מותר לטלטלה ולא סוף דבר בחצר או בבית שהרי היא ראויה לכסות בה את הכלי אלא אפי' ברה"ר שהרי אף ברה"ר ראויה היא לקנח בה טיט שבמנעלו או בבגדיו:

מגופה של חבית שנתכתתה ר"ל שהחבית נתכתתה מותר לטלטל ר"ל המגופה ושבריה ר"ל שברי החבית שהרי ראויים הם לכסות בהם את הכלי ולא יספות ממנה שבר לכסות בה את הכלי ולסמוך בה כרעי המטה ר"ל שלא יחתוך מלשון וסופת את האבטיח והענין שלא יתקן השברים להסיר בליטותיהן ועוקציהן להלמן לכסוי הכלי או לסמיכת כרעי המטה שזהו תקון והכאה בפטיש ואפי' זרק המגופה בשבת לאשפה אין אומרין שבטלה עכשו מתורת כלי שהרי מ"מ ראויה היתה בשבת והרי הוא כאלו זרק שם גלימתו שאינה בטלה שבטלה דעתו אבל אם זרקה מבעוד יום לאשפה כבר נתבטלה מאתמול ולא נראית בשבת וכגון זה לא בטלה דעתו ואסורה לטלטל ואע"פ שאילו זרק גלימתו אף מבעוד יום לא נאסר טלטולה בזו שאני הואיל ונדחית מערב שבת נדחית מה שאין כן בגלימא:

בגמרא אילימא דנשברה מעי"ט עצים בעלמא כו' לגבי הסקה בי"ט פשיטא ליה לתלמודא דהוכנו מעי"ט דסתם עצים להסקה נתנו אבל בנשברו מע"ש דבעי לאחר שבירה תורת כלי לא פסיקא ליה דהוכנו מע"ש למלאכה אחרת ובעי למימר דפליגי בהכי וק"ל: