לא לכל אמר רבי מאיר — לא לכל הדברים אמר רבי מאיר שמה שחיטה כדמפרש דמודי ר"מ שאינה מתירתה באכילה ולקמן פריך פשיטא:
בן ט' חי — דלאו ירך אמו הוא כולי האי ולענין שחיטה משתרי בשחיטת האם:
סד"א — האי נמי נשתרי בשחיטת הטרפה:
קמ"ל — דאינה מתירתה ובעי למשחטיה ושחיטת עצמו מתירתו כדקי"ל (לעיל חולין דף עד.) דארבעה סימנין אכשר ביה רחמנא בבן תשעה חי:
והא אמר ר"מ — בפרק בהמה המקשה (לעיל חולין דף עד.):
בן פקועה — אפילו היא כשרה טעון שחיטה:
לא צריכא — הא דר' אבא אלא משום דרבי סבר לה כר' מאיר באותו ואת בנו כדאמר לעיל:
וסבר לה כרבנן — בבן פקועה דלא שמעינן ליה דפליג מהו דתימא כיון דבן ט' הוא ושחיטת עצמו מתירתו אפילו לרבי שמעון כדקי"ל בפרק בהמה המקשה (שם) ארבעה סימנין אכשר ביה רחמנא הילכך לאו ירך אמו הוא לאיתסורי משום טרפות דידה ואימא לרבי דסבר ליה כרבי מאיר תהני ליה שחיטת אמו ולא ליבעי למשחטיה דהא שחוטה היא קמ"ל:
את הטרפה — כגון נחתכו רגליה טרפות הניכר:
ונמצאת טרפה — בבני מעיין:
מתיר בהנאה — דשחיטה שאינה ראויה לאו שמה שחיטה ולא קרינא בהו חולין שנשחטו בעזרה דזביחה כתיב בהו (דברים יב) כי ירחק וזבחת בריחוק מקום אתה זובח כו' (קדושין דף נז:):
וסבר ר' שמעון חולין שנשחטו בעזרה דאורייתא — מוזבחת כדפרשינן דקבעי שחיטה ראויה דאי רבנן וטעמא דאסירי משום דמאן דחזי דנשחטו בפנים סבר קדשים נינהו וחזי דקאכלי להו בחוץ ואתי למשרי אכילת קדשים בחוץ מה לי ראויה ומה לי אינה ראויה הא אתי לאתהנויי מקדשים פסולים:
אין והתנן — בניחותא:
וכן חיה — אע"ג דכולי עלמא ידעי דלאו קדשים נינהו:
היינו דגזרינן חיה אטו בהמה — אטו סיפא נקט האי לישנא דהא ודאי מהיכא דאיתרבי בהמה בקדשים איתרבי חיה וה"ק אפילו לא כתיב בדין הוא דנגזור:
יאניבא — תולעת האוכלת פשתן. טיינ"א בלע"ז:
על בוביתא דמיא — מי המשרה שהפשתן שם:
דמורח דמא — יריח התולעת ויברח ששונא הוא לדם עוף:
והיכי עביד הכי — דלא מכסי ליה:
וצריך לדם — כגון זה:
חייב לכסות — ולא יעשה ממנו צרכיו:
כיצד הוא עושה — ויהא פטור מן הכסוי:
נוחרו — חונקו:
עוקרו — עוקר סימנים:
צא טרוף — עשהו תחלה טרפה ואח"כ שחוט דתיהוי שחיטה שאינה ראויה:
צא טרוף א"ל — רבי לר"ח:
זו היא שחיטתו — וצריך כסוי:
כאשר צויתיך — מכלל שנצטוה בעל פה הלכות שחיטה שהרי בתורה לא מצינו שצוהו:
