מסכת חולין דף מ״ט עמוד א׳

עובי בית הכוסות בסוף הכרס שקורים פנצ"א יש בו שעשוי ככובע ושפת דופנו כפולה שתי דפנות אדוקין זו בזו ושומן מחברן וקורין לו דובלו"ן:

מצד אחד שנקבה את דופן הפנימית ולא נקבה את השנית:

כשרה שחברתה מגינה עליה:

משני צדדין שנקבה השנית ויצאה לחלל הגוף:

טרפה ולא אמרינן היכא דלא נקבה אלא את האחת אי קופא לבר שנמצאת קופא שלה תחובה בדופן ופיה כולה בתוך הכרס ודאי מבחוץ נכנסה שנקבה את הוושט או כרס או דקין ובאת לחלל הגוף ומשם חזרה ונכנסה לעובי בית הכוסות ועברה כבר כולה את הדופן החיצון ולא הספיקה קופא שלה לעבור את דופן הפנימי דאי מבפנים באתה ועכשיו היא מתחלת לצאת דרך עובי בית הכוסות אין דרך הקופא לנקב ונימא טרפה אלא מדקתני כשרה שמעינן מינה כל היכא דמצינו למימר סמפונא נקט ועל כגון הכא די"ל דרך הוושט באת עד הלום ועכשיו היא מתחלת לנקב ואפילו קופא לבר לא טרפינן:

אוכלין ומשקין דחקוה ומתוך הדחק נכנסה קופא שלה בבשר הילכך אע"ג דקופא לבר הואיל ולא חזינן נקב יוצא לחוץ כשרה:

הונא מר טריף דקסבר נקובי נקיב שלא נכנסה אלא דרך הוושט ונקבה כרס או וושט או דקין ויצתה:

מכשר כיון דבסמפונא אישתכח אמרינן מי מיכוונה להכנס בסמפון זה אלא דרך הקנה נכנסה והקנה וקנה כבד סמוכין זה לזה בהתחלקן סמוך לריאה וגם קנה הלב וקנה הכבד מתחלקין לסמפונות בראשן האחד וי"ל שנכנסה מסמפוני הכבד לסמפוני קנה הכבד ומשם עלתה לכבד דרך הסמפונות:

אבל דזיתא מבזע בזע פירש הקונטרס ולמאן דחייש במחט חייש נמי הכא ואם כן הוה דלא כהלכתא דקיימא לן הלכתא כרבי יוחנן דמכשיר לעיל אבל נראה דאפילו רבי יוחנן במחט הוא דתלינן שבאתה דרך הסמפונות אבל קשייתא דזיתא שהם גסים ואינן יכולין לבא בריווח דרך הסמפונות חיישינן שמא ניקבה הוושט וחזר ונכנס בכבד:

כהנים נהגו בו היתר ה"ה ישראלים וכהנים דנקט לפי שהקבה ניתנה לכהנים:

מאי מסייע כהני דמשום פעם אחת לא היה קוראהו מסייע כהני:

והקדוש ברוך הוא מסכים על ידם ולרבי ישמעאל לא איצטריך קרא להכי דפשיטא דמסכים כיון שצוה להם לברך:

ואברכה מברכיך ואפילו עובדי כוכבים המברכים את ישראל מתברכין כדאיתא בירושלמי דברכות דההוא עובד כוכבים דיהיב שלמא לרבי ישמעאל אמר לו מלתך כבר אמורה פירוש איני צריך להחזיר לך שלום שברכתך כתובה מואברכה מברכיך:

שאמר משום אבותיו מאי היא דתניא כו' פירוש קבלה היתה בידו של רבי אושעיא דרבי ישמעאל משום אבותיו התיר אבל לא מתוך ברייתא זו דקדק ולא גרסינן דברי רבי ישמעאל שאמר משום אבותיו אלא דברי רבי ישמעאל סתם דהא במסקנא מהפכינן ליה ומפרש דמשום אבותיו דקאמר רבי אושעיא היינו משום אבותיו וליה לא ס"ל והא דקאמר הכא שאמר משום אבותיו מאי היא היינו אותה ברייתא שהתיר רבי ישמעאל חלב הקיבה שאתה אומר שהוא משום אבותיו מאי היא:

אי אינקיב בריאה היכא דמשמשא ידא דטבחא וכו', ואסיקנא והילכתא תלינן ופירש רש"י ז"ל אני שמעתי במיצר החזה שמתוך הדוחק היד קורעת הריאה בצפורניו, וכמדומה אני בכל מקום שהוא יודע שיוכל לתלות כגון נקב העשוי בסכין או שתלשה מלמעלה בחזקה ואחר כך נמצא שם נקב ע"כ.

ואמר רב משרשיא כותיה דאבוה מסתברא דהא תלינן בזאב מכאן יש להוכיח דאפילו נקיבת הריאה תלינן בזאב, שלא כדברי מקצת רבותא ז"ל שאמרו דדוקא בבני מעים תלינן בזאב אבל בריאה אבל בריאה שעלולה אצל טרפיות לא תלי בזאב, והא הוי תיובתייהו, וכבר הארכנו בזה למעלה במקומה (ט, א) ש"ל.

מחט שנמצא בעובי בית הכוסות מצד אחד כשרה שחברתה מגינה עליה משני צדדין טרפה ואין כאן חלוק בין דרך קופה נכנסה לדרך חודה נכנסה ומצד אחד מיהא אין אומרין קופא לבר ר"ל חוץ לכרס על כל פנים לא בושט נכנסה שאם כן יש לך לומר שדרך קופא נכנסה ונקבה הדופן העובי והרי אין דרך קופא לנקוב אלא דרך קנה נכנסה ויצאה לה איזה דרך מהאיברים הנפסלים בנקב וממנו לעובי אלא אע"פ שאין דרך לנקוב בדקין בכרס מיהא דרכו בכך שהאוכלין דוחקין אותה ויוצאה ונכנסת וענין זה מתבאר למטה:

מחט שנמצאת בסמפון הכבד כשרה כל שהיא בסימפון ואינה תחובה דרך סמפון נכנסה והרי היא לשם ולא נקבה כלום וכן בכל הסימפונות וסימפון זה של כבד מצד עצמו אין בו שום טרפות אפי' ניקב ואפי' נחתך שהרי אפי' ניטל כלו כשר וקנה הכבד שאמרנו עליו שהוא נפסל בנקב לא סמפון הוא כמו שביארנו למעלה שהרי קודם שיכנס לכבד הוא וגדולי המחברים פסלוה וכן כתבו בסימפון הריאה שניקב אף שלא בצד חבירו שטרפה כמו שכתבנו בשמועת תלתא קני הוו והדברים זרים:

כתבו הגאונים שמחט שנמצאת בטרפשא טרפה גרעינה של תמרה שנמצאת במרה כשרה מפני שדרך סמפון הכבד נכנסה שאלו דרך ושט ושתנקוב המעין עד שתגיע לסימפון וממנו למרה הרי אינה יכולה לנקוב ואע"פ שאין אנו יכולין להוציאה עכשיו דרך סימפון מ"מ על ידי נענוע הליכתה מתעגלת בכח עד שדחקה ונכנסה אבל גרעינה של זית הואיל וראשיה חדין דינה כמחט ודרך ושט נכנסה ונקבה עד שהגיע לסימפון הכבד וממנה למרה וטרפה ומ"מ גדולי פורווינצא כתבו בחבוריהם שלא נאמר כן אלא שאין המרה לפנינו אבל אם היא לפנינו שלמה מותרת מדין מחט שנמצאת בריאה ועלתה בנפיחה שכל שיש לומר סימפונא נקט ואתא כשרה:

ניקבה הריאה במקום שיש לתלות ביד הטבח ושהדברים מוכיחין לפי משמושו שאפשר לו לתלות בו כגון שהנקב בסכין או שתלשה מלמעלה ואחר כך נמצא בו הנקב תולין בזה וכשרה וכן בכל מה שיש לתלות:

בא זאב ונטלה והחזירה מנוקבת כשרה ויש בזו חולקין כמו שהתבאר בפרק ראשון:

תולעת שנמצא יוצא מן הריאה ונקב דרך יציאתו ואינו ידוע אם קודם שחיטה יצא ותטרף ואם לאחר שחיטה וכשרה ודאי לאחר שחיטה יצא שהרגיש במיתה וברח אבל מחיים לא היה יוצא משם:

מצות עשה להיות הכהנים מברכין את ישראל בכל יום כל שהצבור מתרין אותם בכך כמו שביארנו במקומו שנאמר כה תברכו ולעולם יהא לבו של אדם מכוון לשמים שאע"פ שהברכה מפי כהנים הקב"ה מסכים עליה וכמו שאמר ואני אברכם ולא עוד אלא שאף הכהנים אע"פ שאין להם ברכה במקום ישראל ר"ל שאינם בכלל אותה הברכה מ"מ מצד אחר הם נוטלין שכר על ברכתם שנאמר ואברכה מברכיך:

גמ' דתניא את כל החלב אשר על הקרב גו' וכן באידך ברייתא כצ"ל וכ"ה ברי"ף ובמרדכי ובגירסת הילקוט וכן נראה מפי' רש"י שפי' הכתוב מרבהו בכללו מואת כל החלב כו' עכ"ל אבל רישא דהאי קרא את החלב המכסה גו' לא אתא לרבות אלא למעט חלב שעל הדפנות כדאיתא בת"כ כמ"ש התוס' וק"ל:

בפרש"י בד"ה אבל דזיתא מבזע בזע ומאן דטריף במחט טריף נמי בהא עכ"ל יש לדקדק מי הכריח אותו לכך דהא בכבד קיימי' הכא ומאן דמכשיר נמי במחט לגבי ריאה הכא בכבד מודה כיון דאיכא למימר דרך הוושט עלתה לכבד ואיכא למימר דרך הסמפון אזלינן לחומרא כההיא דקטינתא דל"ש קופא לגו ול"ש לבר דטרפה לגבי כבד וי"ל דכיון דאשתכח במרה ה"ל כסמפונא רבא דכבדא ולמאן דמכשיר במחט בריאה מכשיר נמי בהא דסמפינא נקט ואתאי וכן נראה מדברי הר"ן והיה נראה לכאורה לפי דרך רש"י כיון דלמאן דטריף קאמר בזיתא דמבזע בזע ואפ"ה בדדיקלא אמרינן דודאי סמפונא נקט ואתאי ה"ה נמי בקופא לגו מודה למימר דסמפונא נקט ואתאי דדרך הוושט אינה ראויה לבא אבל רש"י לא פירש כן שכתב לעיל דרב אשי דאמר בקופא לגו סמפונא נקט ואתאי קים ליה לשיטתיה דרבי יוחנן דמכשיר בריאה וצ"ל דאיכא לפלוגי בין קופא לגו ובין הך דהכא דדיקלא דא"א כלל דרך הוושט משא"כ בקופא לגו דמאן דמטריף סתמא קאמר ולא מפליג בין קופא לבר ובין קופא לגו דאפשר קצת דרך הוושט ומיהו בהך חיתוכא דריאה דקאמר אי הוה קמן הוה מינקבא שפי' רש"י משום דדרך הוושט נכנסה ע"כ דאית לן לפלוגי בין קופא לבר ובין קופא לגו דאל"כ אמאי מכשיר ליה בחיתוכא דכבדא בקופא לגו כמו שהקשו התוס' וצ"ע:

תוס' בד"ה ואברכה מברכיך ואפי' עובד כוכבים כו' דיהיב שלמא לרבי ישמעאל כו' עכ"ל ולהכי אצטריך ליה ואברכה מברכיך לרבי ישמעאל ויש לפרש לפי זה דמקום ברכה דישראל דעדיפא היינו משום דהוה ברכה מיוחדת לכהנים משא"כ ואברכה מברכיך דהוה כוללת אף לעובדי כוכבים וק"ל:

בגמ' דתניא את כל חלב המכסה וגו' ט"ס הוא וצריך למחוק תיבת כל דקרא הכי כתיב את החלב המכסה את הקרב ואת כל החלב אשר על הקרב והאי דרשא דרבי ישמעאל ורבי עקיבא מסיפא דקרא יליף לה מאת כל החלב אשר על הקרב וכן משמע מפי' רש"י ורישא דקרא את החלב המכסה את הקרב ילפינן מיניה למעט חלב שעל הדופן כמו שכתבו התוספות: