מסכת חולין דף קל״ג עמוד א׳

במכרי כהונה ולויה — בכהן שהיה ניכר בעיר ורוב בני אדם אוהבים אותו ונותנין לו המתנות ובאותו כהן אמרינן דיכול לזכות מעשרותיו לאחר אף על גב דלא אתי לידיה. מכרי לשון (מלכים ב יב) איש מאת מכרו:

אמר ליה רבא לשמעיה — לשמשו של בעה"ב והוא כהן ובעה"ב נותן לו מתנותיו:

זכי לי מתנתא — תן לי רשות ליקח מתנותיך לאוכלם מפני שהלשון עם הלחיים ניתן לכהנים ובעינן למיכל לישנא בחרדלא שהוא דבר חשוב וה"נ אמרינן בהשוכר את הפועלים (בבא מציעא דף פו:) כדי להאכילם שלש לשונות בחרדל. ואף על גב דרבא נמי כהן הוה דקיימא לן (ראש השנה דף יח.) דמבני עלי אתא ובבכורות (דף כז.) נמי אמרינן רבא הוה מבטל תרומת חוצה לארץ ברוב ואכיל לה בימי טומאתו מיהו מנפשיה לא מצי שקיל דכתיב ונתן ולא שיטול מעצמו ומימר נמי לא בעי למימר הבו לי דתניא חלקם שאלו בפיהם להכי שקלם בתורת זר על ידי נתינת כהן ואף על גב דלא מטא לידיה דשמעא סמך רבא אדרב יוסף דלעיל:

רב ספרא לא אכל — משום דלא מטא לידיה דשמעא:

מעדה בגד ביום קרה — בגד בלוי ונרקב כמו (ישעיהו סד) וכבגד עדים. בעת הקור אינו שוה כלום:

וכמו חומץ על נתר — שאינו אלא מפסידו. נתר הוא מין צריף אלו"ם בלע"ז:

כן שר בשירים על לב רע — כן האומר דברי תורה למי שאינו יודע להבין בהן:

משום דעברי אשמעתא דמר — שלא סמכתי על שמועתך שאמרת דמותר לצורבא מרבנן לקבלה אף על גב דלא אתו לידיה דכהן:

כי אמרי אנא באחר — היכא דמזכי ליה כהן אחר שאינו כפוף לו אבל שמעא דבעל הבית על כרחו מזכי ליה לאדם חשוב שהוא בא בביתו של בעל הבית. אי נמי אימר דאמרי אנא דיכול לזכות מתנתא לאחר אף על גב דלא אתו לידיה:

דלא אפשר ליה — כלומר לאיש שהוא עני ודחוק אבל רבא אפשר ליה ולא דחיקא ליה מילתא:

כיון דלא עבר רב ספרא אשמעתיה דרב יוסף מאי טעמא אקריוה בחלמיה:

כלפי רבא — כלומר על רבא שלא ידע להבין בטעמו של רב יוסף הקרוהו לרב ספרא כך:

נזוף הוה — אני שמעתי משום דהטיח כלפי מעלה במסכת תענית (דף כד:) דבעא מיטרא ללא צורך משום יקרא דאמיה דשבור מלכא ואמרינן התם דאיתחזי ליה אבוה בחלמיה וא"ל מי איכא דמיטרח קמי שמיא אשני דוכתיך אשני דוכתיה למחר אשכחיה לפורייה דמרשם בסכיני שנועדו מלאכי חבלה להורגו בלילה. ולי נראה נזוף משום האי מעשה:

ירע שריד באהלו — למי שירע שריד באהלו תלמיד רע:

תאכלהו אש לא נופח — אשו של גיהנם:

כזורק אבן למרקוליס — זו היא עבודתו כדאמרינן במסכת ע"ז (דף מט:):

ואפילו עם העובד כוכבים — בתמיה. ורמינהי המשתתף עם הכהן כו':

עם העובד כוכבים — או המוכר פסולי המוקדשין שנפדו ושחטן ומכרן והן פטורין מן המתנות כדאמר במתניתין דצבי ואיל כתיב בהו:

אינו צריך לרשום — ולקמן מפרש:

חולין 133 עמוד א

1וקבלות, הזאות, והשקאת סוטה, ועריפת עגלה ערופה, וטהרת מצורע, ונשיאות כפים בין מבפנים בין מבחוץ, תלמוד לומר ״מבני אהרן״ עבודה האמורה לבני אהרן.

2וכל כהן שאינו מודה בה אין לו חלק בכהונה. טעמא דאינו מודה בה, הא מודה בה אע"ג דאינו בקי בהן.

3אמר ר' אבא, אמר רב הונא, אמר רב: חוטין שבלחי אסורים, וכל כהן שאינו יודע ליטלן אין נותנין לו מתנה.

4ולא היא, אי בטויא מידב דייבי, ואי לקדרה אי דמיחתך להו ומלח להו מידב דייבי.

5אמר רבא: בדק לן רב יוסף, האי כהנא דחטיף מתנתא חבובי קא מחבב מצוה, או זלזולי קא מזלזל במצוה? ופשטנא ליה (דברים יח, ג) ״ונתן״ ולא שיטול מעצמו.

6אמר אביי: מריש הוה חטיפנא מתנתא, אמינא: חבובי קא מחביבנא מצוה. כיון דשמענא להא ״ונתן״ ולא שיטול מעצמו, מיחטף לא חטיפנא, מימר אמרי הבו לי. וכיון דשמענא להא דתניא: (שמואל א ח, ג) ויטו אחרי הבצע ר' מאיר אומר בני שמואל חלקם שאלו בפיהם, מימר נמי לא אמינא, ואי יהבו לי שקילנא.

7כיון דשמענא להא דתניא: הצנועים מושכין את ידיהם, והגרגרנים חולקים משקל נמי לא שקילנא, לבר ממעלי יומא דכיפורי, לאחזוקי נפשאי בכהני.

8ולפרוס ידיה! אנסיה ליה עידניה.

9אמר רב יוסף: האי כהנא דאית ליה צורבא מרבנן בשבבותיה, ודחיקא ליה מילתא ליזכי ליה מתנתא, ואף על גב דלא אתי לידיה, במכרי כהונה ולויה.

10רבא ורב ספרא איקלעו לבי מר יוחנא בריה דרב חנא בר אדא, ואמרי לה לבי מר יוחנא בריה דרב חנא בר ביזנא. עביד להו עגלא תילתא, א"ל רבא לשמעיה: זכי לן מתנתא, דבעינא למיכל לישנא בחרדלא.

11זכי ליה. רבא אכל, ורב ספרא לא אכל. אקריוה לרב ספרא בחלמא: (משלי כה, כ) ״מעדה בגד ביום קרה חומץ על נתר ושר בשירים על לב רע״.

12אתא לקמיה דרב יוסף, א"ל דלמא משום דעברי אשמעתא דמר אקריין הכי? אמר ליה: כי אמרי אנא באחר, שמעא בעל כרחיה מזכי, וכי אמרי אנא למאן דלא אפשר ליה, הא אפשר ליה.

13ואלא מ"ט אקריין הכי? כלפי רבא! ולקריין לרבא? רבא נזוף הוה.

14א"ל אביי לרב דימי: ופשטיה דקרא במאי כתיב״? א"ל בשונה לתלמיד שאינו הגון.״

15דאמר רב יהודה אמר רב: כל השונה לתלמיד שאינו הגון נופל בגיהנם, שנאמר ״(איוב כ״, כו) ״כל חושך טמון לצפוניו תאכלהו אש לא נופח ירע שריד באהלו״, ואין ״שריד״ אלא ת"ח שנאמר ״(יואל ג״, ה) ובשרידים אשר ה' קורא׃

16אמר רבי זירא אמר רב: כל השונה לתלמיד שאינו הגון כזורק אבן למרקוליס, שנאמר: ״(משלי כו״, ח) ״כצרור אבן במרגמה כן נותן לכסיל כבוד״, וכתיב: ״(משלי יט״, י) ״לא נאוה לכסיל תענוג״.

17והמשתתף עמהן צריך לרשום, ואפילו עם העובד כוכבים ורמינהו: המשתתף עם כהן צריך לרשום, והמשתתף עם העובד כוכבים ופסולי המוקדשים אין צריך לרשום!

תוספות

קבלות — וא"ת תיפוק ליה קבלות מהמקריב את דם השלמים דהקרבה הוי לשון קבלה כדאמרינן פרק הקומץ [רבה] (מנחות דף יט.) והקריבו בני אהרן מקבלה ואילך מצות כהונה וי"ל דהכא כיון דכתיב המקריב את דם השלמים ואת החלב ובחלב לא שייך קבלה דם נמי לא משתעי בקבלה:

היציקות — בריש הקומץ [רבה] (שם דף יח:) פריך מינה להא דאמר התם לא יצק כהן אלא זר כשר והכא קאמר שהיא עבודה המסורה לבני אהרן ומסקינן דלא כר"ש:

משקל נמי לא שקילנא — שלא אקרא גרגרן ולא אגזול ממי שצריך יותר ממני אע"פ שגם הוא לא היה עשיר:

לבר ממעלי יומא דכפורי — שיום טוב הוא כדאמר בפרק אותו ואת בנו (לעיל חולין דף פג.) ומתנות מרובות וכהנים מתאספין ואילו לא היה נוטל היו אומרים שאינו כהן:

אמר ליה רבא לשמעיה כו' — רבא גרסי' דרבה כהן הוה כדאמר פרק עד כמה (בכורות דף כז.) (רבא) [רבה] הוה מבטל לה ברוב ואמרי' נמי (ר"ה דף יח.) אביי ורבה מדבית עלי קא אתו:

לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

מפרשים נוספים

רשב"א

אי מטוי להו מידב דאיב — ובחתיכה קאמר, וכמו שפירשתי בפרק גיד הנשה (חולין צג, א) גבי חוטין שביד.

תלמוד בבלי · מפת הדף