דף ביאור
מסכת חולין דף קל״ג עמוד א׳
דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.
לטקסט המלא במקורמסכת חולין דף קל״ג עמוד א׳
מסכת חולין דף קל״ג עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 17 קטעים ממוספרים, כ־428 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.
רש"י
קבלות קבלת הדם:
הזאות היא זריקת דם הנזרקים במזבח בין הניתזין בפנים על הפרוכת ועל מזבח הזהב בין הניתזין בחוץ. שחיטה לא קחשיב שאף הזר כשר בה:
עריפת העגלה בכהנים היא כדכתיב (דברים כ״א:ה׳) ונגשו הכהנים בני לוי:
טהרת מצורע בצפרים להזות:
בין מבפנים במקדש כדכתיב (ויקרא ט׳:כ״ב) וישא אהרן את ידיו וגו':
בין מבחוץ בגבולין בכל עיר ועיר בבית הכנסת:
מבני אהרן סיפיה דקרא דלעיל הוא:
חוטין שבלחי אסורים משום דם:
ועוד 32 קטעי פירוש על דף זה.
Rashi on Chullin 133a · Sefaria
תוספות
קבלות וא"ת תיפוק ליה קבלות מהמקריב את דם השלמים דהקרבה הוי לשון קבלה כדאמרינן פרק הקומץ [רבה] (מנחות דף יט.) והקריבו בני אהרן מקבלה ואילך מצות כהונה וי"ל דהכא כיון דכתיב המקריב את דם השלמים ואת החלב ובחלב לא שייך קבלה דם נמי לא משתעי בקבלה:
היציקות בריש הקומץ [רבה] (שם דף יח:) פריך מינה להא דאמר התם לא יצק כהן אלא זר כשר והכא קאמר שהיא עבודה המסורה לבני אהרן ומסקינן דלא כר"ש:
משקל נמי לא שקילנא שלא אקרא גרגרן ולא אגזול ממי שצריך יותר ממני אע"פ שגם הוא לא היה עשיר:
לבר ממעלי יומא דכפורי שיום טוב הוא כדאמר בפרק אותו ואת בנו (לעיל חולין דף פג.) ומתנות מרובות וכהנים מתאספין ואילו לא היה נוטל היו אומרים שאינו כהן:
אמר ליה רבא לשמעיה כו' רבא גרסי' דרבה כהן הוה כדאמר פרק עד כמה (בכורות דף כז.) (רבא) [רבה] הוה מבטל לה ברוב ואמרי' נמי (ר"ה דף יח.) אביי ורבה מדבית עלי קא אתו:
Tosafot on Chullin 133a · Sefaria
רשב"א
אי מטוי להו מידב דאיב ובחתיכה קאמר, וכמו שפירשתי בפרק גיד הנשה (חולין צג, א) גבי חוטין שביד.
Rashba on Chullin 133a · Sefaria
ריטב"א
אי בטויא ליה מידב דייב ואי לקדרה אי מחתך ומלח וכו' פי' משום חוטין ששלחי שצריכין חתיכה ומליחה וש"מ דלצלי אפי' מליחה לא בעי וכדמפרש לעיל מיהו צריך הדחה משום דם הנסרך ומתייבש על פניו.
אנוסי ליה עידניה פי' שהיה טרוד בתלמודא בעת שקבע לתורתו שהיה קובע עתים לתורה. כדאמרינן בפסחים שלא ליפתח בעידניה. ועתו של ר"י היה קבוע בשעת נשיאות כפים ומהאי טעמא נמי לא הוי מצי מחזיק נפשיה בכהן לקרוא בתורה ראשון. ויש שפי' שהיה חולי מעים ולא היה יכול לעמוד בעצמו כדי קריאת ג' פסוקים.
אמר רב יוסף האי כהנא דאיכא צורבא מדרבנן בשבבותיה ודחיקא ליה שעתא ליזכי מתנתא להאי צורבא מדרבנן פי' כשאין הכהן צריך להם שהוא עשיר ואע"ג דלא אתי לידי במכרי כהונה דחשבינן כמאן דזכה ביה ומצי לזכויינהו לאחרינא. אמר רבא לשמעיה זכי לו מתנתא פי' דההוא שמעי' כהן הוי והוי מכירו של רבא דיהיב ליה מתנתא דידיה כל שעתא ואמרינן דכי אמר רב כהנא היינו בכהן דעלמא דמזכי' מדעתיה ושמעי' בעל כורחיה זכי ליה וכי דאמרי' נמי בצורבא מדרבנן היינו דלא אפשר ליה אבל אפשר ליה בלאו הכי לא.
תרגמא אדא בר חנן קמיה דרב פפא באותן הנמכרים בתוך הבית פי' בכור ומעשר דהתם תנן חוץ מן הבכור ומעשר שהנאתן לבעלים שאין דמיהן קודש לפיכך לא התירו בו בשביל הנאתו לזלזל בהם למוכרם בשוק כדרך חולין אלא בתוך הבית ואע"פ שמפסיד בדבר שאין קופצים שם לוקחין וכיון דכן מוכח מילתא אבל פסולי המוקדשין דמיהם הקדש אי לא שרית ליה למוכרן בשוק וכדרך חולין אית ליה פסידא דמזלזל בפדיונו בתחלה ויש להקדש הפסד בדבר.
Ritva on Chullin 133a · Sefaria
מאירי
אע"פ שהתורה זכתה את הכהן במתנות אלו ויכול ליטלן מעצמו אין ראוי לו להחזיק בכך ר"ל שלא יטלם לעולם מעצמו עד שיתנום לו ואם הוא מן המהדרין ראוי לו שלא ישאלם בפיו שהרי בבני שמואל נאמר ויטו אחרי הבצע ואמרו רבותינו בפירוש דבר זה חלקם שאלו בפיהם ר"ל שלא היתה גזלה בידם אלא שהיו תובעים הראוי להם מצד שהיו לויים ר"ל מעשר ראשון בפה ודרך גרגרנות והוחזקה להם מדה זו כגזלה אלא אם נתנו לו נוטל:
היו נהנים רבים בית המטבחיים וכלם מצפים למתנות ראוי לצנועים למשוך ידיהם שכך מצינו בלחם הפנים כשנשתלחה בו מארה משמת שמעון הצדיק ולא היה מספיק לכלם הצנועים מושכים ידיהם והגרגרנים חוטפין ואם היה כהן זה צנוע ויושב אוהלים ואינו רגיל אצל הבריות כדי לישא תמיד את כפיו הרי זה לוקח לפעמים בכונה כדי שלא תשתכח כהנתו:
כבר ביארנו שהכהן שרצה להאכיל מתנותיו לישראלים אפי' לישראל עשיר ואפי' לגוים רשאי או להאכילן לכלבו שחולין גמורין הם בידו של כהן:
לא באו המתנות עדיין ביד כהן אלא שיש לו מכירים שנותנין לו המתנות בכל בהמותיהן אע"פ שלא באו לידו עדיין הרי הם כמי שבאו לידו לענין זה והוא רשאי לזכות בהן ישראל חברו ואותו ישראל לוקחן במקומו וראוי לכהן שהוא מסתפק ויש חכם או תלמיד בשכונתו שאינו מספיק שיהדרנו בכך:
מה שאמרנו שרשאי הכהן לזכות בהן ישראל ואפי' ישראל עשיר אע"פ שלא באו לידו הואיל והן ממכירים שלו דוקא בשאין כהן זה שמש לישראל זה ולא שכירו ולקיטו אבל אם היה כן אינו מזכן לו שאם כן אף הוא רוצה לזכות בהם בעל כרחו של כהן ומ"מ אחר שבאו לידו יכול ליתנם לו וכן אם היה ישראל זה אורח לבעל הבית ושמשו של בעל הבית הוא כהן ובעל הבית נותן לו מתנותיו אין לישראל זה הנכנס עמו שיהא משתדל עמו לזכות לו מתנותיו שמכיון שהוא נכנס לשם אף השמש בוש הימנו ומזכהו על כרחו:
יש מי שאומר שאף בשאינו ברשותו אין יכול לזכותן אלא לישראל שאין לו כדי לקנות וכן שיטת הסוגיא מוכחת ולא יראה לי כן לא נאמר בגמ' לדעתי דלא אפשר ליה וכו' אלא שבזו ראוי לכהן לגמלו בכך:
מאחר שביארנו שאין הכהן החשוב נוטלן מעצמו ולא שואלן היה חפץ במתנות רשאי הוא לומר לכהן אחר שיהא מזכהו ליקח במקומו והראיה שהרי רבא כהן היה ומבית עלי ולא רצה לקבלם אלא על דרך זה ומ"מ יש מפרשים על רבא האמור כאן שלא היה אותו האמור בכל התלמוד ולא יראה כן:
ראוי לתלמיד חכם להזהר שלא לקבוע עתו עם תלמיד שאינו הגון שגנאי הוא לו ויחשד לסוף כשיראו קלקול מעשיו של תלמיד זה עד שמתוך קלקול מעשיו של זה יחזיקנו מי שלא ידעו ביורשי גיהנם:
ועוד 1 קטעי פירוש על דף זה.
Meiri on Chullin 133a · Sefaria
מהרש"א — חידושי הלכות
גמ' כיון דשמענא להא ונתן ולא שיטול מעצמו מחטיף לא חטיפנא מימר אמרי הבו לי וכיון דשמענא להא דתניא רבי מאיר אומר כו' כצ"ל:
שם כל השונה לתלמיד שאינו הגון כזורק כו' כצ"ל:
בפרש"י בד"ה זכי לי כו' דבעינא למיכל כו' ח"ל ברוב ואכיל לה כו' כצ"ל:
Chidushei Halachot on Chullin 133a · Sefaria
מהר"ם
בגמ' אמר אביי מריש הוה חטיפנא וכו' כיון דשמענא להא ונתן ולא שיטול מעצמו מחטף לא חטיפנא מימר אמרי הבו לי כיון דשמענא להא דתניא ר"מ אומר וכו' כצ"ל:
תוס' ד"ה א"ל רבא לשמעיה וכו' רבא גרסי' הכא דרבה כהן הוה וכו'. התוס' פליגי ארש"י דרש"י גרס בפרק עד כמה ג"כ רבא כמו הכא וס"ל דרבא כהן הוה ואפ"ה לא רצה למשקל המתנות אבל התוס' ס"ל דרבא לא היה כהן ומשום הכי א"ל לשמעיה דיזכה לו המתנות ובפ' עד כמה אינם גורסין רבא אלא רבה וע"ש בתוס' אלא שנראה דוחק דלפי זה הא דאמרינן בעלמא אביי ורבא מדבית עלי קאתו צ"ל רבה וזה דוחק דמזכירו עם אביי דהא רבה היה רבו של אביי ומטעם זה עלה בדעתו לומר שהתוס' גורסים הכא בשמעתין רבה ושם בבכורות רבא שהוא היה חבירו של אביי ואמרינן דתרוייהו מדבית עלי קאתו אלא שלפי זה יש קצת דוחק דקאמר רבה בדק לרב יוסף דהא רבה היה חשיב טפי ממנו ואפשר דרב יוסף היה בקי יותר מרבה כדאמדינן בעלמא דקרי ליה סיני ולרב יוסף עוקר הרים והיה רב יוסף מנסה ובדק לרבה ואפשר שזהו דעת ספר ח"ש אלא שקצר מאד:
Maharam on Chullin 133a · Sefaria
גליון הש"ס
גמ' עם העובד כוכבים עי' בכורות דף ב ע"ב תוס' ד"ה אסור:
רש"י ד"ה זכי לי וכו' דקי"ל (ר"ה יח ע"א) וכו' עי' ברש"י שם שכתב בהיפוך מבכאן:
תוס' ד"ה קבלות וכו' לא משתעי בקבלה עיין זבחים דף ד ע"א:
Gilyon HaShas on Chullin 133a · Sefaria
בן יהוידע
כָּל הַשּׁוֹנֶה לְתַלְמִיד שֶׁאֵינוֹ הָגוּן נוֹפֵל בַּגֵּיהִנֹּם (איוב כ, כו) אמר 'נוֹפֵל' ולא אמר נידון כי אין לו עונש בדין גיהנם ורק מפילים אותו שם לפי שעה שיראה בעיניו גדולים שלו שגידל אותם בתורה בעולם הזה שעשה את התלמיד חכם להרע ובנפילתו שם ודאי יהיה נכוה באש גיהנם לפי שעה תחת אשר לימד תורה הנקראת אש ה' לתלמיד שאינו הגון.
אֵין 'שָׂרִיד' אֶלָּא תַּלְמִידֵי חֲכָמִים (יואל ג, ה) נראה לי בס"ד הטעם דקורא אותו בשם 'שָׂרִיד' כי לא המדרש עיקר אלא המעשה וידוע כי המעשה תתייחס לידים וידוע שביד יש י"ז פרקים כמנין טוב [17] ובזה פרשתי הטעם דהתורה נקראת טוב לרמוז לא המדרש עיקר אלא המעשה שהתייחס ליד שיש בה טו"ב פרקים ובתורה כתיב בִּי שָׂרִים יָשֹׂרוּ (משלי ח, טז) נמצא התלמיד חכם נקרא בשם שַׂר ונקרא בשם מֶלֶךְ אך שר בתורה ואין לו מעשים טובים שמתייחסים ליד אינו כלום לכך נקרא 'שָׂרִיד' חלק התיבה לשתים וקרי בה 'שר יד' רצונו לומר שררתו בתורה יוצאה מן הכח לפועל על ידי קיום המעשה ביד.
כָּל הַשּׁוֹנֶה לְתַלְמִיד שֶׁאֵינוֹ הָגוּן כְּזוֹרֵק אֶבֶן לְמֶרְקוּלִיס (משלי כו, ח) נראה לי בס"ד טעם לזה ולמה זכר עבודה זרה זו טפי והוא דידוע שהתורה מכונית בשם אבן דכתיב 'לֻחֹת אֶבֶן' (שמות לא, יח) וכנזכר בגמרא דערובין, וידוע דעבודה זרה של מרקוליס עבודתה היא לסקלה באבנים וחייבים על זה מאחר דעבודתה בכך וזה המלמד תורה שנקראת אבן לאדם רשע חושב שעושה טוב בזה לסקול הקליפה הדבוקה באדם רשע זה באבנים הם דברי תורה אך באמת אינו שאדרבה זה מגביר כח הקליפה כמו ענין זריקת אבן למרקוליס שחושב שהוא מבזה אותה ואפילו הכי חייב מן הדין. ומה שאמר ' עוֹשֶׂה טוֹבָה לְמִי שֶׁאֵינוֹ יוֹדְעָהּ ' רצונו לומר אינו מאמין שניתנה לו בהשגחת הבורא יתברך אלא תולה אותה בנדיבות הנותן או בכחו ועוצם ידו הרי זה כזורק אבן וכו' כיון דכופר בהשגחה כופר בכל התורה וחשיב עובד עבודה זרה.
Ben Yehoyada on Chullin 133a · Sefaria
מה תמצאו כאן
יחידת טקסט מלאה של מסכת חולין, דף קל״ג, עמוד א׳, בהיקף של כ־428 מילים ב־17 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.
המשך הרצף
מקורות מקבילים
שיעורים וכלי לימוד
מפת קטע אחר קטע של כל 17 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.
- קטע 125 מילים
נפתחת ב״וְקַבָּלוֹת, הַזָּאוֹת, וְהַשְׁקָאַת סוֹטָה, וַעֲרִיפַת עֶגְלָה עֲרוּפָה,…״
- קטע 224 מילים
נפתחת ב״וְכׇל כֹּהֵן שֶׁאֵינוֹ מוֹדֶה בָּהּ – אֵין…״
- קטע 321 מילים
נפתחת ב״אָמַר רַבִּי אַבָּא, אָמַר רַב הוּנָא, אָמַר…״
- קטע 418 מילים
נפתחת ב״וְלָא הִיא, אִי בְּטַוְיָא – מֵידָב דָּיְיבִי,…״
- קטע 527 מילים
נפתחת ב״אָמַר רָבָא: בָּדַק לַן רַב יוֹסֵף, הַאי…״
- קטע 651 מילים
נפתחת ב״אָמַר אַבָּיֵי: מֵרֵישׁ הֲוָה חָטֵיפְנָא מַתְּנָתָא, אָמֵינָא:…״
- קטע 722 מילים
נפתחת ב״כֵּיוָן דִּשְׁמַעְנָא לְהָא דְּתַנְיָא: הַצְּנוּעִים מוֹשְׁכִין אֶת…״
- קטע 85 מילים
נפתחת ב״וְלִפְרוֹס יְדֵיהּ! אַנְסֵיהּ לֵיהּ עִידָּנֵיהּ.…״
- קטע 926 מילים
נפתחת ב״אָמַר רַב יוֹסֵף: הַאי כָּהֲנָא דְּאִית לֵיהּ…״
- קטע 1037 מילים
נפתחת ב״רָבָא וְרַב סָפְרָא אִיקְּלַעוּ לְבֵי מָר יוֹחָנָא…״
- קטע 1124 מילים
נפתחת ב״זַכִּי לֵיהּ. רָבָא אֲכַל, וְרַב סָפְרָא לָא…״
- קטע 1236 מילים
נפתחת ב״אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַב יוֹסֵף, אֲמַר לֵיהּ: דִּלְמָא…״
- קטע 1312 מילים
נפתחת ב״וְאֶלָּא מַאי טַעְמָא אַקְרְיֻין הָכִי? כְּלַפֵּי רָבָא!…״
- קטע 1415 מילים
נפתחת ב״אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי לְרַב דִּימִי: וּפְשָׁטֵיהּ דִּקְרָא…״
- קטע 1535 מילים
נפתחת ב״דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: כׇּל הַשּׁוֹנֶה…״
- קטע 1627 מילים
נפתחת ב״אָמַר רַבִּי זֵירָא אָמַר רַב: כׇּל הַשּׁוֹנֶה…״
- קטע 1723 מילים
נפתחת ב״וְהַמִּשְׁתַּתֵּף עִמָּהֶן צָרִיךְ לִרְשׁוֹם, וַאֲפִילּוּ עִם הַגּוֹי.…״
חכמים הנזכרים בדף
- רב יוסף · דור שלישי לאמוראים
סתם ר' יוסף שכתוב בגמרא ללא שם אביו הוא ר' יוסף בר חייא, חברו ובן מחלוקתו של רבה בר נחמני.
מקור: מסכת חולין דף קל״ג עמוד א׳ · קטע 5 — “…רָבָא: בָּדַק לַן רַב יוֹסֵף, הַאי כָּהֲנָא דְּחָטֵיף מַתְּנָתָא…”
- שמואל · דור ראשון לאמוראים
שמו: שמואל הכהן בריה דאבא בר אבא.
מקור: מסכת חולין דף קל״ג עמוד א׳ · קטע 6 — “…מֵאִיר אוֹמֵר: בְּנֵי שְׁמוּאֵל חֶלְקָם שָׁאֲלוּ בְּפִיהֶם, מֵימָר נָמֵי…”
- אביי [הכהן] · אמוראים · דור רביעי לאמוראים
דור רביעי לאמוראים ונקרא שמו נחמני על שם סבו.
מקור: מסכת חולין דף קל״ג עמוד א׳ · קטע 6 — “אָמַר אַבָּיֵי: מֵרֵישׁ הֲוָה חָטֵיפְנָא מַתְּנָתָא, אָמֵינָא: חַבּוֹבֵי קָא…”
ערכי חכמים המצטטים דף זה
- אביי [הכהן] · אמוראים · דור רביעי לאמוראים
דור רביעי לאמוראים ונקרא שמו נחמני על שם סבו.
המקור המדויק: חולין קלג ע"א
כל 47 המקורות שהערך מצטט
לשון המקור
וְקַבָּלוֹת, הַזָּאוֹת, וְהַשְׁקָאַת סוֹטָה, וַעֲרִיפַת עֶגְלָה עֲרוּפָה, וְטׇהֳרַת מְצוֹרָע, וּנְשִׂיאוּת כַּפַּיִם – בֵּין מִבִּפְנִים בֵּין מִבַּחוּץ, תַּלְמוּד לוֹמַר ״מִבְּנֵי אַהֲרֹן״ – עֲבוֹדָה הָאֲמוּרָה לִבְנֵי אַהֲרֹן.
וְכׇל כֹּהֵן שֶׁאֵינוֹ מוֹדֶה בָּהּ – אֵין לוֹ חֵלֶק בַּכְּהוּנָּה. טַעְמָא דְּאֵינוֹ מוֹדֶה בָּהּ, הָא מוֹדֶה בָּהּ – אַף עַל גַּב דְּאֵינוֹ בָּקִי בָּהֶן.
אָמַר רַבִּי אַבָּא, אָמַר רַב הוּנָא, אָמַר רַב: חוּטִין שֶׁבַּלְּחִי אֲסוּרִים, וְכׇל כֹּהֵן שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִיטְּלָן – אֵין נוֹתְנִין לוֹ מַתָּנָה.
וְלָא הִיא, אִי בְּטַוְיָא – מֵידָב דָּיְיבִי, וְאִי לְקִדְרָה – אִי דִּמְיחַתֵּךְ לְהוּ וּמָלַח לְהוּ – מֵידָב דָּיְיבִי.
אָמַר רָבָא: בָּדַק לַן רַב יוֹסֵף, הַאי כָּהֲנָא דְּחָטֵיף מַתְּנָתָא – חַבּוֹבֵי קָא מְחַבֵּב מִצְוָה, אוֹ זַלְזוֹלֵי קָא מְזַלְזֵל בְּמִצְוָה? וּפְשַׁטְנָא לֵיהּ ״וְנָתַן״ – וְלֹא שֶׁיִּטּוֹל מֵעַצְמוֹ.
אָמַר אַבָּיֵי: מֵרֵישׁ הֲוָה חָטֵיפְנָא מַתְּנָתָא, אָמֵינָא: חַבּוֹבֵי קָא מְחַבֵּיבְנָא מִצְוָה. כֵּיוָן דִּשְׁמַעְנָא לְהָא ״וְנָתַן״ – וְלֹא שֶׁיִּטּוֹל מֵעַצְמוֹ, מִיחְטָף לָא חָטֵיפְנָא, מֵימָר (אֲמַרִי) [אָמֵינָא]: הַבוּ לִי. וְכֵיוָן דִּשְׁמַעְנָא לְהָא דְּתַנְיָא: ״וַיִּטּוּ אַחֲרֵי הַבָּצַע״, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: בְּנֵי שְׁמוּאֵל חֶלְקָם שָׁאֲלוּ בְּפִיהֶם, מֵימָר נָמֵי לָא אָמֵינָא, וְאִי יָהֲבוּ לִי – שָׁקֵילְנָא.
כֵּיוָן דִּשְׁמַעְנָא לְהָא דְּתַנְיָא: הַצְּנוּעִים מוֹשְׁכִין אֶת יְדֵיהֶם, וְהַגַּרְגְּרָנִים חוֹלְקִים – מִשְׁקָל נָמֵי לָא שָׁקֵילְנָא, לְבַר מִמַּעֲלֵי יוֹמָא דְכִיפּוּרֵי, לְאַחְזוֹקֵי נַפְשַׁאי בְּכָהֲנֵי.
וְלִפְרוֹס יְדֵיהּ! אַנְסֵיהּ לֵיהּ עִידָּנֵיהּ.
אָמַר רַב יוֹסֵף: הַאי כָּהֲנָא דְּאִית לֵיהּ צוּרְבָּא מֵרַבָּנַן בְּשִׁבָבוּתֵיהּ, וּדְחִיקָא לֵיהּ מִילְּתָא – לִיזַכֵּי לֵיהּ מַתְּנָתָא, וְאַף עַל גַּב דְּלָא אָתֵי לִידֵיהּ, בְּמַכָּרֵי כְּהוּנָּה וּלְוִיָּה.
רָבָא וְרַב סָפְרָא אִיקְּלַעוּ לְבֵי מָר יוֹחָנָא בְּרֵיהּ דְּרַב חָנָא בַּר אַדָּא, וְאָמְרִי לַהּ לְבֵי מָר יוֹחָנָא בְּרֵיהּ דְּרַב חָנָא בַּר בִּיזְנָא. עָבֵיד לְהוּ עִגְלָא תִּילְתָּא, אֲמַר לֵיהּ רָבָא לְשַׁמָּעֵיהּ: זַכִּי לַן מַתְּנָתָא, דִּבְעֵינָא לְמֵיכַל לִישָּׁנָא בְּחַרְדְּלָא.
זַכִּי לֵיהּ. רָבָא אֲכַל, וְרַב סָפְרָא לָא אֲכַל. אַקְרְיוּהּ לְרַב סָפְרָא בְּחֶלְמָא: ״מַעֲדֶה בֶּגֶד בְּיוֹם קָרָה חֹמֶץ עַל נָתֶר וְשָׁר בַּשִּׁירִים עַל לֶב רָע״.
אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַב יוֹסֵף, אֲמַר לֵיהּ: דִּלְמָא מִשּׁוּם דַּעֲבַרִי אַשְּׁמַעְתָּא דְּמָר אַקְרְיֻין הָכִי? אֲמַר לֵיהּ: כִּי אֲמַרִי אֲנָא – בְּאַחֵר, שַׁמָּעָא – בְּעַל כֻּרְחֵיהּ מְזַכֵּי, וְכִי אֲמַרִי אֲנָא – לְמַאן דְּלָא אֶפְשָׁר לֵיהּ, הָא אֶפְשָׁר לֵיהּ.
וְאֶלָּא מַאי טַעְמָא אַקְרְיֻין הָכִי? כְּלַפֵּי רָבָא! וְלַקְרְיוּהּ לְרָבָא? רָבָא נָזוּף הֲוָה.
אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי לְרַב דִּימִי: וּפְשָׁטֵיהּ דִּקְרָא בְּמַאי כְּתִיב? אֲמַר לֵיהּ: בְּשׁוֹנֶה לְתַלְמִיד שֶׁאֵינוֹ הָגוּן.
דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: כׇּל הַשּׁוֹנֶה לְתַלְמִיד שֶׁאֵינוֹ הָגוּן – נוֹפֵל בְּגֵיהִנָּם, שֶׁנֶּאֱמַר ״כׇּל חֹשֶׁךְ טָמוּן לִצְפּוּנָיו תְּאׇכְלֵהוּ אֵשׁ לֹא נֻפָּח יֵרַע שָׂרִיד בְּאׇהֳלוֹ״, וְאֵין ״שָׂרִיד״ אֶלָּא תַּלְמִיד חָכָם, שֶׁנֶּאֱמַר ״וּבַשְּׂרִידִים אֲשֶׁר ה׳ קֹרֵא״.
אָמַר רַבִּי זֵירָא אָמַר רַב: כׇּל הַשּׁוֹנֶה לְתַלְמִיד שֶׁאֵינוֹ הָגוּן – כְּזוֹרֵק אֶבֶן לְמֶרְקוּלִיס, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּצְרוֹר אֶבֶן בְּמַרְגֵּמָה כֵּן נוֹתֵן לִכְסִיל כָּבוֹד״, וּכְתִיב: ״לֹא נָאוֶה לִכְסִיל תַּעֲנוּג״.
וְהַמִּשְׁתַּתֵּף עִמָּהֶן צָרִיךְ לִרְשׁוֹם, וַאֲפִילּוּ עִם הַגּוֹי. וּרְמִינְהוּ: הַמִּשְׁתַּתֵּף עִם כֹּהֵן – צָרִיךְ לִרְשׁוֹם, וְהַמִּשְׁתַּתֵּף עִם הַגּוֹי וּפְסוּלֵי הַמּוּקְדָּשִׁים – אֵין צָרִיךְ לִרְשׁוֹם!