מסכת חולין דף קכ״ד עמוד א׳

עד שיהא בארץ כלומר עד הקרקע מפילה:

הא חלים וקאי שהטפילה מעמידו יפה:

ואימא מדרבנן אדמותבת ליה מדר"מ סייעיה מדרבנן:

אלא אמר רבא בשנטמא כ"ע לא פליגי דכל כמה דחלים לא טהר והכא הכי קאמר:

כיצד הוא עושה מתחלתו שלא יהא שם תנור עליו:

ר"מ אומר בהא שעדיין לא ירד טומאה אינו צריך לגרור כו':

תנור תחלתו ד' אין תנור פחות מארבעה ואפילו נגמרה מלאכתו:

ושיריו אם היה גדול ונטמא ושברו צריך שלא יהא בו שבר של ד':

כי ממעט ליה מד' מיהא הוי טהור ואמאי והא חלים וקאי ה"נ האי תנור דקאי ע"י טפילה לא חשיב והוי כעור שלא נתחבר:

הכי גרסינן במשנת כלים (בפ"ק) וחכ"א בד"א בגדול אבל בקטן תחלתו כל שהוא שיריו ברובו משתגמור מלאכתו ולא קאי משתגמור מלאכתו אשיריו ברובו אלא אשני תנורים גדול וקטן השנויים בה קאי דאין טמא עד שתגמור מלאכתו ובתר הכי מפרשה איזהו גמר מלאכתו:

הא בתנורא בר תשעה והא בתנורא בר שבעה כמו שפירש בקונטרס לקולא כן נראה דאין לפרש לחומרא דבר תשעה בארבעה ובר שבעה ברובו דלא עדיף שיריו מתחלתו דהוי בארבעה והכא לא בעי לשנויי הא דצלקיה מצלק בארבעה הא דעבדיה גיסטרא ברובו דכיון דמשנה אחת היא מסתבר בענין אחד מיירי או תרוייהו דצלקיה מצלק או תרוייהו דעבדיה גיסטרא הילכך הוצרך לתרץ בב' תנורים ובענין אחד ריב"א:

אבל פלטתו סכין בטל וא"ת למאן דמשני לה ארישא דאפי' כזית פלטתו סכין בטליה היכי מוקי מילתיה דר' יהודה דאמר האלל המכונס כו' אי כשכנסו וכי עדיף כנסו מפלטתו יחד כזית וי"ל דאין ה"נ אי נמי לדידיה ר' יהודה פליג אר' ישמעאל ור' עקיבא וס"ל בכזית אפילו פלטתו סכין לא בטל ות"ק דר' יהודה כר' ישמעאל ור"ע דאפי' בכזית בפלטתו סכין בטל ולמאן דתני לה אסיפא א"ש דהא דקאמר הכא בטל היינו בלא כנסו אבל אם כנסו לא בטיל:

מה שביארנו שאפי' נשאר מחלקים אלו שיעור ארבעה טפחים טהור דוקא בשחלקו מצד גבהו שאי אפשר להעמיד החתיכות יפה אבל חלקו מצד רחבו אם היה תנור זה גדול עד שנשאר בכל אחד מחלקיו כשכתתו לשלשה לטהרו ארבעה טפחים טמא אע"פ שלא נשתייר אלא מיעוטו שלם הואיל ויש בשיריו ארבעה טמא הא תנור קטן שאין בשיריו ארבעה ר"ל שלא נשתייר אלא מיעוטו שלם טהור:

אין כלי חרס מקבל טומאה עד שתגמר מלאכתו התנור מאימתי גמר מלאכתו משיסיקנו הסקה הראויה לאפות בה סופגנין:

תנור שהתחיל לבנותו ורוצה לעשותו גדול משבנה בו ארבעה טפחים והסיקו מקבל טומאה ואם היה קטן משיתחיל בו טפח ויסיקנו:

המשנה הרביעית והכונה בה בביאור ענין החלק השלישי ג"כ ואמר על זה עור שעליו כזית בשר הנוגע בציב היוצא ממנו ובשערה שכנגדה טמא היו עליו שני חצאי זיתים מטמאין במשא ולא במגע דברי ר' ישמעאל ר' עקיבא אומר לא במגע ולא במשא ומודה ר' עקיבא בשני חצאי זיתים שהן תחובים בקיסם והסיטן שהיא טמא מפני מה ר' עקיבא מטהר בעור מפני שהעור מבטלן אמר הר"ם פי' סיב הוא חוט דק שנפסק מן העור הסמוך לבשר ההוא בשערה שכנגדו שערו שבשטח העור כנגד הבשר וקיסם הוא עץ דק כמו פלך כוש או כרכר ופי' תחובים מנוקבים שמנקבין אותו באותו העץ הדק ומכניסו בהן והלכה כר' עקיבא וחכמים:

אמר המאירי עור שיש עליו כזית בשר הנוגע בציב היוצא ממנו ובשערה שכנגדו טמא כמו שביארנו למעלה היו עליו שני חצאי זיתים מטמאין במשא ולא במגע ר' עקיבא אומר לא במגע ולא במשא והלכה כר' עקיבא וכבר ביארנוה למעלה ומודה ר' עקיבא בשני חצאי זיתים שתחבן אדם בקיסם והסיטן ר"ל שנשאם שהנושא טמא שהרי נשא כזית ולא אמרו שהן בטלות אלא בעור מפני שהעור מבטלן כמו שביארנו במשנה ומ"מ הנוגע טהור שאין חבור אדם חבור ויש חולקין בזו וכן הלכה אלא שיש בזה תנאי כמו שיתבאר בגמ':

זהו ביאור המשנה וכלה הלכה היא וכדברי ר' עקיבא ודברים שנכנסו תחתיה בגמ' אלו הן:

גמ' ואימא מדרבנן גורר כו' אלא אמר רבא ה"ק כו' ק"ק דאכתי תקשי השתא לר' יוחנן דאמר עור לא חלים והכא קאמרי' חלים וקאי וליכא למימר דחלים וקאי עדיף מעור שלא נתחבר עדיין דאם כן מאי קאמר רבא ואימא מדרבנן לסיועיה לר"ל ודו"ק:

תוס' בד"ה הא בתנורא כו' כמו שפירש בקונטרס לקולא כן נראה דאין לפרש לחומרא כו' דלא עדיף שיריו מתחלתו כו' עכ"ל ויש לדקדק ע"כ בהך מתני' דלעיל דמוקמינן לה בדעבדיה גיסטרא ושיריו ברובו טמא אע"ג דלא הוי ד' ואם כן עדיף שיריו מתחלתו והיה נראה לומר בדעבדיה גיסטרא דעומד כולו יפה הוי שפיר שיריו כתחלתו דכולו עומד הוי והוי יותר מד' אבל קשה דא"כ נוקמי הך מתני' נמי בדעבדיה גיסטרא ולחומרא הא דקתני רישא ד' בתנור בר ט' וסיפא ברובו בתנור בר ז' וצ"ע:

בד"ה אבל פלטתו כו' אי כשכנסו וכי עדיף כנסו כו' דאין הכי נמי כו' עכ"ל כצ"ל:

בגמ' זימנין אשכחיה וכו' ואלא עולא ארישא אמרה ניהליכו וכו' א"ל האלהים וכו'. מקשין לפי מה שהבין רבי אמי שעולא קאמר לה אסיפא כי א"ל רב אושעיא הכי אמר עולא והכי אהדר ליה רב נחמן וא"ל משום דרב נחמן חתניה דבי נשיאה וכו' איך הבין רבי אמי מה א"ל רב נחמן לעולא אמר ר"י אפי' כתרטא וכו' ואפי' כנפיא דאי אסיפא קאמר לה אין שייך לומר אפי' כתרטא ואפי' כנפיא דהסיפא לא איירי אלא בשני חצאי זיתים וצ"ל דלא סיים רב אושעיא כל הענין קמי דרבי אמי אלא הגיד לו הענין בקצרה דעולא אמר משום ר"י לא שנו וכו' ור' נחמן השיב אם אמר לי ר' יוחנן מפומיה לא צייתינא ליה ותו לא:

בתוס' ד"ה כי ממעט ליה מד' וכו' הכי נמי האי תנור כו' לא חשיב וכו'. פי' דאל"כ תקשה ליה לר"י גופיה דהא איהו נמי מודה היכא שכבר תפר שטמא כמ"ש התוס' בדבור שלפני זה:

ד"ה ה"ג במסכת כלים וכו' אבל בקטן תחלתו כל שהוא שיריו ברובו משתגמור מלאכתו ולא קאי משתגמור מלאכתו אשיריו ברובו אלא אשני תנורים וכו' כצ"ל. ובתר הכי מפרש איזה גמר מלאכתו משיסיקנו לאפות בו סופגנין:

ד"ה הא בתנורא בר תמניא נראה דהגירסא הנכונה בגמ' ובפרש"י צ"ל בר תמניא כמו שהוא בתוס' וכן משמע מלשון רש"י שכתב דאע"ג דחציו איכא ארבע וכו':

בא"ד דלא עדיף שיריו מתחלתו וכו' ואע"ג דהיכא דעבדיה גיסטרא קאמרי רבנן לעיל דוקא חולקו לג' אע"ג דליכא בחציו ד' צריך לומר דסבר דגיסטרא לא מקרי שיור והוי כאילו לא נחלקו וק"ל:

ד"ה אבל פלטתו סכין וכו' היכי מוקי מלתיה דר"י וכו' אי כשכנסו וכי עדיף כנסו מפלטתו יחד כזית כצ"ל. ור"ל אפי' מוקי לה כשכנסו לא אתי שפיר משום דעדיין תקשה לך וכי עדיף כנסו ממקומות רבים עד שכנס כזית יחד מהיכי שפלט הסכין כזית ביחד דאפי' הכי למאן דמתני ארישא ס"ל לר"י דבטל משום דלעיל אמר רב הונא אמלתיה דר"י והוא שכנסו לכך נקטי התוס' האי לישנא היכי מוקי מלתיה דר"י אי כשכנסו וכו':

בא"ד וי"ל דאין הכי נמי דודאי עדיף היכא שכונס בידים מעט מעט עד שנעשה בכזית מהיכי שפלטתו הסכין כזית ביחד ולכך ס"ל לר' יהודה דאלל המכונס והוא שכנסו טמא:

גמ' וכמה כל שהוא עי' ב"ב דף קנ ע"א תוס' ד"ה מכל: