דף ביאור
מסכת חולין דף קכ״ד עמוד א׳
דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.
לטקסט המלא במקורמסכת חולין דף קכ״ד עמוד א׳
מסכת חולין דף קכ״ד עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 26 קטעים ממוספרים, כ־481 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.
רש"י
עד שיהא בארץ כלומר עד הקרקע מפילה:
הא חלים וקאי שהטפילה מעמידו יפה:
ואימא מדרבנן אדמותבת ליה מדר"מ סייעיה מדרבנן:
אלא אמר רבא בשנטמא כ"ע לא פליגי דכל כמה דחלים לא טהר והכא הכי קאמר:
כיצד הוא עושה מתחלתו שלא יהא שם תנור עליו:
ר"מ אומר בהא שעדיין לא ירד טומאה אינו צריך לגרור כו':
תנור תחלתו ד' אין תנור פחות מארבעה ואפילו נגמרה מלאכתו:
ושיריו אם היה גדול ונטמא ושברו צריך שלא יהא בו שבר של ד':
ועוד 33 קטעי פירוש על דף זה.
Rashi on Chullin 124a · Sefaria
תוספות
כי ממעט ליה מד' מיהא הוי טהור ואמאי והא חלים וקאי ה"נ האי תנור דקאי ע"י טפילה לא חשיב והוי כעור שלא נתחבר:
הכי גרסינן במשנת כלים (בפ"ק) וחכ"א בד"א בגדול אבל בקטן תחלתו כל שהוא שיריו ברובו משתגמור מלאכתו ולא קאי משתגמור מלאכתו אשיריו ברובו אלא אשני תנורים גדול וקטן השנויים בה קאי דאין טמא עד שתגמור מלאכתו ובתר הכי מפרשה איזהו גמר מלאכתו:
הא בתנורא בר תשעה והא בתנורא בר שבעה כמו שפירש בקונטרס לקולא כן נראה דאין לפרש לחומרא דבר תשעה בארבעה ובר שבעה ברובו דלא עדיף שיריו מתחלתו דהוי בארבעה והכא לא בעי לשנויי הא דצלקיה מצלק בארבעה הא דעבדיה גיסטרא ברובו דכיון דמשנה אחת היא מסתבר בענין אחד מיירי או תרוייהו דצלקיה מצלק או תרוייהו דעבדיה גיסטרא הילכך הוצרך לתרץ בב' תנורים ובענין אחד ריב"א:
אבל פלטתו סכין בטל וא"ת למאן דמשני לה ארישא דאפי' כזית פלטתו סכין בטליה היכי מוקי מילתיה דר' יהודה דאמר האלל המכונס כו' אי כשכנסו וכי עדיף כנסו מפלטתו יחד כזית וי"ל דאין ה"נ אי נמי לדידיה ר' יהודה פליג אר' ישמעאל ור' עקיבא וס"ל בכזית אפילו פלטתו סכין לא בטל ות"ק דר' יהודה כר' ישמעאל ור"ע דאפי' בכזית בפלטתו סכין בטל ולמאן דתני לה אסיפא א"ש דהא דקאמר הכא בטל היינו בלא כנסו אבל אם כנסו לא בטיל:
Tosafot on Chullin 124a · Sefaria
מאירי
מה שביארנו שאפי' נשאר מחלקים אלו שיעור ארבעה טפחים טהור דוקא בשחלקו מצד גבהו שאי אפשר להעמיד החתיכות יפה אבל חלקו מצד רחבו אם היה תנור זה גדול עד שנשאר בכל אחד מחלקיו כשכתתו לשלשה לטהרו ארבעה טפחים טמא אע"פ שלא נשתייר אלא מיעוטו שלם הואיל ויש בשיריו ארבעה טמא הא תנור קטן שאין בשיריו ארבעה ר"ל שלא נשתייר אלא מיעוטו שלם טהור:
אין כלי חרס מקבל טומאה עד שתגמר מלאכתו התנור מאימתי גמר מלאכתו משיסיקנו הסקה הראויה לאפות בה סופגנין:
תנור שהתחיל לבנותו ורוצה לעשותו גדול משבנה בו ארבעה טפחים והסיקו מקבל טומאה ואם היה קטן משיתחיל בו טפח ויסיקנו:
המשנה הרביעית והכונה בה בביאור ענין החלק השלישי ג"כ ואמר על זה עור שעליו כזית בשר הנוגע בציב היוצא ממנו ובשערה שכנגדה טמא היו עליו שני חצאי זיתים מטמאין במשא ולא במגע דברי ר' ישמעאל ר' עקיבא אומר לא במגע ולא במשא ומודה ר' עקיבא בשני חצאי זיתים שהן תחובים בקיסם והסיטן שהיא טמא מפני מה ר' עקיבא מטהר בעור מפני שהעור מבטלן אמר הר"ם פי' סיב הוא חוט דק שנפסק מן העור הסמוך לבשר ההוא בשערה שכנגדו שערו שבשטח העור כנגד הבשר וקיסם הוא עץ דק כמו פלך כוש או כרכר ופי' תחובים מנוקבים שמנקבין אותו באותו העץ הדק ומכניסו בהן והלכה כר' עקיבא וחכמים:
אמר המאירי עור שיש עליו כזית בשר הנוגע בציב היוצא ממנו ובשערה שכנגדו טמא כמו שביארנו למעלה היו עליו שני חצאי זיתים מטמאין במשא ולא במגע ר' עקיבא אומר לא במגע ולא במשא והלכה כר' עקיבא וכבר ביארנוה למעלה ומודה ר' עקיבא בשני חצאי זיתים שתחבן אדם בקיסם והסיטן ר"ל שנשאם שהנושא טמא שהרי נשא כזית ולא אמרו שהן בטלות אלא בעור מפני שהעור מבטלן כמו שביארנו במשנה ומ"מ הנוגע טהור שאין חבור אדם חבור ויש חולקין בזו וכן הלכה אלא שיש בזה תנאי כמו שיתבאר בגמ':
זהו ביאור המשנה וכלה הלכה היא וכדברי ר' עקיבא ודברים שנכנסו תחתיה בגמ' אלו הן:
Meiri on Chullin 124a · Sefaria
מהרש"א — חידושי הלכות
גמ' ואימא מדרבנן גורר כו' אלא אמר רבא ה"ק כו' ק"ק דאכתי תקשי השתא לר' יוחנן דאמר עור לא חלים והכא קאמרי' חלים וקאי וליכא למימר דחלים וקאי עדיף מעור שלא נתחבר עדיין דאם כן מאי קאמר רבא ואימא מדרבנן לסיועיה לר"ל ודו"ק:
תוס' בד"ה הא בתנורא כו' כמו שפירש בקונטרס לקולא כן נראה דאין לפרש לחומרא כו' דלא עדיף שיריו מתחלתו כו' עכ"ל ויש לדקדק ע"כ בהך מתני' דלעיל דמוקמינן לה בדעבדיה גיסטרא ושיריו ברובו טמא אע"ג דלא הוי ד' ואם כן עדיף שיריו מתחלתו והיה נראה לומר בדעבדיה גיסטרא דעומד כולו יפה הוי שפיר שיריו כתחלתו דכולו עומד הוי והוי יותר מד' אבל קשה דא"כ נוקמי הך מתני' נמי בדעבדיה גיסטרא ולחומרא הא דקתני רישא ד' בתנור בר ט' וסיפא ברובו בתנור בר ז' וצ"ע:
בד"ה אבל פלטתו כו' אי כשכנסו וכי עדיף כנסו כו' דאין הכי נמי כו' עכ"ל כצ"ל:
Chidushei Halachot on Chullin 124a · Sefaria
מהר"ם
בגמ' זימנין אשכחיה וכו' ואלא עולא ארישא אמרה ניהליכו וכו' א"ל האלהים וכו'. מקשין לפי מה שהבין רבי אמי שעולא קאמר לה אסיפא כי א"ל רב אושעיא הכי אמר עולא והכי אהדר ליה רב נחמן וא"ל משום דרב נחמן חתניה דבי נשיאה וכו' איך הבין רבי אמי מה א"ל רב נחמן לעולא אמר ר"י אפי' כתרטא וכו' ואפי' כנפיא דאי אסיפא קאמר לה אין שייך לומר אפי' כתרטא ואפי' כנפיא דהסיפא לא איירי אלא בשני חצאי זיתים וצ"ל דלא סיים רב אושעיא כל הענין קמי דרבי אמי אלא הגיד לו הענין בקצרה דעולא אמר משום ר"י לא שנו וכו' ור' נחמן השיב אם אמר לי ר' יוחנן מפומיה לא צייתינא ליה ותו לא:
בתוס' ד"ה כי ממעט ליה מד' וכו' הכי נמי האי תנור כו' לא חשיב וכו'. פי' דאל"כ תקשה ליה לר"י גופיה דהא איהו נמי מודה היכא שכבר תפר שטמא כמ"ש התוס' בדבור שלפני זה:
ד"ה ה"ג במסכת כלים וכו' אבל בקטן תחלתו כל שהוא שיריו ברובו משתגמור מלאכתו ולא קאי משתגמור מלאכתו אשיריו ברובו אלא אשני תנורים וכו' כצ"ל. ובתר הכי מפרש איזה גמר מלאכתו משיסיקנו לאפות בו סופגנין:
ד"ה הא בתנורא בר תמניא נראה דהגירסא הנכונה בגמ' ובפרש"י צ"ל בר תמניא כמו שהוא בתוס' וכן משמע מלשון רש"י שכתב דאע"ג דחציו איכא ארבע וכו':
בא"ד דלא עדיף שיריו מתחלתו וכו' ואע"ג דהיכא דעבדיה גיסטרא קאמרי רבנן לעיל דוקא חולקו לג' אע"ג דליכא בחציו ד' צריך לומר דסבר דגיסטרא לא מקרי שיור והוי כאילו לא נחלקו וק"ל:
ד"ה אבל פלטתו סכין וכו' היכי מוקי מלתיה דר"י וכו' אי כשכנסו וכי עדיף כנסו מפלטתו יחד כזית כצ"ל. ור"ל אפי' מוקי לה כשכנסו לא אתי שפיר משום דעדיין תקשה לך וכי עדיף כנסו ממקומות רבים עד שכנס כזית יחד מהיכי שפלט הסכין כזית ביחד דאפי' הכי למאן דמתני ארישא ס"ל לר"י דבטל משום דלעיל אמר רב הונא אמלתיה דר"י והוא שכנסו לכך נקטי התוס' האי לישנא היכי מוקי מלתיה דר"י אי כשכנסו וכו':
בא"ד וי"ל דאין הכי נמי דודאי עדיף היכא שכונס בידים מעט מעט עד שנעשה בכזית מהיכי שפלטתו הסכין כזית ביחד ולכך ס"ל לר' יהודה דאלל המכונס והוא שכנסו טמא:
Maharam on Chullin 124a · Sefaria
גליון הש"ס
גמ' וכמה כל שהוא עי' ב"ב דף קנ ע"א תוס' ד"ה מכל:
Gilyon HaShas on Chullin 124a · Sefaria
מה תמצאו כאן
יחידת טקסט מלאה של מסכת חולין, דף קכ״ד, עמוד א׳, בהיקף של כ־481 מילים ב־26 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.
המשך הרצף
מקורות מקבילים
שיעורים וכלי לימוד
מפת קטע אחר קטע של כל 26 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.
- קטע 122 מילים
נפתחת ב״עַד שֶׁיְּהֵא בָּאָרֶץ. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: אֵינוֹ…״
- קטע 212 מילים
נפתחת ב״כִּי מְמַעֵט לַהּ (מארבע) [מֵאַרְבָּעָה] מִיהָא טָהוֹר,…״
- קטע 312 מילים
נפתחת ב״אֲמַר לֵיהּ רָבָא: וְאֵימָא מִדְּרַבָּנַן – גּוֹרֵר…״
- קטע 420 מילים
נפתחת ב״אֶלָּא אָמַר רָבָא: הָכִי קָאָמַר, תַּנּוּר שֶׁנִּטְמָא…״
- קטע 535 מילים
נפתחת ב״וְהָרוֹצֶה שֶׁלֹּא יָבֹא תַּנּוּרוֹ לִידֵי טוּמְאָה, כֵּיצַד…״
- קטע 64 מילים
נפתחת ב״אָמַר מָר: חוֹלְקוֹ לִשְׁלֹשָׁה.…״
- קטע 79 מילים
נפתחת ב״וּרְמִינְהוּ: תַּנּוּר, תְּחִלָּתוֹ אַרְבָּעָה, וּשְׁיָרָיו אַרְבָּעָה, דִּבְרֵי…״
- קטע 817 מילים
נפתחת ב״וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּגָדוֹל, אֲבָל…״
- קטע 914 מילים
נפתחת ב״וְכַמָּה ״כׇּל שֶׁהוּא״? אָמְרִי דְּבֵי רַבִּי יַנַּאי:…״
- קטע 1010 מילים
נפתחת ב״טַעְמָא דְּאִיכָּא שְׁיָרָיו אַרְבַּע, הָא לֵיכָּא שְׁיָרָיו…״
- קטע 117 מילים
נפתחת ב״אָמְרִי: הָתָם, דְּצַלְקֵיהּ מִצְלָק; הָכָא, דְּעַבְדֵיהּ גִּיסְטְרָא.…״
- קטע 128 מילים
נפתחת ב״אָמַר מָר: שְׁיָרָיו בְּרוּבּוֹ, רוּבּוֹ דְּטֶפַח לְמַאי…״
- קטע 1318 מילים
נפתחת ב״אָמַר אַבָּיֵי: שְׁיָרֵי גָּדוֹל בְּרוּבּוֹ, וְהָאָמְרִי רַבָּנַן…״
- קטע 1417 מילים
נפתחת ב״לִישָּׁנָא אַחֲרִינָא אָמְרִי לַהּ: אָמַר רַב הוּנָא…״
- קטע 1519 מילים
נפתחת ב״אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא טַלִּית,…״
- קטע 1627 מילים
נפתחת ב״אֵיתִיבֵיהּ רַבִּי יוֹחָנָן לְרֵישׁ לָקִישׁ: עוֹר טָמֵא…״
- קטע 1716 מילים
נפתחת ב״כִּי מְמַעֵט מִיהָא טָהוֹר, אַמַּאי? לֵימָא חֲשִׁיב!…״
- קטע 1814 מילים
נפתחת ב״מַתְנִי׳ עוֹר שֶׁיֵּשׁ עָלָיו כְּזַיִת בָּשָׂר, הַנּוֹגֵעַ…״
- קטע 1939 מילים
נפתחת ב״הָיוּ עָלָיו כִּשְׁנֵי חֲצָאֵי זֵיתִים, מְטַמֵּא בְּמַשָּׂא…״
- קטע 2016 מילים
נפתחת ב״גְּמָ׳ אָמַר עוּלָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: לֹא…״
- קטע 2131 מילים
נפתחת ב״אֲמַר לֵיהּ רַב נַחְמָן לְעוּלָּא: אָמַר רַבִּי…״
- קטע 2232 מילים
נפתחת ב״כִּי סְלֵיק רַב אוֹשַׁעְיָא, אַשְׁכְּחֵיהּ לֵיהּ לְרַבִּי…״
- קטע 2326 מילים
נפתחת ב״זִמְנִין אַשְׁכְּחֵיהּ דְּיָתֵיב וְקָאָמַר לַהּ אַסֵּיפָא: הָיוּ…״
- קטע 2413 מילים
נפתחת ב״אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא פְּלָטַתּוּ…״
- קטע 2531 מילים
נפתחת ב״אֲמַר לֵיהּ מָר אַסֵּיפָא מַתְנֵי לַהּ? אֲמַר…״
- קטע 2612 מילים
נפתחת ב״כִּי אֲתָא רָבִין וְכׇל נָחוֹתֵי, אַמְרוּהָ אַרֵישָׁא.…״
חכמים הנזכרים בדף
- רבי ישמעאל · דור שני לתנאים
סתם רבי ישמעאל האמור במקור התנאי הוא רבי ישמעאל בן אלישע.
מקור: מסכת חולין דף קכ״ד עמוד א׳ · קטע 14 — “…רַב הוּנָא מִשּׁוּם רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּרַבִּי יוֹסֵי: וַאֲפִילּוּ שִׁיֵּיר…”
- רב אושעיא · אמוראים · דור שלישי לאמוראים
רבותיו: ר' הונא, ר' יהודה בר יחזקאל
מקור: מסכת חולין דף קכ״ד עמוד א׳ · קטע 22 — “כִּי סְלֵיק רַב אוֹשַׁעְיָא, אַשְׁכְּחֵיהּ לֵיהּ לְרַבִּי אַמֵּי, אַמְרַהּ…”
- רבי עקיבא בן יוסף · תנאים · תנאים — עשרת הרוגי מלכות
ביום הכפורים היה רבי עקיבא מתדיין לפני טורנוסרופוס קיסר שחיק עצמות, והגיע עונת קריאת שמע, והיו מסרקים את בשרו במסרקות של ברזל…
מקור: מסכת חולין דף קכ״ד עמוד א׳ · קטע 19 — “…דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: לֹא בְּמַגָּע וְלֹא…”
- רבי ינאי [רבה] · דור רביעי לתנאים
רבי ורבי חייא הגדול היו רבותיו.
מקור: מסכת חולין דף קכ״ד עמוד א׳ · קטע 9 — “…שֶׁהוּא״? אָמְרִי דְּבֵי רַבִּי יַנַּאי: טֶפַח, שֶׁכֵּן עוֹשִׂים (תנורים)…”
- אביי [הכהן] · אמוראים · דור רביעי לאמוראים
דור רביעי לאמוראים ונקרא שמו נחמני על שם סבו.
מקור: מסכת חולין דף קכ״ד עמוד א׳ · קטע 13 — “אָמַר אַבָּיֵי: שְׁיָרֵי גָּדוֹל בְּרוּבּוֹ, וְהָאָמְרִי רַבָּנַן אַרְבָּעָה? לָא…”
- עולא · אמוראים · דור שני לאמוראים
נקרא עולא רבה, תלמידו של ר' יוחנן וחבירו של רבה בר בר חנה.
מקור: מסכת חולין דף קכ״ד עמוד א׳ · קטע 20 — “גְּמָ׳ אָמַר עוּלָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא…”
ערכי חכמים המצטטים דף זה
- רב אושעיא · אמוראים · דור שלישי לאמוראים
רבותיו: ר' הונא, ר' יהודה בר יחזקאל
המקור המדויק: חולין קכד ע"א
כל 15 המקורות שהערך מצטט
לשון המקור
עַד שֶׁיְּהֵא בָּאָרֶץ. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: אֵינוֹ צָרִיךְ לֹא לִגְרוֹר אֶת הַטְּפֵילָה וְלֹא עַד שֶׁיְּהֵא בָּאָרֶץ, אֶלָּא מְמַעֲטוֹ מִבִּפְנִים (מארבע) [מֵאַרְבָּעָה] טְפָחִים.
כִּי מְמַעֵט לַהּ (מארבע) [מֵאַרְבָּעָה] מִיהָא טָהוֹר, אַמַּאי? לֵימָא: הָא חֲלִים וְקָאֵי!
אֲמַר לֵיהּ רָבָא: וְאֵימָא מִדְּרַבָּנַן – גּוֹרֵר אֶת הַטְּפֵילָה עַד שֶׁיְּהֵא בָּאָרֶץ.
אֶלָּא אָמַר רָבָא: הָכִי קָאָמַר, תַּנּוּר שֶׁנִּטְמָא כֵּיצַד מְטַהֲרִין אוֹתוֹ? דִּבְרֵי הַכֹּל חוֹלְקוֹ לִשְׁלֹשָׁה, וְגוֹרֵר אֶת הַטְּפֵילָה עַד שֶׁיְּהֵא בָּאָרֶץ.
וְהָרוֹצֶה שֶׁלֹּא יָבֹא תַּנּוּרוֹ לִידֵי טוּמְאָה, כֵּיצַד הוּא עוֹשֶׂה? חוֹלְקוֹ לִשְׁלֹשָׁה, וְגוֹרֵר אֶת הַטְּפֵילָה עַד שֶׁיְּהֵא בָּאָרֶץ. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: אֵינוֹ צָרִיךְ לֹא לִגְרוֹר אֶת הַטְּפֵילָה וְלֹא עַד שֶׁיְּהֵא בָּאָרֶץ, אֶלָּא מְמַעֲטוֹ מִבִּפְנִים מֵאַרְבָּעָה טְפָחִים.
אָמַר מָר: חוֹלְקוֹ לִשְׁלֹשָׁה.
וּרְמִינְהוּ: תַּנּוּר, תְּחִלָּתוֹ אַרְבָּעָה, וּשְׁיָרָיו אַרְבָּעָה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּגָדוֹל, אֲבָל בְּקָטָן – תְּחִלָּתוֹ כׇּל שֶׁהוּא, מִשֶּׁתִּגָּמֵר מְלַאכְתּוֹ – שְׁיָרָיו בְּרוּבּוֹ.
וְכַמָּה ״כׇּל שֶׁהוּא״? אָמְרִי דְּבֵי רַבִּי יַנַּאי: טֶפַח, שֶׁכֵּן עוֹשִׂים (תנורים) [תַּנּוּרֵי] בָּנוֹת טֶפַח.
טַעְמָא דְּאִיכָּא שְׁיָרָיו אַרְבַּע, הָא לֵיכָּא שְׁיָרָיו אַרְבַּע – טָהוֹר.
אָמְרִי: הָתָם, דְּצַלְקֵיהּ מִצְלָק; הָכָא, דְּעַבְדֵיהּ גִּיסְטְרָא.
אָמַר מָר: שְׁיָרָיו בְּרוּבּוֹ, רוּבּוֹ דְּטֶפַח לְמַאי הָוֵי?
אָמַר אַבָּיֵי: שְׁיָרֵי גָּדוֹל בְּרוּבּוֹ, וְהָאָמְרִי רַבָּנַן אַרְבָּעָה? לָא קַשְׁיָא: הָא בְּתַנּוּרָא בַּר תִּשְׁעָה, הָא בְּתַנּוּרָא בַּר שִׁבְעָה.
לִישָּׁנָא אַחֲרִינָא אָמְרִי לַהּ: אָמַר רַב הוּנָא מִשּׁוּם רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּרַבִּי יוֹסֵי: וַאֲפִילּוּ שִׁיֵּיר בָּהּ כְּדֵי מַעְפּוֹרֶת.
אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא טַלִּית, אֲבָל עוֹר – חֲשִׁיב, וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: אֲפִילּוּ עוֹר נָמֵי לָא חֲשִׁיב.
אֵיתִיבֵיהּ רַבִּי יוֹחָנָן לְרֵישׁ לָקִישׁ: עוֹר טָמֵא מִדְרָס, חִישֵּׁב עָלָיו לִרְצוּעָה וְסַנְדָּלִין – כֵּיוָן שֶׁנָּתַן בּוֹ אִיזְמֵל טָהוֹר, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: עַד שֶׁיַּמְעִיטֶנּוּ מֵחֲמִשָּׁה טְפָחִים.
כִּי מְמַעֵט מִיהָא טָהוֹר, אַמַּאי? לֵימָא חֲשִׁיב! הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן – דְּקָא בָעֵי לֵיהּ לְמוֹשַׁב זָב.
מַתְנִי׳ עוֹר שֶׁיֵּשׁ עָלָיו כְּזַיִת בָּשָׂר, הַנּוֹגֵעַ בְּצִיב הַיּוֹצֵא מִמֶּנּוּ, וּבְשַׂעֲרָה שֶׁכְּנֶגְדּוֹ – טָמֵא.
הָיוּ עָלָיו כִּשְׁנֵי חֲצָאֵי זֵיתִים, מְטַמֵּא בְּמַשָּׂא וְלֹא בְּמַגָּע, דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: לֹא בְּמַגָּע וְלֹא בְּמַשָּׂא. וּמוֹדֶה רַבִּי עֲקִיבָא בִּשְׁנֵי חֲצָאֵי זֵיתִים שֶׁתְּחָבָן בְּקֵיסָם וֶהֱסִיטָן, שֶׁהוּא טָמֵא. וּמִפְּנֵי מָה רַבִּי עֲקִיבָא מְטַהֵר בָּעוֹר? מִפְּנֵי שֶׁהָעוֹר מְבַטְּלָן.
גְּמָ׳ אָמַר עוּלָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא פְּלָטַתּוּ חַיָּה, אֲבָל פְּלָטַתּוּ סַכִּין – בָּטֵיל.
אֲמַר לֵיהּ רַב נַחְמָן לְעוּלָּא: אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן אֲפִילּוּ כְּתַרְטָא? אֲמַר לֵיהּ: אִין. וַאֲפִילּוּ כְּנַפְיָא? אֲמַר לֵיהּ: אִין. אֲמַר לֵיהּ: הָאֱלֹהִים! אִם אָמַר לִי רַבִּי יוֹחָנָן מִפּוּמֵּיהּ – לָא צָיֵיתְנָא לֵיהּ.
כִּי סְלֵיק רַב אוֹשַׁעְיָא, אַשְׁכְּחֵיהּ לֵיהּ לְרַבִּי אַמֵּי, אַמְרַהּ לִשְׁמַעְתָּיה קַמֵּיהּ: הָכִי אֲמַר עוּלָּא, וְהָכִי אַהְדַּר לֵיהּ רַב נַחְמָן. אֲמַר לֵיהּ: וּמִשּׁוּם דְּרַב נַחְמָן חַתְנֵיהּ דְּבֵי נְשִׂיאָה הוּא, מְזַלְזֵל בִּשְׁמַעְתֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן?!
זִמְנִין אַשְׁכְּחֵיהּ דְּיָתֵיב וְקָאָמַר לַהּ אַסֵּיפָא: הָיוּ עָלָיו שְׁנֵי חֲצָאֵי זֵיתִים – מְטַמְּאִים בְּמַשָּׂא וְלֹא בְּמַגָּע, דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: לֹא בְּמַגָּע וְלֹא בְּמַשָּׂא.
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא פְּלָטַתּוּ חַיָּה, אֲבָל פְּלָטַתּוּ סַכִּין – בָּטֵיל.
אֲמַר לֵיהּ מָר אַסֵּיפָא מַתְנֵי לַהּ? אֲמַר לֵיהּ: אִין. וְאֶלָּא עוּלָּא אַרֵישָׁא אַמְרַהּ נִיהֲלַיְכוּ? אֲמַר לֵיהּ: אִין. אֲמַר לֵיהּ: הָאֱלֹהִים, אִי אָמַר לִי יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן מִשְּׁמֵיהּ – לָא צָיֵיתְנָא לֵיהּ!
כִּי אֲתָא רָבִין וְכׇל נָחוֹתֵי, אַמְרוּהָ אַרֵישָׁא. וְאֶלָּא קַשְׁיָא? כִּדְאָמַר רַב פָּפָּא: