סולדת — נכוית. אם היד סולדת בהן בטלו ונשתנו מתורת מים:
איכא דמתני לה אסיפא — לא שנו דאחרונים בחמין לא:
מכלל כו' — דבהנך דאסר לאחרונים שרי לראשונים:
שמלח סדומית יש — ואמרו חכמים על כל אכילתך אכול מלח וכיון דנגע במלח כי הדר יהיב ידו אעינים מסמא להו ולפיכך צריך לנטלן:
ומשתכחא כי קורטא בכורא — אינה מצויה אלא קורט בכור:
כל מילחא — מדד מלח כמו (שמות ט״ז:י״ח) וימודו בעומר וכלו בעומרא:
מאי — צריך ליטול אחריו או לא:
משום זוהמא — שריחן מסריח ונראות מאוסות:
למישתי — כשאדם שותה אין לוקחין כלום מלפניו:
דבר קלקלה — שמא יכעוס השותה שחפץ באותו דבר הניטל וכי יכעוס יסתכן ויחנק:
רוח צרדא — אשטורדישו"ן:
חוץ לארבע אמות — שמוציאו חוץ לארבע אמות של שולחן:
דכנשי נשווראה — שמכבדין פירורי אוכלין מן הבית:
מנקירותא — לנקר הבית נקיון:
מהדר אבתריה שרא דעניותא — שר הממונה על העניות היה רודף ללוכדו ולהביאו לידי עניות:
איבלי — על עשבים שבאפר:
נפל לידאי — שלא יוכל ללקט הפירורין מבין העשבים ויהו למדרס רגלים ואלכדנו בכך:
שמעיה — ההוא גברא לההוא שרא:
דקאמר ווי דאפקיה מביתיה — הוציאני זה ממקום מנוחתי:
אופיא — אשקומ"א:
לכרסם — רירין הבאין מן החוטם:
מדחיה — בידו לצדדין:
לישקעיה שקועי — בתוך המשקה עד שיכלה מאליו:
לכרסם דחמרא — שבא לו מחמת אופיא דחמרא:
שכרא — רפואתו לשתות שכר:
לכרסם דשכרא — שבא מחמת אופיא דשכרא לישתי מיא:
בתר עניא — זה שלא היה לו אלא מים לשתות:
מכישא דאסר גינאה — שאין מוציאין שום או כרישין מאגודה שאוגדין מוכרי ירק לאוכלו:
כרעבתנותא — שאין יכול להמתין עד שיתירנו:
לכשפים — הרואה אותו יכול לעשות לו כשפים והנשמר ממנו אין כשפים נוחין לחול עליו:
מטרוניתא — נכרית:
אותבן בהדייכו — הושיבוני עמכם בספינה:
אמרה מילתא — לחש של מכשפות:
אסרתה לארבא — שלא זזה ממקומה:
אמרי אינהו מילתא — אף הן היו בקיאין בדבר ועושין להציל עצמם מיד המכשול. ואיכא דאמרי שאמרו שם ולא מוכחא מילתא:
מאי איעבד לכו — שאין מכשפות שולטת בכם שאתם נשמרין מכל דבר הקשה להן:
דלא מקנח לכו בחספא — אין אתם מקנחין עצמכם בחרס בבית הכסא ואין אתם הורגין כינה במלבושכם:
מרזיבא — צינור המקלח מים מן הגג:
שופכין — שמא ירדו עליו מים מאוסין המקלחים מתשמיש המשתמשין על הגג ושופכין מי תשמיש והן באין לצינור:
שקולאי — נושאי משאות בשכר:
פקעה — ששברה המזיק:
שמתיה — למזיק:
דאותביה באונאי — הושיבוה באזני שהייתי ישן שם:
דצייר וחתים — כלומר באחד מכל אלו אין לנו רשות:
דשדו מיא — השותה בכד שופך תחלה מן המים לארץ:
משום ציבתא — קסמין וקשין שעל פני המים:
מים רעים — פעמים ששתה מהן שד וזו תקנתן:
דהוה בי רב פפא — שהיה משמשו:
עד דחלפי מים הרעים — ששתו המזיקין מהן:
