דף ביאור
מסכת סנהדרין דף ק״ח עמוד א׳
דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.
לטקסט המלא במקורמסכת סנהדרין דף ק״ח עמוד א׳
מסכת סנהדרין דף ק״ח עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 23 קטעים ממוספרים, כ־835 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.
רש"י
רשעים דור המבול דכתיב [בהו] כי רבה רעת האדם (בראשית ו׳:ה׳):
חטאים אנשי סדום דכתיב בהו רעים וחטאים (שם יג):
אבל עומדים הם כו' שחיין ונדונים:
גמ' נשמתן קשה להם בגיהנם נשמת עצמן שרפתן דכתיב רוחכם אש תאכלכם (ישעיהו לג):
בשביל גלגל העין שרואין טובתן שלימה והיו גובהין עיניהם ומנאפין אחר עיניהם:
במים שדומה לגלגל העין מעינות שנובעין ממקום קטן כמו עין:
שלשה נשתיירו מאותן מעינות של דור המבול שהיו חמין כדאמר לקמן ברותחין קלקלו ברותחין נדונו:
וכולן חזרו להזדווג עם מיניהם:
ועוד 13 קטעי פירוש על דף זה.
Rashi on Sanhedrin 108a · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · CC-BY-SA
מאירי
מרגלים אין להם חלק לעוה"ב עדת קרח אין להם חלק לעוה"ב ואין גורסין בהם שאין עומדין בדין ולדעת ר' אליעזר דור המדבר ועדת קרח יש להם חלק נראה מדבריו שהרגישו בעונם ושבו עשרת השבטים שהגלה סנחריב אין עתידין לחזור על ידי משיח ולדעת ר' אליעזר אף הם חוזרין שנאמר וישליכם אל ארץ אחרת כיום הזה מה היום מאפיל ומאיר אף עשרת השבטים כן:
זהו ענין המשנה ומה שנכנס תחתיה בגמרא כך הוא:
Meiri on Sanhedrin 108a · Sefaria · מהדורה: Meiri on Shas · unknown
בן יהוידע
אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בַּטּוֹבָה שֶׁהִשְׁפַּעְתִּי לָהֶן, בָּהּ מַכְעִיסִין אוֹתִי? וּבָהּ אֲנִי דָּן אוֹתָם (בראשית ו, יז). נראה לי בס"ד דאותיות ט"ו של 'טוֹב' נהפכה להם לאותיות 'איד' שהוא לשון שבר כי איד [15] גימטריא ט"ו ואז נעשית להם הטובה אותיות 'אבידה' שהוא לשון מיתה שאבדו מן העולם.
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן שְׁלשָׁה נִשְׁתַּיְּירוּ מֵהֶם בְּלוּעָה דְּגָדֵר, וְחַמֵּי טִבֶּרְיָא, וְעֵינְיָא רַבָּתִי דְּבֵירָם (בראשית ז, יא). נראה לי לאו דוקא שלשה דהא יש עוד מעיינות חמים בערי אירופה יע"א אלא דרבי יוחנן משתעי במעיינות הסמוכים לארץ ישראל ואשר בארץ ישראל ואפשר דמעיינא רבתי דבירם הוא מעין החם הסמוך לעיר אשור שישנו עתה.
כּוּלָם חָזְרוּ חוּץ מִתּוּשְׁלָמִי (בראשית ז, יא) (בראשית ו, ג) נראה לי בס"ד לכך כאשר דבר השם יתברך עם ישראל לעורר אותם בתשובה קראם 'שּׁוּלַמִּית' וכמו שנאמר שׁוּבִי שׁוּבִי הַשּׁוּלַמִּית שׁוּבִי שׁוּבִי וְנֶחֱזֶה בָּךְ (שיר השירים ז, א) יען כי גם ישראל כשאין עושין רצונו של מקום ומתערבים עם העכו"ם ודבקים בם דומין לזה העוף התושלמי ולכך 'שׁוּבִי שׁוּבִי הַשּׁוּלַמִּית' כלומר אפילו את כעוף התושלמי אני מקבליך בתשובה.
מְלַמֵּד שֶׁזָּקַף עַצְמוֹ כְּמַקֵּל (בראשית ו, יג) (יחזקאל ז, יא) נראה לי בס"ד גזל שוה פרוטה חמס פחות משוה פרוטה אך כיון שהיו מתמידין בו חומס וחוזר וחומס כמה פעמים בשעה אחת וביום אחד נצטרפו החמסין זה בזה ונעשו שיעור גדול ולזה אמר 'זָּקַף עַצְמוֹ כְּמַקֵּל' שנצטרפו זה בזה. ואומרו 'וְלֹא נֹהַּ בָּהֶם' נראה לי בס"ד כי הנשמה השוכנת בתוך הגוף קרויה נוגה דכתיב וְאֹרַח צַדִּיקִים כְּאוֹר נֹגַהּ הוֹלֵךְ וָאוֹר עַד נְכוֹן הַיּוֹם (משלי ד, יח) כי היא אור נר המאירה לגוף וכמו שהנר הוא כלי שהוא גוף והאור בתוכו כן הנשמה שהיא נר יש לה גוף ואור והגוף שלה רמוז באותיות 'גו' של 'נוגה' כי גו רצונו לומר גוף ואור שלה רמוז באותיות 'נה' של 'נוגה' והרשע בחטאיו מסלק אור שלה הרמוז באותיות 'גו' שבשני קצוות שלה הדבוקים בגופו הטמא שאז אותיות 'נה' של נוגה שהם ראש וסוף העומדים בשני קצוות של הנשמה נחשכים ומסתלק כוחן והארתם ונשאר רק אותיות 'גו' שהם בתוך נוגה וגו לשון גויה הוא הגוף של הנשמה וכל גוף חשוך הוא מאחר שאור שלה הרמוז באותיות 'נה' שבם ראש וסוף נוגה נסתלק. ולזה אמר 'וְלֹא נֹהַּ בָּהֶם' הם אותיות 'נה' דנוגה הרומזים על אור הנשמה ונשארו רק אותיות 'גו' שהם רומזים אל גוף הנשמה כי גו הוא לשוו גויה וזהו שנאמר וַתָּשִׂימִי כָאָרֶץ גֵּוֵךְ (ישעיה נא, כג) שנסתלקו אותיות 'נה' מן נוגה שהוא תואר הנשמה ונשאר אותיות 'גו' שהוא גוף הנשמה בלבד וכמו שנאמר וְשֵׁבֶט לְגֵו חֲסַר לֵב (משלי י, יג). או יובן בס"ד 'וְלֹא נֹהַּ בָּהֶם' דאותיות הֵן בלשון יונית 'אחת' וכמו שאמרו רבותינו ז"ל על פסוק הֵן יִרְאַת ה' הִיא חָכְמָה (איוב כח, כח) שבלשון יונית קורין לאחת הֵן וכאן אמר חסרה מהם האחדות הרמוזה באותיות 'נה' ולכן הוכנו לפרענות שאם היה לכם אחדות היתה מגינה עליהם האחדות לפי שעה כמו שנאמר חֲבוּר עֲצַבִּים אֶפְרָיִם הַנַּח לוֹ (הושע ד, יז).
וְאִיכָּא דְּאָמְרִי לֹא יָפֶה עָשִׂיתִי שֶׁתִּקַּנְתִּי לָהֶם קְבָרוֹת בָּאָרֶץ (בראשית ו, ו). הנה בודאי הגמור לא יש חרטה אצל הקדוש ברוך הוא כי יודע האמת ומה שעתיד להיות מקדם קדמתה אך אמר כן כדי לתת פתחון פה למליצי יושר ומליצי טוב שהם ממדת הרחמים דאז כאשר ירשיעו הבריות אחר כך כדור הפלגה ודומיהן ויעמדו מלאכי חובה שהם מן מדת הדין לטעון עליהם כליה כאשר היה בדור המבול אז יהיה פתחון פה למליצים הטובים לבטל טענתם מכח דברים אלו שאמר הקדוש ברוך הוא בענין דור המבול 'לֹא יָפֶה עָשִׂיתִי שֶׁתִּקַּנְתִּי לָהֶם קְבָרוֹת'.
בְּדוֹרוֹתָיו וְלֹא בְּדוֹרוֹת אֲחֵרִים (בראשית ו, ט) כתב הרב באר שבע, כל ימי הייתי קורא תגר מאחר שאין לו הכרע אם לגנאי אם לשבח קשה על רבי יוחנן למה משכן עצמו לדרשו לגנאי? ויגעתי ומצאתי תירוץ חשוב ואמיתי והוא משום דרבי יוחנן אזיל לטעמיה שהוא דורש במדרש רבא (בראשית רבה לב, ו) וַיָּבֹא נֹחַ וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ וּנְשֵׁי בָנָיו אִתּוֹ אֶל הַתֵּבָה מִפְּנֵי מֵי הַמַּבּוּל (בראשית ז, ז) נח מחוסר אמנה היה אלולי שהגיעו המים עד קרסוליו לא נכנס לתיבה עד כאן לשונו. ואני אומר אם באנו להקשות כקושית הרב גם על תירוץ זה יש להקשות קושיא זו מנא ליה לדרוש 'מחוסר אמנה היה'? אדרבה יש לדון אותו לכף זכות מרוב אמונתו בהקדוש ברוך הוא שהוא רב חסד ומוחל וסולח וניחם על הרעה לכך חשב אולי כשיראו בעיניהם שירדו מי המבול יתעוררו בתשובה וינחם ה' על הרעה שיאמר נתקיימה הגזרה במקצת דהא ירדו מי המבול מלמעלה! אכן לעיקר קושיית הרב ז"ל הנזכר נראה לי בס"ד על פי מה שאמרו בגמרא באחד שמתה אשתו והניחה לו בת לינק ולא היה לו שכר מניקה ונעשה לו דדים נובעים חלב כאשה והניקו ופליגי תרי אמוראי בזה חד אמר כמה גדול אדם זה שנעשה לו נס כזה וחד אמר כמה גרוע זה שנשתנו לו סדרי בראשית (שבת נג:) ופירש הרב מהר"י באהל יעקב [רבי יעקב קרנץ המכונה המגיד מדוּבנא] מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי דמאן דאמר גדול כן הוא האמת דודאי היה גדול בצדקות ומעשים שזכה לעשות לו נס גדול כזה ומאן דאמר גרוע הוא מודה הוא דהיה גדול קודם שנעשה הנס אך אומר כמה גרוע הוא אחר מעשה הנס דודאי בעבור נס זה ניכו לו הרבה זכויות מזכיותיו וממילא נעשה גרוע עד כאן דבריו. וכן הענין כאן דריש לקיש מפרש הכתוב על זמן שקודם שנכנס לתיבה דודאי היה לו זכויות הרבה דנחשבים רבים אפילו לגבי אחרים ואין הכי נמי מודה ריש לקיש דאחר שנעשו לו נסים רבים בכניסתו לתיבה נתמעטו זכיותיו ולא נחשבים כלום לגבי אחרים ורבי יוחנן דרשו לגנאי על זמן דאחר שיצא מן התיבה דאיגרע זכותו דבהא גם ריש לקיש מודה ורק פליגי דהכתוב עיקרו למאי נחת לאשמעינן שזה אומר להכי נחית קרא וזה אומר להכי נחית קרא וריש לקיש עושה טעם מסביר לדבריו כיון דבשבחיה משתעי קרא ודאי נחית לשבחו גם בזה ורבי יוחנן לא סבירא ליה כריש לקיש משום דתיבת 'הָיָה' נראה לשון יתר אלא ודאי אתי למידק 'בְּדֹרֹתָיו' דוקא ולא בדורות אחרים. ועוד נראה לי בס"ד דמר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי והוא דאמרו רבותינו ז"ל (בראשית רבה ל, ה) בכפל 'נֹחַ נֹחַ' שהוא נח לשמים נח לבריות, ורבי יוחנן מפרש 'תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו' קאי על נח בתרא שהוא נח לבריות ולכן מפרש 'בְּדֹרֹתָיו וְלֹא בְּדוֹרוֹת אֲחֵרִים' כי הוא לא היה נח לבריות כמשה רבינו ע"ה שהציל את דורו וריש לקיש ניחא ליה טפי לפרש 'תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו' על נח קמא שהוא נח לשמים ולכן מפרש וכל שכן בדורות שהיו צדיקים שבודאי היה גם הוא צדיק דעתה בדור רשעים הוא צדיק, נמצא פליגי רק בזה דמר סבר ניחא טפי לפרש על נח בתרא דסליק מיניה ומר סבר ניחא טפי לפרש דקאי על נח קמא דפתח קרא ביה. ובזה ניחא דרבי יוחנן עשה המשל לחבית של יין שהוא הנאה של בני אדם וְיַיִן יְשַׂמַּח לְבַב אֱנוֹשׁ (תהלים קד, טו) שהוא מפרש דקאי על נח לבריות וריש לקיש עשה המשל בצלוחית של פלייטון שהיא בושם דהנאתו רוחנית לנשמה שהיא חלק השמים כמו שאמרו (סנהדרין צא: עה״פ תהלים נ, ד) 'יִקְרָא אֶל הַשָּׁמַיִם מֵעָל' זו הנשמה 'וְאֶל הָאָרֶץ לָדִין עַמּוֹ' זה הגוף, והנאת הריח היא הנאת הנשמה. וראיתי להרב עיון יעקב ז"ל מה שפירש בטעם דרבי יוחנן וריש לקיש דלא פליגי אך הוא הפך ממה שפירש אנא עבדא בזה והבוחר יבחר.
וְלֹא דָּגִים שֶׁבַּיָּם (בראשית ז, כב) נראה לפרש בזה טעם שנבחרו הדגים למאכל שבת להורות דאין אש גיהנם שולט בשבת כמו כן הדגים לא שלט בהם אש הפרענות של המבול שנדונו ברותחין.
מְלַמֵּד שֶׁהָיָה נֹחַ הַצַּדִּיק מוֹכִיחַ בָּהֶם (בראשית ו, ט) (איוב כד, יח) יש גרסה אחרת 'שֶׁהָיָה מְתוּשֶׁלַח הַצַּדִּיק מוֹכִיחַ בָּהֶם' וגרסה זו הובאה בספר דקדוקי סופרים וכן הרמ"ה ז"ל ביד רמה הביא גרסה זו עיין שם ולפי גרסה זו קאי 'פרידה' על נח. ונראה לי בס"ד דקרי ליה 'פרידה' דאמרו רבותינו ז"ל על פסוק זֶה יְנַחֲמֵנוּ מִמַּעֲשֵׂנוּ וּמֵעִצְּבוֹן יָדֵינוּ (בראשית ה, כט) דעד נח לא היה חילוק אצבעות וכשנולד נח נולד בחילוק אצבעות ונשאר כך התולדה לדורות ולכן אמרו 'יְנַחֲמֵנוּ מֵעִצְּבוֹן יָדֵינוּ' שלא היה בהם חלוק אצבעות ולפי זה שפיר קראו בשם 'פרידה' כי בו נפרדו האצבעות זה בזה דמקודם היו דבוקים זה בזה כמו הכף שהוא חתיכה אחת. אי נמי קרי ליה פרידה על שם שהוא עתיד להפרד מהם ולגרסה אחרת דגרסינן דברים אלו נח קאמר לו ונקיט פרידה על מתושלח על שם שנפרד מהם ולא יהיה נידון עמהם. אי נמי יש לומר בס"ד דקרי לנח פרידה כי היה ביסוד שהוא ספירה תשיעית וזהו פרידה 'פרי דה' דאותיות ד"ה עולים מספר תשעה שהיה פרי של היסוד. אי נמי פרידה אותיות 'דר יפה' דהיסוד נקרא יפה בסוד וַיְהִי יוֹסֵף יְפֵה תֹאַר וִיפֵה מַרְאֶה (בראשית לט, ו). אי נמי 'דר יפה' בתיבה שהיתה דירה יפה תַּחְתִּיִּם שְׁנִיִּם שְׁלִשִׁים מסודרת בסדר יפה.
ועוד 2 קטעי פירוש על דף זה.
Ben Yehoyada on Sanhedrin 108a · Sefaria · מהדורה: Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897 · Public Domain
תוספות
אין פירוש שמור לדף זה — לא נמצא נוסח בדפוסים האמינים שבידינו.
מה תמצאו כאן
יחידת טקסט מלאה של מסכת סנהדרין, דף ק״ח, עמוד א׳, בהיקף של כ־835 מילים ב־23 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.
המשך הרצף
מקורות מקבילים
שיעורים וכלי לימוד
מפת קטע אחר קטע של כל 23 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.
- קטע 132 מילים
נפתחת ב״רְשָׁעִים בַּמִּשְׁפָּט וְחַטָּאִים בַּעֲדַת צַדִּיקִים״. ״עַל כֵּן…״
- קטע 224 מילים
נפתחת ב״מְרַגְּלִים אֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר:…״
- קטע 332 מילים
נפתחת ב״דּוֹר הַמִּדְבָּר אֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא,…״
- קטע 433 מילים
נפתחת ב״עֲדַת קֹרַח אֵינָהּ עֲתִידָה לַעֲלוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַתְּכַס…״
- קטע 566 מילים
נפתחת ב״גְּמָ׳ תָּנוּ רַבָּנַן: דּוֹר הַמַּבּוּל אֵין לָהֶם…״
- קטע 626 מילים
נפתחת ב״רַבִּי מְנַחֵם בְּרַבִּי יוֹסֵף אוֹמֵר: אֲפִילּוּ בְּשָׁעָה…״
- קטע 756 מילים
נפתחת ב״תָּנוּ רַבָּנַן: דּוֹר הַמַּבּוּל לֹא נִתְגָּאוּ אֶלָּא…״
- קטע 856 מילים
נפתחת ב״וְהִיא גָּרְמָה שֶׁאָמְרוּ לָאֵל: ״סוּר מִמֶּנּוּ וְדַעַת…״
- קטע 936 מילים
נפתחת ב״רַבִּי יוֹסֵי אָמַר: דּוֹר הַמַּבּוּל לֹא נִתְגָּאוּ…״
- קטע 1039 מילים
נפתחת ב״אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: דּוֹר הַמַּבּוּל בְּרַבָּה קִלְקְלוּ,…״
- קטע 1134 מילים
נפתחת ב״״כִּי הִשְׁחִית כׇּל בָּשָׂר אֶת דַּרְכּוֹ עַל…״
- קטע 1257 מילים
נפתחת ב״״וַיֹּאמֶר ה׳ לְנֹחַ קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא…״
- קטע 1326 מילים
נפתחת ב״אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: מְלַמֵּד שֶׁזָּקַף עַצְמוֹ כְּמַקֵּל,…״
- קטע 1434 מילים
נפתחת ב״(וְאַף עַל נֹחַ נֶחְתַּם גְּזַר דִּין, שֶׁנֶּאֱמַר:…״
- קטע 1535 מילים
נפתחת ב״״וַיִּנָּחֶם ה׳ כִּי עָשָׂה אֶת הָאָדָם בָּאָרֶץ״.…״
- קטע 1622 מילים
נפתחת ב״וְאִיכָּא דְאָמְרִי: לֹא יָפֶה עָשִׂיתִי שֶׁתִּקַּנְתִּי לָהֶם…״
- קטע 1724 מילים
נפתחת ב״״אֵלֶּה תּוֹלְדוֹת נֹחַ [נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים…״
- קטע 1851 מילים
נפתחת ב״אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: מָשָׁל דְּרַבִּי יוֹחָנָן, לְמָה…״
- קטע 1914 מילים
נפתחת ב״״וַיִּמַח אֶת כׇּל הַיְקוּם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי…״
- קטע 2052 מילים
נפתחת ב״תָּנָא מִשּׁוּם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קׇרְחָה: מָשָׁל…״
- קטע 217 מילים
נפתחת ב״״מִכֹּל אֲשֶׁר בֶּחָרָבָה מֵתוּ״, וְלֹא דָּגִים שֶׁבַּיָּם.…״
- קטע 2258 מילים
נפתחת ב״דָּרֵשׁ רַבִּי יוֹסֵי דְּמִן קֵסָרִי: מַאי דִּכְתִיב…״
- קטע 2321 מילים
נפתחת ב״לֹא יִפְנֶה דֶּרֶךְ כְּרָמִים״, מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ מְפַנִּים…״
חכמים הנזכרים בדף
- רבי ישמעאל · דור שני לתנאים
סתם רבי ישמעאל האמור במקור התנאי הוא רבי ישמעאל בן אלישע.
מקור: מסכת סנהדרין דף ק״ח עמוד א׳ · קטע 14 — “…בָּהֶם״). תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: אַף עַל נֹחַ נֶחְתַּךְ…”
- רבי עקיבא בן יוסף · תנאים · תנאים — עשרת הרוגי מלכות
ביום הכפורים היה רבי עקיבא מתדיין לפני טורנוסרופוס קיסר שחיק עצמות, והגיע עונת קריאת שמע, והיו מסרקים את בשרו במסרקות של ברזל…
מקור: מסכת סנהדרין דף ק״ח עמוד א׳ · קטע 3 — “…וְשָׁם יָמֻתוּ״. דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, עֲלֵיהֶם…”
לשון המקור
רְשָׁעִים בַּמִּשְׁפָּט וְחַטָּאִים בַּעֲדַת צַדִּיקִים״. ״עַל כֵּן לֹא יָקוּמוּ רְשָׁעִים בַּמִּשְׁפָּט״ – זֶה דּוֹר הַמַּבּוּל. ״וְחַטָּאִים בַּעֲדַת צַדִּיקִים״ – אֵלּוּ אַנְשֵׁי סְדוֹם. אָמְרוּ לוֹ: אֵינָם עוֹמְדִין בַּעֲדַת צַדִּיקִים, אֲבָל עוֹמְדִין בַּעֲדַת רְשָׁעִים.
מְרַגְּלִים אֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיָּמֻתוּ הָאֲנָשִׁים מוֹצִאֵי דִבַּת הָאָרֶץ רָעָה בַּמַּגֵּפָה לִפְנֵי ה׳״. ״וַיָּמֻתוּ״ – בָּעוֹלָם הַזֶּה, ״בַּמַּגֵּפָה״ – לָעוֹלָם הַבָּא.
דּוֹר הַמִּדְבָּר אֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא, וְאֵין עוֹמְדִין בַּדִּין, שֶׁנֶּאֱמַר: ״בַּמִּדְבָּר הַזֶּה יִתַּמּוּ וְשָׁם יָמֻתוּ״. דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, עֲלֵיהֶם הוּא אוֹמֵר: ״אִסְפוּ לִי חֲסִידָי כֹּרְתֵי בְרִיתִי עֲלֵי זָבַח״.
עֲדַת קֹרַח אֵינָהּ עֲתִידָה לַעֲלוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַתְּכַס עֲלֵיהֶם הָאָרֶץ״ – בָּעוֹלָם הַזֶּה, ״וַיֹּאבְדוּ מִתּוֹךְ הַקָּהָל״ – לָעוֹלָם הַבָּא. דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, עֲלֵיהֶם הוּא אוֹמֵר: ״ה׳ מֵמִית וּמְחַיֶּה מוֹרִיד שְׁאוֹל וַיָּעַל״.
גְּמָ׳ תָּנוּ רַבָּנַן: דּוֹר הַמַּבּוּל אֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיִּמַח אֶת כׇּל הַיְקוּם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה״. ״וַיִּמַח אֶת כׇּל הַיְּקוּם״ – בָּעוֹלָם הַזֶּה, ״וַיִּמָּחוּ מִן הָאָרֶץ״ – לָעוֹלָם הַבָּא, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָא אוֹמֵר: לֹא חַיִּין וְלֹא נִדּוֹנִין, שֶׁנֶּאֱמַר: ״לֹא יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם לְעֹלָם״ – לֹא דִּין וְלֹא רוּחַ. דָּבָר אַחֵר: ״לֹא יָדוֹן רוּחִי״ – שֶׁלֹּא תְּהֵא נִשְׁמָתָן חוֹזֶרֶת לִנְדָנָהּ.
רַבִּי מְנַחֵם בְּרַבִּי יוֹסֵף אוֹמֵר: אֲפִילּוּ בְּשָׁעָה שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַחֲזִיר נְשָׁמוֹת לִפְגָרִים מֵתִים, נִשְׁמָתָן קָשָׁה לָהֶם בְּגֵיהִנָּם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״תַּהֲרוּ חֲשַׁשׁ תֵּלְדוּ קַשׁ רוּחֲכֶם אֵשׁ תֹּאכַלְכֶם״.
תָּנוּ רַבָּנַן: דּוֹר הַמַּבּוּל לֹא נִתְגָּאוּ אֶלָּא בִּשְׁבִיל טוֹבָה שֶׁהִשְׁפִּיעַ לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וּמָה כְּתִיב בָּהֶם? ״בָּתֵּיהֶם שָׁלוֹם מִפָּחַד וְלֹא שֵׁבֶט אֱלוֹהַּ עֲלֵיהֶם״, וּכְתִיב: ״שׁוֹרוֹ עִבַּר וְלֹא יַגְעִל תְּפַלֵּט פָּרָתוֹ וְלֹא תְשַׁכֵּל״, וּכְתִיב: ״יְשַׁלְּחוּ כַצֹּאן עֲוִילֵיהֶם וְיַלְדֵיהֶם יְרַקֵּדוּן״, וּכְתִיב: ״יִשְׂאוּ בְּתֹף וְכִנּוֹר וְיִשְׂמְחוּ לְקוֹל עוּגָב״, וּכְתִיב: ״יְכַלּוּ יְמֵיהֶם בַּטּוֹב וּשְׁנֵיהֶם בַּנְּעִימִים״, וּכְתִיב: ״וּבְרֶגַע שְׁאוֹל יֵחָתּוּ״.
וְהִיא גָּרְמָה שֶׁאָמְרוּ לָאֵל: ״סוּר מִמֶּנּוּ וְדַעַת דְּרָכֶיךָ לֹא חָפָצְנוּ. מַה שַׁדַּי כִּי נַעַבְדֶנּוּ וּמַה נּוֹעִיל כִּי נִפְגַּע בּוֹ״. אָמְרוּ: כְּלוּם צְרִיכִין אָנוּ לוֹ אֶלָּא לְטִיפָּה שֶׁל גְּשָׁמִים? יֵשׁ לָנוּ נְהָרוֹת וּמַעֲיָנוֹת שֶׁאָנוּ מִסְתַּפְּקִין מֵהֶן. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: בַּטּוֹבָה שֶׁהִשְׁפַּעְתִּי לָהֶן, בָּהּ מַכְעִיסִין אוֹתִי, וּבָהּ אֲנִי דָּן אוֹתָם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַאֲנִי הִנְנִי מֵבִיא אֶת הַמַּבּוּל מַיִם״.
רַבִּי יוֹסֵי אָמַר: דּוֹר הַמַּבּוּל לֹא נִתְגָּאוּ אֶלָּא בִּשְׁבִיל גַּלְגַּל הָעַיִן שֶׁדּוֹמֶה לְמַיִם, [שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְיִקְחוּ לָהֶם נָשִׁים מִכֹּל אֲשֶׁר בָּחָרוּ״]. לְפִיכָךְ דָּן אוֹתָן בְּמַיִם, שֶׁדּוֹמֶה לְגַלְגַּל הָעַיִן, שֶׁנֶּאֱמַר: ״נִבְקְעוּ כׇּל מַעְיְנוֹת תְּהוֹם רַבָּה וַאֲרֻבּוֹת הַשָּׁמַיִם נִפְתָּחוּ״.
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: דּוֹר הַמַּבּוּל בְּרַבָּה קִלְקְלוּ, וּבְרַבָּה נִידּוֹנוּ. בְּרַבָּה קִלְקְלוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיַּרְא ה׳ כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם״, וּבְרַבָּה נִידּוֹנוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כׇּל מַעְיְנוֹת תְּהוֹם רַבָּה״. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: שְׁלֹשָׁה נִשְׁתַּיְּירוּ מֵהֶם – בְּלוּעָה דְּגָדֵר, וְחַמֵּי טְבֶרְיָא, וְעֵינָא רַבָּתִי דְּבֵירָם.
״כִּי הִשְׁחִית כׇּל בָּשָׂר אֶת דַּרְכּוֹ עַל הָאָרֶץ״, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מְלַמֵּד שֶׁהִרְבִּיעוּ בְּהֵמָה עַל חַיָּה, וְחַיָּה עַל בְּהֵמָה, וְהַכֹּל עַל אָדָם, וְאָדָם עַל הַכֹּל. אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כָּהֲנָא: וְכוּלָּם חָזְרוּ, חוּץ מִתּוּשְׁלְמִי.
״וַיֹּאמֶר ה׳ לְנֹחַ קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי״. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: בֹּא וּרְאֵה כַּמָּה גָּדוֹל כֹּחַ שֶׁל חָמָס, שֶׁהֲרֵי דּוֹר הַמַּבּוּל עָבְרוּ עַל הַכֹּל, וְלֹא נֶחְתַּם עֲלֵיהֶם גְּזַר דִּינָם עַד שֶׁפָּשְׁטוּ יְדֵיהֶם בְּגָזֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס מִפְּנֵיהֶם וְהִנְנִי מַשְׁחִיתָם אֶת הָאָרֶץ״. וּכְתִיב: ״הֶחָמָס קָם לְמַטֵּה רֶשַׁע, לֹא מֵהֶם וְלֹא מֵהֲמוֹנָם וְלֹא מֶהֱמֵהֶם וְלֹא נֹהַּ בָּהֶם״.
אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: מְלַמֵּד שֶׁזָּקַף עַצְמוֹ כְּמַקֵּל, וְעָמַד לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְאָמַר לְפָנָיו, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם: ״לֹא מֵהֶם וְלֹא מֵהֲמוֹנָם וְלֹא מֶהֱמֵהֶם וְלֹא נֹהַּ בָּהֶם״.
(וְאַף עַל נֹחַ נֶחְתַּם גְּזַר דִּין, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְלֹא נֹחַ בָּהֶם״). תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: אַף עַל נֹחַ נֶחְתַּךְ גְּזַר דִּין, אֶלָּא שֶׁמָּצָא חֵן בְּעֵינֵי ה׳, שֶׁנֶּאֱמַר: ״נִחַמְתִּי כִּי עֲשִׂיתֶם וְנֹחַ מָצָא חֵן בְּעֵינֵי ה׳״.
״וַיִּנָּחֶם ה׳ כִּי עָשָׂה אֶת הָאָדָם בָּאָרֶץ״. כִּי אֲתָא רַב דִּימִי אָמַר: אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, יָפֶה עָשִׂיתִי שֶׁתִּקַּנְתִּי לָהֶם קְבָרוֹת בָּאָרֶץ. מַאי מַשְׁמַע? כְּתִיב הָכָא ״וַיִּנָּחֶם ה׳״, וּכְתִיב הָתָם ״וַיְנַחֵם אוֹתָם וַיְדַבֵּר עַל לִבָּם״.
וְאִיכָּא דְאָמְרִי: לֹא יָפֶה עָשִׂיתִי שֶׁתִּקַּנְתִּי לָהֶם קְבָרוֹת בָּאָרֶץ. כְּתִיב הָכָא ״וַיִּנָּחֶם״, וּכְתִיב הָתָם: ״וַיִּנָּחֶם ה׳ עַל הָרָעָה אֲשֶׁר דִּבֶּר לַעֲשׂוֹת לְעַמּוֹ״.
״אֵלֶּה תּוֹלְדוֹת נֹחַ [נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו]״. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: ״בְּדוֹרוֹתָיו״, וְלֹא בְּדוֹרוֹת אֲחֵרִים. וְרֵישׁ לָקִישׁ אָמַר: ״בְּדוֹרוֹתָיו״, כׇּל שֶׁכֵּן בְּדוֹרוֹת אֲחֵרִים.
אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: מָשָׁל דְּרַבִּי יוֹחָנָן, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְחָבִית שֶׁל יַיִן שֶׁהָיְתָה מוּנַּחַת בְּמַרְתֵּף שֶׁל חוֹמֶץ. בִּמְקוֹמָהּ – רֵיחָהּ נוֹדֵף, שֶׁלֹּא בִּמְקוֹמָהּ – אֵין רֵיחָהּ נוֹדֵף. אָמַר רַבִּי אוֹשַׁעְיָא: מָשָׁל דְּרֵישׁ לָקִישׁ, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לִצְלוֹחִית שֶׁל פִּלְיָיטוֹן שֶׁהָיְתָה מוּנַּחַת בִּמְקוֹם הַטִּנּוֹפֶת. בִּמְקוֹמָהּ – רֵיחָהּ נוֹדֵף, וְכׇל שֶׁכֵּן בִּמְקוֹם הַבּוֹסֶם.
״וַיִּמַח אֶת כׇּל הַיְקוּם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה״. אִם אָדָם חָטָא, בְּהֵמָה מָה חָטְאָה?
תָּנָא מִשּׁוּם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קׇרְחָה: מָשָׁל לְאָדָם שֶׁעָשָׂה חוּפָּה לִבְנוֹ, וְהִתְקִין מִכׇּל מִינֵי סְעוּדָה. לְיָמִים מֵת בְּנוֹ. עָמַד וּבִלְבֵּל אֶת חוּפָּתוֹ. אָמַר: כְּלוּם עָשִׂיתִי אֶלָּא בִּשְׁבִיל בְּנִי? עַכְשָׁיו שֶׁמֵּת, חוּפָּה לָמָּה לִי? אַף הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָמַר: כְּלוּם בָּרָאתִי בְּהֵמָה וְחַיָּה אֶלָּא בִּשְׁבִיל אָדָם? עַכְשָׁיו שֶׁאָדָם חוֹטֵא, בְּהֵמָה וְחַיָּה לָמָּה לִי?
״מִכֹּל אֲשֶׁר בֶּחָרָבָה מֵתוּ״, וְלֹא דָּגִים שֶׁבַּיָּם.
דָּרֵשׁ רַבִּי יוֹסֵי דְּמִן קֵסָרִי: מַאי דִּכְתִיב ״קַל הוּא עַל פְּנֵי מַיִם תְּקֻלַּל חֶלְקָתָם בָּאָרֶץ״? מְלַמֵּד שֶׁהָיָה נֹחַ הַצַּדִּיק מוֹכִיחַ בָּהֶם וְאוֹמֵר לָהֶם: עֲשׂוּ תְּשׁוּבָה, וְאִם לָאו הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵבִיא עֲלֵיכֶם אֶת הַמַּבּוּל וּמַקְפֶּה נִבְלַתְכֶם עַל הַמַּיִם כְּזִיקִין, שֶׁנֶּאֱמַר: ״קַל הוּא עַל פְּנֵי מַיִם״. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁלּוֹקְחִין מֵהֶם קְלָלָה לְכׇל בָּאֵי עוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״תְּקֻלַּל חֶלְקָתָם בָּאָרֶץ
לֹא יִפְנֶה דֶּרֶךְ כְּרָמִים״, מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ מְפַנִּים דֶּרֶךְ כְּרָמִים. אָמְרוּ לוֹ: וּמִי מְעַכֵּב? אָמַר לָהֶם: פְּרֵידָה אַחַת יֵשׁ לִי לְהוֹצִיא מִכֶּם.