דף ביאור

מסכת חולין דף ס״ה עמוד ב׳

דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.

לטקסט המלא במקור

תלמוד בבלי · מפת הדף

מסכת חולין דף ס״ה עמוד ב׳

מסכת חולין דף ס״ה עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 10 קטעים ממוספרים, כ־282 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

רש"י

ציפורת כרמים מין ארבה שלשניהם אין גבחת:

ואין לי אלא מין חגבים הבא לפנינו ואין לו גבחת יש לנו להביאן מארבה שיש כאן כלל ופרט וכלל כדמפרש לקמיה אשר לו כרעים תאכלו כלל ארבה פרט למינהו חזר וכלל ויש לך לרבות בכעין הפרט הדומין לו בכל סימנין שיש לו ארבע סימנין דמתניתין ועוד חמישי:

שאין לו גבחת שאין ראשו מרוט:

הבא לפנינו ויש לו גבחת שאינו דומה לארבה אלא בארבעה סימנין האמורין במשנתנו:

ת"ל סלעם זה ניפול ולזה יש גבחת והכשירו הכתוב והדר כתב למינהו להיות כלל ולידון עם אשר לו כרעים בכלל ופרט וכלל ומביא בכעין הפרט את הדומה לו דהיינו אושכף וה"ה ליוחנא ירושלמית וחדא מינייהו נקט דיש לו גבחת. ולקמיה פריך הא אמרן לעיל סלעם הוא רשון והכא מפרש ליה זה ניפול:

ואין לי להכשיר בשני דינין של כלל ופרט הללו:

אלא הבא לפנינו ואין לו גבחת דאיתרבי מלמינו דארבה:

והבא ויש לו גבחת דאיתרבי מלמינהו דסלעם:

ועוד 21 קטעי פירוש על דף זה.

Rashi on Chullin 65b · Sefaria

תוספות

לא ראי ארבה כראי חרגול ולא ראי חרגול כראי ארבה ולא ראי שניהם כראי סלעם ולא ראי סלעם כראי שניהם - מה שלוקח תחלה ארבה וחרגול ומניח סלעם עד לבסוף אף על פי שהוא כתוב תחלה במקרא קודם חרגול זהו לפי שארבה וחרגול חלוקים זה מזה יותר ממה שחלוק כל אחד מהם מסלעם כי כל אחד מהם אין חלוק מסלעם אלא מדבר אחד או מגבחת או מזנב אבל ארבה וחרגול חלוקים זה מזה בשני דברים שארבה אין לו גבחת ואין לו זנב וחרגול יש לו שניהם כדמוכח בסוגיא דחרגול יש לו גם גבחת כשיבא לפרש דסלעם קרא יתירא הוא ועוד י"ל דלכך תפס ארבה וחרגול לפי שהם עיקר הדרשה כדמוכח בסמוך דמסיק דסלעם קרא יתירא הוא ואתא למשרי דראשו ארוך:

וכי תימא כיון דשוו בארבע סימנין מייתינן ולא פרכינן דסבירא ליה כללא בתרא דוקא כמו שפי' בקונטרס ולהכי לא איצטריך להו לכולהו צדדין כדאמר בפ' בכל מערבין (עירובין כח.) דלמאן דאית ליה כללא בתרא דוקא מרבינן כל דדמי ליה בשני צדדין אבל מאן דאית ליה כללא קמא דוקא לא מרבינן עד דדמי ליה משלש צדדין אי הכי חרגול דאית ליה זנב נמי לא ליכתוב כו' אלא על כרחך מדאיצטריך למכתב חרגול משום דלא הוה ילפינן ליה מארבה וסלעם לפי שיש לו זנב אם כן סבירא ליה דכללא קמא דוקא ולהכי מצריך שיהא דומה בכל הצדדין הואיל ובו גם צד שאין ראשו ארוך נצריך שיהא בו וא"ת ואפילו יסבור דכללא קמא דוקא לא יצריך יותר משלשה סימנין דהא בפרק בכל מערבין (עירובין כח.) לצרכינן אלא רק שלשה צדדין אפילו למאן דאית ליה דכללא קמא דוקא והוה מצי לשנויי דהכא נמי לא ילפינן מפרט אלא שני סימנים דארבעה כנפים וכנפיו חופין את רובו אבל סימן דקרצולים ורגלים כתיב בהדיא אשר לו כרעים ממעל לרגליו ולא אתו מפרטא הלכך אי אמר כללא קמא דוקא מצריכי נמי או זנב או אין ראשו ארוך והשתא לא ילפינן מן הפרטות רק שלשה צדדין כמו בעירובין (ג"ז שם) ומיהו לא צריכינן לשנויי הכי אלא אפי' יהיו קרצולין כאן בחשבון הג' צדדין ונאמר שלא נכתבו כדי להוסיף שלשה צדדין מכל צדדיהן אלא לרבות העתיד לגדל אחר זמן לא יקשה כלום דעל כרחך שני צדדין דמצריכין בעירובין (דף כח.) למ"ד דכללא בתרא דוקא ושלש צדדין שמצריך למאן דאמר כללא קמא דוקא לאו דוקא אמר שנים ושלשה דלמאן דאמר כללא קמא דוקא אפי' בה' צדדין צריך לדמות דא"כ תיקשי עלה דההיא דעירובין הא דאמר בנזיר פ' שלשה מינין (נזיר דף לה:) דכל היכא דאיכא תרי כללי ופרטי מרבינן כל דדמי ליה מחד צד וכל היכא דאיכא תרי פרטי וכללי מרבינן כל דדמי ליה משני צדדין אלא ודאי מסתברא דשני צדדין דעירובין וחד צד דנזיר חדא מילתא היא ומיירי בעירובין כגון שיש לו שני צדדין חשובין שוין וצד שלישי שאינו חשוב כל כך דכה"ג איכא גבי כלל ופרט דבקר וצאן ויין ושכר בשמעתא דעירובין (דף כח.) ובנזיר (דף לה:) מיירי כגון דליכא אלא חד צד חשוב כגון כלל ופרט וכלל דההיא שמעתא ואיכא נמי צד שני שאינו חשוב כל כך וכענין זה אמר בנזיר דלא מצרכינן אלא חד צד היינו הצד החשוב האחד שאין חשוב כמותן וה"ה אם היו שניהם חשובין ושוין וצד שלישי שאינו חשוב כמותן הוו שני צדדין החשובין כצד אחד כיון שהן שוין ונצריך שיהא כעין הפרט דומה לפרט באותם שני צדדין החשובין דהי מינייהו מפקת וזהו מה שמצריך בעירובין דומה לפרט מב' צדדין אפי' למ"ד כללא בתרא דוקא דהוו להו תרוייהו כצד אחד דנזיר כדפירשנו ומה שמצריך שלשה צדדין למ"ד כללא קמא דוקא י"ל שבא לומר דלא סגי ליה בשני צדדין החשובים ושוין כמו למ"ד כללא בתרא דוקא אלא גם בצד השלישי הגרוע צריך שיהא דומה לכולן וה"ה אם יש ה' צדדין צריך שידמה לכולן והשתא אתי שפיר כי מצרכינן נמי טפי משלשה צדדין בכעין הפרט כי בכל הצדדין בין החשובין בין הגרועין הרבה כמו השלישי צריך שיהא דומה לפרט למאן דאמר כללא קמא דוקא ולמאן דאמר כללא בתרא דוקא נמי לא יקשה כלום כשנצריך יותר משני צדדין במקום שיהיו יותר משני צדדין שוין ולפי דברי אלה נצריך בכאן יותר משלשה צדדין למ"ד כללא קמא דוקא אפי' אין כאן אלא ב' צדדין חשובין שוין לו ויש צדדין אחרים גרועים מהן כי כולם יש להצריך ולמאן דאמר כללא בתרא דוקא לא נצריך אלא שנים החשובין ולכך לא היה לנו להצריך אין ראשו ארוך למאן דאית ליה כללא בתרא דוקא כמו שפי' רש"י שם ולפ"ז נצטרך לומר דאין לו זנב ואין ראשו ארוך הם צדדים גרועין יותר מאותן שאנו מצריכין בברייתא בהצד השוה ולכך לא היינו מצריכין אותם אם היינו אומרים כללא בתרא דוקא ובכך מתיישב גם מה שאנו מרבים ראשו ארוך מסלעם ואין אנו מרבים אותו שאין לו ארבע כנפים או שאין כנפיו חופים את רובו כי אותם הם סימנים חשובים יותר מאין ראשו ארוך ומיהו בלאו האי טעמא ניחא כמו שפי' ריב"א דאין לך שום חגב חסר סימן אחד דארבע כנפים או כנפיו חופים את רובו שלא יהא עוד חסר סימן או סימן אחד דאין ראשו ארוך או סימן אחד מן הארבע דמתניתין אבל הכא בראשו ארוך משכחת ליה שאינו חסר אלא סימן דאין ראשו ארוך בלבד ולפי מה שפירשנו הנהו דעירובין ונזיר קשיא אמאי איצטריך למימר פ' הגוזל בתרא (ב"ק דף קיז:) דר"א דריש ריבויי ומיעוטי דאפי' דריש כללי ופרטי אתי שפיר וסבר כמ"ד כללא בתרא דוקא וסגי בחד צד פירוש בצד החשוב מן השאר שאין צד אחר חשוב כיוצא בו מה הפרט מפורש גופו ממון אף כל גופו ממון יצאו שטרות אבל דבר המיטלטל לא צריך ולא אימעוט קרקעות כי זהו צד גרוע יותר תדע שהוא צד גרוע יותר דהא כי דריש ליה בריבה ומיעט וריבה אינו ממעט קרקעות אלא שטרות וי"ל דמשום דמוכחא מלתא דשמעתא דפ' נגמר הדין (סנהדרין דף מה:) וההיא דפרק שלשה מינים דנזיר (דף לה.) דר' אליעזר דריש ריבויי ומיעוטי קאמר נמי התם הכי וצ"ע בשמעתא דשן ועין בקדושין (דף כד:) ואו פסח או עור דבכורות (דף לז.) ובכל הש"ס במקום שאמר מה הפרט מפורש דבר המיטלטל וגופו ממון אם יהיה זה דוקא למ"ד כללא קמא דוקא או שמא נאמר כי גם למ"ד כללא בתרא דוקא אפי' לא יהיו השני צדדין החשובין שוין לגמרי כיון שקרובין להיות שוין חשובין כשוין וכחד צד דמו ומה שלא נצריך אלא חד צד זהו כשהשני גרוע הרבה יותר ממנו כי כן נראה יותר כדי שיהא דברי הכל במה שמצריך בכל הגמ' דבר המיטלטל וגופו ממון כי שני צדדין האלו קרובין להיות שוין וגם יתיישב בכך מה שצריך לומר בהגוזל בתרא (ב"ק דף קיז:) דר' אליעזר דריש ריבויי ומיעוטי ולא נצטרך לתרץ בדוחק כאותו תירוץ שכתבתי:

Tosafot on Chullin 65b · Sefaria

מאירי

כך היא גירסת הספרים אלא שגדולי המפרשים מקשים בה והרי למטה אמרו שסלעם מיותר וכלהו אתו מארבה וחרגול והיאך יאמר לא ראי סלעם כראי שניהם עד שהם גורסים לא ראי ארבה כראי סלעם ולא ראי סלעם כראי ארבה ולא ראי שניהם כראי חרגול ולא ראי חרגול כראי שניהם דהא ודאי חרגול לא אתי מארבה וסלעם דמה להנך שאין להם זנב ואין הכרח בכך שדרך התלמוד כך הוא ולקמן אפוכי הוא דמהפכי לה וכדקאמר אלא אמר רב אחאי כלומר דמאי דאיתמר לא קאי אלא שמ"מ הגירסא נכונה והקשה והלא הצרצור יש לי ד' סימנין יכול יהא מותר מבנין אב שלך ת"ל חגב שיהא בכלל שם חגב וזה אינו כן:

וחזר והקשה והא לא דמי כללא קמא כו' דכללא קמא לא מצריך אלא חד סימן והם הכרעים ובתרא מרבי ארבעה דהיינו כל שדומה בה לארבה ואמר ליה אין הכי נמי והיינו דאמרינן בעלמא דר' ישמעאל דריש כללי ופרטי כי האי גונא וכדקאמר בפרק מרובה אם המצא וכו' הגנבה כלל משור עד חמור פרט חיים חזר וכלל ואע"ג דבתרא לא מרבה אלא בעלי חיים ואע"ג דמשמע דאיהו דריש אנא לא דרשינן ואם כן היאך פוסקים כמותו לא היא דאנן נמי דרשינן אלא דמיניה הוא דגמרינן והיינו דבפירקא קמא דזבחים הקשו והא לא דמי וכו' והשיב הא אשכחן דתנא דבי ר' ישמעאל דריש כי האי גונא אלמא אנן נמי דרשינן דהא ר' ישמעאל לא איירי התם כלל ויש בכאן בחדושין כמה קושיות אלא שאין בהם עקר ואיני מכוין בה אלא לישב ענין הסוגיא והקשה רב אחאי מה להצד השוה שאין ראשו ארוך ואין ללמוד מהם ראש ארוך וכי תימא הואיל ושוים בארבע רגלים וכו' דמיון חזק הוא ולא פרכינן כלומר דלאו בנין אב בלחוד הוא דאי הכי לא הוה מרבינן אלא דדמי ליה לגמרי אבל זה כלל ופרט וכלל הוא ואע"ג דעבדינן בנין אב מן הפרטים אהני כללא בתרא לרבויי כל דדמי ליה בחד צד אע"ג דלא דמי ליה לגמרי ומרבינן לראש ארוך הואיל ומ"מ שוה בד' סימנין אי הכי חרגול נמי לא ליכתוב וליתיה מאידך דהא שוי ליה בד' סימנין אלא מאי טעמא לא מייתית ליה משום דאיכא למיפרך מה להנך שאין להם זנב ולא דמי לפרטא לגמרי מכל צד ולא אמרינן כללא בתרא עקר לטפויי טפי ר"ל כל דדמי ליה בקצת צדדין אע"ג דלא דמי בכל צדדיו אלא כללא קמא עקר ולא אהני בתרא אלא לרבות הדומה בכל צד כדאיתא בעירובין ופרישנא לה בפרק נגמר הדין ואם כן הכא נמי כו' אלא אמר רב אחאי סלעם קרא יתירא הוא דכלהו מארבה וחרגול אתו וכי פרכת בארבה אין לו גבחת הרי חרגול וכי פרכת בחרגול שיש לו זנב הרי ארבה ואם אינו ענין לגופו תנהו ענין לראש ארוך וחגב דמייתר אתי לשמו חגב ולמעט צרצור והקשה למה שאמר יכול אפי' לא היו בו סימנין הללו והיכי הוה אפשר למימר הכי והא ארבה וחרגול כתיבי ובעינן דדמי להו ותירץ אי לא כתיב סלעם כדקאמרת דלא הוה מצי לאייתוי אלא דדמי ליה והוה קשי לן למינהו למה לי אבל השתא דכתיב סלעם לרבויי ראש ארוך אע"ג דלא דמי לגמרי דהא אידך לאו ראשו ארוך הוה סלקא דעתך נמי למימר דחגב מרבה כל ששמו חגב אע"פ שאין בו ארבעה סימנין הואיל ודמי בכל דהו ת"ל למינהו עד שיהו בו כל סימנין אלו ולמינהו דסלעם נמי איצטריך דאי לא כתוב הוה ליה בהדי אשר לו כרעים כלל ופרט ואין בכלל אלא מה שבפרט ולמעוטי מין סלעם דהיינו אושכף והיינו דאמר לעיל למינהו להביא את האושכף זהו ביאור השמועה לשטת גדולי הרבנים והיא עקר ואע"פ שבקצת חדושים וקצת תוספות האריכו בה הרבה בקושיות ותירוצין אין צורך בכך:

Meiri on Chullin 65b · Sefaria

מהרש"א — חידושי הלכות

גמרא אי הכי חרגול נמי כו' ולא פריך נמי דלא לכתוב נמי ארבה ותיתי מסלעם דאפשר דסימן דגבחת הוא צד חשוב ואפי' למ"ד כללא בתרא דוקא בעי בכעין הפרט בצד חשוב משא"כ ראשו ארוך וזנב הוו צדדין גרועין כמ"ש התוס' ודו"ק:

תוס' בד"ה לא ראי ארבה כו' אבל ארבה וחרגול חלוקים כו' ועי"ל דלכך כו' לפי שהם עיקר הדרשא כו' עכ"ל יש לדקדק דהא מה"ט גופיה שכתבו בתירוץ ראשון דאין סלעם חלוק מהם אלא מדבר אחד והם חלוקים בב' דברים קאמר דהוי סלעם יתורא לראשו ארוך ולא קאמר וחרגול דכתיב בתריה יתורא הוא ואפשר לומר דבלאו הני טעמי ע"כ סלעם יתירא משום דאי הוה חרגול יתירא ה"ל למכתב חד למינהו אארבה וסלעם להיות להן כלל כמ"ש התוס' ורב אחאי דפריך מה להנך כו' ומוכיח דסלעם יתורא הוא ה"ה דמהך פירכא דלכתוב חד למינהו ה"מ לאוכחי הכי וק"ל:

Chidushei Halachot on Chullin 65b · Sefaria

לשון המקור

קטע 1

צִיפּוֹרֶת כְּרָמִים.

קטע 2

אֵין לִי אֶלָּא הַבָּא וְאֵין לוֹ גַּבַּחַת. הַבָּא וְיֵשׁ לוֹ גַּבַּחַת מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר ״סׇלְעָם״ – זֶה נִיפּוּל, ״לְמִינֵהוּ״ – לְהָבִיא אֶת הָאוּשְׁכָּף.

קטע 3

וְאֵין לִי אֶלָּא הַבָּא וְאֵין לוֹ גַּבַּחַת. הַבָּא וְיֵשׁ לוֹ גַּבַּחַת, הַבָּא וְאֵין לוֹ זָנָב, הַבָּא וְיֵשׁ לוֹ זָנָב מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר ״חַרְגֹּל״ – זֶה רָשׁוֹן, ״לְמִינֵהוּ״ – לְהָבִיא אֶת הַכַּרְסֶפֶת וְאֶת הַשַּׁחֲלָנִית.

קטע 4

וְאֵין לִי אֶלָּא הַבָּא וְאֵין לוֹ גַּבַּחַת. הַבָּא וְיֵשׁ לוֹ גַּבַּחַת, הַבָּא וְאֵין לוֹ זָנָב, הַבָּא וְיֵשׁ לוֹ זָנָב, הַבָּא וְאֵין רֹאשׁוֹ אָרוֹךְ, הַבָּא וְרֹאשׁוֹ אָרוֹךְ מִנַּיִן?

קטע 5

אָמַרְתָּ: הֲרֵי אַתָּה דָן בִּנְיַן אָב מִשְּׁלׇשְׁתָּן, לֹא רְאִי אַרְבֶּה כִּרְאִי חַרְגּוֹל, וְלֹא רְאִי חַרְגּוֹל כִּרְאִי אַרְבֶּה, וְלֹא רְאִי שְׁנֵיהֶם כִּרְאִי סׇלְעָם, וְלֹא רְאִי סׇלְעָם כִּרְאִי שְׁנֵיהֶם. הַצַּד הַשָּׁוֶה שֶׁבָּהֶן – שֶׁיֵּשׁ לוֹ אַרְבַּע רַגְלַיִם, וְאַרְבַּע כְּנָפַיִם, וְקַרְצוּלַּיִם, וּכְנָפָיו חוֹפִין אֶת רוּבּוֹ; אַף כֹּל שֶׁיֵּשׁ לוֹ אַרְבַּע רַגְלַיִם, וְאַרְבַּע כְּנָפַיִם, וְקַרְצוּלַּיִם, וּכְנָפָיו חוֹפִין אֶת רוּבּוֹ.

קטע 6

וַהֲלֹא הַצַּרְצוּר הַזֶּה יֵשׁ לוֹ אַרְבַּע רַגְלַיִם, וְאַרְבַּע כְּנָפַיִם, וְקַרְצוּלַּיִם, וּכְנָפָיו חוֹפִין אֶת רוּבּוֹ, יָכוֹל יְהֵא מוּתָּר? תַּלְמוּד לוֹמַר ״חָגָב״, שֶׁשְּׁמוֹ חָגָב.

קטע 7

אִי שְׁמוֹ חָגָב, יָכוֹל אֵין בּוֹ כׇּל הַסִּימָנִין הַלָּלוּ? תַּלְמוּד לוֹמַר ״לְמִינֵהוּ״ – עַד שֶׁיְּהֵא בּוֹ כׇּל הַסִּימָנִין הַלָּלוּ.

קטע 8

פָּרֵיךְ רַב אַחַאי: מָה לְהָנָךְ, שֶׁכֵּן אֵין רֹאשָׁן אָרוֹךְ? וְכִי תֵּימָא: כֵּיוָן דְּשָׁווּ בְּאַרְבַּע סִימָנִין מַיְיתִינַן וְלָא פָּרְכִינַן – אִי הָכִי, חַרְגּוֹל נָמֵי דְּשָׁווּ לְהוּ, לָא לִיכְתּוֹב וְתֵיתֵי מֵאַרְבֶּה וְסׇלְעָם!

קטע 9

אֶלָּא, אִיכָּא לְמִיפְרַךְ: מָה לְהָנָךְ שֶׁכֵּן אֵין לָהֶן זָנָב. הָכִי נָמֵי אִיכָּא לְמִיפְרַךְ: מָה לְהָנָךְ שֶׁכֵּן אֵין רֹאשָׁן אָרוֹךְ?

קטע 10

אֶלָּא אָמַר רַב אַחַאי: סׇלְעָם יַתִּירָא הוּא, לָא לִיכְתּוֹב רַחֲמָנָא ״סׇלְעָם״, וְתֵיתֵי מֵאַרְבֶּה וּמֵחַרְגּוֹל, דְּמַאי פָּרְכַתְּ? מָה לְאַרְבֶּה דְּאֵין לוֹ גַּבַּחַת – הֲרֵי חַרְגּוֹל דְּיֵשׁ לוֹ גַּבַּחַת, מָה לְחַרְגּוֹל דְּיֵשׁ לוֹ זָנָב – הֲרֵי אַרְבֶּה דְּאֵין לוֹ זָנָב, סׇלְעָם דִּכְתַב רַחֲמָנָא לְמָה לִי? אִם אֵינוֹ עִנְיָן לְגוּפוֹ – תְּנֵהוּ עִנְיָן לְרֹאשׁוֹ אָרוֹךְ.

מסכת חולין דף ס״ה עמוד ב׳

מסכת חולין דף ס״ה עמוד ב׳

רש"י

תוספות

מאירי

מהרש"א — חידושי הלכות

מה תמצאו כאן

המשך הרצף

מקורות מקבילים

שיעורים וכלי לימוד

לשון המקור