דף ביאור
מסכת חולין דף ס״ג עמוד א׳
דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.
לטקסט המלא במקורמסכת חולין דף ס״ג עמוד א׳
מסכת חולין דף ס״ג עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 18 קטעים ממוספרים, כ־491 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.
רש"י
בת מזגא חמרא זה שמה:
יפה כח הבן הלכה היא בפרק כל הנשבעין בשבועות (דף מח.):
שקיטנא שם העוף ויש בהן שני מינין אותם ששוקיהן ארוכין וגופו אדום שרי:
מורזמא שם עוף שהיה מוחזק להם בטהור ושוקיו ארוכין וגופו אדום:
ננוס פסול במומי כהנים בבכורות (דף מה:):
ירוקין פסולין גבי נחמרו מעיה תנן ליה במתניתין (לעיל חולין דף נו.):
זה השולה דגים מן הים אינהו הוו בקיאי ביה והוא עורב המים:
שהודו כפות כרבלתו עבה ודומה כמי שכפולה לתוך הראש וכפותה שם והוא עוף גדול כתרנגול וקורין לו פואו"ן שלביי"א:
ועוד 29 קטעי פירוש על דף זה.
Rashi on Chullin 63a · Sefaria
תוספות
הא באתרא דשכיחי פרס ועזניה פירש הקונטרס דבאתרא דשכיחי חיישינן משום דדמו לפרס ועזניה שמא מינם הוא וקשה דאם כן בכל דוכתא ליתסרו אלא נראה לפרש דודאי לאו ממינייהו הם אלא באתרא דשכיחי חיישינן משום דדמו לפרס ועזניה ומיחלפא בהם אבל באתרא דלא שכיחי ליכא למיחש למידי ושרו:
באות שבעופות קיפוף שלשה מיני קיפוף הם האי שהוא באות שבעופות זהו תנשמת כדקאמר דתנשמת הוא באות שבעופות ועוד יש כוס וינשוף דמתרגמינן קריא וקיפופא והוא ניהו דאמרינן בהמפלת (נדה דף כג.) דעיניהם הולכות לפניהם כשל אדם כמו קריא וקיפופא ובברכות פרק הרואה (ברכות דף נז:) אמרינן כל מיני עופות יפים לחלום חוץ מקריא וקיפופא ועוד יש קיפוף אחר שהוא חיה כדאמרי' נמי בפרק הרואה (ג"ז שם ע"ש) כל מיני חיות יפין לחלום חוץ מן הפיל והקוף והקיפוף וכן בפ"ק דבכורות (דף ח.) הארי והדוב הנמר והקוף והקיפוף לשלש שנים:
הנץ זה הנץ הכא לא שייך למיפרך אטו קמן קאי דקאמר זה הנץ דהא קאמר זה הנץ זהו אותן שקורין נץ אבל לעיל דעורב העמקי נמי קרוי עורב שייך למפרך מה זה מפורש יותר מזה:
נץ פירש בקונט' אשפרוי"ר ואי אפשר לומר כן דהא נץ הוא מי"ט עופות ואינן דורסין כדפירש לעיל וחזינן ליה דאשפרוי"ר דריס בין לפירוש הקונטרס בין לפירוש ר"ת שלוכד העוף ואוכלו מחיים וכמו כן טועין גבי נשר שקורין אייגל"א ואינו דנשר יש לו ד' סימני טומאה ואייגל"א יש לו אצבע יתירה וכן אמר דקורא הוא קוק"ו בלעז ואינו דאותו קוק"ו בחזקת טמא מחזקינן וקורא טהור הוא כדמוכח בפ' שילוח הקן (לקמן חולין קלח: קמ:) דר' אליעזר מחייב בשילוח מפני שהוא טהור ורבנן לא פליגי אלא מפני דרובץ על ביצים שאינן שלו אבל כולהו מודו דגופו טהור:
Tosafot on Chullin 63a · Sefaria
בן יהוידע
כֵּיוָן שֶׁבָּאָה רָחָם, בָּאוּ רַחֲמִים לָעוֹלָם נראה לי בס"ד בעבור בשורה זו של מטר נקרא רָחָם כי רָחָם [248] עם הכולל גימטריא מָטָר [249]. וגם בעבור בשורה של גאולה נמי נקרא רָחָם כי הוא מבשר דאתא משיחא דכתיב ביה עָנִי וְרֹכֵב עַל חֲמוֹר (זכריה ט, ט) וְרָחָם בהפוך אתוון חֲמוֹר אם תניח חול"ם למעלה. ועוד נקרא רָחָם בעבור הגאולה שתהיה בזכות קיום רמ"ח מצות שהוא סוד החסדים. גם תהיה בזכות התורה שנקראת יין שתרגומו 'חמר'. גם תהיה בזכות אברהם [248] אבינו ע"ה ששמו עולה 'רָחָם' ומצינו בפרשת שמיני (ויקרא יא, יח) קראו רָחָם שהוא לשון זכר ובפרשת ראה (דברים יד יז) קראו רָחָמָה לשון נקבה והיינו כנגד שני בשורות טובות המופקד עליהם אחת של גשמים שהיא בשורה לארץ שהיא נקבה כמו שאמרו רבותינו ז"ל (תענית ו:) מטרא בעלא דארעא איהו, ואחת של גאולה שהיא בשורה לישראל שהם בסוג זכר שנקראים 'בן' מה שאין כן אומות העולם נקראים 'בנות' כמו שכתב רבינו מהר"ם אלשיך ז"ל על פסוק בְּנוֹת יְרוּשָׁלִָם (שיר השירים א, ה). והא ' דְּיָתִיב אֲאַרְעָא ' לרמוז שהגאולה תהיה בזכות הענוה שיכלו גסי הרוח והעניו חושב עצמו כעפר לדוש וכמו שאומרים 'וְנַפְשִׁי כְּעָפָר לַכּל תִּהְיֶה' וגם יהיה כן לרמוז על בירור ניצוצי קדושה שנשלם הבירור אפילו מן הדומם שהוא העפר שאינו מאכל בני אדם ובירורו קשה והגאולה תלויה בבירור וכמו שאמרו על פסוק (תהלים קיג, ז) 'מְקִימִי מֵעָפָר דָּל' זה ניצוץ הקדושה ואז 'מֵאַשְׁפֹּת יָרִים אֶבְיוֹן' אלו ישראל ולכן יתיב אארעא ושריק לומר בזה הִתְנַעֲרִי מֵעָפָר קוּמִי (ישעיהו נב, ב). והנה כאשר שורק נשמע כאלו אומר ' שְׁרַקְרַק ' והיינו זו היא בשורה של הגאולה שתהיה לעתיד באות צד"י דמנצפך וכמו שאמרו בפרקי רבי אליעזר שמספרו תשע מאות שהוא מספר 'שְׁרַקְרַק' [900] ולכן גם בשורת הגשמים תהיה על ידו כי אמרו רבותינו ז"ל (תענית ח:) גדול יום הגשמים כיום קבוץ גליות ופירש רבינו האר"י ז"ל הטעם מפני שעל ידי הגשמים יהיה בירור ניצוצי קדושה מן הדומם שהוא עפר הארץ. ועוד נראה לי בס"ד הטעם שתהיה בשורת הגאולה על ידי עוף כי כתוב בספר הלקוטים פרשת שמיני שהעוף הוא ביסוד ולכן עוף [156] בגימטריא יוסף [156] שהוא היסוד ולכן הוא יבשר על הגאולה שתהיה באלף השישי שהוא היסוד וגם עוד נמי על פי מה שאמר רבינו האר"י ז"ל בשער מאמרי רשב"י כל פדיון הוא במלכות וכל גאולה היא ביסוד בסוד הכתוב אִם יִגְאָלֵךְ טוֹב יִגְאָל (רות ג, יג).
Ben Yehoyada on Chullin 63a · Sefaria
מה תמצאו כאן
יחידת טקסט מלאה של מסכת חולין, דף ס״ג, עמוד א׳, בהיקף של כ־491 מילים ב־18 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.
המשך הרצף
מקורות מקבילים
שיעורים וכלי לימוד
מפת קטע אחר קטע של כל 18 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.
- קטע 111 מילים
נפתחת ב״בַּת מָזְגָא חַמְרָא – שַׁרְיָא, וְסִימָנָיךְ ״יָפֶה…״
- קטע 226 מילים
נפתחת ב״אָמַר רַב יְהוּדָה: שְׁקִיטָנָא, אֲרִיכֵי שָׁקֵי וְסוּמָּקֵי…״
- קטע 323 מילים
נפתחת ב״אָמַר רַב יְהוּדָה: ״שָׁלָךְ״, זֶה הַשּׁוֹלֶה דָּגִים…״
- קטע 418 מילים
נפתחת ב״רַבִּי יוֹחָנָן, כִּי הֲוָה חָזֵי שָׁלָךְ, אָמַר:…״
- קטע 537 מילים
נפתחת ב״אָמַר אַמֵּימָר: לַקְנִי וּבָטְנִי – שַׁרְיָין, שַׁקְנַאי…״
- קטע 613 מילים
נפתחת ב״אָמַר אַבָּיֵי: קוּאֵי וְקָקוֹאֵי אֲסִירִי, קָקוֹאֲתָא שַׁרְיָא.…״
- קטע 733 מילים
נפתחת ב״תָּנוּ רַבָּנַן: ״תִּנְשֶׁמֶת״ בָּאוָת שֶׁבָּעוֹפוֹת. אַתָּה אוֹמֵר…״
- קטע 838 מילים
נפתחת ב״תַּנְיָא נָמֵי גַּבֵּי שְׁרָצִים כְּהַאי גַּוְונָא: ״תִּנְשֶׁמֶת״…״
- קטע 921 מילים
נפתחת ב״אָמַר אַבָּיֵי: בָּאוָת שֶׁבָּעוֹפוֹת – קִיפוֹף, בָּאוָת…״
- קטע 1035 מילים
נפתחת ב״אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: לָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ רָחָם?…״
- קטע 1125 מילים
נפתחת ב״אֲמַר לֵיהּ רַב אַדָּא בַּר שִׁימִי לְמָר…״
- קטע 1220 מילים
נפתחת ב״תָּנוּ רַבָּנַן: ״עוֹרֵב״ – זֶה עוֹרֵב, ״אֶת…״
- קטע 1338 מילים
נפתחת ב״אָמַר מָר: ״עוֹרֵב״ – זֶה עוֹרֵב. אַטּוּ…״
- קטע 1416 מילים
נפתחת ב״וְעוֹרֵב הַבָּא בְּרָאשֵׁי יוֹנִים, אָמַר רַב פָּפָּא:…״
- קטע 1518 מילים
נפתחת ב״תָּנוּ רַבָּנַן: ״הַנֵּץ״ – זֶה הַנֵּץ, ״לְמִינֵהוּ״…״
- קטע 1628 מילים
נפתחת ב״אָמַר רַב יְהוּדָה: ״הַחֲסִידָה״ – זוֹ דַּיָּה…״
- קטע 1759 מילים
נפתחת ב״אָמַר רַב חָנָן בַּר רַב חִסְדָּא אָמַר…״
- קטע 1832 מילים
נפתחת ב״אֲמַר לֵיהּ: הָכִי אָמַר אֲבוּהּ דְּאִמָּךְ מִשְּׁמֵיהּ…״
חכמים הנזכרים בדף
- אביי [הכהן] · אמוראים · דור רביעי לאמוראים
דור רביעי לאמוראים ונקרא שמו נחמני על שם סבו.
מקור: מסכת חולין דף ס״ג עמוד א׳ · קטע 6 — “אָמַר אַבָּיֵי: קוּאֵי וְקָקוֹאֵי אֲסִירִי, קָקוֹאֲתָא שַׁרְיָא. בְּמַעְרְבָא מַלְקוּ…”
לשון המקור
בַּת מָזְגָא חַמְרָא – שַׁרְיָא, וְסִימָנָיךְ ״יָפֶה כֹּחַ הַבֵּן מִכֹּחַ הָאָב״.
אָמַר רַב יְהוּדָה: שְׁקִיטָנָא, אֲרִיכֵי שָׁקֵי וְסוּמָּקֵי – שַׁרְיָא, וְסִימָנָיךְ מוּרְזְמָא. גּוּצֵי וְסוּמָּקֵי – אֲסִירִי, וְסִימָנָיךְ ״נָנוּס פָּסוּל״. אֲרִיכֵי שָׁקֵי וִירוּקֵּי – אֲסִירִי, וְסִימָנָיךְ ״יְרוּקִּין פְּסוּלִין״.
אָמַר רַב יְהוּדָה: ״שָׁלָךְ״, זֶה הַשּׁוֹלֶה דָּגִים מִן הַיָּם. ״דּוּכִיפַת״, שֶׁהוֹדוֹ כָּפוּת. תַּנְיָא נָמֵי הָכִי: דּוּכִיפַת, שֶׁהוֹדוֹ כָּפוּת, וְזֶהוּ שֶׁהֵבִיא שָׁמִיר לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ.
רַבִּי יוֹחָנָן, כִּי הֲוָה חָזֵי שָׁלָךְ, אָמַר: ״מִשְׁפָּטֶיךָ תְּהוֹם רַבָּה״. כִּי הֲוָה חָזֵי נְמָלָה, אָמַר: ״צִדְקָתְךָ כְּהַרְרֵי אֵל״.
אָמַר אַמֵּימָר: לַקְנִי וּבָטְנִי – שַׁרְיָין, שַׁקְנַאי וּבָטְנַאי – מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לֶאֱכוֹל אוֹכְלִין, מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא לֶאֱכוֹל אֵין אוֹכְלִין. אַטּוּ בְּמִנְהֲגָא תַּלְיָא מִילְּתָא? אִין, וְלָא קַשְׁיָא: הָא בְּאַתְרָא דִּשְׁכִיחִי פֶּרֶס וְעׇזְנִיָּה, הָא בְּאַתְרָא דְּלָא שְׁכִיחִי פֶּרֶס וְעׇזְנִיָּה.
אָמַר אַבָּיֵי: קוּאֵי וְקָקוֹאֵי אֲסִירִי, קָקוֹאֲתָא שַׁרְיָא. בְּמַעְרְבָא מַלְקוּ עִילָּוַהּ, וְקָרוּ לַהּ תַּחְוָותָא.
תָּנוּ רַבָּנַן: ״תִּנְשֶׁמֶת״ בָּאוָת שֶׁבָּעוֹפוֹת. אַתָּה אוֹמֵר בָּאוָת שֶׁבָּעוֹפוֹת, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא בָּאוָת שֶׁבַּשְּׁרָצִים? אָמַרְתָּ: צֵא וּלְמַד מִשְּׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה מִדּוֹת שֶׁהַתּוֹרָה נִדְרֶשֶׁת בָּהֶן, דָּבָר הַלָּמֵד מֵעִנְיָנוֹ. בְּמָה הַכָּתוּב מְדַבֵּר? בְּעוֹפוֹת, אַף כָּאן בְּעוֹפוֹת.
תַּנְיָא נָמֵי גַּבֵּי שְׁרָצִים כְּהַאי גַּוְונָא: ״תִּנְשֶׁמֶת״ בָּאוָת שֶׁבַּשְּׁרָצִים. אַתָּה אוֹמֵר בָּאוָת שֶׁבַּשְּׁרָצִים, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא בָּאוָת שֶׁבָּעוֹפוֹת? אָמַרְתָּ: צֵא וּלְמַד מִשְּׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה מִדּוֹת שֶׁהַתּוֹרָה נִדְרֶשֶׁת בָּהֶן, דָּבָר הַלָּמֵד מֵעִנְיָנוֹ – בְּמָה הַכָּתוּב מְדַבֵּר? בִּשְׁרָצִים, אַף כָּאן בִּשְׁרָצִים.
אָמַר אַבָּיֵי: בָּאוָת שֶׁבָּעוֹפוֹת – קִיפוֹף, בָּאוָת שֶׁבַּשְּׁרָצִים – קוּרְפְּדַאי. אָמַר רַב יְהוּדָה: ״קָאָת״ – זוֹ הַקּוּק, ״רָחָם״ – זוֹ שְׁרַקְרַק.
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: לָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ רָחָם? כֵּיוָן שֶׁבָּא רָחָם בָּאוּ רַחֲמִים לְעוֹלָם. אָמַר רַב בִּיבִי בַּר אַבָּיֵי: וְהוּא דְּיָתֵיב אַמִּידֵּי וְעָבֵיד ״שְׁרַקְרַק״, וּגְמִירִי דְּאִי יָתֵיב אַאַרְעָא וְשָׁרֵיק – אֲתָא מְשִׁיחָא, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אֶשְׁרְקָה לָהֶם וַאֲקַבְּצֵם״.
אֲמַר לֵיהּ רַב אַדָּא בַּר שִׁימִי לְמָר בַּר רַב אִידַאי: וְהָא הָהוּא דְּיָתֵיב בֵּי כְרָבָא וּשְׁרַק, וַאֲתָא גָּלָל אַפְסְקֵיהּ לְמוֹחֵיהּ! אֲמַר לֵיהּ: הָהוּא בַּיָּידָא הֲוָה.
תָּנוּ רַבָּנַן: ״עוֹרֵב״ – זֶה עוֹרֵב, ״אֶת כׇּל עוֹרֵב״ – לְהָבִיא עוֹרֵב הָעִמְקִי, ״לְמִינוֹ״ – לְהָבִיא עוֹרֵב הָבֵא בְּרָאשֵׁי יוֹנִים.
אָמַר מָר: ״עוֹרֵב״ – זֶה עוֹרֵב. אַטּוּ קַמַּן קָאֵי? אֶלָּא אֵימָא: ״עוֹרֵב״ – זֶה עוֹרֵב אוּכָּמָא, וְכֵן הוּא אוֹמֵר: ״קְוֻצּוֹתָיו תַּלְתַּלִּים שְׁחֹרוֹת כָּעוֹרֵב״. הָעִמְקִי – חִיוָּורָא, וְכֵן הוּא אוֹמֵר: ״וּמַרְאֵהוּ עָמֹק מִן הָעוֹר״, כְּמַרְאֵה חַמָּה הָעֲמוּקָּה מִן הַצֵּל.
וְעוֹרֵב הַבָּא בְּרָאשֵׁי יוֹנִים, אָמַר רַב פָּפָּא: לָא תֵּימָא דְּאָתֵי בְּרֵישׁ יוֹנֵי, אֶלָּא דְּדָמֵי רֵישֵׁיהּ לִדְיוֹנָה.
תָּנוּ רַבָּנַן: ״הַנֵּץ״ – זֶה הַנֵּץ, ״לְמִינֵהוּ״ – לְהָבִיא אֶת בַּר חִירְיָא. מַאי בַּר חִירְיָא? אָמַר אַבָּיֵי: שׁוּרִינְקָא.
אָמַר רַב יְהוּדָה: ״הַחֲסִידָה״ – זוֹ דַּיָּה לְבָנָה. לָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ חֲסִידָה? שֶׁעוֹשָׂה חֲסִידוּת עִם חַבְרוֹתֶיהָ. ״הָאֲנָפָה״ – זוֹ דַּיָּה רַגְזָנִית. לָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ אֲנָפָה? שֶׁמְּנָאָפֶת עִם חַבְרוֹתֶיהָ.
אָמַר רַב חָנָן בַּר רַב חִסְדָּא אָמַר רַב חִסְדָּא אָמַר רַב חָנָן בְּרֵיהּ דְּרָבָא אָמַר רַב: עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה עוֹפוֹת טְמֵאִין הֵן. אֲמַר לֵיהּ רַב חָנָן בַּר רַב חִסְדָּא לְרַב חִסְדָּא: דְּהֵיכָא? אִי דְּוַיִּקְרָא – עֶשְׂרִים הָווּ, אִי דְּמִשְׁנֵה תוֹרָה – עֶשְׂרִים וְחַד הָווּ, וְכִי תֵּימָא דָּאָה דִּכְתִיבָא בְּוַיִּקְרָא וְלָא כְּתִיבָא בְּמִשְׁנֵה תוֹרָה שִׁדְיַיהּ עֲלַיְיהוּ – אַכַּתִּי עֶשְׂרִין וּתְרֵין הָווּ!
אֲמַר לֵיהּ: הָכִי אָמַר אֲבוּהּ דְּאִמָּךְ מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב: ״לְמִינָהּ״ ״לְמִינָהּ״ ״לְמִינוֹ״ ״לְמִינֵהוּ״ – הֲרֵי כָּאן אַרְבַּע. אִי הָכִי עֶשְׂרִין וְשֵׁית הָווּ? אָמַר אַבָּיֵי: דָּאָה וְרָאָה אַחַת הִיא, דְּאִי סָלְקָא דַּעְתָּךְ תַּרְתֵּי אִינּוּן,