בוני התלמוד
    התחברות

    דף ביאור

    מסכת חולין דף מ״א עמוד א׳

    דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.

    לטקסט המלא במקור
    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת חולין דף מ״א עמוד א׳

    מסכת חולין דף מ״א עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 9 קטעים ממוספרים, כ־239 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    רש"י

    אבל זבח דבר הזבוח בסכין דהיינו בהמה דעוף מלוק הוא:

    ואי אין אדם אוסר דבר שאינו שלו מאי איריא דתני עוף אפי' בהמה נמי דהא לא פקע שם קדשים מיניה ומיהו איהו מיחייב משום עובד עבודת כוכבים דמ"מ אע"ג דלא מיתסרא מיפלח פלחא:

    כיון דקניא ליה לכפרה שהרי הבעלים מתכפרים בה:

    כדידיה דמיא הלכך לא מצי למיתני שום זבח דאילו עולה מכפרת אעשה וחטאת ואשם על חטאים ושלמים ושאר קדשים קלים דידיה נינהו להכי נקט עוף ובחצי קנה פגום דמיחייב בשחיטת חוץ בההוא פורתא דמיתסר ביה:

    אחד לשום אחד מכל אלו אפילו בהמה דלאו דידיה אלא דאידך ששחט לשום דבר כשר:

    המטמא טהרות של חבירו:

    והמדמע תרומה בחולין של חבירו דמוזיל להו דמיבעי ליה לזבונינהו לכהנים בדמי תרומה דהיינו בזול דלא חזו אלא לכהנים:

    והמנסך יין של חבירו לעבודת כוכבים:

    ועוד 17 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Chullin 41a · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    תוספות

    כיון דקניא ליה לכפרה כדידיה דמיא והא דפריך בפרק בתרא דזבחים (דף קיד.) מוקצה ונעבד אינו שלו הוא ואין אדם אוסר דבר שאינו שלו ומוקי לה בקדשים קלים היינו כרב הונא דלעיל דלהני אמוראי דהכא מתוקמא אף בחטאת דכדידיה דמיא:

    תא שמע ב' אוחזין בסכין ושוחטין כו' משמע הכא דרב הונא ועולא דלעיל (חולין דף מ.) אסרי אף להדיוט דהך דשנים אוחזין וההיא דר' יהודה בן בתירא ורבנן דבסמוך איירי אף להדיוט ומשמע דלדידהו ניחא והשתא הא דמייתי ראייה בפרק רבי ישמעאל (ע"ז דף נד:) מכלים שהזניח המלך אחז דאמר מר הכננום שגנזום והקדישו אחרים תחתם הוי אסור אף להדיוט ותימה דהתם לעיל בההוא פירקא (חולין דף נב:) בעי מיניה ר' יוסי בן שאול מרבי כלים שנשתמשו בהן בבית חוניו מהו שישתמשו בהן בבהמ"ק אליבא דמ"ד עבודת כוכבים הוא לא תיבעי לך דהשתא להדיוט אסירי כו' ומסיק דאסורין ודריש ליה מקרא דהכננום שגנזום ומה ראייה היא התם אסירי אף להדיוט כלים שהזניח אחז והנך דבית חוניו שרו להדיוט למ"ד לעבודת כוכבים הוא וי"ל דקרא דכל הכלים ודאי איירי לגבוה ומייתי מיניה ראיה לעולא דכיון דאסירי אע"פ שלא עשה בהן אחז שום שנוי אלא שנשתמש בהן לעבודת כוכבים א"כ היכא דעביד מעשה גמור שמתחיל לשחוט הבהמה אית לן למימר דאסור אפילו להדיוט:

    ת"ש המטמא והמדמע והמנסך כו' למ"ד בהניזקין (גיטין דף נב:) מנסך ממש פריך וא"ת ומאי קא משני דאית ליה שותפות בגוה הא אמר התם למ"ד דמנסך ממש לא בעי למימר מערב משום דהיינו מדמע וכיון דאוקמיה דאית ליה שותפות בגוה ולא נאסר חלק חבירו אלא משום שמערב בשלו וא"כ הא אכתי היינו מדמע וי"ל דמכל מקום קמ"ל דאף על גב דחייב מיתה לא אמרינן קם ליה בדרבה מיניה כדאמרינן התם ואי לא תנא מדמע הוה אמינא דבדבר מועט לא מיחייב:

    לאו כל כמינך שתאסר ייני לאונסי תימה דמשמע הכא דר' יהודה בן בתירא שרי לזבוני לכל עובד כוכבים שירצה מטעם דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו ובמס' ע"ז פ' ר' ישמעאל (עבודה זרה דף נט: ושם ד"ה אמר) משמע דלא שרי לזבוני אלא לההוא עובד כוכבים דנסכיה דמינה מייתי ראיה אהא דקאמר התם האי עובד כוכבים דנסכיה לחמריה דישראל אע"ג דאסור בהנאה למשקל דמי מההוא עובד כוכבים דנסכיה שרי דמקלא קלייה וי"ל דהכי מייתי התם כיון דר' יהודה בן בתירא שרי לזבוניה לכל עובד כוכבים שירצה לרבנן נמי דפליגי עליה שרי לזבוניה לההוא עובד כוכבים דנסכיה:

    בישראל מומר פי' בקונטרס דה"ה דהוה מצי לאוקומי דאית ליה שותפות בגוה כדאוקים לעיל וקשה דא"כ אמאי חזר והקשה קושיות שכבר תירץ אלא נראה דאף על גב דאית ליה שותפות בגוה אכתי איכא למימר לצעוריה קמיכוין:

    הכא נמי בישראל מומר להנך אמוראי הוה מצי למימר בהנזקין (גיטין דף נב:) מנסך היינו שנגע בו:

    אין שוחטין לתוך הגומא אומר רבינו תם דהיינו גומא נקייה דנראה כמקבל דם לעבודת כוכבים וקשה דאם כן בלא עושה לו מקום חוץ לגומא איכא תקנה לנקר חצרו ולפיכך טוב ליזהר מלשחוט אפילו לתוך גומא שאינה נקיה:

    ובשוק לא יעשה כן אע"ג דאמר רב (שבת דף סד:) כל מקום שאסרו חכמים מפני מראית העין אפילו בחדרי חדרים אסור היינו כמו שוטחן בחמה אבל לא כנגד העם שאם היו רואים אותו עושה כן בצינעא היה שם חשד כמו בשוק אבל כאן הרואה שעושה בביתו אומר לנקר חצרו הוא עושה ומיהו בירושלמי יש דהך משנה פליג אדרב מההיא ונראה שאין הש"ס שלנו סובר כן מדלא הקשה ממתניתין לרב כמו שהקשה מזוג שבצואר ומשני תנאי היא בפרק במה אשה (שבת דף סד:) וכל הנהו דפריך לרב בפ"ק דמסכת ע"ז (דף יב.) מי שנתפזרו לו מעותיו לפני עבודת כוכבים וישב לו קוץ ברגלו ומשני להו קאמר בירושלמי דפליגי אדרב והא דאמר בפרק אע"פ (כתובות דף ס.) צינור שעלו בו קשקשים בשבת ממעכו ברגלו בצינעא בשבת ואינו חושש בההוא נמי מודה רב דלא שייך שם חשד דהא מדאורייתא שרי למעכו לכתחלה בשבת:

    Tosafot on Chullin 41a · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    מאירי

    המטמא טהרותיו של חברו והמדמע חולין בתרומה של חברו וגורם לו שיש לו למכרה לכהנים בזול ויש מפרשים אותה במערב לו טבל במתוקן שוגג פטור ואע"פ שאדם מועד לעולם הואיל ואין זה היזק ניכר במזיד חייב לשלם לו דמי נזקו וכן אם עירב יין נסך ביינו נסך הוא עצמו יינו של חברו לע"ז חייב אע"פ שהוא בן מיתה שהרי משהגביהו על דעת כך קנאו להתחייב בתשלומיו ונמצא שאין חיוב מיתה ותשלומין באין כאחד ועיקר דבר זה במסכת גיטין:

    גוי שנסך יינו של ישראל אפי' שלא בפני ע"ז אסרו אף בהנאה ומ"מ יכול הוא ליטול את דמיו ממנו שהרי אין זה דמי מכירה אלא דמי היזק ואפי' היה הגוי סבור שהוא שלו שהרי מ"מ מזיק הוא אע"פ שאינו מתכוין ויש חולקים בזו האחרונה ובמסכת ע"ז יתבאר בעזר הצור:

    המשנה האחת עשרה והכונה בה ככונת מה שלפניה אין שוחטין לא תוך הימים ולא תוך הנהרות ולא תוך הכלים אבל שוחט הוא לתוך העוגל של מים ובספינה על גבי הכלים אין שוחטין בגומא אבל עושה אדם גומא לתוך ביתו בשביל שיכנוס הדם בתוכה ובשוק לא יעשה כן שלא יחקה את המינין אמר הר"מ פי' מה שחייב שלא לשחוט על המים הוא כדי שלא ידמה שהוא עובד ליסוד המים ושהוא מקריב זה לכח הגלגל המנהיג ליסוד המים לפי דעת חכמים בכך והוא מה שאמרו לשרא דימא לכחות העליונות המנהיגות אותן הדברים לפי דעתם ולפיכך הוצרכנו למה שזכרנו בהלכה שלפני זאת וזה שהתרנו לשחוט בתוך המים המכונסין במקום קטן או בכלי על מנת שהיו עכורין או צבועין שאין נראין בהן הצורות כמו שאמרו קצת כת המשנים והם שמאמינים שיש שם שתי רשויות והנותן החומר אינו נותן הצורה:

    אמר המאירי אין שוחטין לא לתוך ימים ולא לתוך נהרות אף בהמה שאין צורך לכסוי דמה פי' שמא יאמרו שעל שם שר או כוכב הממונה עליהם הוא שוחט ואין צריך לומר שאסור בחיה ועוף שצריך לכסות את הדם ולא לתוך הכלים שמא יאמרו שהוא מקבל בהם דם לע"ז אבל שוחט הוא לתוך אגן של מים כלומר לא נאסר תוך הכלי אלא בכלי ריקן אבל כלי שיש שם מים מותר שמים שבו מוכיחין שאינו מכוין לקבל ופירשו בגמרא דוקא במים עכורים אבל צלולים שצורתו נראית לשם אסור שמא יאמרו לבבואה שלו הוא שוחט וכשם שבעכורים מותר כך אם היה שם מעט טיט או עפר מותר היה הכלי מלוכלך יראה לי שמותר צורתו מוכחת עליו ועל זו נראה לי שסמכו בבית המטבחיים לשחוט בכלי:

    ובספינה על גבי כלים פי' היה בספינה ואין לו מקום פנוי שישחוט בו ולטנף את מקומו אינו רשאי שוחט על גבי הכלים אבל לא לתוכם ופרשו בגמרא שאם רצה מוציא ידו חוץ לספינה ושוחט על דפני הספינה והדם שותת לתוך הים ואין זה נאסר משום שוחט לתוך הים הואיל ואין הדם יורד לים דרך קלוח:

    אין שוחטין לגומא פי' שכך היה חוק המינין ויש כאן סרך קבלת דם לע"ז אבל עושה גומא וכו' פרשו בגמרא כן אין שוחטין לגומא כמו שפירשנו אפי' בביתו אבל אם רצה לנקר את חצירו שלא תטנף בדם השחיטה עושה גומא בחצרו ושוחט חוץ לגומא והדם שותת ויורד לגומא ובשוק לא יעשה אף בדרך זה שלא יתדמה אף למרחוק למעשה המינין בפרהסיא ועוד שאין השוק מסור לו לנקרו ויבא לידי חשד ואע"פ שכל שנאסר מצד מראית העין אף בחדרי חדרים אסור בחששא רחוקה כזו לא חששו ופרשו בגמרא שאם עושה כן צריך לבדוק אחריו שמא מין הוא ומ"מ אם עבר ושחט באחד מכל אלו יש אומרים ששחיטתו כשרה וראיה להם שלא הזכיר בהם כלל שחיטתו פסולה כענין שלפניו ולאחריו ומ"מ יש אומרים שמאחר שאמרו בגמרא ואם עשה כן צריך בדיקה אחריו שמא מין הוא פסולה מספק ואין נראה כן לא אמרו צריך בדיקה אלא לשאר דברים שאם ימצא מין יהיו בדילים מפתו ומיינו:

    זהו ביאור המשנה וכלה הלכה פסוקה היא ולא נתחדש עליה בגמרא דבר שלא ביארנוה:

    Meiri on Chullin 41a · Sefaria · מהדורה: Meiri on Shas · unknown

    מהרש"א — חידושי הלכות

    תד"ה כיון דקניא ליה לכפרה כו' ואין אדם כו' היינו כרב הונא כו' עכ"ל ומיירי התם דאין אדם אוסר היינו בדיבור בעלמא שעשאו מוקצה ונעבד דבמעשה אפי' כל דהו אוסר לרב הונא וק"ל:

    בד"ה ה"נ בישראל מומר כו' מנסך היינו שנגע בו עכ"ל פי' דה"מ למוקמי בשהיה כבר מומר לעבודת כוכבים כמה זמנין דבפעם אחד לא היה אוסר בנגיעה כמו שאין שחיטתו אסורה אלא בשוחט לשום אחד מכל אלו אבל בלאו הכי לא הוה מומר לעבודת כוכבים לאסור שחיטתו וכמ"ש התוס' בפ"ק:

    Chidushei Halachot on Chullin 41a · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    מהר"ם

    תד"ה ת"ש ב' אוחזין בסכין וכו' והשתא הא דמייתי ראיה בפרק רבי ישמעאל מכלים שהזניח אחז וכו'. ר"ל דלעולא דאמר דכיון שעשה מעשה איסר אפילו בהמת חבירו מייתי ליה התם ראיה מכלים שהזניח אחז והיאך היה יכול לאוסרם שלא היו שלו אלא של הקדש אלא ודאי כיון שעשה בהן מעשה אסרן:

    Maharam on Chullin 41a · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    גליון הש"ס

    תוס' ד"ה ובשוק כו' ומיהו בירושלמי פ"ט דכלאים הלכה א:

    Gilyon HaShas on Chullin 41a · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת חולין, דף מ״א, עמוד א׳, בהיקף של כ־239 מילים ב־9 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    המשך הרצף

    מקורות מקבילים

    שיעורים וכלי לימוד

    מפת קטע אחר קטע של כל 9 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 124 מילים

      נפתחת ב״אֲבָל זֶבַח לָא. וְאִי אֵין אָדָם אוֹסֵר…״

    2. קטע 225 מילים

      נפתחת ב״תָּא שְׁמַע: שְׁנַיִם אוֹחֲזִין בְּסַכִּין וְשׁוֹחֲטִין, אֶחָד…״

    3. קטע 316 מילים

      נפתחת ב״תָּא שְׁמַע: הַמְטַמֵּא, וְהַמְדַמֵּעַ, וְהַמְנַסֵּךְ – בְּשׁוֹגֵג…״

    4. קטע 445 מילים

      נפתחת ב״כְּתַנָּאֵי: גּוֹי שֶׁנִּיסֵּךְ יֵינוֹ שֶׁל יִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא…״

    5. קטע 524 מילים

      נפתחת ב״וְרַב נַחְמָן וְרַב עַמְרָם וְרַב יִצְחָק אָמְרִי:…״

    6. קטע 623 מילים

      נפתחת ב״תָּא שְׁמַע: שְׁנַיִם אוֹחֲזִין בְּסַכִּין וְשׁוֹחֲטִין, אֶחָד…״

    7. קטע 715 מילים

      נפתחת ב״תָּא שְׁמַע: הַמְטַמֵּא וְהַמְדַמֵּעַ וְהַמְנַסֵּךְ, בְּשׁוֹגֵג –…״

    8. קטע 825 מילים

      נפתחת ב״אֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרָבָא לְרַב…״

    9. קטע 942 מילים

      נפתחת ב״מַתְנִי׳ אֵין שׁוֹחֲטִין לֹא לְתוֹךְ יַמִּים, וְלֹא…״

    חכמים הנזכרים בדף

    לשון המקור

    קטע 1

    אֲבָל זֶבַח לָא. וְאִי אֵין אָדָם אוֹסֵר דָּבָר שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ, מַאי אִרְיָא חַטַּאת הָעוֹף? אֲפִילּוּ חַטַּאת בְּהֵמָה נָמֵי, כֵּיוָן דְּקַנְיָא לֵיהּ לְכַפָּרָה כְּדִידֵיהּ דָּמְיָא.

    קטע 2

    תָּא שְׁמַע: שְׁנַיִם אוֹחֲזִין בְּסַכִּין וְשׁוֹחֲטִין, אֶחָד לְשׁוּם אֶחָד מִכׇּל אֵלּוּ, וְאֶחָד לְשׁוּם דָּבָר כָּשֵׁר – שְׁחִיטָתוֹ פְּסוּלָה. הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן? דְּאִית לֵיהּ שׁוּתָּפוּת בְּגַוַּהּ.

    קטע 3

    תָּא שְׁמַע: הַמְטַמֵּא, וְהַמְדַמֵּעַ, וְהַמְנַסֵּךְ – בְּשׁוֹגֵג פָּטוּר, בְּמֵזִיד חַיָּיב. הָכָא נָמֵי דְּאִית לֵיהּ שׁוּתָּפוּת בְּגַוַּהּ.

    קטע 4

    כְּתַנָּאֵי: גּוֹי שֶׁנִּיסֵּךְ יֵינוֹ שֶׁל יִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא בִּפְנֵי עֲבוֹדָה זָרָה – אֲסָרוֹ, רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָא וְרַבִּי יְהוּדָה בֶּן בָּבָא מַתִּירִין אוֹתוֹ מִפְּנֵי שְׁנֵי דְבָרִים: אֶחָד – שֶׁאֵין מְנַסְּכִין יַיִן אֶלָּא בִּפְנֵי עֲבוֹדָה זָרָה, וְאֶחָד – שֶׁיָּכוֹל לוֹמַר לוֹ ״לֹא כׇּל הֵימֶנָּךְ שֶׁתֶּאֱסֹר יֵינִי לְאוֹנְסִי״.

    קטע 5

    וְרַב נַחְמָן וְרַב עַמְרָם וְרַב יִצְחָק אָמְרִי: אֲפִילּוּ לְמַאן דְּאָמַר אָדָם אוֹסֵר דָּבָר שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ – הָנֵי מִילֵּי גּוֹי, אֲבָל יִשְׂרָאֵל לְצַעוֹרֵיהּ קָא מִיכַּוֵּין.

    קטע 6

    תָּא שְׁמַע: שְׁנַיִם אוֹחֲזִין בְּסַכִּין וְשׁוֹחֲטִין, אֶחָד לְשׁוּם אֶחָד מִכׇּל אֵלּוּ וְאֶחָד לְשׁוּם דָּבָר כָּשֵׁר – שְׁחִיטָתוֹ פְּסוּלָה. הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן? בְּיִשְׂרָאֵל מְשׁוּמָּד.

    קטע 7

    תָּא שְׁמַע: הַמְטַמֵּא וְהַמְדַמֵּעַ וְהַמְנַסֵּךְ, בְּשׁוֹגֵג – פָּטוּר, בְּמֵזִיד – חַיָּיב. הָכָא נָמֵי בְּיִשְׂרָאֵל מְשׁוּמָּד.

    קטע 8

    אֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרָבָא לְרַב אָשֵׁי: הִתְרוּ בּוֹ וְקִבֵּל עָלָיו הַתְרָאָה, מַאי? אֲמַר לֵיהּ: הִתִּיר עַצְמוֹ לְמִיתָה קָאָמְרַתְּ? אֵין לָךְ מְשׁוּמָּד גָּדוֹל מִזֶּה.

    קטע 9

    מַתְנִי׳ אֵין שׁוֹחֲטִין לֹא לְתוֹךְ יַמִּים, וְלֹא לְתוֹךְ נְהָרוֹת, וְלֹא לְתוֹךְ כֵּלִים, אֲבָל שׁוֹחֵט הוּא לְתוֹךְ עוּגָה שֶׁל מַיִם. וּבִסְפִינָה, עַל גַּבֵּי כֵלִים. אֵין שׁוֹחֲטִין לַגּוּמָּא כׇּל עִיקָּר, אֲבָל עוֹשֶׂה גּוּמָּא בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ בִּשְׁבִיל שֶׁיִּכָּנֵס הַדָּם לְתוֹכָהּ. וּבַשּׁוּק לֹא יַעֲשֶׂה כֵּן, שֶׁלֹּא