דף ביאור
מסכת חולין דף ל״ח עמוד ב׳
דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.
לטקסט המלא במקורמסכת חולין דף ל״ח עמוד ב׳
מסכת חולין דף ל״ח עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 11 קטעים ממוספרים, כ־328 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.
רש"י
פרט לכלאים בן רחל ותייש שפסול לקרבן ומרבויא דאו דריש ליה:
נדמה עז שילדה מתייש כמותה ובנה דומה לרחל:
פרט ליוצא דופן שקרעוה והוציאוה פעמים שמתה ופעמים שחיה:
ז' ימים פרט למחוסר זמן שלא הגיע לז' ימים ואפילו אמו קיימת:
תחת אמו היה שעה אחת פרט ליתום וה"ד האי יתום אילימא דילידתיה אמיה ולאחר שעה מתה לעולם תיחי בתמיה וכי לעולם צריכה לחיות והא תחת אמו קרינן ביה והא ליכא למימר דאשמועינן קרא שתחיה אמו כל ז' דתניא בת"כ ר' יוסי הגלילי אומר מה תלמוד לומר תחת אמו לפי שנאמר ז' ימים יהיה עם אמו יכול כל ז' ת"ל תחת אמו אי תחת אמו יכול אפילו יצא ממנה כשהיא מתה ת"ל עם אמו משמע ששניהם בעולם אחד שתהא קרויה אמו הא כיצד אפילו נתקיימה לו אמו שעה אחת והאי תחת אמו משמע ליה לרבי יוסי הגלילי חליפי אמו שמתה אמו והוא נשאר במקומה:
אלא דמתה והדר ילידתיה היינו יוצא דופן דכל שקרעוה והוציאו את ולדה בין מתה ובין חיה הוי יוצא דופן:
זה פירש למיתה אמו כלומר בשעת מיתתה ילדה דרך הרחם ואשמועינן קרא דבעינן חיות עד גמר לידה ולאחר לידה מעט ואי לא ה"ל יתום דעל כרחיה האי תחת אמו למעוטי חיה באמצע לידה ומתה בגמר לידה אתי:
אי אמרת בשלמא אחר סוף לידה אשמועינן דבעינן חיותא שיצא כולו מחיים ולמעוטי מתה בגמר לידה:
ועוד 21 קטעי פירוש על דף זה.
Rashi on Chullin 38b · Sefaria
תוספות
או כשב פרט לכלאים תימה דהכא או למעט ובפ"ק (לעיל חולין דף כג.) קאמר או לרבות פלגס וגבי אותו ואת בנו נמי דרשינן (לקמן חולין דף עח:) או שה לרבות כלאים ויש לומר דגבי פלגס ממילא אימעיט ולא צריך קרא אלא לרבות וכן לגבי אותו ואת בנו ממילא אימעיט כלאים דשור ושה אי אתה יכול להוציא כלאים מביניהם אבל הכא כשב ועז כתיב שאתה יכול להוציא כלאים מביניהם וממילא איתרבו להכי כתיב או למעט ובכי האי גונא משני במרובה (ב"ק דף עז:) גבי וטבחו או מכרו ואם תאמר אם כן מאו עז היה למעט כלאים שאתה יכול להוציא כלאים מביניהם ומאו כשב נדמה ויש לומר דנדמה אינו ראוי כל כך למעוטי כמו כלאים ולהכי מעוטא קמא מוקמינן בדדמי טפי בכלאים והדר ממעטינן נדמה דנדמה לא ממעטינן אלא משום דדמי לכלאים:
כי יולד פרט ליוצא דופן לאו מלשון לידה דריש אלא גמר לידה לידה מבכור כדאמרינן בריש פרק יוצא דופן (נדה דף מ.) והא דדרשינן התם אשה כי תזריע וילדה עד שתלד ממקום שמזרעת דמשמע דצריך מיעוט למעט יוצא דופן ולא ממעטינן ליה מלידה לידה מבכור משום דאי לאו כי תזריע הוה דרשינן תלד לרבות יוצא דופן כרבי שמעון:
אלא דמתה והדר ילידתיה והא דאמר בפרק יוצא דופן (נדה דף מד.) ובפרק מי שמת (ב"ב דף קמב:) דעובר מיית ברישא היינו היכא דמתה מעצמה כדאמר בפ"ק דערכין (דף ז.) דוולד איידי דזוטר חיותיה עיילא טיפתא דמלאך המות ומחתכא לסימניו אבל נהרג לא:
אלא זה פירש למיתה וזה פירש לחיים אין להוכיח מכאן דאפילו בידי שמים אפשר לצמצם דקרא איכא למימר דאיצטריך אם יבא אליהו ויאמר שבצמצום נעשה ושבקינן לקרא דאיהו דחיק ומוקי אנפשיה:
מחצר כבד שלה לאו דוקא נקט יותרת הכבד משום דעולה לגבוה והויא כחלב ודם אלא אפילו כזית של שאר בשר נמי כדאמרינן בגמרא יהיב זוזא לטבחא ישראל מאי ואורחא דמלתא הוא דנקט:
פסולה שסתם מחשבת עובד כוכבים לעבודת כוכבים ואם תאמר לקמן (חולין דף לט: ושם) גבי השוחט לשם הרים דקתני פסולה ודייק עלה פסולה אין זבחי מתים לא פירוש ולא מיתסרי בהנאה והכא קתני רבי אליעזר אומר פסולה ואע"ג דאסור אף בהנאה כדקתני שסתם מחשבת עובד כוכבים לעבודת כוכבים ויש לומר דלקמן דייק מדלא קתני הרי אלו זבחי מתים אבל הכא איידי דאמרי רבנן כשרה אמר רבי אליעזר פסולה:
הני תנאי אית להו דרבי אליעזר בר' יוסי פירוש רבנן ורבי אליעזר דמתניתין אבל ר' יוסי לא סבר ליה כוותיה דהא אמר דאין הכל הולך אלא אחר העובד:
Tosafot on Chullin 38b · Sefaria
רשב"א
מאי קא משמע לן כולהו תננהי פירוש מאי קא משמע לן רבא דאמר הילכתא כי הא מתניתא, דפשיטא דכולהו תננהו במתני', ופריק משום עוף דתני בברייתא ולא תנן במתניתין איצטריך, אבל לא אקשינן מאי קא משמע לן תנא, דהא כולהו מתניתא תנו מאי דתנא במתני'.
אי שמעינן דחשיב אין אי לא לא סתם מחשבת נכרי לעבודה זרה לא אמרינן. ושחיטתו כשרה דקתני, לאו למימרא דדוקא דיעבד אבל לכתחלה לא, דהא אמרינן סתם מחשבת נכרי לעבודה זרה לא אמרינן, אלא מדקתני ר' אליעזר פוסל דלדידיה פסולה אפילו בדיעבד ואסורה בהנאה, תנא איהו כשירה. ואי נמי דאפילו לתנא קמא לכתחלה לא, דחיישינן שמא יחשב לעבודה זרה. וללישנא בתרא דאמרינן דאפילו שמעיניה דחשיב זה מחשב וזה עובד, לא אמרינן אפילו הכי לכתחלה לא, שמא יבא לאכול משוחט ממש לעבודה זרה.
איכא דאמרי דשמעיניה דחשיב וכו' לאו למימרא דר' אליעזר דוקא כדשמעיניה דחשיב הוא דפוסל הא לא שמעיניה לא, דהא בהדיא קתני במתניתין ר' אליעזר פוסל שסתם מחשבת נכרי לעבודה זרה, אלא משום תנא קמא נקט לה, כלומר דאפילו בדשמעיניה דחשיב פליג תנא קמא ומכשר.
Rashba on Chullin 38b · Sefaria
מאירי
כבר ידעת שבעלי מומין פסולין למזבח יש בהמות שהן נידונות כבעלי מומין אע"פ שאין בהם מום כיצד הכלאים והוא הבא מן התיש והרחל או מן הכבש והעז פסול וכן הנדמה כל שהוא מכבש ובן זוגו אלא שדומה לנולד מן העז או מן התיש וכן יוצא דופן פסול שנאמר כי יולד ואין יציאה דרך דופן נקראת לידה:
מתה האם בשעת לידה עד שבסוף לידה והוא שעת יציאת רובו לא היתה לו אם פסול לעולם שנאמר תחת אמו ואין צריך לומר אם מתה קודם שיצא ראשו שהוא פסול שהרי אי אפשר להוציאו בלא פתיחת הרחם והרי הוא יוצא דופן וכל שכן אם מתה ולא יצא עדין כלל אע"פ שאי אפשר כן במיתה מחמת חולי שהרי העובר מת תחלה אפשר להיות כן בנשחטה כמו שיתבאר אבל אם היתה חיה כשנולד או אף כשיצא רובו אע"פ שמתה לאלתר הרי הוא ראוי להקרבה לאחר שבעה:
המשנה התשיעית והכונה להתחיל בה בביאור החלק הרביעי איזו כונה פוסלת בשחיטה ואיזו אינה פוסלת ואמר על זה השוחט לנכרי שחיטתו כשרה ור' אליעזר פוסל אמר ר' אליעזר אפי' שחטה שיאכל נכרי מחצר כבד שלה פסולה שסתם מחשבת נכרי לעבודה זרה אמר ר' יוסי וקל וחומר הדברים ומה במקום שמחשבה פוסלת במוקדשין אין הכל הולך אלא אחר העובד מקום שאין מחשבה פוסלה בחולין לא יהא הכל הולך אלא אחר השוחט אמר הר"מ פי' דעת ר' אליעזר שהבעלים מפגלין בקדשים וגמרינן חוץ מפנים ור' יוסי דעתו כמו שאמרה המשנה שהעובד הוא המפגל והלכה כר' יוסי:
אמר המאירי השוחט לנכרי שחיטתו כשרה פי' בגמרא שלא סוף דבר בסתם שחיטה אלא אפי' חשב עליה הנכרי לע"ז בפי' שאין הכל הולך אלא אחר השוחט ר' אליעזר אומר שאפילו בסתם שחיטה פסולה שהמחשבה הולכת אף אחר העובד וסתמו לע"ז ואפילו לא נשחטה להיות לגוי בה אלא חלק מועט כגון לאכילת חצר כבד שבה וכיוצא בזה פסולה ולא עוד אלא שאף בגמרא פרשו לדעתו שאפי' היתה הבהמה של ישראל ונתן לו הגוי קודם שחיטה דינר ליתן לו ממנה לאחר שחיטה בדינר בשר אם היה הגוי אלם שאי אפשר לו לחזור ולבא עליו בעקיפין אסורה אחר שמן הדין קנה שהרי מעות בגוי קונות ואחר שהוא כן מחשב בה לע"ז על סמך שאף אם יקפיד ישראל בדבר אינו חושש אבל אם אינו אלם אף הוא חושב שהישראל יחשדהו בכך ויחזור בעקיפין ואינו נותן לב לחשב לע"ז:
אמר ר' יוסי קל וחומר ומה וכו' פרשו בגמרא ומה במקום שהמחשבה פוסלת מעבודה לעבודה בארבע עבודות וזהו ענין מוקדשין שהמחשבה פוסלת בהן אף בשעת שחיטה שאם שחטה במחשבה שיקבל דמה שלא לשמה או יוליכנה למזבח שלא לשמה או יזרוק דמה שלא לשמה נפסל הזבח באותן הקרבנות שנפסלין בשלא לשמה והרי שמצינו ארבע עבודות מהן לפסול והן שחיטה קבלה והולכה זריקה ואעפ"כ אין מחשבה פוסלת בהן אא"כ חישב בה הכהן העובד אבל אם לא חישב בה הכהן העובד אפי' חשבו בה הבעלים אינה פוסלת מקום שאין המחשבה פוסלת מעבודה לעבודה אלא בשתי עבודות וזהו חולין שאין בהן פסול מחשבה אפי' לשוחט אלא בזריקה והקטרה ר"ל שאם חישב בשעת שחיטה שיהא זורק דמה לע"ז או להקטיר חלביה לע"ז נפסלה הבהמה אפי' לא הוציא מחשבתו למעשה אבל אם שחטה על דעת שיקבל דמה לע"ז או שיוליכנה לע"ז אין כאן פסול מחשבה אפי' לשוחט שאין בשתים אלו זכר באזהרת ע"ז אינו דין שאף בשתים אלו לא יהא בהן פסול אלא לשוחט הא למדת שהשוחט לנכרי שחיטתו כשרה וכן הלכה:
Meiri on Chullin 38b · Sefaria
מהרש"א — חידושי הלכות
בד"ה או כשב פרט כו' ולהכי מיעוטא קמא מוקמינן בדדמי טפי בכלאים כו' עכ"ל פי' דהשתא דכתיבי תרי מיעוטי ניחא ליה לתנא למנקט מיעוט קמא בכלאים משום דמסתבר למעוטא טפי מנדמה מיהו אי לא הוה כתיב אלא חד אז לא הוה מוקמינן כלל למעט אלא לרבות כלאים כדמוכח הסוגיא דפרק מרובה וכמו שפירשו התוס' שם ע"ש:
בפרש"י בד"ה ריפרף בציר מכשכוש עכ"ל דלישנא ועוף אפי' לא רפרף כו' משמע דפירכוס דעוף קיל טפי מפירכוס דבהמה דקתני במתני' דמהני בבהמה כשכוש זנבו וק"ל:
Chidushei Halachot on Chullin 38b · Sefaria
מהר"ם
בגמ' מאי קמ"ל וכו' בהמה דקה שפשטה ידה ולא החזירה וכו' כצ"ל:
בתוס' ד"ה גועה או הטילה ריעי ובו' אפי' לרשב"ג דמחמיר וכו' כצ"ל:
Maharam on Chullin 38b · Sefaria
מה תמצאו כאן
יחידת טקסט מלאה של מסכת חולין, דף ל״ח, עמוד ב׳, בהיקף של כ־328 מילים ב־11 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.
המשך הרצף
מקורות מקבילים
שיעורים וכלי לימוד
מפת קטע אחר קטע של כל 11 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.
- קטע 127 מילים
נפתחת ב״אוֹ כֶשֶׂב״ – פְּרָט לְכִלְאַיִם, ״אוֹ עֵז״…״
- קטע 219 מילים
נפתחת ב״הַאי יָתוֹם הֵיכִי דָמֵי? אִילֵּימָא דִּילִידְתֵּיהּ אִמֵּיהּ…״
- קטע 333 מילים
נפתחת ב״אֶלָּא פְּשִׁיטָא, זֶה פֵּירַשׁ לְמִיתָה וְזֶה פֵּירַשׁ…״
- קטע 414 מילים
נפתחת ב״אָמַר רָבָא: הִלְכְתָא כִּי הָא מַתְנִיתָא –…״
- קטע 550 מילים
נפתחת ב״בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בַּיָּד, אֲבָל בָּרֶגֶל, בֵּין…״
- קטע 635 מילים
נפתחת ב״מַאי קָא מַשְׁמַע לַן? כּוּלְּהוּ תְּנַנְהִי! בְּהֵמָה…״
- קטע 726 מילים
נפתחת ב״מַתְנִי׳ הַשּׁוֹחֵט לְנׇכְרִי – שְׁחִיטָתוֹ כְּשֵׁרָה, וְרַבִּי…״
- קטע 833 מילים
נפתחת ב״אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: קַל וָחוֹמֶר הַדְּבָרִים, וּמָה…״
- קטע 918 מילים
נפתחת ב״גְּמָ׳ הָנֵי תַּנָּאֵי אִית לְהוּ דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר…״
- קטע 1050 מילים
נפתחת ב״מִיהוּ תַּנָּא קַמָּא סָבַר: אִי שַׁמְעִינֵיהּ דְּחַשֵּׁיב…״
- קטע 1123 מילים
נפתחת ב״אִיכָּא דְּאָמְרִי: בִּדְשַׁמְעִינֵיהּ דְּחַשֵּׁיב פְּלִיגִי, תַּנָּא קַמָּא…״
לשון המקור
אוֹ כֶשֶׂב״ – פְּרָט לְכִלְאַיִם, ״אוֹ עֵז״ – פְּרָט לְנִדְמֶה, ״כִּי יִוָּלֵד״ – פְּרָט לְיוֹצֵא דּוֹפֶן, ״שִׁבְעַת יָמִים״ – פְּרָט לִמְחוּסַּר זְמַן, ״תַּחַת אִמּוֹ״ – פְּרָט לַיָּתוֹם.
הַאי יָתוֹם הֵיכִי דָמֵי? אִילֵּימָא דִּילִידְתֵּיהּ אִמֵּיהּ וַהֲדַר מִתָה, לְעוֹלָם תֵּיחֵי וְתֵיזִיל? אֶלָּא דְּמִתָה וַהֲדַר יְלִידְתֵּיהּ, מִ״כִּי יִוָּלֵד״ נָפְקָא.
אֶלָּא פְּשִׁיטָא, זֶה פֵּירַשׁ לְמִיתָה וְזֶה פֵּירַשׁ לְחַיִּים. אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא בָּעֵינַן חִיּוּתָא בְּסוֹף לֵידָה – הַיְינוּ דְּאִיצְטְרִיךְ קְרָא לְמַעוֹטֵי, אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ לָא בָּעֵינַן חִיּוּתָא בְּסוֹף לֵידָה, לְמָה לֵיהּ? מִ״כִּי יִוָּלֵד״ נָפְקָא!
אָמַר רָבָא: הִלְכְתָא כִּי הָא מַתְנִיתָא – בְּהֵמָה דַּקָּה שֶׁפָּשְׁטָה יָדָהּ וְלֹא הֶחְזִירָה, פְּסוּלָה.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בַּיָּד, אֲבָל בָּרֶגֶל, בֵּין פָּשְׁטָה וְלֹא כָּפְפָה, בֵּין כָּפְפָה וְלֹא פָּשְׁטָה – כְּשֵׁרָה. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּדַקָּה, אֲבָל בְּגַסָּה, בֵּין בַּיָּד בֵּין בָּרֶגֶל, בֵּין פָּשְׁטָה וְלֹא כָּפְפָה, בֵּין כָּפְפָה וְלֹא פָּשְׁטָה – כְּשֵׁרָה. וְעוֹף, אֲפִילּוּ לֹא רִפְרֵף אֶלָּא גַּפּוֹ, וְלֹא כִּשְׁכֵּשׁ אֶלָּא זְנָבוֹ – הֲרֵי זֶה פִּירְכּוּס.
מַאי קָא מַשְׁמַע לַן? כּוּלְּהוּ תְּנַנְהִי! בְּהֵמָה דַּקָּה שֶׁפָּשְׁטָה יָדָהּ וְלֹא הֶחְזִירָה – פְּסוּלָה, שֶׁאֵינָהּ אֶלָּא הוֹצָאַת נֶפֶשׁ. יָד – אִין, רֶגֶל – לָא; דַּקָּה – אִין, גַּסָּה – לָא. עוֹף אִיצְטְרִיכָא לֵיהּ, דְּלָא תְּנַן.
מַתְנִי׳ הַשּׁוֹחֵט לְנׇכְרִי – שְׁחִיטָתוֹ כְּשֵׁרָה, וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר פּוֹסֵל. אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: אֲפִילּוּ שְׁחָטָהּ לֶאֱכוֹל לְנׇכְרִי מֵחֲצַר כָּבֵד שֶׁלָּהּ – פְּסוּלָה, שֶׁסְּתָם מַחְשֶׁבֶת נׇכְרִי לַעֲבוֹדָה זָרָה.
אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: קַל וָחוֹמֶר הַדְּבָרִים, וּמָה בִּמְקוֹם שֶׁהַמַּחְשָׁבָה פּוֹסֶלֶת בְּמוּקְדָּשִׁין – אֵין הַכֹּל הוֹלֵךְ אֶלָּא אַחַר הָעוֹבֵד, מְקוֹם שֶׁאֵין מַחְשָׁבָה פּוֹסֶלֶת בְּחוּלִּין – אֵינוֹ דִּין שֶׁלֹּא יְהֵא הַכֹּל הוֹלֵךְ אֶלָּא אַחַר הַשּׁוֹחֵט?
גְּמָ׳ הָנֵי תַּנָּאֵי אִית לְהוּ דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּרַבִּי יוֹסֵי, דְּתַנְיָא: אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּרַבִּי יוֹסֵי: שָׁמַעְתִּי שֶׁהַבְּעָלִים מְפַגְּלִין.
מִיהוּ תַּנָּא קַמָּא סָבַר: אִי שַׁמְעִינֵיהּ דְּחַשֵּׁיב – אִין, אִי לָא – לָא, סְתָם מַחְשֶׁבֶת נׇכְרִי לַעֲבוֹדָה זָרָה לָא אָמְרִינַן. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר סָבַר: אַף עַל גַּב דְּלָא שַׁמְעִינֵיהּ דְּחַשֵּׁיב, סְתָם מַחְשֶׁבֶת נׇכְרִי לַעֲבוֹדָה זָרָה אָמְרִינַן. וַאֲתָא רַבִּי יוֹסֵי לְמֵימַר: אַף עַל גַּב דְּשַׁמְעִינֵיהּ דְּחַשֵּׁיב, זֶה מְחַשֵּׁב וְזֶה עוֹבֵד לָא אָמְרִינַן.
אִיכָּא דְּאָמְרִי: בִּדְשַׁמְעִינֵיהּ דְּחַשֵּׁיב פְּלִיגִי, תַּנָּא קַמָּא סָבַר: כִּי אָמְרִינַן ״זֶה מְחַשֵּׁב וְזֶה עוֹבֵד״ – הָנֵי מִילֵּי בִּפְנִים, אֲבָל בְּחוּץ לֹא, חוּץ מִפְּנִים