דף ביאור
מסכת חולין דף ל״ה עמוד ב׳
דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.
לטקסט המלא במקורמסכת חולין דף ל״ה עמוד ב׳
מסכת חולין דף ל״ה עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 15 קטעים ממוספרים, כ־293 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.
רש"י
שמא תשב שמא ישבה ואע"ג דאוכלי תרומה מזדהרי בה שפיר מיהו לגבי קדש לא הויא שמירה וחיישינן הואיל וטומאה מצויה היא:
אבל בפירי דאין טומאתן מצויה הויא שמירת תרומה שמירה לקדש למאי דנטריה דא"כ תרומה טהורה נמי תימא דמטמאה קודש:
אם אמר הפרשתי לתוכה כו' בחומר בקדש (חגיגה דף כד:) תנן ביהודה נאמנין עמי הארץ על טהרת יין לנסכים אם אמרו טהורין הן והימנוהו רבנן כדי שלא יהא כל אחד הולך ובונה במה לעצמו ושורף פרה אדומה לעצמו אבל על התרומה אין נאמנין אלא בשעת הגיתות והבדים עברו הגיתות והבדים והביאו לו חבית של יין דתרומה ה"ז לא יקבל הימנו ואם אמר לו הפרשתי לתוך חבית זה רביעית לנסכים נאמן על כולם ומקבלם כהן ושותה:
בחיבורין ששניהם בכלי אחד תמיד:
מטמא משקה חולין כדאמרן לעיל (חולין דף לד.) דעביד להו תחלה:
והשלישי שבחולין:
בחולין שנעשו כו' כלומר באלו חולין אמרו כשנעשה על טהרת הקדש וקתני דעביד רביעי בקדש:
הרי הן כחולין ואין באין לכלל שלישי:
ועוד 11 קטעי פירוש על דף זה.
Rashi on Chullin 35b · Sefaria
תוספות
שמא תשב עליהן אשתו נדה אבגדי עם הארץ מדרס לפרושין צריך נמי האי טעמא דע"ה אינו עושה מדרס ולא מטמא בהיסט כדתנן בהדיא במסכת טהרות בפ"ז (משנה ו) הגנבים שנכנסו לבית אינו טמא אלא מקום רגלי הגנבים ומה הם מטמאים אוכלין ומשקין וכלי חרס פתוחים אבל לא המשכבות והמושבות וכלי חרס המוקפין צמיד פתיל ואם יש עמהן עובד כוכבים או אשה הכל טמא משמע בהדיא דע"ה אינו עושה משכב ומושב ואינו מטמא בהיסט ובהנחנקין (דף סא:) נמי פריך גבי מוקף צמיד וליחוש שמא תסיטנו אשתו נדה משמע דהוא עצמו אין מטמא בהיסט וצריך ליתן טעם דמ"ש דלענין צינורא שלו עשאוהו כזב שמעיינותיו טמאים כדמשמע בפ' בנות כותים (נדה דף לג:) ובפ' חומר בקדש (חגיגה דף כג.) ולענין מדרס והיסט לא עשאוהו כזב ונראה דטעמא משום דאין גוזרין גזירות על הציבור אלא א"כ רוב הציבור יכולין לעמוד בהם ובצינורא שלו אפשר ליזהר אבל חומרא יתירה כגון משכב ומושב בהיסט לא רצו חכמים להחמיר ובפרק בנות כותים (נדה דף לג:) יש להאריך יותר ולא כאן:
ואם אמר הפרשתי לתוכה רביעית קדש נאמן וא"ת היאך יאכל כהן תרומה כיון דקדש מעורב בה וי"ל דע"י ברירה שיאמר רביעית שאני עתיד להפריש יהא קדש:
תטמא תרומה לקדש וא"ת שאני הכא ששמרה על טהרת קדש וממ"נ כיון דמהמנית ליה אקדש מהימן נמי אתרומה וי"ל דס"ד כיון דתרומת חבר נמי מטמא קודש משום דטהרתה טומאה אצל הקדש לא שייך הכא להימניה לעם הארץ משום שלא יהא בונה במה לעצמו אי נמי פריך דה"ל למיחש שמא נתן קדש בחבית אחר שנתן בה תרומה:
שחיטה מכשרת ולא דם וטעמא משום דמתרת בשר באכילה וכן פירש בקונטרס:
דם המת אינו מכשיר פירש בקונטרס בהמה שמתה מאליה ובסמוך נמי גבי דם מגפתו אינו מכשיר פירש כמו כן דם מכת בהמה וקשיא לר"ת דא"כ הל"ל דם מיתה דם מגפתה ועוד דגבי אדם תנן לה במסכת מכשירין (פ"ו משנה ו) והכי איתא התם אלו מטמאין ומכשירין זובו ורוקו שכבת זרעו ומימי רגליו ורביעית דם מן המת ודם הנדה כו' רבי שמעון אומר דם המת אינו מכשיר ועוד דדם מגפתה של בהמה אפילו רבנן מודו דלא מכשיר דאמר בפרק חבית (שבת דף קמג:) לא אם טמא חלב אשה שלא לרצון שכן דם מגפתה טמא יטמא חלב בהמה שלא לרצון שדם מגפתה טהור ומסתמא כרבנן אתי דלא מסתבר לאוקומי כרבי שמעון ולא כרבנן ועוד דאי שייך דם חללים בבהמה מאי שנא גבי אדם דאמר מה לי קטלה כולה מה לי קטלה פלגא דדם מגפתו מכשיר ומאי שנא גבי בהמה דלא אמרינן ועוד דאמרינן בסמוך רבי חייא סבר דאינה לשחיטה אלא לבסוף והא דם מכה היא ולא מכשר והתם כרבנן דהא מכשר דם שחיטה ובפרק העור והרוטב (לקמן חולין קכא.) אמר שונין ישראל בטמאה ועובד כוכבים בטהורה צריכי מחשבה (בה) והכשר ממקום אחר ואמאי לא מכשר מטעם דם חללים מיהו פירש בקונטרס שם דלא מקרי דם חלל אלא על ידי גיסטרא ומצואר כדקאמר בסוטה לתת אותה על חללי צוארי רשעים ואין נראה דהא לצד בית השחיטה הוא דאיקרי צואר כדמשמע בפ"ק (לעיל חולין דף יט:) לכך נראה לר"ת דכולה שמעתתא איירי באדם דשייך ביה דם חללים ולא בבהמה:
לשמעינן דם השחיטה וכ"ש דם המת וא"ת ומאי כ"ש דמה ענין זה אצל זה הא מתרי קראי נפקי לרבנן דם המת מדם חללים ישתה ודם שחיטה מתשפכנו כמים וכן קשה בסמוך גבי דם מגפתו וי"ל דס"ד דאפילו לרבנן אי לאו דנפקא לן שחיטה מתשפכנו כמים הוה אמינא דדם חללים דוקא מכשיר דהיינו שנהרג ולא מת מאליו דלא אמרינן מה לי קטליה איהו מה לי קטליה מלאך המות דאין לך בו אלא חידושו דלא מצינו דם מכשיר אלא דם חללים אבל השתא דדם שחיטה מכשיר לא הוי חידוש מאי דמכשיר דם חללים ואמרינן מה לי קטלה כו' וכן בסמוך:
למישרי דמן דפסולי המוקדשין ולר' אבהו דאמר בפרק כל שעה (פסחים דף כא:) דלא תאכלו משמע איסור הנאה איצטריך למישרי כל דם והכא נקט פסולי המוקדשין משום דחזקיה דפליג עליה ואמר דלא תאכלו לא משמע ליה איסור הנאה והוה מצי נמי למימר דאצטריך קרא לדם בהמה דלא בעי כסוי כדאמרינן בריש כסוי הדם (לקמן חולין דף פד.) ואומר ר"י אע"ג דאין היקש למחצה לא מסתבר ליה לר' שמעון מתשפכנו כמים אלא לענין שפיכה דלא בעי קבורה ולא כסוי אבל הכשר לא שייך מידי לשפיכה:
Tosafot on Chullin 35b · Sefaria
רשב"א
רבי שמעון דם המת אינו מכשיר פירש רש"י ז"ל: דם בהמה שמתה מאליה. ואמרינן מאי לאו הא דם שחיטה מכשיר, ודחינן לא דם חללים מכשיר, כלומר דם בהמה שנהרגה, ואינו מחוור, חדא, דמה לי שחיטה בסימנין מה לי הריגה מה לי נחירה אם דרך נחירה קרוייה חלל אף דרך שחיטה קרויה חלל דמאי שנא, ועוד דאי בבהמה הוה ליה למימר דם המתה. ועוד דבהדיא תנינן לה במסכת מכשירין (פ"ו, מ"ו) באדם מת דתנן התם אלו מטמאין ומכשירין זובו ורוקו ושכבת זרעו של זב ומימי רגליו ורביעית דם המת ודם הנדה, רבי אלעזר אומר שכבת זרע אינה מכשרת, ר' אלעזר בן עזריה אומר דם הנדה אינו מכשיר, ר' שמעון אומר דם המת אינו מכשיר, ואם נפל על הדלעת גוררה והיא טהורה, אלמא באדם מיירי. ועוד דהדר קתני התם (מ"ז) דם שחיטה בבהמה בחיה ובעופות. ואם תאמר אם כן היכי דייקינן הכא מינה מאי לאו דם שחיטה מכשיר, דמה ענין דם שחיטת בהמה לדם אדם, וכדדחינן נמי לא דם חללים מכשיר, כלומר דם אדם חלל וכדכתיב ודם חללים ישתה. יש לומר דהכי קאמר מדקאמר דם המת אינו מכשיר, שמע מינה דכל דם אחר ואפילו דם שחיטה דבהמה מכשיר, משום דדם חלל אדם מכשיר מדכתיב (במדבר כג, כד) ודם חללים ישתה, ודם שחיטה דבהמה מדכתיב (דברים יב, טז) על הארץ תשפכנו כמים, דאי דם שחיטה של בהמה לא מכשיר, והא דכתיב על הארץ תשפכנו כמים למשרי דם פסולי המוקדשין בהנאה, לישמעינן דם שחיטה ואנא ידענא דכל שכן דם אדם מת דדם חללים דוקא וכדמקשה ואזיל, כי משנינן לא דם חללים מכשיר, והא נמי דתניא דם מגפתו אינו מכשיר דם מגפתו של אדם קאמר, דאלו של בהמה אפילו רבנן מודו דאינו מכשיר דתנן התם (מ"ח) יטמא חלב בהמה שלא לרצון שדם מגפתו טהור, ועוד דאמרינן הכא דם מגפתו איצטריך סלקא דעתך אמינא מה לי קטליה כוליה מה לי קטליה פלגיה קא משמע לן, ואי בבהמה אפילו קטליה כולה נמי וכדאמרן, ואפילו לספרים דגרסינן דם מגפתה של אשה קאמר, וזו ששנינו לא אם טמא חלב האשה שלא לרצון שדם מגפתה טמא, ומייתי לה בשבת (קמג, ב), ההוא תנא סבר דאמרינן אדם מה לי קטליה כוליה מה לי קטליה פלגיה דבעיא הכשר, איכא למידק אי לא הוה כתיב אלא חד על כרחין לא הוה מוקמינן אלא בשרץ, דכולה פרשתא בשרץ כתיבה ולא במת. ויש לומר דהכי קאמר השתא דכתיב תרי קראי בשרץ על כרחין אם אין ענין לגופו תנהו ענין למת, וצריכי תרי קראי לאשמועינן מת ושרץ, דאילו כתיב טומאת מת בהדיא לא הוה שמעינן מיניה שרץ, ואי אשמעינן שרץ ולא מת לא שמעינן מינה טומאת מת.
Rashba on Chullin 35b · Sefaria
מאירי
אוכלין של פרושין או אוכלי תרומה שמירתן שמירה אף אצל החמורים ואינן פוסלין את הקדש אבל אם היו טמאים אף בטומאה שלישית ר"ל באוכלי תרומה או בחולין הנעשין בטהרתה הרי האוכלן שני אצל הקדש כמו שביארנו אבל עמי הארץ אין נאמנין על טהרותיהם ובדבר שבקדש נאמנין כיצד נאמן עם הארץ על יינו שהוא טהור לנסכים שאם לא כן הרי כל אחד ואחד הולך ובונה במה לעצמו אבל על התרומה אין נאמנין אלא בשעת הגתות והבדים ואם עברו הגתות והבדים והביא חבית יין של תרומה לא יקבלנה כהן חבר ממנו ויתנוה לכהן עם הארץ שכמותו ואם אמר לו הפרשתי לתוכה רביעת יין לנסכים נאמן הואיל ובכלי אחד הם והוא הנקרא כאן בחבורין מתוך שנאמן על הקדש נאמן על התרומה וכבר ביארנו ענין זה במסכת חגיגה:
Meiri on Chullin 35b · Sefaria
מהרש"א — חידושי הלכות
בד"ה דם המת אינו כו' ורביעית דם מן המת ודם הנדה כו' רבי שמעון אומר דם כו' עכ"ל כצ"ל:
בא"ד ועוד דאי שייך דם חללים בבהמה מ"ש גבי אדם כו' עכ"ל פירוש ועוד דאף אם נאמר כפירוש רש"י דהך סתמא דברייתא דפ' חביות ע"כ כרבי שמעון אתיא דדם מגפת אשה מכשיר ודם מגפת בהמה אינו מכשיר תקשה ליה אליבא דרבי שמעון דאי שייך דם חללים בבהמה כפירושו דכולה שמעתתא איירי בבהמה מ"ש גבי אדם כו' וק"ל:
Chidushei Halachot on Chullin 35b · Sefaria
מהר"ם
בגמ' מאי לאו הא דם שחיטה מכשיר ר"ל דאל"כ ליתני סתמא ר"ש אומר דם אינו מכשיר:
בתוס' ד"ה דם המת אינו מכשיר וכו' והכי איתא התם אלו מטמאין ומכשירין וכו' ורביעית דם מן המת ודם הנדה וכו' כצ"ל:
Maharam on Chullin 35b · Sefaria
מה תמצאו כאן
יחידת טקסט מלאה של מסכת חולין, דף ל״ה, עמוד ב׳, בהיקף של כ־293 מילים ב־15 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.
המשך הרצף
מקורות מקבילים
שיעורים וכלי לימוד
מפת קטע אחר קטע של כל 15 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.
- קטע 114 מילים
נפתחת ב״שֶׁמָּא תֵּשֵׁב עֲלֵיהֶן אִשְׁתּוֹ נִדָּה, אֲבָל בְּפֵירֵי…״
- קטע 234 מילים
נפתחת ב״מֵתִיב רַבִּי יִרְמְיָה מִדִּיפְתִּי: וּמִי אָמְרִינַן בְּפֵירֵי?…״
- קטע 315 מילים
נפתחת ב״אֲמַר לֵיהּ: טוּמְאָה בְּחִבּוּרִין קָאָמְרַתְּ? טוּמְאָה בְּחִבּוּרִין…״
- קטע 425 מילים
נפתחת ב״מֵתִיב רַב הוּנָא בַּר נָתָן: הַשֵּׁנִי שֶׁבַּחוּלִּין…״
- קטע 512 מילים
נפתחת ב״תַּנָּאֵי הִיא, דְּתַנְיָא: חוּלִּין שֶׁנַּעֲשׂוּ עַל טׇהֳרַת…״
- קטע 612 מילים
נפתחת ב״רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי צָדוֹק אוֹמֵר: הֲרֵי הֵן…״
- קטע 716 מילים
נפתחת ב״רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: הוּכְשְׁרוּ בִּשְׁחִיטָה. אָמַר רַב…״
- קטע 816 מילים
נפתחת ב״לֵימָא מְסַיַּיע לֵיהּ, רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: הוּכְשְׁרוּ…״
- קטע 923 מילים
נפתחת ב״תָּא שְׁמַע: אָמַר לָהֶן רַבִּי שִׁמְעוֹן: וְכִי…״
- קטע 1027 מילים
נפתחת ב״תָּא שְׁמַע: רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: דַּם הַמֵּת…״
- קטע 1126 מילים
נפתחת ב״לַישְׁמְעִינַן דַּם שְׁחִיטָה, וְכׇל שֶׁכֵּן דַּם הַמֵּת!…״
- קטע 1226 מילים
נפתחת ב״תָּא שְׁמַע: רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: דַּם מַגֵּפָתוֹ…״
- קטע 1322 מילים
נפתחת ב״לַשְׁמְעִינַן דַּם שְׁחִיטָה, וְכׇל שֶׁכֵּן דַּם מַגֵּפָתוֹ!…״
- קטע 149 מילים
נפתחת ב״וּמַאי שְׁנָא דַּם חֲלָלִים דְּמַכְשַׁיר? דִּכְתִיב: ״וְדַם…״
- קטע 1516 מילים
נפתחת ב״דַּם שְׁחִיטָה נָמֵי כְּתִיב: ״עַל הָאָרֶץ תִּשְׁפְּכֶנּוּ…״
לשון המקור
שֶׁמָּא תֵּשֵׁב עֲלֵיהֶן אִשְׁתּוֹ נִדָּה, אֲבָל בְּפֵירֵי לָא אָמְרִינַן. וְרַבִּי יִצְחָק בְּפֵירֵי נָמֵי אָמַר.
מֵתִיב רַבִּי יִרְמְיָה מִדִּיפְתִּי: וּמִי אָמְרִינַן בְּפֵירֵי? וְהָתְנַן: אִם אָמַר ״הִפְרַשְׁתִּי לְתוֹכָהּ רְבִיעִית קֹדֶשׁ״ – נֶאֱמָן, וְלָא קָא (מטמא) [מְטַמְּיָא] לֵיהּ תְּרוּמָה לְקֹדֶשׁ. וְאִי אָמְרַתְּ: טׇהֳרָתָהּ טוּמְאָה הִיא אֵצֶל הַקֹּדֶשׁ – תְּטַמֵּא תְּרוּמָה לְקֹדֶשׁ!
אֲמַר לֵיהּ: טוּמְאָה בְּחִבּוּרִין קָאָמְרַתְּ? טוּמְאָה בְּחִבּוּרִין שָׁאנֵי, דְּמִגּוֹ דִּמְהֵימַן אַקֹּדֶשׁ – מְהֵימַן נָמֵי אַתְּרוּמָה.
מֵתִיב רַב הוּנָא בַּר נָתָן: הַשֵּׁנִי שֶׁבַּחוּלִּין מְטַמֵּא מַשְׁקֵה חוּלִּין, וּפוֹסֵל אוֹכְלֵי תְרוּמָה, וְהַשְּׁלִישִׁי מְטַמֵּא מַשְׁקֵה קֹדֶשׁ, וּפוֹסֵל אוֹכְלֵי קֹדֶשׁ, בְּחוּלִּין שֶׁנַּעֲשׂוּ עַל טׇהֳרַת הַקֹּדֶשׁ.
תַּנָּאֵי הִיא, דְּתַנְיָא: חוּלִּין שֶׁנַּעֲשׂוּ עַל טׇהֳרַת קֹדֶשׁ – הֲרֵי הֵן כְּחוּלִּין.
רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי צָדוֹק אוֹמֵר: הֲרֵי הֵן כִּתְרוּמָה, לְטַמֵּא שְׁנַיִם, וְלִפְסוֹל אֶחָד.
רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: הוּכְשְׁרוּ בִּשְׁחִיטָה. אָמַר רַב אַסִּי: אוֹמֵר הָיָה רַבִּי שִׁמְעוֹן, שְׁחִיטָתוֹ מַכְשֶׁרֶת וְלֹא דָּם.
לֵימָא מְסַיַּיע לֵיהּ, רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: הוּכְשְׁרוּ בִּשְׁחִיטָה. מַאי לָאו בִּשְׁחִיטָה וְלָא בְּדָם? לָא, אַף בִּשְׁחִיטָה.
תָּא שְׁמַע: אָמַר לָהֶן רַבִּי שִׁמְעוֹן: וְכִי הַדָּם מַכְשִׁיר? וַהֲלֹא שְׁחִיטָה מַכְשֶׁרֶת! הָכִי קָאָמַר לָהֶן: וְכִי דָם בִּלְבַד מַכְשִׁיר? אַף שְׁחִיטָה נָמֵי מַכְשֶׁרֶת.
תָּא שְׁמַע: רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: דַּם הַמֵּת אֵינוֹ מַכְשִׁיר. מַאי לָאו, הָא דַּם שְׁחִיטָה מַכְשִׁיר? לָא, הָא דַּם חֲלָלִים מַכְשִׁיר, אֲבָל דַּם שְׁחִיטָה מַאי – לָא מַכְשִׁיר?
לַישְׁמְעִינַן דַּם שְׁחִיטָה, וְכׇל שֶׁכֵּן דַּם הַמֵּת! דַּם הַמֵּת אִיצְטְרִיכָא לֵיהּ, סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא: מָה לִי קַטְלֵיהּ אִיהוּ, מָה לִי קַטְלֵיהּ מַלְאַךְ הַמָּוֶת? קָא מַשְׁמַע לַן.
תָּא שְׁמַע: רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: דַּם מַגֵּפָתוֹ אֵינוֹ מַכְשִׁיר. מַאי לָאו, הָא דַּם שְׁחִיטָה מַכְשִׁיר? לָא, הָא דַּם חֲלָלִים מַכְשִׁיר. אֲבָל דַּם שְׁחִיטָה מַאי, לָא מַכְשִׁיר?
לַשְׁמְעִינַן דַּם שְׁחִיטָה, וְכׇל שֶׁכֵּן דַּם מַגֵּפָתוֹ! דַּם מַגֵּפָתוֹ אִיצְטְרִיכָא לֵיהּ, סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא: מָה לִי קַטְלֵיהּ כּוּלֵּהּ, מָה לִי קַטְלֵיהּ פַּלְגָא.
וּמַאי שְׁנָא דַּם חֲלָלִים דְּמַכְשַׁיר? דִּכְתִיב: ״וְדַם חֲלָלִים יִשְׁתֶּה״.
דַּם שְׁחִיטָה נָמֵי כְּתִיב: ״עַל הָאָרֶץ תִּשְׁפְּכֶנּוּ כַּמָּיִם״! הָהוּא לְמִישְׁרֵי דָּמָן דִּפְסוּלֵי הַמּוּקְדָּשִׁין בַּהֲנָאָה הוּא דַּאֲתָא.