מסכת חולין דף כ״ו עמוד ב׳

משיקו במים אם נטמא דמיא בעלמא הוא:

משהחמיץ אין משיקו במים דחמרא הוא וכלים ואדם ניתנה להם תורת טהרה במקוה אבל באוכל ומשקה לא נאמר בהן טבילה ומים מיטהרים בהשקה שאם יש לו מים יפים לשתיה ונטמאו נותנן בכלי ומשקען במי המקוה עד שנושקין המים והוי חיבור ובטלי לגבי מקוה כתרומה טמאה שזרעה בקרקע שבטלה טומאתה והיא טהורה והכי מפרש בכל שעה (פסחים דף לד.) אבל יין במים לאו זריעה היא דטעמא לא בטיל:

לא שנו דמשיקו במים:

אבל טמאין מעיקרא לא ורב גביהה פריך עלה מאי שנא:

לשמעתא כלומר טעמא דהא מתניתין בעא מיניה מרב אשי:

יקירי כבדין:

קפי צף. ויצף הברזל מתרגמינן וקפא פרזלא (מלכים ב ו):

מבלבלי הכל יחד המים והיין של תמד הלכך מהניא ליה השקה:

הכא נמי מבלבלי ורבא סלקא דעתך דכי נטמאו מעיקרא בפני עצמן אינו מועיל להן השקה אלא בפני עצמן הקשה ה"ר אליעזר ממיץ למה לי טעמא דמבלבלי כי נמי קפי פרי מלעיל סלקא להו השקה כדאשכחן בפרק התערובת (זבחים עח:) גבי יין וחלב לחין אין חוצצין שדרך היין עוברים המים אל גוף האדם ועלתה לו טבילה ונראה דלא קשה מידי דלא דמי דודאי אגבא דגברא או אגבא דמנא מחלחלי בהו מיא אבל דרך השקה לא:

אבל חכמים אומרים יש מיאון במקום חליצה דתניא מתני' דבא סימן הוה מצי לאתויי אבל מייתי ברייתא משום דמפורש בה ר' מאיר:

עד שירבה השחור על הלבן פירוש הבשר לבן הוא וקאמר ר' יהודה דבעי שישחיר אותו המקום מן השערות ובשתי שערות סגי כדמפורש בפרק בא סימן ולא שירבה ממש אלא שיהו שתי שערות שוכבות ונראה כמו שריבה השחור כלומר דומה כמו שיש שם שערות הרבה ושם פירש בקונטרס דלא גרסינן על הלבן:

כל מקום שיש מיאון אין חליצה תמיהא לי אמאי לא קאמר עלה בגמרא זו דברי רבי מאיר אבל חכמים אומרים יש חליצה במקום מיאון, דהא אמרי ליה לרבי מאיר קטן יפה אתה אומר איש כתוב בפרשה אבל אשה בין קטנה בין גדולה, אי נמי לימא חכמים אומרים יש (חליצה במקום מיאון) [מיאון במקום חליצה] ומאן חכמים רבי ישמעאל ברבי יוסי שאמר משום אביו וכדאיתא ביבמות (קה, ב), וצריך לי עיון.

כבר ביארנו במסכת יום טוב על אוכלין ומשקין שנטמאו שאין להם טהרה במקוה חוץ מן המים שיש להן טהרה בהשקת מים שבהם למים שבמקוה מעתה התמד עד שלא החמיץ בין לתמדו במים טמאים בין שנטמאו אחר שתמד הרי הן כמים וטהרה עולה להם ואע"פ שיש כאן מעט יין על כל פנים ושמא הוא צף למעלה ואין השקה ביין אין אנו אומרים כן אלא שהיין והמים מבולבלים הואיל ואין כאן יין גמור והרי יש כאן השקה אף במים ואם החמיץ הרי הכל יין גמור כיין מזוג ואין טהרה עולה לו:

המשנה האחת עשרה והכונה בה להשלים החלק שהתחיל בשלפניה לבאר והוא שאמר האחים והשותפים שחייבים בקלבון פטורין ממעשר בהמה ושחייבים במעשר בהמה פטורין מן הקלבון אמר הר"מ פי' קלבון הוא חצי מעה כסף שנותנין בו השקל ואז מקבלין אותו על שני בני אדם לפי שכל אחד חייב במחצית השקל ואלו החצאין הם נמכרים במהרה יותר מהשקלים עצמם מפני הענין הזה ולפיכך שני אחים קודם שיחלקו נכסי אביהם והשותפים בשעת השותפות אם נתנו שקל בשקל שניהם יחד מקבלים מהם ואינם חייבים בקלבון וחייבים במעשר בהמה וכשחולקים הנכסים יהיו כלקוחות זה מזה והלוקח אינו חייב במעשר בהמה כמו שיתבאר בסוף בכורות והם חייבים בקלבון הואיל שאין חייבים במעשר וכבר זכרנו פי' ההלכה הזאת בתחלת שקלים:

אמר המאירי האחים והשותפים בזמן שחייבים במעשר בהמה והוא כל זמן שנשתתפו כאחד או ירשו כאחד ונולדו אחר כן הטלאים ברשותם פטורים מן הקלבון בדרך זה אם נשתתפו במעות ונשאו ונתנו בהם ולא חלקו ובזמן שפטורין ממעשר בהמה והוא כשחלקו אחר לידת הטלאים וחזרו ונשתתפו חייבין בקלבון אם חלקו אחר שנשאו ונתנו במעות וחזרו ונשתתפו וענין קלבון הוא מעה קטנה שהצריכו חכמים להוסיף בזמן שהולך אצל חנוני להחליף שני חצאי שקלים בשקל שלם כדי שיתן לו חנוני חצאי השקלים שלמים עם גירומיהם ודבר זה עקרו במסכת בכורות והוא צריך ביאור יותר מרווח אלא שקצרנו בו בכאן מפני שכבר הרחבנו בו הביאור בחיבור זה בכדי הצורך במסכת יום טוב פרק אחרון:

וזהו ביאור המשנה ולא נתחדש עליה בגמרא דבר ומה שנתחדש עליו במסכת בכורות כבר ביארנוהו במסכת יום טוב:

המשנה השתים עשרה והכונה בה ככונת שלפניה ואמר כל מקום שיש מכר אין קנס וכל מקום שיש קנס אין מכר כל מקום שיש מיאון אין חליצה וכל מקום שיש חליצה אין מיאון אמר הר"מ פי' ביארנו פעמים רבות שהנקבה ודאית קטנה עד שתביא שתי שערות על מנת שתהא בת שתים עשרה שנה ויום אחד וכשמביאה שתי שערות והגיעה לשנים האלו נקראת נערה עד עשרה חדשים ואחר כך בוגרת ור' יהודה אומר שהבא על הקטנה אינו חייב קנס אבל הבא על הנערה חייב קנס וחכמים אומרים אחד נערה ואחד קטנה יש להם קנס והכל מודים שהקטנה יש לה מכר והנערה אין לה מכר ואין אשה יכול למוכרה ולפיכך מה שאמר כל מקום שיש מכר אין קנס וכו' הוא דעת ר' מאיר כמו שביארנו ואין הלכה כמותו כמו שביארנו בשלישי מכתובות וכבר שמעת ממני פעמים שפסק ההלכה הבת ממאנת עד שתביא שתי שערות והנה נתבאר ההפרש שיש בין שני הענינים:

אמר המאירי כל מקום שיש מכר אין קנס וכו' כבר ידעת שהאב רשאי למכור את בתו עד שתכנס לימי נערות וכן ידעת שהאונס נערה או המפתה אותה יש עליו קנס חמשים כסף ליתן לאביה של נערה ודבר זה לא נזכר בתורה אלא לנערה לא לקטנה ולא לבוגרת ונמצא שהקטנה יש בה מכר ואין בה קנס והנערה יש בה קנס ואין בה מכר ומ"מ ענין זה אינו שנוי כהלכה אלא אף הקטנה מבת שלש שנים ויום אחד ולמעלה יש בה קנס כמו שיתבאר במסכת כתובות לא נאמר נערה אלא למעט את הבוגרת כל מקום שיש מיאון וכו' כבר ידעת על קטנה שאין לה אב והשיאוה אמה ואחיה לדעתה שיכולה למאן עד שתביא שתי שערות ומשם ואילך אינה יכולה למאן אע"פ שלא הגיעה לשיעור שירבה שחור על הלבן האמור במקום אחר ואם היתה בת שתים עשרה ויום אחד ונבעלה לו אין אנו צריכים עוד בענינה לבדיקת סימנים לענין זה כמו שיתבאר במקומו וכן ידעת שאע"פ שקטן וקטנה מיבמין ואין חוששין לקטן שמא ימצא סריס ולקטנה שמא תמצא אילונית ונמצאו פוגעין בערוה מ"מ אין חליצה אלא בגדולים בן שלש עשרה ויום אחד ובת שתים עשרה ויום אחד נמצא שבזמן המיאון אין חליצה וכשהגיעה לזמן חליצה אין מיאון וכן הלכה:

זהו ביאור המשנה ולא נתחדש עליה בגמרא דבר:

המשנה השלש עשרה כל מקום שיש תקיעה אין הבדלה וכו' כל מקום שיש תקיעה אין הבדלה כל מקום שיש הבדלה אין תקיעה כיצד יום טוב שחל להיות בערב שבת תוקעין ולא מבדילין במוצאי שבת מבדילין ולא תוקעין וכיצד מבדילין המבדיל בין קדש לקדש ר' דוסא אומר בין קדש חמור לקדש הקל אמר הר"מ פי' נתבאר בסוף סוטה שבכל ערב שבת היו תוקעין במקדש שלש תקיעות להבדיל בין קדש לחול ואין עושין כן במוצאי שבת שאין שם צד לעשות זה והבדלה על הכוס אינה חיוב מיום טוב לשבת לפי שלא יצאנו מקדש לחול וביאור הענין שהתקיעות הם הערה על הכנסת הקדש וההבדלה היא הערה על יציאת מקדש לחול ואין הלכה כר' יוסי: