מסכת חולין דף י״ט עמוד א׳

והלכתא משיפוי כובע ולמטה כשרה קודם שיתחיל הכובע לשפע ולעלות כשרה משם ולהלן טרפה:

והיינו דשייר בחיטי כלומר כמ"ד שייר בחיטי כשרה:

לא כרבנן ולא כר' יוסי דאפי' ר' יוסי לא מכשר אלא היכא דהואי רובא דשחיטה בתוך הטבעת אבל כולה למעלה מטבעת הגדולה מודה דפסולה והא כולה למעלה מן הטבעת היא:

לא חילק ידענא ולא בילק ידענא לא כרבנן שמעתי דמיירי במחלק טבעת לשנים ולא כר' יוסי שמעתי דמיירי במבלק הסימנין דקרניי"ר בלעז לשון מבולקה כך שמעתי. אבל ראיתי בחלק (סנהדרין דף צח:) עתידים ישראל דאכלי שני משיח ופרכינן פשיטא אלא מאן אכיל להו אטו חילק ובילק אכלי ליה ולפי הדברים לישנא בעלמא הוא:

שמעתא דאמוראי ידענא דמכשרי למעלה מן הטבעת ובלבד שיהא משיפוי כובע ולמטה והני אמוראי סמכי אדרבי חנינא בן אנטיגנוס שחלק על רבנן ורבי יוסי ומכשר מוגרמת דידהו:

מוגרמת דרבנן שהגרים מיעוט הקנה לאחר ששחט רובה:

מוגרמת דר' יוסי ששחט רובה למעלה מן הטבעת או כולה:

מהו דתימא רבי חנינא דמכשיר:

אמר רב הונא אמר רב אסי היינו רב אסי חברו של רב כהנא שהיו גדולים דלסבריה דרב לא היו צריכין אבל רבי אסי לאו היינו רב אסי דקטן מרב הונא היה כדאמרי' בהניזקין (גיטין נט:) רבי אמי ורבי אסי כהני חשיבי דארעא דישראל מיכף כייפי ליה לרב הונא:

דילמא רבי יוסי ברבי יהודה היא תימה דלא משני רובו של אחד היינו וושט ומאי אחד מיוחד שבסימנים כרב אדא בר אהבה דלקמן בפ"ב (חולין דף כח.) ושמא רבנן דרבי יוסי ברבי יהודה פליגי בוושט כמו בקנה:

הגרים שליש ושחט שליש כו' רב הונא אמר רב כשרה והא דפסיל רב הונא לעיל הגרים שליש ושחט שני שליש התם משמיה דרב אסי והכא משמיה דרב:

רב נחמן אכשר משיפוי כובע ולמטה והיינו שייר בחוטי והיינו משום דסברי לה כרבי חנינא בן אנטיגנוס דהוא תנא ופליג אדרבנן ור' יוסי בר' יהודה והלכתא כוותי' כיון דאמוראי בתראי ס"ל כוותיה ופי' שיפוי הכובע כי כמין כובע יש על פי הקנה למעלה מטבעת הגדולה והוא משופע כלפי הראש וזה נקרא שיפוי כובע ובסוף אותו שיפוי כובע כלפי הגוף מתחילין כמין גרעיני חיטים ונמשכים כלפי טבעת וכל ששייר מן החיטי' ההם כמלא החוט כלפי הראש נשתייר כל השיפוי כובע שלם והוי לי' שחיטה למעלה בוושט כבר נתפרש לקמן בפרק א"ט בבהמה ותי' שהוא למטה מתורבץ הוושט אבל בעוף לא נתפרש ואמר מורי הרא"ה ז"ל בקבלה מרבותיו ז"ל והר"ר פנחס הלוי אחיו ז"ל שהוא במקום שכנגדו בקנה במקום שחיטה.

אמר רב הונא אמר רב אשי כו' עד דרבנן סברי כולה שחיטה בעינן בטבעת הגדולה. פי' במקום שחיטה ואפילו מיעוט האחרון וס"ל דאע"ג דבשחיטה סגי ברוב. ה"מ כשלא שחט יותר אבל כל שחיטתו בעינן שתהא במקום שחיטה ואפשר דהוא מדרבנן בעלמא.

איכא דאמרי וכו' עד מידי דהוי אחצי קנה פגום כלומר שאם תשלומו בשחיטה כשרה לרוב כשרה. ומיכה שמעינן דלר"י בר יהודה כל שהגרים שליש כשרה: והא דנקט ושחט שני שלישים משום רבנן נקט לה דאפי' בהכי פסלה וממילא אשמועינן כח דהיתירא דר' יוסי בטעמי' דידי'.

ורבנן התם מקום שחיטה הכא לאו מקום שחיטה ומסברא משום האי לישנא דר יוסי בר יהודה מכשיר בכל חצי קנה פגום שהשלימו בשחיטה כראוי במקומו ואעפ"י שהחצי שהוא פגום הוא שלא במקום שחיטה דאי לאו שפיר קאמרי רבנן אלא ודאי דבהא נמי פליגי.

הגרים שליש ושחט שליש והגרים שליש רב הונא אמר רב כשירה כי נפיק חיותא בשחיטה נפקא ומשמע לפום האי טעמא דלא סוף דבר שחט שליש אלא אפי' הגרים חצי' ושחט והשלימו לרוב ולרווחא דמילתא נקט ושחט שליש ורב יהודה אמר רב טריפא ג"ה והוא גרסת רש"י ז"ל בעילה רובא בשחיטה וליכא ויש ספרים גורסין כי נפיק חייתא בעינא רובא בשחיטה וליכא: ואינה מחוורת דמשמע דר' יהודה תרתי בעי רובא בשחיט' ודנפקא חיותא ברובא והא ליתא דבאידך דבסמוך מכשיר בשחט שליש והגרים שליש ושחט שליש. משום דאיכא רובא בשחיטה מיהת ויש לפרש דה"ה כי נפקא חיותא בשחיטה לא סגי' לן דרוב' בשחיטה לא סגי' לן דרוב, בשחיטה בעינן וליכא ועולה כפי הגרסא ראשונה כבר כתבתי במשנתינו דסברי הני אמוראי כולהו כר' יוסי בר יהודה אלא דמפלגי בפי' על פני רובא דקאמר שחט שליש והגרים שליש ושחט שליש רב יהודה אמר כשרה. פי' דס"ל דעל פני רובא דמתני' פני כל רובא אלא דסגי' ליה אפילו ברוב מפוזר אבל רב הונא סבר דעל פני השלמת רובא קאמר.

שפיר קא קפיד חדא דהוא שמיע לזה מרב ואנא לא שמיע לי ועוד הא איכא רובא בשחיטה פי' דקמייתא דשמיע לי מרב דמכשר לרבותא אמרה רב דאפי' בההיא דליכא רובא מכשר משום דנפקא חיותא בשחיטה וכ"ש דמכשר בהא דאיכא רובא בשחיטה וסבירא ליה השתא לרב הונא דלרב כי קתני מתניתין על פני רובא מכלל כייל תרתי בין על פני כל הרוב ואפי' מפוזר בין על פני השלמת רובא ורב חסדא אמר ליה לא תהדר בך דא"כ מפסדת לקמניתא דסבר ליה על על פני רובא דמתניתין לא משמע אלא חדא מהני בלחוד או רובא ממש או השלמת רובא וכיון דשמע קמייתא מרב דמכשר ודאי ס"ל דעל פני השלמ' רובא קתני בלחוד ולא באידך הילכך אי מודה רב הונא בהא בתריית' מפסיד קמייתא ומינה כיון דשמע כשרה דקמייתא כמאן דשמע מיניה פסולא דבתרייתא נמי דהא בהא תליא וא"א לאומרם שתיהן ולהכי א"ל דלא ליהדר ביה דלית ליה למיחוש דהנהו תרי טעמא דקאמר כנ"ל לפרש שמועה זו מ"מ ליכא למשמע מהא דרב חסדא דסבירא לי' כרב הונא דהא איהו לפום מימרא קמייתא דרב הונא הוא דאמר לי' דלא ליהדר ביה וכדאמר לי' מפסדת לקמייתא ואמר ליה נמי מאי טעמא מכשרת וזה ברור:

כבר ביארנו שאם שחט רוב סימן במקום שחיטה והגרים במיעוטה חוץ למקום שחיטה שכשרה וזהו ענין שחט שני שליש והגרים שליש אבל הגרים שליש ושחט שני שליש וכן הגרים שליש ושחט שליש ועמד וכן הגרים שליש ושחט שליש והגרים שליש הדבר במחלוקת בין מפרשים יש מי שמכשיר בכלן וכולל בענין זה שכל שנגמר רוב הקנה שהוא שעת יציאת החיות בשחיטה כשרה אע"פ שלא נשחט רובה וכל שנגמר בהגרמה כגון שחט שליש והגרים שליש ועמד או שחט שליש והגרים שליש ושחט שחיטתו פסולה וזהו כדעת רב הונא שאמר כי נפקא חיותא בשחיטה נפקא והם פוסקים כמותו ומדאמר ליה רב חסדא לא תהדר בך ויש פוסקים כרב יהודה דרובא בשחיטה הוא דבעינן ואין מקפידין על שתהא יציאת החיות ומשום דאמרה משמיה דרב וכן דר' אבא קאי כותיה ואם כן שחט שליש והגרים שליש ושחט שליש כשרה אע"פ שיציאת החיות היה בהגרמה ויש פוסקים כשניהם לחומרא ומשום דתרויהו טעמיהו מסתבר לחומרא ר"ל דניבעי רובא בשחיטה ושעת יציאת החיות בשחיטה ומ"מ מכשירין בהגרים שליש ושחט שני שליש דהא הכא רב הונא ורב יהודה שוים בהיתרא דהא איכא רובא בשחיטה ושעת יציאת החיות בשחיטה אע"פ שבשעת יציאת החיות לא נשחט רובה שזו לא הוזקקה לא לרב הונא ולא לרב יהודה ולדעת קצת הכל פסול ומפני שהם פוסקים כלישנא קמא דרב הונא אמר רב אסי דכי נפקא חיותא בעינן רובא בשחיטה ואע"ג דאקשו ליה לימא מר איפכא לאו הכי מיסתבר דאי מודו רבנן בשחט שני שליש והגרים שליש היאך אמרו מלא החוט על פני כלה ואע"פ שיש דוחקים אותה לדעת רב חסדא דפלוגתא דמתני' כשהתחיל לשחוט למעלה מן הטבעת וסברי רבנן דמאחר שהגרים מעקרו כלל פסולה אבל כשלא הגרים אלא בסוף אף רבנן מודו מ"מ שנויא דחיקא היא ואם אנו מתרצים ליישוב הסוגיא לענין פסק מיהא אין לסמוך בה וסתמא דמתניתי' כלישנא קמא היא ולקמן נמי בסוגיית כשר למליקה אמרו לאייתויי שפוי ראשו וכדרב הונא דאמר הגרים שליש ושחט שני שליש טרפה אלמא הלכה כן ומהגרמה דידהו נשמע לדידן וכל שבשעת יציאת החיות והוא סוף שליש [שני] לא נשחט רובה טרפה ונמצא שאין כשר אלא בשחט שני שליש ועמד או שגמר בהגרמה וזה עיקר אלא שאף לשטה זו לדעתי כל שרובה בשחיטה כשרה כל שאין רובה בשחיטה טרפה וענין הדברים לדעתי שכל סוגיא זו אינה אלא לדעת המשנה שהיו מגרימין בכל שמן הטבעת ולמעלה וכל הכובע הוא מקום יציאת חיות כקנה עצמו ומתוך כך היו פוסלין ותולין הענין קצתם בהצרכה שיגמור רוב הקנה במקום כשר וזהו שחט שני שליש והגרים שליש או הגרים שליש ושחט שליש ועמד או סיים בהגרמה או הגרים שליש ושחט שני שליש אבל כל שבשעת גמר הרוב הוא במקום פסול כגון שחט שליש והגרים שליש ועמד או סיים בשחיטה או שחט שליש והגרים שני שליש טריפה וקצתם תולין הענין שישחט הרוב בשעת יציאת החיות דהיינו בסוף שליש שני ואין מכשירין אלא בשחט שני שליש ועמד או סיים בהגרמה כמו שכתבנו אבל עכשיו שאין הגרמה אלא משפוי כובע ולמעלה אין כאן מקום יציאת חיות כלל ליטרף הבהמה בכך ולא עוד אלא שאף שם גרגרת אין כאן אלא פיקה של גרגרת והכל תלוי בשחיטת הרוב הן בסוף שחיטה הן בתחלת שחיטה הן לסירוגין ואפילו שחט שליש והגרים שליש ושחט שליש כשרה ששליש שהוא חוץ לכובע אינו מקום יציאת חיות כלל ומחתך בבשר הוא ואין לנו בו כלום והרי מ"מ נשחט רוב הקנה במקום יציאת חיות ובמקום כשר וזהו שגדולי הפוסקים לא הזקיקו עצמם לכתוב בסוגיא זו כלום ושמא תאמר שמא שהה בו הרי אין דין שהייה בקנה וכן הדין בהגרים שליש ושחט שני שליש אבל שחט שליש והגרים שני שליש או הגרים שליש ושחט שליש ועמד או שגמר בהגרמת שליש טרפה וזהו לדעתי עיקר הדברים:

הושט אין בו דינים אלו שאם הגרים בתחילת שחיטתו ושחט בתרבץ הושט משהו אע"פ שנכנס מיד למקום שחיטה ושחט הרי נקובת תרבץ הושט במשהו כמו שיתבאר וכבר נטרפה קודם שחיטה ועוף כתבו הגאונים שאין בו דין הגרמה כלל אף בקנה שלו שאין בו שפוי כובע ואף בתחילת הסימן אינו יכול לשחוט שתחלת סימניו נכנסין הרבה תוך פרקי הלחיים ואם כן כל הצואר של עוף כשר לשחיטה:

גמ' והלכתא כר"ח בן אנטיגנוס דקאי רב נחמן כוותיה כו' וצ"ע ל"ל למימר דהלכה כר"ח בן אנטיגנוס משום דרב נחמן סבר כוותיה הא כל עדות הלכתא היא כפרש"י בשמעתין לעיל:

תוס' בדבור המתחיל הגרים שליש ושחט שליש כו' התם משמיה דרב אסי והכא משמיה דרב עכ"ל ורש"י דקדק לפרש דהתם משמיה דרב אסי קאמר לה אליבא דר"י ב"י והכא משמיה דרב קאמר לה לרבי חנינא ב"א היינו משום דע"כ לר"י ב"י לא קאמר רב הונא משמיה דרב דמכשיר בהגרים שלים ושחט שליש והגרים שליש דהא מלא חוט על פני רובא קתני במתניתין לר"י ב"י אבל כל זה אינו שוה לי דהא רב גופיה פסק כר' יוסי ב"י ור' חנינא נמי לא פליג עליה דר"י ב"י אלא מקום שחיטה היכא הוא דרבי יוסי ב"י סבר למעלה מן הטבעת לאו מקום שחיטה הוא ולר' חנינא הוי מקום שחיטה משיפוי כובע ולמטה ובהא ודאי פסקינן הלכה כר"ח ב"א אבל בהא דקאמר רבי יוסי ב"י דבעינן רובו במקום שחיטה לא אשכחן דפליג עליה ר"ח ובהא ודאי הלכה כרבי יוסי ב"י כדפסק רב גופיה לעיל כר"י וכמ"ש כל הפוסקים והנראה שזה דעת התוספות שלא הזכירו אלא דהכא משמיה דרב קאמר ולרבי יוסי ב"י נמי קאמר לה ולכ"ע הכשיר רב הונא משמיה דרב הגרים שליש ושחט שליש והגרים שליש ורובא דקאמר רבי יוסי במתניתין צ"ל דהכי קאמר דבעינן יציאת חיותא של בהמה ברוב פי' דהיינו שליש השני בשחיטה למעוטי הגרמה באמצע ולא למעוטי הגרמה בתחלה קאתי דכה"ג צ"ל לחד לישנא דעל פני כולה דקאמרי רבנן לא למעוטי הגרמה בסוף אלא למעוטי הגרמה בתחלה כפרש"י שם וק"ל:

ד"ה הגרים שליש וכו' והא דפסיל ר"ה לעיל וכו' נ"ל אע"ג דרש"י הקשה זה ותי' כתבו התוס' זה משום דמדברי רש"י נראה שארכבה אתרי רכשי שכתב לקמן בסמוך וכל הנך הגרים דקאמרי ר"ה ורב יהודה הכא לאו בהגרמה דרבנן ורבי יוסי קאמרי וכו' עד דהא אמוגרמת דשיפוי כובע קיימי כרבי חנינא ורב הונא משמיה דרב קאמר לה משמע מדבריו שרצונו לתרץ דלעיל קיימי אפלוגתא דרבנן ורבי יוסי דאיירי בהגרמה דטבעת הגדולה והכא איירי בהגרמה דשיפוי כובע ועוד דלעיל רב הונא משמיה דרב אסי קאמר לה והכא משמיה דרב קאמר לה והתוספות לא סבירא להו חילוק הראשון משום דאין סברא לחלק הכי דהא הסברא נותנת דכמו דהוי הדין בהגרים שליש ושחט שליש וכו' בטבעת הגדולה למ"ד דאית ליה הגרמה בטבעת הגדולה ה"נ הוי דינא בהגרמה דשיפוי כובע למאן דאית ליה דאין הגרמה כ"א בשיפוי כובע ולכך תפסי התוס' חילוק השני לעיקר דלעיל רב הונא משמיה דר"א קאמר לה והכא משמיה דרב:

גמ' אטו כל רובי דעלמא עיין נזיר דף מב ע"א ונדה דף כט ע"א: