מסכת חולין דף קל״ט עמוד ב׳

יכול אף ערכין משהפרישן יפטר:

תלמוד לומר ונתן את הערכך קדש אין ערכין קדושין עד שעת נתינה וקרא הכי מדריש וחשב לו הכהן למקדיש את שדה מקנה את מכסת הערכך ושבקיה והאי את הערכך קאי אערכין דאילו בפדיון הקדש כתיב לעיל מיניה והיה לו בלא שום נתינה:

ה"ג לפי שנאמר שלח תשלח ב' פעמים שומע אני לחזור אחר המצוה הזאת עד שתבא לידו:

ת"ל כי יקרא במאורע הכתוב מדבר לכשיקרא:

קן מ"מ אפילו באפרוח אחד או בביצה אחת כדתנן במתניתין:

צפור טהורה ולא טמאה לקמן מפרש לה ר' יצחק עוף משמע בין בטמא בין בטהור אבל צפור לא אשכחן בטמאים אלא בטהורים:

לפניך משמע ברה"י כגון בפרדס ובשדה שאינה משתמרת דלא קניא ליה חצרו דלאו מזומן הוא:

בדרך להביא רה"ר:

שכסוי הדם נוהג כו' תימה אמאי לא תני שכסוי הדם נוהג בזכרים ונקבות ושלוח הקן אינו נוהג אלא בנקבות:

בדרך כדרב יהודה כו' וא"ת אמאי איצטריך ריבויא לקן שבים דאי משום דכתיב על הארץ א"כ לא ליכתוב בדרך ולשתוק מעל הארץ ומיהו על הארץ איצטריך למעוטי נשר בשמים אבל קשה דא"כ מאי פריך בסמוך מצא קן בשמים הכי נמי דמחייב ומאי קושיא הא כתיב על הארץ ונראה דפריך דקן בשמים נחייב מבדרך ומעל הארץ נמעט שבים במה ראית:

תא שמע תבנית כל צפור כנף וגו' וא"ת והא כתיב (תהלים יא) איך תאמרו לנפשי נודי הרכם צפור י"ל דפשיטא דדוד לעוף טהור היה מדמה עצמו וכן (שם קכד) כצפור נמלטה מפח יוקשים (ישעיהו לא) כצפרים עפות וא"ת והא כתיב (תהלים פד) גם צפור מצאה בית דאיירי נמי בטמא דאטו טהור מצא טמא לא מצא ומיהו אפשר דמיירי בטהור כדמוכח סיפא דקרא דכתיב ודרור קן לה וצפור דרור היא טהורה כדמוכח באלו טריפות (לעיל חולין דף סב.) והא דכתיב (תהלים קד) אשר שם צפרים יקננו חסידה וגו' אפשר דבכלל חסידה הם כל הטמאים וצפרים היינו טהורה:

מצות שלוח הקן אינה מצוה שיהא צריך לחזר אחריה ר"ל שאם ימצא לו קן שיטול את הבנים כדי שיקיים מצות שלוח באם או שיחזר אחר מצוה זו בהרים וגבעות אלא לכשיזדמן לידו יקיים שנאמר כי יקרא אפי' לא היתה רובצת אלא על אפרוח אחד או על ביצה אחת חייב לשלח שנאמר קן מ"מ כמו שיתבאר במשנה החמישית:

שלוח הקן אינו נוהג אלא בעופות הטהורים כמו שיתבאר במשנה השלישית:

היה קן זה ברשות הרבים או אף ברשות היחיד שאינו מזומן כגון פרדס חייב לשלח מכאן אמרו יוני שובך ויוני עלייה וצפרים שקננו בטפיחין ובבירה על הדרך שהתבאר במסכת יום טוב ואווזים ותרנגולים שקננו בפרדס חייב לשלח קננו בתוך הבית וכן יוני הדרסיאות פטור מלשלח:

המוצא קן בים או בנהר כגון ששטף ים את האילן וקן בראשו חייב לשלח וכן אם נמצא קן בראשו של אדם חייב לשלח אבל אם היה עוף נושא קן באויר אינו חייב לשלח:

המשנה השלישית והכונה להשלים בה בביאור החלק השני לבאר באיזה מין נוהג ואמר על זה עוף טמא פטור מלשלח עוף טמא רובץ על ביצי עוף טהור ועוף טהור רובץ על ביצי טמא פטור מלשלח קורא זכר ר' אליעזר מחייב וחכמים פוטרים אמר הר"מ פי' אמר רחמנא כי יקרא קן צפור לפניך וצפור שם נופל על עוף טהור בלבד שנ' כל צפור טהורה וקורא הוא עוף ידוע פרדיץ בלעז והמין הזה רובץ הזכר מהן כמו שרובצת הנקבה ולפיכך נחלקו בזכר הקורא בלבד כשנמצא רובץ אבל הזכר מכל שאר המינין הכל מודים שהוא פטור והלכה כחכמים:

אמר המאירי עוף טמא פטור מלשלח טמא רובץ על ביצי עוף טהור או טהור רובץ על ביצי עוף טמא פטור מלשלח:

קורא זכר שנמצא רובץ על ביצי בת זוגו ר' אליעזר מחייב מפני שהקורא טבעו בכך לרבוץ עליהם לחממם והרי הוא לענין זה כאם וחכמים פוטרין מ"מ אם כתוב בפרשה והלכה כחכמים ובשאר זכרים הנמצאים על הקן מודה ר' אליעזר שאין בהם מצות שלוח וקורא זה האמור כאן הוא הנקרא בלשון לעז פרדיץ ולא עוף הנקרא קוניל שהרי עוף טמא הוא ולא הוצרך למעטו מצד שהוא זכר:

זהו ביאור המשנה וכלה על הצד שכתבנו הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמ' אלו הן:

גמרא תלמוד לומר ונתן את הערכך גו' כו' אע"ג דלא אמר עלי מיחייב דכתיב ונתן את גו' כצ"ל:

תוס' בד"ה בדרך כדרב יהודה כו' אם כן לא לכתוב בדרך ולישתוק כו' עכ"ל כצ"ל וכ"כ מהרש"ל מיהו בעיקר קושייתם נראה ליישב דאי לא הוה כתיב לא בדרך ולא על הארץ לא הוה מוקמינן לפניך לרבות שהיו לפניך ומרדו אלא כדבעינן למימר מעיקרא בברייתא לפניך ברה"י דהכי משמע קרא טפי דהשתא ע"כ הוצרך לכתוב על הארץ דכיון דסופינו לרבות כ"ד ע"כ דלא אתא לפניך אלא למרדו משום דלא נמעט מעל הארץ קן שבים הוצרך לכתוב בדרך וק"ל:

ד"ה ת"ש וכו' וא"ת והא כתיב איך תאמרו לנפשי וכו' ר"ל א"כ ש"מ דטמא נמי מקרי צפור:

גמ' דרך נשר איקרי כעין זה לעיל דף פח ע"ב ולקמן דף קמ ע"א ברכות דף לה ע"ב עירובין דף ב ע"ב יומא דף י ע"א ב"מ דף פז ע"ב מנחות דף לז ע"א:

מָצָא קֵן בְּראֹשׁוֹ שֶׁל אָדָם מַהוּ קשא למה נקיט 'בְּראֹשׁוֹ' הוה ליה למימר בגבו דזה שכיח טפי שהאדם ישן על פניו וגבו למעלה ותרדמה נפלה עליו ובא עוף ועשה קן על גבו אך בראשו קשה המציאות של הקן שם? ונראה לי בס"ד נקיט 'בְּראֹשׁוֹ' כי החכמים דרכם לרמוז בהלכות ומאמרים שלהם רמז של סוד בעניינים אחרים וכאן נקיט שאלה זו בלשון זה לרמוז בזה שאלה אחרת בענין מצוה דשלוח הקן והוא דאם האדם לא היה יכול לעשות מצוה זו בידו בפועל אך הוא לומד הסוד שלה ומצייר עשייתה במחשבתו כאלו קן לפניו והוא מקיים מצות שלוח כאשר צותה תורה כמו שעושים המקובלים החסידים אם חל ראש השנה וראשון של סוכות בשבת דאין תוקעין ואין נוטלין לולב בידים אלא רק מקיימים המצוה במחשבה שמחשבים בכונות שלהם ומציירים במחשבתם קולות השופר וגם הנענוע בלולב ומיניו ובזה נחשב להם כאלו קיימו אותם במעשה ממש. וזהו שאמר מָצָא קֵן בְּראֹשׁוֹ שֶׁל אָדָם מַהוּ רמז בזה שצייר במחשבה שבראש מצות שלוח הקן מהו אם נחשב לעשיית מצוה ממש בפועל כיון דאין מזדמנת מצוה זו לידו בפועל ודמיא להך מצות שופר ולולב דחלו בשבת ואי אפשר לו לקיים אותם בפועל? והשיב לו 'וַאֲדָמָה עַל רֹאשׁוֹ' (שמואל א' ד, יב) נראה רמז בזה רמז נאה על שאלה הסודית הנזכר דכתיב 'וַאֲדָמָה עַל רֹאשׁוֹ' וקשא הוה ליה למימר 'וְעָפָר עַל רֹאשׁוֹ' אך רמז הכתוב בזה שעשה כונה של המהלך ארבע אמות בארץ ישראל אף על פי שיצא לחוץ לארץ והוא כי רבינו האר"י ז"ל פירש במאמר המהלך ד' אמות בארץ ישראל הכונה שהוא מכוין בהילוכו להמשיך מלואים של שם ע"ב שכל מלוי מספרו אמה [י וb>" דb> ה" יb> ו יb>" וb> ה" יb>=46] ללאה הנקראת ארץ ישראל. וידוע מה שאמר רבינו האר"י ז"ל דדוד המלך ע"ה היה כולל בחינת רחל ובחינת לאה ותיקן בתחילה את רחל בחברון בשבע שנים ואחר כך מלך בירושלים לתקן בחינת לאה כי ירושלים היא בחינת לאה וכנזכר בשער הפסוקים בשמואל. ועתה כשברח דוד המלך ע"ה ויצא מירושלים בא חושי לקראתו ועשה במחשבתו בראש כונה זו להמשיך ללאה ארבעה פעמים אמה כדי שבזה יהיה כח לדוד המלך ע"ה שהוא בחינתה וזה רמז הכתוב לפי דרכו באומרו וַאֲדָמָה עַל רֹאשׁוֹ, 'אֲדָמָה' הוא אותיות 'ד' אמה' 'עַל רֹאשׁוֹ' שעשה כונה זו במחשבה שבראשו אף על פי שהוא היה חוץ לירושלים נמצינו למידין שאפשר לעשות תיקון על ידי המחשבה שיצייר הדברים במחשבתו דוקא אף על פי שהוא עומד ומהלך חוצה ואם כן הוא הדין בשלוח הקן דמהני במחשבה בלבד.

מֹשֶׁה מִן הַתּוֹרָה מִנַּיִן נראה לי בס"ד הכונה בתורה כתוב שבשם זה קראתו בתיה אחר שגמלתו אמו והביאתו אצלה וקראתו מֹשֶׁה על שם המקרה שקרה לו ומנין לנו ראיה מן התורה שזה השם גזור לו מן השמים דלכן נעשה שם זה עיקר יותר משאר שמות שיש לו? והשיב רמוז מקדם קדמתה בכתוב (בראשית ו, ג) 'בְּשַׁגַּם' זה משה. אי נמי נראה לי בס"ד הכי קאמר מֹשֶׁה מִן ה' תּוֹרָה רצונו לומר מן חמשה חומשי תורה מִנַּיִן, כי שמו הטוב אינו כתוב אלא בארבעה ספרים ואינו נזכר בספר בראשית, והשיב 'בְּשַׁגַּם' זה משה והוא פסוק בספר בראשית.

הָמָן מִן הַתּוֹרָה מִנַּיִן שאל זה כדי להציל את מרדכי הצדיק מתלונה שיש להתלונן עליו למה נתגרה בהמן והביא ישראל לידי סכנה ולכן שאל על רמז שמו מן התורה כי במקום שרמוז שמו רמוז סופו מה יהיה בו וכמו שאמרו במעשה של אבנר תלמיד הרמב"ן ז"ל שרמוז שמו בפסוק אָמַרְתִּי אַפְאֵיהֶם וכו' ושם רמוז סופו דכתיב אַשְׁבִּיתָה מֵאֱנוֹשׁ זִכְרָם (דברים לב, כו) וכמו שאיתא בסדר הדורות. ולכן אם ימצא מקום שמו של המן בתורה ימצא מה יהיה בסופו ובזה יהיה ניצול מרדכי הצדיק מן התרעומת, והשיב 'הֲמִן הָעֵץ' (בראשית ג, יא) ולכן ניצול אותו צדיק כי הוא ידע שמו היכן רמוז וידע שסופו יהיה נתלה על עץ ולכן לא חש מלהתגרות כי ידע מן התורה שסופו יהיה נפילה ויתגבר עליו.

אֶסְתֵּר מִן הַתּוֹרָה מִנַּיִן נראה לי בס"ד גם בזה כיון להציל את מרדכי הצדיק ע"ה מן התלונה שיש להתלונן עליו על אשר לא הסתיר את אסתר להצניעה בחדרי חדרים שלא ידע בה אחשורוש ויקחנה לו ולכן שאל מקום שמה בתורה כדי שמשם יוודע מה יהיה בסופה ופירש ששמה נרמז בפסוק הַסְתֵּר אַסְתִּיר וכו' (דברים לא, יח) משמע שתמצא אסתר בזמן שיתקיים דבר זה של הסתרת פנים ועל כן מכאן מוכח שתהיה הצלה לישראל בזמן הסתר פנים על ידי אסתר דמאי קא משמע לן שתהיה אסתר מצויה באותו זמן אם לא לענין שתהיה ריוח והצלה ונס לישראל על ידה על כן לא הצניעה לגמרי אלא עשה פתח שתהיה לקוחה לבית המלכות כדי שתהיה התשועה על ידה כאשר היה כן באמת.

מָרְדֳּכַי מִן הַתּוֹרָה מִנַּיִן גם על זה שאל כדי להציל את מרדכי הצדיק מן התרעומת שיש עליו מן העולם באומרם והלא זקנו שאול ברח מן השררה וכן ראוי לכל צדיק שיהיה בורח מן השררה וכן התנא אמר וְאַל תִּתְוַדַּע לָרָשׁוּת (משנה אבות א, י) ומה ראה מרדכי להכניס עצמו לשררה שהיה אחד משרי המלך קודם שנלקחה אסתר וגם לסוף היה משנה למלך והיה לו לברוח מזה ולכן שאל על מקומו בתורה כדי שמשם יוודע מה יהיה סופו, והשיב קַח לְךָ בְּשָׂמִים רֹאשׁ מָר דְּרוֹר (שמות ל, כג) ותרגומו מירא דכיא דמשמע מרדכי יהיה ראש ולמה נגזר עליו להיות ראש? אלא ודאי בשביל טובת ישראל שיהיו צריכין אליו לכן קרב עצמו לשררה ולא ברח ממנה דכונתו לשם שמים. והא דשאלו על המן קודם מרדכי ואסתר, כי באותו הדור היה המן מצד הקליפה והחשך ומרדכי ואסתר היו מצד הקדושה והאור ואיתא בגמרא (שבת עז:) מאי טעמא עיזי מסגן ברישא והדר אימרי? והשיב כברייתו של עולם שהיה החשך קודם ואחר כך נראה האור, וכן כאן שאל על המן תחלה שהיה מצד החשך ואחר כך על מרדכי ואסתר שהיו מצד האור. אי נמי פפונאי ידעי תשובות אלו ולא שאלו אלא לבדוק לרב מתנה ולכן אמר אמרי ליה פפונאי לרב מתנה ולא אמר שאלו ליה פפונאי ולכן כיון דתשובה לשאלה דשם משה רבינו ע"ה היתה מפרשת בראשית והם ידעי דשם המן גם כן נרמז בפרשת בראשית לכן אמרו לו על שם המן תחלה דקדים בקרא לקראי דאסתר ומרדכי.