דף ביאור

מסכת חולין דף קל״ג עמוד ב׳

דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.

לטקסט המלא במקור

תלמוד בבלי · מפת הדף

מסכת חולין דף קל״ג עמוד ב׳

מסכת חולין דף קל״ג עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 21 קטעים ממוספרים, כ־417 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

רש"י

הכא במאי עסקינן דהמשתתף עם עובד כוכבים אינו צריך לרשום:

דיתיב עובד כוכבים אמסחתא כשהטבח מוכר הבשר דמוכחא מילתא דעובד כוכבים שותף הוא ואין כאן חשד ומתניתין בדלא יתיב:

דכותה גבי כהן דברייתא:

דיתיב כהן אמסחתא אמאי צריך לרשום הא נמי מוכחא מילתא דכהן שותף בה:

אפ"ה דיתיב כהן אמסחתא לא הוי ידעי אינשי דכהן שותף בה:

דאמרי בשרא קזבין בשר הוא רוצה לקנות:

אלא לא תוקמה דיתיב עובד כוכבים אמסחתא אלא הכי תוקמה דיתיב עובד כוכבים אכספתא על הארגז שנותן בה הטבח המעות כשמקבלם תמיד מן הלוקחים דהא ודאי מוכחא שפיר דעובד כוכבים שותף בה:

דאמרי הרואים המוני הימניה לשומרם לו שלא יגנבום הימנו:

ועוד 39 קטעי פירוש על דף זה.

Rashi on Chullin 133b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

תוספות

זבחי שלמי צבור הן כבשי עצרת ויש להם דין אשמות ליאכל לפנים מן הקלעים כדתנן באיזהו מקומן (זבחים דף נד:):

ועורות קדשים תימה אמאי חשיב עורות קדשים מהארבע שהיו בירושלים הלא בעזרה היו מפשיטין אפילו קדשים קלים משום אימורים שלא היו יכולים להוציא חוץ לעזרה וה"ל למימניה עם עשר שבמקדש:

או דילמא בתר עיקר בהמה אזלינן הא לא דמי כלל למתניתין דתנן חוץ מן המתנות פטור מן המתנות דהא לא מחייב התם ישראל במתנות משום שהמתנות נשארו ביד כהן:

Tosafot on Chullin 133b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

מאירי

פסולי המוקדשין שנפדו שביארנו עליהם שפטורים מן המתנות צריך לרשום שיכירו הכל שהן פסולי המוקדשין שאין מקום מכירתן מוכחת עליהן שהרי פסולי המוקדשין נשחטין באיטלין ונמכרין באיטלין ונשקלין בליטרא כחולין גמורין ומ"מ בכור ומעשר אינו צריך לרשום הואיל ואין ריוח להקדש במכירתן באיטלין שהרי אינן נפדין כמו שביארנו במסכת יום טוב החמירו עליהן שלא לימכר באיטלין ומתוך כך מכירתן בבית מוכחת עליהן ואין צריך רשום:

בהמת השותפין חייבת במתנות שנאמר זובחי הזבח אא"כ היה אחד מן השותפין פטור כגון כהן שנשתתף עם ישראל הרי שנשתתף כהן עם ישראל באחד מן האיברים שיש בהם מתנה ולא בשאר הבהמה הרי זה פטור ממתנה שבאותו אבר וחייב באחרות כיצד נשתתף עמו בכל הראש פטור מן הלחיים ונשתתף עמו ביד פטור מן הזרוע נשתתף עמו בבני מעים פטור מן הקיבה ואפי' לא נשתתף עמו בכל האבר אלא בקצתו ואפי' בחלק אחד ממאה שבו הדין כן:

היה הדבר בהפך שכל הבהמה של כהן או של גוי והראש לבדו של ישראל חייב בלחי שהרי האבר החייב ברשותו:

עשרים וארבעה מתנות נתנו לכהנים בקנין חזק עד שנאמרו בתורה דרך כלל ודרך פרט ובברית מלח דרך כלל שנאמר בפרשת ויקח קרח לכל קדשי בני ישראל לכם נתתיו ודרך פרט כמו שמתחיל למנותם וזה יהיה לך מקדש הקדשים מן האש ונאמר בסוף ברית מלח עולם היא ומה הן מתנות אלו עשרה מהן במקדש ר"ל ליאכל בעזרה וארבעה בירושלים ליאכל בכל העיר ועשרה בגבולין ר"ל קצתן בכל ערי ארץ ישראל וקצתן אף בחוצה לארץ עשרה שבמקדש א' חטאת בהמה שבשרה נאכל הכהנים ב' חטאת העוף ג' אשם ודאי ד' אשם תלוי ה' זבחי שלמי צבור והם כבשי עצרת שאין שלמים לצבור אלא הם ויש להם דין קדשי קדשים ליאכל בעזרה ו' לוג שמן של מצורע ר"ל מה שנשאר ממנו שהוא לכהנים כמו שהתבאר בזבחים ובמנחות ז' שתי הלחם של עצרת ח' לחם הפנים ט' שירי מנחות אחר שנקמצו י' מותר העומר ולא כללוה בשאר המנחות אחר שהיא מנחת צבור ואין לצבור עוד מנחה:

ארבעה בירושלים א' בכור תם מ"מ בכלל מתנה זאת בכור בעל מום ואע"פ שאין בו קדושה ב' הבכורים ג' מורם מתודה ר"ל חזה ושוק ולחמי תודה וכן המורם מאיל נזיר והוא זרוע בשלה וחלה ורקיק ונחשבו אלו באחת מפני שענינם אחד ובכללם חזה ושוק שבכל מיני שלמים ד' עורות קדשים ר"ל של קדשי קדשים כגון עולה וחטאת ואשם שזכו בהם הכהנים ואע"פ שבכל מקום מותר להשתמש בהם שהרי ודאי חולין הם בידם מ"מ הואיל ויש בהם צד חמור שמן המקדש הם זוכים בהם ויש בהם צד קל שהם משתמשים בהם בכל מקום מצעו עליהם את התחום לימנות כאותן שבירושלים:

עשר שבגבולין א' תרומה גדולה ב' תרומת מעשר ג' חלה ד' ראשית הגז ה' מתנות ר"ל זרוע לחיים וקיבה ו' פדיון הבן ז' פדיון פטר חמור ח' שדה אחוזה שהקדישה ולא גאלה ומכרה גזבר לאחר שיוצאה ביובל ומתחלקת לכהנים שבאותו משמר ט' שדה חרמים י' גזל הגר שנשבע גוזלו לשקר והודה לאחר מיתת הגר כמו שמפורש בפרשת נשוא:

גדולי המחברים מנו מתנות אלו בדרך אחרת והם שהם מנו חטאת בהמה וחטאת העוף באחת וכן אשם ודאי ואשם תלוי באחרת ובמקום שתים אלו הוציאו מכלל מורם מתודה איל נזיר וחזה ושוק ונמנו מורם מתודה באחת ומורם מאיל נזיר באחרת וחזה ושוק של כל שלמים באחרת וסדרו במתנות אלו ששמונה מהן אין נאכלות אלא בעזרה והם העשרה שמנינו תחלה כשחלקנו החטאות והאשמות וחמש אין נאכלין אלא בירושלם והם הבכור והבכורים ומורם מתודה ומורם מאיל נזיר וחזה ושוק וחמש זוכין בהן מן התורה בארץ ישראל לבד שלשה של קדש והם תרומה ותרומת מעשר וחלה ושנים של חולין והם ראשית הגז ושדה אחוזה וחמש זוכין בהן בכל מקום והם מתנות ופדיון הבן ופטר חמור וגזל הגר וחרמים וחמשתן חולין גמורין ונשארה אחת שזוכין בהן מן המקדש והיא עורות של קדשי קדשים עשר שבמקדש שהן שמנה לחשבון האחרון יתבאר במקום אחר שאין נאכלין אלא לזכרי כהנה אבל חמש שבירושלם לחשבון אחרון או שלש לחשבון ראשון נאכלות אף לנקבותיהם ועליהם נאמר לבניך ולבנותיך אתך ומ"מ אין ניתנין אלא לזכרים שהרי רבן לאנשי משמר הן והבכור צריך להקריב אימוריו ואין מקריב אלא זכר:

יש באותן שבגבולין ששה מהן שאין ניתנין אלא לזכרים עורות קדשים ושדה אחוזה וגזל הגר וחרמים שהרי ארבעתם לאנשי משמר ופדיון הבן שהרי נאמר בו לאהרן ולבניו ופטר חמור שהוא בכלל בכור לדין זה נשארו חמש מתנות שניתנות לנקבות כזכרים והם תרומה ותרומת מעשר וחלה ומתנות וראשית הגז:

ועוד 1 קטעי פירוש על דף זה.

Meiri on Chullin 133b · Sefaria · מהדורה: Meiri on Shas · unknown

מהרש"א — חידושי הלכות

גמ' דתניא כ"ד מתנות כו' הוא סבר מדקא חשיב להו במתנות בחדא כו' וה"ה דהמ"ל דברייתא דלעיל אטעיתיה דקתני ט' נכסי כהן כו' וקחשיב להו למתנות בחדא אלא דניחא ליה לאתויי הך ברייתא דמינה נמי אדחי טעותיה מדקחשיב בה נמי מורם מן התודה ואיל נזיר בחדא וק"ל:

תוס' בד"ה ועורות קדשים כו' הלא בעזרה היו מפשיטין כו' והוה ליה למימניה עם עשרה שבמקדש עכ"ל תמיהתם אינה מובנת לן דהבכור ומורם מאיל נזיר ומן התודה נמי לא היו יכולין להוציאן חוץ לעזרה בשעת הפשטה ואפילו הכי חשיב להו מהם שהיו בירושלים כיון דמיהת אחר הפשטה היו יכולין להוציאן חוץ לעזרה לירושלים והכי נמי אית לן למימר בעורות שאחר הפשטה היו יכולין להוציאן [כלל] חוץ לעזרה ואדרבה הא קשיא לן דאמאי חשיב לעורות אפי' מהנך שבירושלים כיון שאחר הפשטה היו יכולין להוציאן אף לגבולין ויש ליישב זה כיון דמיהת באו מעיקרא לכלל קדושת העזרה לא חשיב להו בהנך י' דבגבולין דלא באו לעולם לכלל קדושת עזרה ודו"ק:

Chidushei Halachot on Chullin 133b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

מהר"ם

ד"ה או דלמא וכו' דהא דלא מיחייב התם ישראל במתנות וכו' כצ"ל:

Maharam on Chullin 133b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

לשון המקור

קטע 1

הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן – דְּיָתֵיב גּוֹי אַמְּסַחְתָּא.

קטע 2

דִּכְוָתַהּ גַּבֵּי כֹהֵן, דְּיָתֵיב אַמְּסַחְתָּא, אַמַּאי צָרִיךְ לִרְשׁוֹם? דְּאָמְרִי: בִּשְׂרָא קָא זָבֵין. אִי הָכִי, גּוֹי נָמֵי אָמְרִי: בִּשְׂרָא קָא זָבֵין!

קטע 3

אֶלָּא הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן, דְּיָתֵיב גּוֹי אַכַּסְפְּתָא. דִּכְוָתַהּ גַּבֵּי כֹּהֵן דְּיָתֵיב אַכַּסְפְּתָא, אַמַּאי צָרִיךְ לִרְשׁוֹם? אָמְרִי: הֵמוֹנֵי הֵימְנֵיהּ, גּוֹי נָמֵי אָמְרִי: הֵמוֹנֵי הֵימְנֵיהּ!

קטע 4

אֵין אֱמוּנָה בְּגוֹי. אִיבָּעֵית אֵימָא: סְתַם גּוֹי מִפְּעָא פָּעֵי.

קטע 5

אָמַר מָר: וּפְסוּלֵי הַמּוּקְדָּשִׁין אֵין צָרִיךְ לִרְשׁוֹם. אַלְמָא מוֹכְחָא מִלְּתָא, וְהָא אֲנַן תְּנַן: פְּסוּלֵי הַמּוּקְדָּשִׁין נִמְכָּרִים בָּאִיטְלִיז, וְנִשְׁחָטִים בָּאִיטְלִיז, וְנִשְׁקָלִים בְּלִיטְרָא!

קטע 6

תַּרְגְּמָא רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה קַמֵּיהּ דְּרַב פָּפָּא, בְּאוֹתָן הַנִּמְכָּרִים בְּתוֹךְ הַבַּיִת.

קטע 7

אָמַר רַב הוּנָא: שׁוּתָּף בָּרֹאשׁ – פָּטוּר מִן הַלֶּחִי, שׁוּתָּף בַּיָּד – פָּטוּר מִן הַזְּרוֹעַ, שׁוּתָּף בִּבְנֵי מֵעַיִין – פָּטוּר מִן הַקֵּבָה. וְחִיָּיא בַּר רַב אָמַר: אֲפִילּוּ שׁוּתָּף בְּאַחַת מֵהֶן – פָּטוּר מִכּוּלָּן.

קטע 8

מֵיתִיבִי: ״הָרֹאשׁ שֶׁלִּי וְכוּלָּהּ שֶׁלָּךְ״, וַאֲפִילּוּ אֶחָד מִמֵּאָה בָּרֹאשׁ – פָּטוּר. ״הַיָּד שֶׁלִּי וְכוּלָּהּ שֶׁלָּךְ״, אֲפִילּוּ אֶחָד מִמֵּאָה בַּיָּד – פָּטוּר. ״בְּנֵי מֵעַיִין שֶׁלִּי וְכוּלָּהּ שֶׁלָּךְ״, אֲפִילּוּ אֶחָד מִמֵּאָה בָּהֶן – פָּטוּר.

קטע 9

מַאי לָאו: פָּטוּר מִן הַלֶּחִי וְחַיָּיב בְּכוּלָּן, פָּטוּר מִן הַזְּרוֹעַ וְחַיָּיב בְּכוּלָּן, פָּטוּר מִן הַקֵּבָה וְחַיָּיב בְּכוּלָּן? לָא, פָּטוּר מִכּוּלָּן.

קטע 10

וְלִיתְנֵי פָּטוּר מִכּוּלָּן! וְעוֹד, תַּנְיָא: הָרֹאשׁ שֶׁלִּי וְכוּלָּהּ שֶׁלָּךְ – אֲפִילּוּ אֶחָד מִמֵּאָה בָּרֹאשׁ פָּטוּר מִן הַלֶּחִי וְחַיָּיב בְּכוּלָּן. תְּיוּבְתָּא דְּחִיָּיא בַּר רַב, תְּיוּבְתָּא!

קטע 11

אָמַר רַב חִסְדָּא: הָא מַתְנִיתָא אַטְעִיתֵיהּ לְחִיָּיא בַּר רַב, דְּתַנְיָא: עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע מַתְּנוֹת כְּהוּנָּה הֵן, וְכוּלָּן נִיתְּנוּ לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו בִּכְלָל וּפְרָט וּבְרִית מֶלַח.

קטע 12

כָּל הַמְקַיְּימָן – כְּאִילּוּ קִיֵּים בִּכְלָל וּפְרָט וּבְרִית מֶלַח, וְכׇל הָעוֹבֵר עֲלֵיהֶן – כְּאִילּוּ עוֹבֵר עַל בִּכְלָל וּפְרָט וּבְרִית מֶלַח.

קטע 13

וְאֵלּוּ הֵן: עֶשֶׂר בַּמִּקְדָּשׁ, וְאַרְבַּע בִּירוּשָׁלַיִם, וְעֶשֶׂר בַּגְּבוּלִים. עֶשֶׂר בַּמִּקְדָּשׁ: חַטָּאת, וְחַטַּאת הָעוֹף, אָשָׁם וַדַּאי, וְאָשָׁם תָּלוּי, וְזִבְחֵי שַׁלְמֵי צִבּוּר, וְלוֹג שֶׁמֶן שֶׁל מְצוֹרָע, וּשְׁתֵּי הַלֶּחֶם, וְלֶחֶם הַפָּנִים, וּשְׁיָרֵי מְנָחוֹת, וּמִנְחַת הָעוֹמֶר.

קטע 14

וְאַרְבַּע בִּירוּשָׁלַיִם: הַבְּכוֹרָה, וְהַבִּכּוּרִים, וּמוּרָם מִן הַתּוֹדָה וּמֵאֵיל נָזִיר, וְעוֹרוֹת קָדָשִׁים.

קטע 15

וְעֶשֶׂר בַּגְּבוּלִים: תְּרוּמָה, וּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר, וְחַלָּה, וְרֵאשִׁית הַגֵּז, וּמַתָּנוֹת, וּפִדְיוֹן הַבֵּן, וּפִדְיוֹן פֶּטֶר חֲמוֹר.

קטע 16

וּשְׂדֵה אֲחוּזָּה, וּשְׂדֵה חֲרָמִים, וְגֶזֶל הַגֵּר.

קטע 17

הוּא סָבַר: מִדְּקָא חָשֵׁיב לְהוּ לְמַתָּנוֹת בַּחֲדָא – חֲדָא נִינְהוּ, וְלָא הִיא! אַטּוּ מוּרָם מִתּוֹדָה וְאֵיל נָזִיר דְּקָא חָשֵׁיב לְהוּ כַּחֲדָא – מִשּׁוּם דַּחֲדָא נִינְהוּ?! אֶלָּא, כֵּיוָן דְּדָמְיָין לַהֲדָדֵי – חָשֵׁיב לְהוּ כַּחֲדָא, הָכִי נָמֵי: כֵּיוָן דְּדָמְיָין לַהֲדָדֵי – חֲשִׁיב לְהוּ כַּחֲדָא.

קטע 18

אִיבַּעְיָא לְהוּ: הָרֹאשׁ שֶׁלְּךָ וְכוּלָּהּ שֶׁלִּי, מַהוּ? בָּתַר חִיּוּבָא אָזְלִינַן, וְחִיּוּבָא גַּבֵּי יִשְׂרָאֵל הוּא, אוֹ דִלְמָא בָּתַר עִיקַּר בְּהֵמָה אָזְלִינַן, וְעִיקַּר בְּהֵמָה דְּכֹהֵן הוּא?

קטע 19

תָּא שְׁמַע: גּוֹי וְכֹהֵן שֶׁמָּסְרוּ צֹאנָם לְיִשְׂרָאֵל לִגְזוֹז – פָּטוּר, הַלּוֹקֵחַ גֵּז צֹאנוֹ שֶׁל גּוֹי – פָּטוּר מֵרֵאשִׁית הַגֵּז.

קטע 20

וְזֶה חוֹמֶר בִּזְרוֹעַ וּבַלְּחָיַיִם וּבְקֵבָה, יוֹתֵר מֵרֵאשִׁית הַגֵּז. שְׁמַע מִינַּהּ בָּתַר חִיּוּבָא אָזְלִינַן, שְׁמַע מִינַּהּ.

קטע 21

וְאִם אָמַר לוֹ ״חוּץ מִן הַמַּתָּנוֹת״ – פָּטוּר מִן הַמַּתָּנוֹת.