דף ביאור

מסכת חולין דף קל״א עמוד ב׳

דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.

לטקסט המלא במקור

תלמוד בבלי · מפת הדף

מסכת חולין דף קל״א עמוד ב׳

מסכת חולין דף קל״א עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 22 קטעים ממוספרים, כ־428 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

רש"י

כולהו עזיבה כתיבא בהו שצריך להניח שם בהפקר ולא שיחלקם. הנך דכתיב בהו תעזוב הרי עזיבה והנך נמי כתיב בהו יהיה היינו בעזיבה דמשמע בהוייתו יהא דלא כתיבא בהו נתינה:

לא תלקט לעני ולגר וגו' ומשמע לא תלקט אני מזהיר לעני:

נתינה כתיבא ביה ונתת ללוי לגר וליתום ולאלמנה (שם כו):

גמר לגר לגר מהתם מולקט קצירך לא תלקט לעני ולגר:

מה להלן עני מוזהר כדאמרינן להזהיר עני על שלו:

הא מלוי לכהן מוציאין אלמא דלוים איקרו עם ואמאי מוציאין אי מספקא ליה לרב אי איקרו עם אי לא:

ומתרץ כגון הזרוע ולא זרוע כלומר אשאר מתנות כהונה שהן מתנה לכהן בזו קאמר דמוציאין ולא זרוע עצמה דילמא לא מיקרו עם:

ומאי ניהו דמוציאין מלוי לכהן מעשר ראשון:

ועוד 23 קטעי פירוש על דף זה.

Rashi on Chullin 131b · Sefaria

ריטב"א

להזהיר העני על שלו כלומר שאע"פ שהוא עני וראוי ליטול בשדה דעלמא חייב להניח בשלו.

כגון הזרוע ולא זרוע פי' כי קתני דאין מוציאין מכהן לכהן ולא מלוי ללוי דמשמע הא מלוי לכהן מוציאין לא משום זרוע נקטי' אלא דהוא דהוי כגון הזרוע כגון מעשר ראשון. ופרכי' דמעשר ראשון דלוי הוא דהא לוים כתיב בפרשה ופרקי' דמתני' כר"א בן עזריה דאמר אף לכהן. אימור דאמר ר' אליעזר בן עזריה אף לכהן לכהן ולא ללוי מי אמר אין לבתר דקנסינהו עזרא יש שפי' דפלוגתא דר"א בן עזריה ורבי עקיב' היינו בתר דקנסינהו עזרא. דר"ע סבר דכי קנסיהו היינו למיתן אף ללוי ור"א בן עזריה סבר דלכהן ולא ללוי כלל קנסינהו אבל מדאוריית' מקמי דקנסינהו עזרא דלכ"ע ללוי ולא לכהן ולא נהירא דהא הכא והתם בכתובות דמייתי לה בכי האי גוונא מקמי דקנסינהו עזרא הוי מוקמינן פלוגתייהו ואמרינן אימר דאמר ר"א אף לכהן אלא דמתרצינן דאין ה"נ בעיקר דינא אבל בתר דקנסינהו עזרא לר"א בן עזריא לכהן דוקא ותו דהתם ביבמות אמרי' טעמ' דר"א בן עזריא משום דבעשרים וג' מקומות נקראו' הכהנים לוים וזה א' מהם והכהנים הלוים בני צדוק אלא ודאי פלוגתא דר"א בן עזריא ור"מ אדינא דאורייתא הוא דר"ע אמר מדין תורה מעשר ראשון ללוי דוקא ולא לכהן דלוים כתיב בפ' ור"א בן עזריה אמר אף לכהן שאף שהכהנים נקראו לוים והיינו דאקשי' אימר דאמר ר"א אף לכהן לכהן ולא ללוי מי אמר ופרקי' דכי קתני מוציאין מידו בתר דקנסינהו עזרא והיינו קנסא דידהו אליבא דר"א דאלו מדינה אף לכהן ואיהו קנסיהו דלכהן דוקא דאי לא מאי קנסא דקנסיהו. וליכא למימר דלר"א בן עזריה לא קנסיהו וכן מוכח במסכת ב"ב פרק המוכר ואי ק"ל הא דאמרי' ביבמות בגנתא דר"א בן עזריא דהוי יהיב מעשר לכהנים ואהדר ליה ר"ע פתחא לב"ה כדי שלא יוכלו כהנים לכנוס שם וינתן ללוים ואמאי והא ר"ע בתר קנסא הוי. ולדידיה לא סגיא דלא קנסיהו עזרא דאף לכהן ואיכא למימר דלאפוקי מיניה דלר"א דאמר לכהן דוקא עביד הכי כאומר תהא כנגד המשחיתים. אי נמי דבשלמא לר"א כיון דמדאורייתא אף לכהן מצי עזרא לתקוני דלכהן דוקא משום קנסא דלוים אבל לר"ע דמדאורייתא ללוים דוקא וכהני זרים לגביה ואם נתן להם לא יצאו ידי נתינה לא קנסינהו עזרא כלל דליתנהו לכהנים.

ודא דאמרי' לעיל מעשר שני המתחלק בתוך הבית טובת הנאה לבעלים פרש"י ז"ל דכיון שהוא מתחלק בתוך הבית יש בהם טובת הנאה לבעלים לתתו לאיזה עני שירצה. ולא נהירא דאם כן אפי' מעשר ראשון נמי והנכון דה"ק ומעשר עני בזמן שהוא מתחלק בתוך הבית יש בו טובת הנאה לבעלים לפי ששני זמנים יש במעשר עני כדתניא בספרי כתוב אחד אומר מקץ שלש שנים תוציא את כל מעשר תבואתך והנחת בשערך וכתוב א' אומר כי תכלה לעשר ונתת פי' הכא כתיב הנחה והכא כתיב נתינה: ומדרי' הא כיצד עד הפסח מחלקו בבית מכאן ואילך מניחו בחוץ פירש מפני שעד הפסח זמן גשמים הוא והיה נפסד בגורן אם מניחו שם מפני שעד הפסח גשמי שנה ולפיכך אמרה תורה שיכניסנה לביתו כדי שלא יפסד וכד' שיחא זריז בכך נתנם לו תורה בו טובת הנאה והיינו דכתיב ונתת הרשות בידך ליתן למי שתרצה אבל מפסח ואילך שכבר עברו גשמי שנה מוציאו ומניחו בחוץ ועניים נוטלים אותם ואין בו טובת הנאה לבעלים אלא כל הרוצה ליטלו יבא ויטול. והיינו דמקשי' בפ' בתרא דנדרים מתני' אהדדי דחדא אוסר מעשר עני כמודר הנאה ואידך שרי' ופרקי' כאן במעשר המתחלק כאן במעשר עני שאין מתחלק בתוך הבית.

ואסיקנא דרב מספקא ליה אי עם מיקרי או לא ולהכי קאמר דלא שקלינן מנייהו ולא יהבי' להו ודרש מרימר הלכת כוותי' עולא יהיב מתנות לכהנתא דקסבר כהן ואפי' כהנת והלכתא כוותיה: ורב כהצא ואמוראי אכלו בשביל נשותיהן שהיו כהנת. והלכתא לויה שילדה בנה פטור מחמש סלעים כי אתי רבין א"ר יוחנן ולרבנן דאמרי כוי בריה בפני עצמו הוא חייב בכל המתנות מרבוי דקרא כדמפרש ואזיל והלכתא כוותיה כדפרישנא בפ' אותו ואת בנו:

Ritva on Chullin 131b · Sefaria

מאירי

ומ"מ מתנות אלו אין בהם טובת הנאה לבעלים שיהא רשאי לתתם לכל עני שירצה עד שיהא אדם אחר יכול לומר לו הריני מהנה אותך בדבר זה וכן כל מעשרותיך לפלוני עני קרובי אלא כל שבא תחלה נוטלן על כרח הבעלים ואפי' עני שבישראל חייב במתנות עניים שהזכרנו ואינו מעכבן לעצמו מצד עניו:

לפי דרכך למדת שחמש מתנות יש לעניים בין הכל והם שכחה ופאה ולקט ועוללות ויש להם עוד מתנה ששית והיא בשנה שלישית וששית והוא מעשר עני ואינה בדין זה אלא יכול להכניס כל תבואתו בביתו ומאחר שהכניס מעשר העני בביתו יש לו בו טובת הנאה ונותנו לכל עני שירצה אבל אם היה מתחלק בגורן אין לו בו טובת הנאה אלא כל הקודם זכה כמו שיתבאר במקום אחר ומ"מ אף מעשר עני מוציאין אותו מכל אדם ואפי' היה עני שבעניים:

הכהנים אע"פ שהם נוטלים תרומות ומעשרות משאר העם אין רשאין לאכול פירותיהם בטבלם אלא מפרישין תרומות ומעשרות ומעכבין לעצמן וכבר ידעת בענין המעשרות שאחר שהפרישו תרומה גדולה היו מפרישין מעשר ראשון ונותנין ללוי והיה הלוי מפריש ממנו תרומת מעשר ונותנה לכהן מעתה אף הלויים והכהנים היו מפרישין מתרומתם מעשר ראשון כדי להפריש ממנו תרומת מעשר אין מוציאים אותו לא מכהן לכהן ולא מלוי ללוי שנאמר כי תקחו מאת בני ישראל וכל שכן מלוי לכהן וכן כל מתנות כהנה אינן יוצאות מכהן לכהן:

עזרא קנס את הלויים בזמנו שלא ליתן להם מעשר ראשון מפני שלא עלו עמו לירושלים ונתנו לכהנים ומ"מ לא קנס את הלויים שיהיו נותנים אותו לכהן הא שאר הפרשות כגון תרומה וחלה ותרומת מעשר מוציאין אותה מלוי לכהן:

ראשית הגז הלויים בו בכלל ישראל וכלם נותנין אותו לכהן כמו שיתבאר:

הכהן פטור מן המתנות וכן הנכרי ששחט לו ישראל וזהו שאמרו השוחט לכהן ולנכרי פטור מן המתנות כמו שיתבאר במשנה החמישית:

טומאת מקדש וקדשיו שנעשית בשוגג יתבאר ענינה במסכת שבועות על איזה צד יתחייב בקרבן ועל איזה צד לא יתחייב וכשלא יתחייב איזה קרבן תולה לו או מכפר ומ"מ טומאת מקדש וקדשיו שנעשית במזיד הן שאירעה לפני לפנים הן בהיכל הן במזבח אם היה המזיד מן הכהנים פר כהן גדול של יום הכפורים מכפר ואם היה לוי או ישראל או אשה או עבד כנעני ובמל וטבל לשם עבדות דם שעיר הנעשה בפנים ויום כפורים מכפר שנאמר וכפר על הקדש מטומאות בני ישראל וכתיב על הכהנים ועל כל עם הקהל יכפר:

מתנות כהונה שלפנינו ר"ל זרוע לחיים וקיבה שרצו הבעלים ליתנם לכהנת הרי הם רשאים ואפי' היתה נשאת לישראל ולא עוד אלא שבעליהן אוכלין מהן בשבילן מכאן סמכו הגאונים שבעל הכהנת אינו נותן מתנות אם זכתהו אשתו ליקח דין הוא שתזכהו שלא ליתן:

ועוד 1 קטעי פירוש על דף זה.

Meiri on Chullin 131b · Sefaria

מהרש"א — חידושי הלכות

בד"ה כגון זרוע כו' זרוע עצמו לא דמספקא לן כרב עכ"ל ולפי תירוצם שכתבו לקמן דלא משמע לתלמודא שיהא ספק לתנא צ"ל נמי הכא דזרוע עצמו לא משום דודאי לא איקרו עם וק"ל:

Chidushei Halachot on Chullin 131b · Sefaria

מהר"ם

ד"ה ת"ש וכו' וי"ל דלא משמע ליה שיהיה ספק לתנא ר"ל דנראה לו דוחק לומר שיהא התנא מסופק:

Maharam on Chullin 131b · Sefaria

גליון הש"ס

גמ' ומ"מ לא איקרו עם עי' ברש"י בחומש בפ' ובריתך ינצורו דשבט לוי מלו בניהם במדבר וביהושע ה' ה' וכל העם הילודים במדבר לא מלו משמע דלוים לא איקרו עם:

Gilyon HaShas on Chullin 131b · Sefaria

תוספות

אין פירוש שמור לדף זה — לא נמצא נוסח בדפוסים האמינים שבידינו.

לשון המקור

קטע 1

הַשִּׁכְחָה, וְהַפֵּאָה, דִּכְתִיב: ״וּבְקֻצְרְכֶם אֶת קְצִיר אַרְצְכֶם לֹא תְכַלֶּה פְּאַת שָׂדְךָ בְּקֻצְרֶךָ וְלֶקֶט קְצִירְךָ וְגוֹ׳״, ״כִּי תִקְצֹר קְצִירְךָ בְשָׂדֶךָ וְשָׁכַחְתָּ עֹמֶר בַּשָּׂדֶה״.

קטע 2

שְׁנַיִם שֶׁבָּאִילָן: הַשִּׁכְחָה וְהַפֵּאָה, דִּכְתִיב ״כִּי תַחְבֹּט זֵיתְךָ לֹא תְפָאֵר אַחֲרֶיךָ״, וְתָנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: שֶׁלֹּא תִּטּוֹל תִּפְאַרְתּוֹ מִמֶּנּוּ, ״אַחֲרֶיךָ״ – זוֹ שִׁכְחָה.

קטע 3

וְכוּלָּן אֵין בָּהֶן טוֹבַת הֲנָאָה לִבְעָלִים, מַאי טַעְמָא? ״עֲזִיבָה״ כְּתִיבָא בְּהוּ.

קטע 4

וַאֲפִילּוּ עָנִי שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל, מוֹצִיאִין אוֹתוֹ מִיָּדוֹ, דִּכְתִיב: ״וְלֶקֶט קְצִירְךָ לֹא תְלַקֵּט לֶעָנִי וְלַגֵּר תַּעֲזֹב אֹתָם״, לְהַזְהִיר עָנִי עַל שֶׁלּוֹ.

קטע 5

וּמַעְשַׂר עָנִי הַמִּתְחַלֵּק בְּתוֹךְ הַבַּיִת יֵשׁ בּוֹ טוֹבַת הֲנָאָה לַבְּעָלִים, מַאי טַעְמָא? ״נְתִינָה״ כְּתִיבָא בֵּיהּ.

קטע 6

וַאֲפִילּוּ עָנִי שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל מוֹצִיאִין אוֹתוֹ מִיָּדוֹ, דְּאָמַר רַבִּי אִילְעָא: גָּמַר ״לַגֵּר״ ״לַגֵּר״ מֵהָתָם, מָה לְהַלָּן מוּזְהָר עָנִי עַל שֶׁלּוֹ, אַף כָּאן מוּזְהָר עָנִי עַל שֶׁלּוֹ.

קטע 7

וּשְׁאָר מַתְּנוֹת כְּהוּנָּה, כְּגוֹן הַזְּרוֹעַ וְהַלְּחָיַיִם וְהַקֵּבָה, אֵין מוֹצִיאִין אוֹתָן לֹא מִכֹּהֵן לְכֹהֵן וְלֹא מִלֵּוִי לְלֵוִי. הָא מִלֵּוִי לְכֹהֵן מוֹצִיאִין, אַלְמָא אִיקְּרוּ ״עַם״.

קטע 8

כְּגוֹן הַזְּרוֹעַ וְלֹא זְרוֹעַ, וּמַאי נִיהוּ – מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן.

קטע 9

מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן דְּלֵוִי הוּא? כְּרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה, דְּתַנְיָא: תְּרוּמָה לַכֹּהֵן, מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן לַלֵּוִי, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר: אַף לַכֹּהֵן.

קטע 10

אֵימַר דְּאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אַף לַכֹּהֵן, לַכֹּהֵן וְלֹא לַלֵּוִי מִי אָמַר? אִין, לְבָתַר דְּקַנְסִינְהוּ עֶזְרָא.

קטע 11

אֵימַר דְּקַנְסִינְהוּ עֶזְרָא – דְּלָא יָהֲבִינַן לְהוּ מִשְׁקַל מִינַּיְיהוּ מִי אָמַר?! אֶלָּא, כְּגוֹן זְרוֹעַ וְלֹא זְרוֹעַ, וּמַאי נִיהוּ – רֵאשִׁית הַגֵּז.

קטע 12

תָּא שְׁמַע, זֶה הַכְּלָל: כׇּל דָּבָר שֶׁהוּא בִּקְדוּשָּׁה, כְּגוֹן תְּרוּמָה וּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר וְחַלָּה – מוֹצִיאִין אוֹתָן מִיָּדָם, וְכׇל דָּבָר שֶׁאֵינוֹ בִּקְדוּשָּׁה, כְּגוֹן הַזְּרוֹעַ וְהַלְּחָיַיִם וְהַקֵּבָה – אֵין מוֹצִיאִין אוֹתוֹ מִיָּדָם.

קטע 13

כְּגוֹן זְרוֹעַ וְלֹא זְרוֹעַ, וּמַאי נִיהוּ – מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן, וּלְבָתַר דְּקַנְסִינְהוּ עֶזְרָא.

קטע 14

תָּא שְׁמַע: הַשּׁוֹחֵט לְכֹהֵן וּלְגוֹי – פָּטוּר מִן הַמַּתָּנוֹת, הָא לְלֵוִי וּלְיִשְׂרָאֵל – חַיָּיב? לָא תֵּימָא הָא לְלֵוִי וּלְיִשְׂרָאֵל חַיָּיב, אֶלָּא אֵימָא: הָא לְיִשְׂרָאֵל – חַיָּיב.

קטע 15

אֲבָל לְלֵוִי מַאי פָּטוּר? אִי הָכִי, לִיתְנֵי ״הַשּׁוֹחֵט לַלֵּוִי וְלַגּוֹי פָּטוּר מִן הַמַּתָּנוֹת״. וְעוֹד, הָא תַּנְיָא: הַשּׁוֹחֵט לַכֹּהֵן וְלַגּוֹי – פָּטוּר מִן הַמַּתָּנוֹת, לַלֵּוִי וּלְיִשְׂרָאֵל – חַיָּיב! תְּיוּבְתָּא דְּרַב.

קטע 16

אָמַר לְךָ רַב: תַּנָּאֵי הִיא, דְּתַנְיָא: ״וְכִפֶּר אֶת מִקְדַּשׁ הַקֹּדֶשׁ״ – זֶה לִפְנַי וְלִפְנִים.

קטע 17

״אֹהֶל מוֹעֵד״ – זֶה הֵיכָל, ״מִזְבֵּחַ״ – כְּמַשְׁמָעוֹ, ״יְכַפֵּר״ – אֵלּוּ עֲזָרוֹת, ״כֹּהֲנִים״ – כְּמַשְׁמָעוֹ, ״עַם הַקָּהָל״ – אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל, ״יְכַפֵּר״ – אֵלּוּ הַלְוִיִּם.

קטע 18

וְתַנְיָא אִידַּךְ: ״יְכַפֵּר״ – אֵלּוּ עֲבָדִים. מַאי לָאו בְּהָא קָמִיפַּלְגִי, דְּמָר סָבַר אִיקְּרוֹ ״עַם״, וּמָר סָבַר לָא אִיקְּרוֹ ״עַם״.

קטע 19

וְרַב, אִי סְבִירָא לֵיהּ כְּהַאי תַּנָּא – לֵימָא, וְאִי סְבִירָא לֵיהּ כְּהַאי תַּנָּא – לֵימָא! מְסַפְּקָא לֵיהּ אִי כְּהַאי תַּנָּא אִי כְּהַאי תַּנָּא.

קטע 20

דְּרַשׁ מָרִימָר: הִלְכְתָא כְּוָותֵיהּ דְּרַב, וְהִלְכְתָא כְּוָותֵיהּ דְּרַב חִסְדָּא.

קטע 21

עוּלָּא הֲוָה יָהֵיב מַתְּנָתָא לְכָהַנְתָּא, אֵיתִיבֵיהּ רָבָא לְעוּלָּא: מִנְחַת כֹּהֶנֶת – נֶאֱכֶלֶת, מִנְחַת כֹּהֵן – אֵינָהּ נֶאֱכֶלֶת.

קטע 22

וְאִי אָמְרַתְּ ״כֹּהֵן״ וַאֲפִילּוּ כֹּהֶנֶת, וְהָכְתִיב: ״וְכׇל מִנְחַת כֹּהֵן כָּלִיל תִּהְיֶה לֹא תֵאָכֵל״! אֲמַר לֵיהּ: רַבִּי,

מסכת חולין דף קל״א עמוד ב׳

מסכת חולין דף קל״א עמוד ב׳

רש"י

ריטב"א

מאירי

מהרש"א — חידושי הלכות

מהר"ם

גליון הש"ס

תוספות

מה תמצאו כאן

המשך הרצף

מקורות מקבילים

שיעורים וכלי לימוד

חכמים הנזכרים בדף

לשון המקור