מסכת חולין דף קכ״ב עמוד א׳

פלוגתא דר' ישמעאל ור"ע בפירקין (לקמן חולין דף קכד.) במתני' דקתני היו עליו שני חצאי זיתים מטמאין במשא שהרי נשא כזית נבלה ואין מטמא במגע דאין נוגע וחוזר ונוגע ור"ע אומר לא במגע ולא במשא אלמא לר' ישמעאל לא מבטל עור ולר"ע מבטל:

ה"ג אי אליבא דר"ע פשיטא דהא מתניתין היא:

לעולם אליבא דרבי ישמעאל ואשמועינן רב הונא דכי אמר רבי ישמעאל לא מבטל עור הני מילי בפלטתו חיה שנעשה שלא מדעת אבל פלטתו סכין מדעת ביטלו:

ואמר רב הונא והוא שכנסו אחר הפשט דגלי דעתיה דלא בטליה מעיקרא אבל לא כנסו לא. מדמוקים לה בשכנסו מכלל דבשפלטתו סכין בשנים ושלשה מקומות קאמר וקתני חייבין עליו אלמא אי בטלינהו איהו במתכוין בטילי אבל עור לא מבטל דאי בטלינהו עור תו לא הדרי למיהוי נבלה:

אי אמרת בשלמא פלטתו סכין לרבי ישמעאל נמי לא מבטל עור:

רב הונא דאוקמה לרבי יהודה בשהיה זית מתחלה לחצאין ואפ"ה לא בטלינהו עור מעיקרא הוא דאמר כרבי ישמעאל דאוקמיה לרבי יהודה אליבא דרבי ישמעאל ורבנן כר"ע:

אלא אי אמרת פלטתו סכין רבי ישמעאל מודי דמבטל עור:

רב הונא דאוקמה לדר' יהודה כשהיה זית זה מתחלה לחצאין ואפ"ה לר' יהודה לא בטיל:

אי אמרת בשלמא פלטתו סכין לרבי ישמעאל לא בטלה רב הונא דאמר כר' ישמעאל - וא"ת והא ר' ישמעאל בלא כנסו קאמר ור' יהודה בעי כנוס כדאמר רב הונא וי"ל דפלוגתייהו דר' ישמעאל ור"ע בפלטתו חיה לכך לא בעי ר' ישמעאל כנוס אבל פלטתו סכין אי לא בטל לרבי ישמעאל צריך נמי כניסה ועוד דרבי ישמעאל נמי בכנסו איירי ואין זה דוחק כמו דמפרש מילתיה דרבי יהודה הכי:

רב הונא דאמר כמאן לעיל (חולין דף קכא.) כי קאמר וחד אמר מקצת פלטתו חיה ומקצת פלטתו סכין דבעי למימר דפלטתו סכין הוי פלוגתא דר' יהודה ורבנן דלר' יהודה לא בטל לא מצי למפרך דאמר כמאן אי אמרת לר' ישמעאל דבטל כדפריך הכא דאיכא לאוקומי דר' יהודה דאית ביה כזית יחד אבל לרב הונא פריך שפיר כדפי' בקונט':

דאמר כמאן וא"ת ודילמא הא דאמר רב הונא ב' חצאי זיתים שישנן על העור העור מבטלו מיירי בלא כנסו אבל כנסו מודה דלא בטל וי"ל דהא פשיטא ולא איצטריך ליה לרב הונא לאשמועינן דעור מבטלן (ועוד דהעור מבטלן משמע מתחלה העור מבטל ותו לא מהני להו כנוס):

עור אדם טהור כדמפרש טעמא בריש דם הנדה (נדה דף נה.) דלא הוי דומיא דעצם אדם דעור גזעו מחליף:

עורות אביו ואמו שטיחין כו' ואע"ג דמת אסור בהנאה ובכל אדם אסור לעשות מעורו שטיחין כו' מ"מ לא הוו גזרי רבנן משום הך חששא שיהיה טמא אלא משום אביו ואמו דחמיר טובא וא"צ לומר דנקט אביו ואמו משום דשכיחי גביה:

אבל רישא טומאה דאורייתא היא והשתא חשיב עור אין גזעו מחליף משום דמקומו נעשה צלקת על בשר כדאמרינן פרק דם הנדה (גז"ש):

שמא יעשה עורות אביו ואמו שטוחין אביו ואמו לאו דוקא אלא ה"ה עורות שאר מתים דכולן אסורין הן בהנאה, דמת אסור בהנאה, דילפינן שם שם מעגלה ערופה כדאיתא בע"ז (כט, ב) פרק אין מעמידין, והכא אלומי אלמה למילתא לומר אף עורות אביו ואמו. וא"ת כיון דאסורין בהנאה למה (הוזכרו) [הוצרכו] לגזור בהן טומאה תיפוק לי דהא אסור בהנאה ולא יעשה ממנה שטוחין. י"ל שמתרחקין מן הטומאה כדי שלא יתרחקו אחרים מהן ואין מתרחקין מאיסורי הנאה, ובנדה פ' דם הנדה (נדה נה, א) הארכתי בה יותר בסייעתא דשמיא.

המשנה השניה והכונה לבאר בה ענין החלק השני ואמר על זה ואלו שעורותיהן כבשרם עור האדם ועור החזיר של יישוב ר' יוסי אומר אף עור חזיר של בר ועור חטוטרת גמל הרכה ועור הראש של עגל הרך ועור פרסות ועור בית הבשת ועור השליל ועור שתחת האליה ועור האנקה והכח והלטאה והחומט ר' יהודה אומר הלטאה כחולדה וכלן שעבדן או שהלך בהן כדי עבדן טהורין חוץ מעור האדם ר' יוחנן בן נורי אומר שמנה שרצים יש להם עורות אמר הר"מ פי' חטוטרת ידועה ומה שאמר הרכה ר"ל כל זמן שהן רכות שלא נתקשו עדיין ושיעור זה כל זמן שלא נתן עליו משוי ור' יהודה אומר כמו שהחולדה עורה חלוק מבשרה ולא נאמר שעורותיהן כלן שוים בקושי וברוך וכדי עבודה שילך עליהם ברגלים כשיעור זמן מהלך ארבעה מילין מהלך בינוני ומה שאמר שעור האדם לא יטהר לעולם ואפי' עובד הוא בדרך כבודו של אדם כדי שלא יהנה בעורו ולא ישתמש בשום דבר ור' יוחנן דעתו ששמנה שרצים כלן עורן חלוק מבשרן וחולק על חכמים שאומרין שארבעה מהן עורן כבשרן ואין הלכה כר' יוסי ולא כר' יהודה ולא כר' יוחנן בן נורי:

אמר המאירי אלו שעורותיהן כבשרן ויש לעור אף בפני עצמו טומאת הבשר עור האדם לטומאת מת והשאר לטומאת (נבלת) [נבלה] עור חזיר של יישוב מפני שעורות אלו רכים הם ר' יוסי אומר אף חזיר הבר ואין הלכה כדבריו ועור חטוטרת של גמל הרכה ובגמ' יתבאר איזו היא קרויה רכה לענין זה ועור הראש שעל עגל הרך והוא שיונק ועור הפרסות והוא מארכובה ולמטה כמו שביארנו בפרק אלו טריפות ועור בית הבשת ר"ל בית הרחם של נקבה ועור השליל ועור שתחת האליה כל אלו עורות כבשר של אדם לטומאת מת והשאר לטומאת נבלות בין לצירוף כזית בין לטמא בפני עצמן ולענין שרצים לטמא בכעדשה עור האנקה והכח והלטאה והחמט אבל עור חלד ועכבר וצב ותנשמת עורן טהור ואפי' לא עיבדו או לא הילך בהם כדי עבודה ר' יהודה אומר הלטאה כחולדה ועורה טהור ואין הלכה כדבריו וכלן כלומר כל אלו שאמרנו שעורותיהן כבשרן שעיבד את העור טהורין וכן אפי' לא עיבדן אלא שהילך בהן ברגליו שדרך עורות לשטחן לפני הדורסן והוא תחלת עבודן וכל שהילך בהן בכדי עבודה והוא שיעור ארבעה מילין הרי הפקיעו מדין בשר וטהורין חוץ מעור אדם שהעמידוהו על טומאתו מדברי סופרים לטמא בכזית כבשרו אע"פ שעבדו כדי שלא ירגיל אדם לעבד עורות אדם וישתמש בהם ר' יוחנן בן נורי אומר שכל שמנה שרצים יש להם עורות חלוקין מבשרן ואין הלכה כדבריו:

זהו ביאור המשנה וכלה כסתם משנה הלכה היא חוץ מעור הראש של עגל הרך ומעור בית הפרסות שאין אלו נידונין כבשר ודברים שנכנסו תחת משנה זו בגמ' אלו הן:

חטוטרת של גמל הרכה שאמרנו הוא כל זמן שלא טענה משאוי ולא הגיע זמנה לכך הא אם טיענה והגיע זמנה לכך הרי אינה רכה ויצאה מכלל בשר הגיע זמנה לטעון ולא טיענה או שלא הגיע זמנה לטעון וטיענה הרי זה ספק:

תד"ה אי אמרת בשלמא כו' ועוד דר"י נמי דבכנסו איירי כו' עכ"ל צ"ע היאך מתוקמא דרבי ישמעאל בכנסו דא"כ תיטמא נמי במגע דלא הוי נוגע וחוזר ונוגע אלא נוגע בבת א' בכנסו ודו"ק:

בד"ה רב הונא כו' לא מצי למפרך דאמר כמאן אי אמרת לר"י דבטל כו' עכ"ל יש לדקדק ומאי דוחקא דודאי לעיל איכא למימר לר' ישמעאל לא בטיל אלא הכא פריך לשנויא דמשני לר"י דפלטתו סכין בטל ונראה שסמכו עצמם אדלקמן אמתני' דפליגי ר"י ור"ע דקאמר רבי יוחנן עלה ל"ש אלא פלטתו חיה אבל פלטתו סכין בטיל ולעיל לר"י נמי מוקמי' פלוגתא דר' יהודה ורבנן בפלטתו סכין דלר"י לא בטיל ואם כן ר' יהודה כמאן מיהו קשה קצת ומאי קושיא דהא איכא למימר הכא שפיר לר' יוחנן הא בטל לר' ישמעאל היינו בלא כינוס ודלא בטל לר' יהודה היינו בכינוס וכ"כ התוס' לקמן בפירקין ע"ש:

תד"ה אי אמרת בשלמא וכו' רב הונא דקאמר כרבי ישמעאל וכו' כצ"ל:

בא"ד ועוד דרבי ישמעאל נמי בכנסו מיירי ואין זה דוחק כמו דמפרש מלתיה דרבי יהודה הכי כצ"ל. ור"ל ואין זה דוחק שנפרש מלתיה דרבי ישמעאל בכנסו אף על גב דאינו מפורש בדבריו כמו שאין דוחק דמפרש דברי ר' יהודה הכי דאיירי והוא שכנסו:

ד"ה רב הונא דאמר כמאן לעיל כי קאמר וחד אמר מקצתו פלטתו חיה ומקצתו פלטתו סכין וכו' לא מצי למפרך כמאן וכו'. דברי התוספות קשה ליישבן דמאי תלי קושיא זו במה דמוקי לה במקצתו פלטתו חיה וכו' בלא זה אדברי ר"ל עצמו דאמר דאלל רמתניתין הוי בשר שפלטתו סכין וגם אליבא דכ"ע דהא אליביה דר' יהודה דאלל דידיה הוה בשר שפלטתו סכין הוי מצי לאקשויי קושיא זו ועוד מאי מקשו התוס' כלל הא אלעיל לא קשה מידי דהנהו אמוראי דלעיל מצי אמרי לר' ישמעאל פלטתו סכין נמי לא בטיל והיה אפשר לומר שהתוס' לא ס"ל כשיטת פרש"י דלעיל בפירוש מקצתו חישב עליו וחד אמר מקצתו פלטתו היה וכו' ומה שפירש שם לפי שיטתו דמתניתין אתיא כרבי עקיבא דאמר העור מבטלה אפי' פלטתו היה דכשתדקדק שם תמצא שבלאו הכי פירושו דחוק אלא שהתוס' מפרשים כפשוטן דפריך גמ' היכי דמי אי דחשיב עליה אפילו באנפי נפשיה מטמא ואי דלא חשיב עליה בטולי בטלי ומשני כפשוטו חד אמר מקצתו חישב עליו ולכך אינו חשוב כ"כ שיטמא באנפי נפשיה אלא שמצרף לאוכל וחד אמר מקצתו פלטתו היה ומקצתו פלטתו סכין ומה שפלטתו היה אינו בטל אבל מה שפלטתו סכין הוא בטל ובלא מחשבה איירי ולכך לא חשיב אוכל לענין שיטמא באנפי נפשיה אבל מ"מ כיון שמקצתו הוא דבר שאינו בטל חשיב קצת אוכל לענין שמצטרף לאוכל גמור והשתא ע"כ ס"ל ההוא מ"ד דכרבי ישמעאל אתי ת"ק דמתני' דאי כר"ע הא אית ליה אפי' פלטתו חיה העור מבטלה כדמסיק הכא מדקתני סיפא וכו' אלא ע"כ כרבי ישמעאל אתי ואפ"ה אית ליה דפלטתו סכין בטל ולכך באנפי נפשיה אינו מטמא אלא שמצטרף לאוכל וא"כ ע"כ סבירא ליה לאותו מ"ד דלרבי ישמעאל פלטתו חיה דוקא אינו בטל אבל פלטתו סכין מודה דבטל ולפי זה א"ש מה שכתבו התוס' הכא משום דלעיל נמי הוי מצי למפרך כיון דלרבי ישמעאל נמי פלטתו סכין בטל א"כ רבי יהודה דאמר לא בטיל כמאן אלא שדרך זה דחוק קצת משום דלפי זה הוה להו להתוס' לפלוני לעיל אפירוש רש"י דלעיל ולפרש בענין אחר על דרך שכתבתי ואי לא מיסתפינא אמינא דטעות נפל הכא בתוס' שלפנינו בדבור זה וכך צ"ל אלעיל דבעי למימר דפלטתו סכין הוה פלוגתא דרבי יהודה ורבנן וכו' לא מצי למפרך דאמר כמאן אי אמר לרבי ישמעאל לא בטל כן צ"ל ותו לא ור"ל המקשה דפריך הכא ת"ש רבי יהודה אומר וכו' ופריך ממלתיה דרב הונא דמוקי לה והוא שכנסו בלא זה לא מצי למפרך דהא אלל דרבי יהודה הוא לכ"ע בשר שפלטתו סכין כדאמר לעיל ואי אמרת דלרבי ישמעאל נמי בשר שפלטתו סכין בטל רבי יהודה דאמר כמאן והיא היא קושית רש"י בעצמה ותירצו כמו שמסיימין התוס' בסוף דבריהם כדפירש בקינטרס וק"ל:

ד"ה דאמר כמאן וכו' ועוד דמשמע דהעור מבטלן ותו לא מהני להו כינוס כנ"ל לגרוס. ור"ל דליכא למימר דהא דאמר רב הונא ב' חצאי זיתים וכו' מיירי בלא כינוס אבל אי כנסו לא בטלי מלישנא דהעור מבטלן משמע דמבטלן לגמרי דתו לא מהני להו כינוס: