דף ביאור

מסכת חולין דף קי״ט עמוד ב׳

דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.

לטקסט המלא במקור

תלמוד בבלי · מפת הדף

מסכת חולין דף קי״ט עמוד ב׳

מסכת חולין דף קי״ט עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 29 קטעים ממוספרים, כ־374 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

רש"י

שני שומרין מהו שיצטרפו לאוכל שבתוכן לכביצה:

פנימית היינו אותה לבנה הראשונה הראויה לאכול:

קדורה נקובה:

מצטרפת שהרי היא עצמה אוכל:

אמצעית שומר היא:

שלמה מצטרפת דהוי שומר:

קדורה אינה מצטרפת דלא הויא שומר:

חיצונה טהורה שאין שומר על גבי שומר חשוב שומר:

ועוד 27 קטעי פירוש על דף זה.

Rashi on Chullin 119b · Sefaria

תוספות

שומר אוכל שחלקו לא שחלקו לגמרי דא"כ פשיטא דלא מצטרף כדפרישית לעיל ולהכי נקט נמי דוקא חלקו אבל שני אגוזים שהן שני אוכלים שלמים פשיטא דלא מצטרפין אלא מיירי כגון שיש כאן בשר ועליו עור וחלקו לעור והיה חציו מצד זה וחציו מצד זה ומייתי ראיה מר' אלעזר בן עזריה דמטמא בשל קטנית משום דכל השומרים שבשרביט מצטרפין אע"ג דכל חד לא מגין אלא אדידיה וא"ת ואמאי לא משני דאין השומרין מצטרפין ומיירי כגון שיש בין כל הגרגרין כביצה בלא שומרין והשומרין מכניסין ומוציאין ואין מצטרפין ואמאי משני ליה בקולחא ומשום יד וי"ל דבלאו הכי ניחא ליה טפי לאוקומי בקולחא ומשום יד ומעיקרא לא הוה מוקי לה משום שומר אלא משום דבמשמישן הוה משמע ליה משום שומר אבל השתא דמפרש מאי במשמישן בתשמישן ניחא ליה טפי לאוקומא בקולחא:

בחטי דר"ש בן שטח ועדשים נמי כעדשים דר' שמעון בן שטח שהיו כדינרי זהב ועם שומריהם יש בהם כביצה:

לא משום שומר וא"ת אמאי קאמר ר"ש לעיל אבל נימא לא הוי יד מטעם שומר מיהא ליטמא וי"ל דלעיל מיירי בנוגע בנימא שלא כנגד הבשר וכן פירש בקונטרס וא"ת ורבי יוחנן דמוקי לה משום יד אמאי נקט ובשער שכנגדו וצ"ל דכשכנגדו לאו דוקא כדפירש בקונטרס:

איכא דמתני לה אמתניתין כו' עד לא שנו אלא עצם ה"נ הוה מצי למימר לא שנו אלא קרנים וטלפים שהן עצמן משום שומר אלא איידי דנקט לעיל לא שנו אלא עצם נקט נמי הכא עצם:

Tosafot on Chullin 119b · Sefaria

רשב"א

מאי לאו משום יד ואע"ג דקתני בשערה שכנגדו, לאו דוקא, ומשום דאין שומר על גבי שומר (כד)דחיק ומוקי לה בהכין ואמר דשכנגדו לאו דוקא, וריש לקיש סבר דשכנגדו דוקא, ומשום הכי מוקי לה בשומר.

אלא מעתה תפילין היכי כתבי לרבותא נקט תפילין, דכל שכן ספר תורה ומזוזה שנכתבין במקום (בשר) [שער] היכי כתבינן כנגדו הוא ומחלחל, וא"ת ולרב אחא בר יעקב ספר תורה ומזוזה מיהא דבמקום שער היכי כתבינן, וי"ל דהוה סלקא דעתיה דאפי' במקום שער לא מינקב אלא משהו וכשגוררו הלכו להם גומות של שער.

Rashba on Chullin 119b · Sefaria

מאירי

שלש קלפות בבצל העליונה הדקה ביותר אינה מצטרפת כלל בין שלימה בין נקובה שניה לה אם שלימה היא מצטרפת עם הבצל ואם נקובה היא אינה מצטרפת ממנה ולהלן הרי הוא אוכל גמור ואפי' נקבה מצטרפת עם הבצל:

אוכל שיש בו שומר שחלקו לשנים הואיל ואין השומר עכשיו מגין על כל האוכל שבתוכו אין שומר זה נחשב כאוכל:

פירות שבבד אחד שיש עליהם שומר בכל אחת מהם אין צריך לומר שמצטרפין שהרי יש שומר אף לפחות מכפול כמו שהתבאר ומ"מ הפירות עם שומריהן מצטרפין לכביצה:

שער המת בשעת חבורו מטמא כיצד המת בחוץ ושערו בבית כל הבית טמא עור שיש עליו כזית נבלה הנוגע בציב היוצא ממנו והיא יבלת הנקראת בירוגאה והוא לה כיד או בשערה שכנגדו מאחורי העור טמא שהעור ושערו שומר לבשר ואין השער שומר על שומר שהשער נוקב את העור והרי הם שומר אחד הא אם נגע במה שאינו כנגדו אלא במקום אחר מן העור אינו טמא ואין זה דומה לקולית שראשו האחד אנו דנין כשומר לראשו האחר שבו המוח שבקולית אף זה מגין ומ"מ דוקא פלטתו חיה אם היה מרודד ר"ל קלוש אלא שהוא ארוך ורחב בטל על גב העור אא"כ היה מכונס הוא כמו שביארנו במשנה:

אע"פ שהשער נוקב את העור ונאמר בדין תפלין שאם היה העור נקוב אין לו לכתוב על הנקב אין לחוש בו לכתיבת פרשיות של תפלין שכל נקב שהדיו עובר עליו אינו נקב כמו שיתבאר במקומו:

יש אומרים ששער זה נידון משום יד וכגון שיש שם הרבה נימין שאדם אוחזו בהן ואינן נפסקות במשיכה:

זקן השבולת העליון שאוחזין בכלה ביחד ואינה מתפרקת באחיזתה והיא הנקראת מלאי הרי היא יד לשבולת ומביאה טומאה ומוציאה טומאה אבל אינה מצטרפת אבל נפסק הזקן ונשארו אחת או שתים הואיל ומתפרקת באחיזתה אינה יד כלל ולא שומר:

Meiri on Chullin 119b · Sefaria

מהרש"א — חידושי הלכות

בפרש"י בד"ה לא משום שומר כיון דאיכא כזית כו' להכניס ולהוציא עכ"ל נבילה לאו בת הכנסה היא אלא בטומאת אוכלין איירי ולכולהו אמוראי לא בעי כזית בשומר אלא לרבי יהודה בעי כזית למאן דמוקי פלוגתא דר"י ואחרים בשומר ודו"ק:

תוס' בד"ה שומר אוכל כו' שחלקו לגמרי כו' משום דכל השומרין שבשרביט מצטרפין כו' עכ"ל כצ"ל מיהו קשה מהא דמייתי חטה בקליפתה כו' ולא אסיק אכתי אדעתיה דקבועין בשדרה אלא דלא הוה אסיק אדעתיה למימר דהוו כולן שומר אחד ודחי ליה כדאמרי' בקולחא דהוי יד א' ה"נ בשדרה הוי שומר א' ודו"ק:

בד"ה איכא דמתני כו' המ"ל לא שנו אלא קרנים כו' עכ"ל י"ל בזה קמא נקט דהא עצמות קתני במתניתין מקמי דקתני קרנים כו' אלא בעור דהוא רישא דמתניתין המ"ל לא שנו אלא עור כו' וק"ל:

Chidushei Halachot on Chullin 119b · Sefaria

מהר"ם

ד"ה שומר שחלקו וכו' דא"כ פשיטא דאינו מצטרף כדפרשי' לעיל כצ"ל ור"ל שאין שני אוכלין המונחים יחד מצטרפין כשאין מחוברין ועיין לעיל ד"ה אין יד לפחות מכזית וכו':

ד"ה איכא דמתני לה וכו' הכי נמי המ"ל לא שנו אלא עוד אבל נימא לא הוי שומר אבל אגב דנקט בלישנא קמא עצם נקט נמי הכא עצם כן צ"ל. ור"ל דבלישנא בתרא דקאי אמתניתין ואשומר לא הוי ליה למנקט עצם אלא עור דקתני במתניתין דהוי שומר וניחא טפי לומר לא שנו אלא עור אבל נימא שעליו לא הוי שומר:

Maharam on Chullin 119b · Sefaria

לשון המקור

קטע 1

שְׁנֵי שׁוֹמְרִין מַהוּ שֶׁיִּצְטָרְפוּ?

קטע 2

הֵיכִי דָמֵי? אִילֵּימָא בְּזֶה עַל גַּב זֶה – וּמִי אִיכָּא שׁוֹמֵר עַל גַּב שׁוֹמֵר?

קטע 3

וְהָתְנַן: רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: שָׁלֹשׁ קְלִיפּוֹת בְּבָצָל – פְּנִימִית, בֵּין שְׁלֵמָה בֵּין קְדוּרָה – מִצְטָרֶפֶת; אֶמְצָעִית, שְׁלֵמָה – מִצְטָרֶפֶת, קְדוּרָה – אֵין מִצְטָרֶפֶת; חִיצוֹנָה, בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ – טְהוֹרָה.

קטע 4

רַב אוֹשַׁעְיָא, שׁוֹמֵר אוֹכֶל שֶׁחִלְּקוֹ קָמִיבַּעְיָא לֵיהּ.

קטע 5

כֵּיוָן דְּהַאי לָא מַגֵּין אַהַאי, וְהַאי לָא מַגֵּין אַהַאי, לָא מִצְטָרֵף.

קטע 6

אוֹ דִלְמָא, כֵּיוָן דְּהַאי מַגֵּין אַדִּידֵיהּ, וְהַאי מַגֵּין אַדִּידֵיהּ, מִצְטָרְפִין.

קטע 7

תָּא שְׁמַע: רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה מְטַהֵר בְּשֶׁל פּוֹל, וּמְטַמֵּא בְּשֶׁל קִטְנִית, מִפְּנֵי שֶׁרוֹצֶה בְּמִשְׁמֻישָׁן.

קטע 8

אָמַר רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרָבָא: בְּקוּלְחָא, וּמִשּׁוּם יָד, וּמַאי ״בְּמִשְׁמֻישָׁן״ – בְּתַשְׁמִישָׁן.

קטע 9

תָּא שְׁמַע, דְּתָנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: ״עַל כׇּל זֶרַע זֵרוּעַ (אֲשֶׁר יִזָּרֵעַ)״, כְּדֶרֶךְ שֶׁבְּנֵי אָדָם מוֹצִיאִין לִזְרִיעָה – חִטָּה בִּקְלִיפָּתָהּ, וּשְׂעוֹרָה בִּקְלִיפָּתָהּ, וַעֲדָשִׁים בִּקְלִיפָּתָן.

קטע 10

כִּדְאָמַר רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרָבָא, בְּקוּלְחָא, וּמִשּׁוּם יָד.

קטע 11

הָכָא נָמֵי, בְּשִׁדְרָה, וּמִשּׁוּם שׁוֹמֵר.

קטע 12

בִּשְׁלָמָא עִילִּיָּתָא צְרִיכִי לְתַתָּיָתָא, אֶלָּא תְּתַּיָּתָא מַאי צְרִיכִי לְעִילִּיָּתָא? בְּחַד דָּרָא.

קטע 13

מִי אִיכָּא כְּבֵיצָה אֳכָלִין בְּחַד דָּרָא בְּחִטֵּי דְּשִׁמְעוֹן בֶּן שָׁטַח?

קטע 14

הַשְׁתָּא דְּאָתֵית לְהָכִי, חֲדָא חִטָּה נָמֵי בְּחִטֵּי דְּשִׁמְעוֹן בֶּן שָׁטַח.

קטע 15

גּוּפָא: שְׁנֵי עֲצָמוֹת וַעֲלֵיהֶן שְׁנֵי חֲצָאֵי זֵיתִים, וְהִכְנִיס רָאשֵׁיהֶן שְׁנַיִם לְבַיִת, וְהַבַּיִת מַאֲהִיל עֲלֵיהֶן – הַבַּיִת טָמֵא.

קטע 16

יְהוּדָה בֶּן נָקוֹסָא אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי יַעֲקֹב: הֵיאַךְ שְׁנֵי עֲצָמוֹת מִצְטָרְפִין לִכְזַיִת?

קטע 17

אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא עֶצֶם, דְּהָוֵי יָד, אֲבָל נִימָא לָא הָוְיָא יָד. וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: אֲפִילּוּ נִימָא נָמֵי הָוְיָא יָד.

קטע 18

אֵיתִיבֵיהּ רַבִּי יוֹחָנָן לְרֵישׁ לָקִישׁ: עוֹר שֶׁיֵּשׁ עָלָיו כְּזַיִת בָּשָׂר, הַנּוֹגֵעַ בְּצִיב הַיּוֹצֵא מִמֶּנּוּ, וּבִשְׂעָרָה שֶׁכְּנֶגְדּוֹ – טָמֵא. מַאי לָאו, מִשּׁוּם יָד?

קטע 19

לָא, מִשּׁוּם שׁוֹמֵר. וּמִי אִיכָּא שׁוֹמֵר עַל גַּבֵּי שׁוֹמֵר? חַלְחוּלֵי מְחַלְחֵל.

קטע 20

מַתְקֵיף לַהּ רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב: אֶלָּא מֵעַתָּה, תְּפִילִּין הֵיכִי כָּתְבִינַן? הָא בָּעֵינַן כְּתִיבָה תַּמָּה, וְלֵיכָּא!

קטע 21

אִשְׁתְּמִיטְתֵּיהּ הָא דְּאָמְרִי בְּמַעְרְבָא: כׇּל נֶקֶב שֶׁהַדְּיוֹ עוֹבֵר עָלָיו – אֵינוֹ נֶקֶב.

קטע 22

וְאִיבָּעֵית אֵימָא, כּוּלֵּיהּ מִשּׁוּם יָד, כִּדְאָמַר רַבִּי אִלְעָא: בִּמְלַאי שֶׁבֵּין הַמְּלָאִים.

קטע 23

הָכִי נָמֵי, בְּנִימָא שֶׁבֵּין הַנִּימִין.

קטע 24

וְהֵיכָא אִתְּמַר דְּרַבִּי אִלְעָא? אַהָא: מְלַאי שֶׁבַּשִּׁבֳּלִים מִיטַּמְּאִין וּמְטַמְּאִין, וְאֵינָן מִצְטָרְפִין. מְלַאי לְמַאי חֲזֵי? אָמַר רַבִּי אִלְעַאי: בִּמְלַאי שֶׁבֵּין הַמְּלָאִים.

קטע 25

לִישָּׁנָא אַחֲרִינָא אָמְרִי לַהּ.

קטע 26

הָכִי נָמֵי מִסְתַּבְּרָא, דְּמִשּׁוּם שׁוֹמֵר, דְּאִי סָלְקָא דַּעְתָּךְ מִשּׁוּם יָד – נִימָא אַחַת לְמַאי חֲזֵי?

קטע 27

כִּדְאָמַר רַבִּי אִלְעָא: בִּמְלַאי שֶׁבֵּין הַמְּלָאִין, הָכָא נָמֵי – בְּנִימָא שֶׁבֵּין הַנִּימִין.

קטע 28

וְהֵיכָא אִיתְּמַר דְּרַבִּי אִלְעַאי? אַהָא דִּתְנַן: הַמְּלַאי שֶׁבַּשִּׁבֳּלִים מִיטַּמְּאִין וּמְטַמְּאִין וְאֵין מִצְטָרְפִין. מְלַאי לְמַאי חֲזֵי? אָמַר רַבִּי אִלְעַאי: בִּמְלַאי שֶׁבֵּין הַמְּלָאִים.

קטע 29

וְאִיכָּא דְּמַתְנֵי לַהּ

מסכת חולין דף קי״ט עמוד ב׳

מסכת חולין דף קי״ט עמוד ב׳

רש"י

תוספות

רשב"א

מאירי

מהרש"א — חידושי הלכות

מהר"ם

מה תמצאו כאן

המשך הרצף

מקורות מקבילים

שיעורים וכלי לימוד

חכמים הנזכרים בדף

לשון המקור