דף ביאור

מסכת סנהדרין דף ס״א עמוד ב׳

דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.

לטקסט המלא במקור

תלמוד בבלי · מפת הדף

מסכת סנהדרין דף ס״א עמוד ב׳

מסכת סנהדרין דף ס״א עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 25 קטעים ממוספרים, כ־393 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

רש"י

מאי שנא איהו להיות אלוה יותר ממני ואין דקאמר ליה אחוכי עליה:

ומתניתין דקשיין אהדדי הכי מתוקמא רישא דקתני עובד אין אומר לא:

ברבים הניסתים דאפילו נתרצו מימלכי והדרי בהו ולא טעו הלכך לא קרינא ביה אבה ושמע וסיפא דמחייב באבה ושמע ביחיד הניסת דכיון דנתרצה לאו דעתיה למהדר והוא אבה ושמע ורחמנא חייביה:

והוציא הכתוב יחיד מכלל רבים וילך ויעבוד וגו' וסקלתם (דברים י״ז:ג׳):

ורבים מכלל יחיד לדון בסייף הכה תכה (שם יג) דעיר הנדחת:

להחמיר על ממונם ושרפת באש וגו' (שם) אבל יחיד הקל בממונו שלא גזר עליו לאבדו:

מפי עצמו שאין אחר מסיתו:

מנא אמינא לה דבדבורא ניסת מפי אחרים הוא דמחייב:

ועוד 24 קטעי פירוש על דף זה.

Rashi on Sanhedrin 61b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · CC-BY-SA

תוספות

רבא אמר פטור אע"ג דבפ' בן סורר ומורה (לקמן סנהדרין דף עד.) אמר בעבודת כוכבים יהרג ואל יעבור י"ל נהי דחייב למסור עצמו לכתחלה מ"מ היכא דלא מסר את עצמו לא מיחייב מיתה ואין לומר דרבא לטעמיה דאמר בפ' ר' ישמעאל (ע"ז דף נד. ושם) אפי' עבודת כוכבים בצינעא נאמר וחי בהן ולא שימות בהן דא"כ הני (כריתות) דמייתי לימא דאתיא כמ"ד בפרק בן סורר ומורה (לקמן סנהדרין דף עד.) יהרג ואל יעבור דפלוגתא דתנאי היא וי"מ הא דאמר יהרג ואל יעבור היינו בסתם עבודת כוכבים והכא איירי בעבודת כוכבים שהכל עובדים מאהבה ומיראה דומיא דהמן דמייתי ומתני' דאחד העובד משמע ליה דאיירי כה"ג דאי בסתם עבודת כוכבים לא איצטריך דשמעינן ממתני' דהפוער עצמו לפעור אע"ג דמכוין לבזויי חייב מיהו ההיא דכהן משיח הוה מצי לאוקומי בסתם עבודת כוכבים אלא דמשני שפיר וא"ת לרבא אמאי לא השתחוה מרדכי להמן וי"ל כדאמר במדרש שהיו צלמים על לבו אי נמי משום קידוש השם כדאמרינן בירושלמי דשביעית (פ"ד) כגון פפוס ולוליינוס אחים שנתן להם מים בזכוכית צבועה ולא קיבלו:

Tosafot on Sanhedrin 61b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · CC-BY-SA

מאירי

העובד ע"ז מאהבה או מיראה אלא שאינו מקבלה באלוה כלל אפילו לאדם הנעבד כגון המן שעשה עצמו ע"ז ואפילו אין לבו לשמים פטור ממיתה אלא שיש בו איסור ודבר זה גדולי המחברים פירשוה מאהבה מתוך חשק הצורה לרוב נויה ויפיה ומיראה שמא תריע לו וביראה מיהא אין דבריהם נראין שכל שעובד מיראת עונש הרעה ועובד לו לשנות עליו תפקידו אפילו עבד כוכב על דרך זה קבלת אלוה הוא שאם הכוכב יורה עליו לרעה ומתפלל לו אין לך קבלת אלוה יותר מזה ואפילו יודה בסיבה אחרת למעלה הימנה וגדולי הרבנים פירשוה מאהבת מי שעשאה או מיראתו ואחר שכן מה שאמרו יהרג ואל יעבור למצות קדושת השם וכענין חנניה מישאל ועזריה ומרדכי אבל אם לא עשה אינו נהרג בבית דין ואע"פ שהפוער עצמו לפעור לבזותו אינו מקבלה באלוה ואעפ"כ חייב הואיל ועבודתו בכך שמא מאחר שזו היא עבודתו ואינו אנוס סתמו מקבלו הוא וכל שכן אחר התראה ויראה לי שאם אמר בהדיא איני עובדה אלא לבזותו פטור אא"כ מתרין אותו אף בכך וי"מ דבר זה בצלם שעשאו המלך לכבוד עצמו וצוה לכבדה מכח מצותו ולא לכונת אלהות ונראין הדברים כפירוש אמצעי ומ"מ למי שרוצה לקדש את השם יש לו לקדש ואפילו בלבו לשמים כמו שעשו חנניה מישאל ועזריה ומרדכי ושאר העם מותרין לכתחלה ובלבד שיכונו בלבם לשמים וצלם העשוי לכבוד אדם או לנוי כל שלבו לשמים פטור לגמרי:

במסכת הוריות ז' ב' התבאר שכל שהורה כהן משיח לעצמו בטעות בדבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת ושגג על פי הוראתו מביא קרבן בפני עצמו שלא כשאר היחידים והוא נקרא פר כהן משיח אבל בע"ז קרבן הכהן המשיח וקרבן נשיא שוים בו עם שאר היחידים וכלם בשעירה ומ"מ כהן משיח אינו חייב בו בשגגת מעשה לבד אלא בשגגת מעשה עם העלם דבר ר"ל בהוראה שבטעות וכהן משיח אינו בדין אשם תלוי על ספק שגגת הוראתו על הצד שהתבאר שם בצבור:

Meiri on Sanhedrin 61b · Sefaria · מהדורה: Meiri on Shas · unknown

מהרש"א — חידושי הלכות

גמרא מאי לאו אחד העובד מאהבה כו' ולעיל דרמי מתני' אהדדי עובד אין אומר לא כו' לאו מאחד עובד פריך דהא איכא למימר בכה"ג מאהבה ויראה הוא דקאמר הכי עובד אין אומר לא אלא מעובד עבודת כוכבים דריש המשנה פריך מלשון עובד ולא אומר ועוד נראה דאין סברא לחלק דכיון דמאהבה ויראה הוי עבודת כוכבים מה לי עובד ומה לי אומר כיון דאומר הוא כעובד עבודת כוכבים ובהכי יתיישב נמי הא דפריך לרבא מיכול אפילו נעבד כהמן תלמוד לומר לא תעבדם ליכא למימר דרבא מודה דל"ת איכא בעובד מאהבה ויראה אלא דממיתה קאמר דפטור דאין סברא לחלק ביה דאי הוה כעובד עבודת כוכבים יתחייב נמי מיתה דבמגפף ומנשק בשלא כדרכה דהוה בל"ת ולא במיתה היינו משום דממעטינן להו מזביחה דיצתה מן הכלל כו' דהוי עבודת פנים וק"ל:

Chidushei Halachot on Sanhedrin 61b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

מהר"ם

בגמרא אמר רב יוסף מנא אמינא לה דכתיב לא תאבה לו כו' יש לדקדק מה צריך רב יוסף לאתויי ראיה שהניסת חייב בדיבורא הא המקשה נמי הוה סבירא ליה ממתניתין דלקמן דהאומר אעבוד כו' דניסת חייב בדיבורא בעלמא משנתרצה ואפילו לפירוש התוס' דהמקשה דלעיל לא הוה ידע האי טעמא דלא תאבה לו וגו' אלא הוה ס"ד דטעמא הוי משום דהוי כאילו קבלו עליה באלוה יהא כך מה צריך ר"י לטעמא אחרינא ממה דהוה סבירא ליה להמקשה ונראה לי שרב יוסף אינו מביא ראיה אלא שיש לחלק בין יחיד הניסת לרבים הניסתים ודייק לה מדכתיב לא תאבה לו ולא תשמע אליו בלשון יחיד דמיניה דייקינן הא אבה ושמע חייב משמע דוקא יחיד אבל רבים לא וכן אביי דאמר בסמוך לקמן מנא אמינא לה לא מייתי נמי ראיה אלא שיש לחלק בין ניסת מפי עצמו ובין ניסת מפי אחרים ודייק לה דכי כתיב חיובא דאבה ושמע בניסת מפי אחרים משתעי:

בתוס' ד"ה רבא אמר פטור כו' ואין לומר דרבא לטעמיה כו' דאם כן כל הני ברייתות דמייתי כו' דפלוגתא דתנאי כו' ורבא סבירא ליה כההוא תנא דהוא רבי ישמעאל דסבירא ליה בפרק בן סורר ומורה דבצנעה יעבור ואל יהרג ולכך סבירא ליה העובד מאהבה ומיראה פטור אלא ודאי רבא נמי סבירא ליה כההוא תנא דאמר אפילו בצנעה יהרג ואל יעבור דהכי פוסק שם רבי יוחנן וקי"ל כותיה והא דאמר רבא בפרק רבי ישמעאל דדוקא בפרהסיא יהרג ואל יעבור אבל בצנעה אפילו בע"ז נאמר בו וחי בהם כו' לא לטעמיה דנפשיה ולפסק הלכה אמר כן אלא לאוקמי ההיא מתניתין אפילו למ"ד דבצנעה יעבור ואל יהרג אבל רבא בעצמו סבירא ליה דאפי' בצנעה יהרג ואל יעבור ואפילו הכי פוטר בעובד מאהבה או מיראה ולכך מייתי שפיר מכל הנהו ברייתות דמחייבי מיראה ולכך א"ל דרבא לטעמיה דאמר בפרק רבי ישמעאל דלאו טעמא הוא דלא אליביה דנפשיה קאמר לה ואם כן על כרחך צ"ל דסבירא ליה דלרבא דאף על גב דהדין הוא דאפילו בצנעה יהרג ואל יעבור וחייב למסור עצמו מכל מקום היכא דלא מסר את עצמו ועבד ע"ז מיראה לא מחייב מיתה:

בא"ד ויש מפרשים הא דאמר יהרג ואל יעבור כו' ומתניתין דאחד העובר כו' כלומר וכי תימא אם כן מאי מייתי אביי ראיה ממתניתין להוכיח מינה דעובד מאהבה ומיראה חייב דלמא מתני' איירי בסתם ע"ז דמודה בה רבא לכך קאמר מתניתין דאחד העובד משמע דאיירי בכה"ג ר"ל בע"ז שהכל עובדים לה מאהבה ומיראה דאי בסתם לא אצטריך דשמעינן ממתני' דהפוער לפעור אף על גב דאין כוונתו לעבדה אלא לבזותה והוא הדין היכא דעובד מאהבה ומיראה והיינו דוקא לאביי דסבירא ליה הכי גבי פוער לפעור דחייב אפילו אינו מכוין לעבוד אי נמי לפי הי"מ דרבא מודה בסתם ע"ז אבל לקמן פירשו התוס' דלרבא פוער לפעור אינו חייב כשאין מכוין לעבדה ועיין לקמן בדף ס"ד בתוס' ד"ה אע"ג דקמכוין לבזויה:

בא"ד ואם תאמר אמאי לא השתחוה מרדכי להמן כו' קושיא זו לפי הי"מ דרבא סבירא ליה דבע"ז שהכל עובדים לה מיראה יעבור ואל יהרג ובע"ז כזו קאמר רבא בעובד מאהבה ומיראה פטור אם כן אמאי לא השתחוה מרדכי להמן כו':

בא"ד ויש לומר כדאיתא במדרש שהיה דמות על לבו כו' ואין להקשות אם כן מה מייתי אביי מהברייתא דקתני יכול אפילו כהמן תלמוד לומר לא תעבדם והא המן מיראה הוה נעבד הא איכא למימר דשאני המן דהיה צלמים על לבו דאין זה קושיא דע"כ דהברייתא דקתני יכול אפילו כהמן תלמוד לומר לא תעבדם לא איירי כשיש צלמים על לבו דלזה לא צריך קרא דת"ל משום צלמים בלא אדם אלא ודאי הברייתא איירי במשתחוה לאדם עצמו מיראה בלא דמות כהמן דהיו משתחוים לו הכל משום יראה אף בלא צלמים אלא שבשעה שראה מרדכי היה לו צלמים על לבו:

Maharam on Sanhedrin 61b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

גליון הש"ס

תוס' ד"ה רבא וי"מ הא דאמר. ע"ל סה ע"א תוד"ה הואיל וישנו:

בא"ד אע"ג דמכוין לבזויי ע"ל סד ע"א תוס' ד"ה אע"ג:

Gilyon HaShas on Sanhedrin 61b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

לשון המקור

קטע 1

מַאי שְׁנָא אִיהוּ מִינַּן דִּידַן? וְ״אִין״ דְּקָאָמְרִי, אַחוֹכֵי עֲלֵיהּ.

קטע 2

וּמַתְנְיָתִין: כָּאן בְּיָחִיד הַנִּיסָּת, כָּאן בְּרַבִּים הַנִּיסָּתִים. יָחִיד – לָא מִימְּלַךְ, וְטָעֵי בָּתְרֵיהּ; רַבִּים – מִימַּלְכִי, וְלָא טָעוּ בָּתְרֵיהּ.

קטע 3

אָמַר רַב יוֹסֵף: מְנָא אָמֵינָא לַהּ? דִּכְתִיב ״לֹא תֹאבֶה לוֹ וְלֹא תִשְׁמַע אֵלָיו״. הָא אָבָה וְשָׁמַע – חַיָּיב.

קטע 4

אֵיתִיבֵיהּ אַבָּיֵי: מִי שָׁאנֵי בֵּין נִיסָּת דְּרַבִּים לְנִיסָּת יָחִיד? וְהָתַנְיָא: ״כִּי יְסִיתְךָ אָחִיךָ בֶן אִמֶּךָ״ – אֶחָד יָחִיד הַנִּיסָּת וְאֶחָד רַבִּים הַנִּיסָּתִים, וְהוֹצִיא הַכָּתוּב יָחִיד מִכְּלַל רַבִּים וְרַבִּים מִכְּלַל יָחִיד.

קטע 5

יָחִיד מִכְּלַל רַבִּים, לְהַחְמִיר עַל גּוּפוֹ וּלְהָקֵל עַל מָמוֹנוֹ.

קטע 6

רַבִּים מִכְּלַל יָחִיד, לְהָקֵל עַל גּוּפָם וּלְהַחְמִיר עַל מָמוֹנָם.

קטע 7

בְּהָא מִילְּתָא הוּא דְּשָׁאנֵי, אֲבָל בְּכֹל מִילֵּי כִּי הֲדָדֵי נִינְהוּ.

קטע 8

אֶלָּא אָמַר אַבָּיֵי: כָּאן – בְּנִיסָּת מִפִּי עַצְמוֹ, כָּאן – בְּנִיסָּת מִפִּי אֲחֵרִים. מִפִּי עַצְמוֹ – מִימְּלֵךְ, מִפִּי אֲחֵרִים – גְּרִיר בָּתְרַיְיהוּ.

קטע 9

אָמַר אַבָּיֵי: מְנָא אָמֵינָא לַהּ? דִּכְתִיב: ״לֹא תֹאבֶה לוֹ וְלֹא תִשְׁמַע אֵלָיו״. הָא אָבָה וְשָׁמַע – חַיָּיב.

קטע 10

רָבָא אָמַר: אִידֵּי וְאִידֵּי בְּנִיסָּת מִפִּי אֲחֵרִים, הָא דַּאֲמַר לֵיהּ ״כָּךְ אוֹכֶלֶת״, ״כָּךְ שׁוֹתָה״, ״כָּךְ מְטִיבָה״, ״כָּךְ מְרֵיעָה״, הָא דְּלָא אֲמַר לֵיהּ ״כָּךְ אוֹכֶלֶת״, ״כָּךְ שׁוֹתָה״ כּוּ׳.

קטע 11

אָמַר רָבָא: מְנָא אָמֵינָא לַהּ? דִּכְתִיב: ״מֵאֱלֹהֵי הָעַמִּים אֲשֶׁר סְבִיבֹתֵיכֶם הַקְּרֹבִים אֵלֶיךָ וְגוֹ׳״. מָה לִי קְרוֹבִים וּמָה לִי רְחוֹקִים? הֲכִי קָאָמַר לָךְ: מִטִּיבוּתָן שֶׁל קְרוֹבִים אַתָּה לָמֵד מָה טִיבוּתָן שֶׁל רְחוֹקִים.

קטע 12

מַאי לָאו דַּאֲמַר לֵיהּ: כָּךְ אוֹכֶלֶת, כָּךְ שׁוֹתֶה, כָּךְ מִטִּיבָהּ, כָּךְ מְרֵיעָה? שְׁמַע מִינַּהּ.

קטע 13

רַב אָשֵׁי אָמַר: סֵיפָא בְּיִשְׂרָאֵל מְשׁוּמָּד.

קטע 14

רָבִינָא אָמַר: לָא זוֹ אַף זוֹ קָתָנֵי.

קטע 15

אִיתְּמַר: הָעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה מֵאַהֲבָה וּמִיִּרְאָה, אַבָּיֵי אָמַר: חַיָּיב, רָבָא אָמַר: פָּטוּר.

קטע 16

אַבָּיֵי אֲמַר: חַיָּיב, דְּהָא פַּלְחַהּ. רָבָא אָמַר: פָּטוּר, אִי קַבְּלַיהּ עֲלֵיהּ בֶּאֱלוֹהַּ – אִין, אִי לָא – לָא.

קטע 17

סִימָן: עֶבֶד יִשְׁתַּחֲוֶה לְמָשִׁיחַ.

קטע 18

וְאָמַר אַבָּיֵי: מְנָא אָמֵינָא לַהּ? דִּתְנַן: הָעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה, אֶחָד הָעוֹבֵד כּוּ׳. מַאי לָאו אֶחָד הָעוֹבֵד מֵאַהֲבָה וּמִיִּרְאָה?

קטע 19

וְרָבָא אָמַר לָךְ: לָא, כְּדִמְתָרֵץ רַבִּי יִרְמְיָה.

קטע 20

אָמַר אַבָּיֵי: מְנָא אָמֵינָא לַהּ? דְּתַנְיָא: ״לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לָהֶם״ – לָהֶם אִי אַתָּה מִשְׁתַּחֲוֶה, אֲבָל אַתָּה מִשְׁתַּחֲוֶה לְאָדָם כְּמוֹתְךָ. יָכוֹל אֲפִילּוּ נֶעֱבָד כְּהָמָן? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְלֹא תָעׇבְדֵם״. וְהָא הָמָן מִיִּרְאָה הֲוָה נֶעֱבָד!

קטע 21

וְרָבָא: כְּהָמָן וְלֹא כְּהָמָן. כְּהָמָן – דְּאִיהוּ גּוּפֵיהּ עֲבוֹדָה זָרָה, וְלֹא כְּהָמָן – דְּאִילּוּ הָמָן מִיִּרְאָה, וְהָכָא לָאו מִיִּרְאָה.

קטע 22

וְאָמַר אַבָּיֵי: מְנָא אָמֵינָא לַהּ? דְּתַנְיָא: כֹּהֵן מָשִׁיחַ בַּעֲבוֹדָה זָרָה, רַבִּי אוֹמֵר: בְּשִׁגְגַת מַעֲשֶׂה, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: בְּהֶעְלֵם דָּבָר.

קטע 23

וְשָׁוִין, שֶׁבִּשְׂעִירָה כְּיָחִיד. וְשָׁוִין, שֶׁאֵין מֵבִיא אָשָׁם תָּלוּי.

קטע 24

הַאי שִׁגְגַת מַעֲשֶׂה דַּעֲבוֹדָה זָרָה, הֵיכִי דָּמֵי? אִי קָסָבַר בֵּית הַכְּנֶסֶת הוּא וְהִשְׁתַּחֲוָה לוֹ, הֲרֵי לִבּוֹ לַשָּׁמַיִם! אֶלָּא דַּחֲזָא אִנְדְּרָטָא וְהִשְׁתַּחֲוָה לוֹ.

קטע 25

אִי קַבְּלֵיהּ עֲלֵיהּ בֶּאֱלוֹהַּ – מֵזִיד הוּא.

מסכת סנהדרין דף ס״א עמוד ב׳

מסכת סנהדרין דף ס״א עמוד ב׳

רש"י

תוספות

מאירי

מהרש"א — חידושי הלכות

מהר"ם

גליון הש"ס

מה תמצאו כאן

המשך הרצף

מקורות מקבילים

שיעורים וכלי לימוד

חכמים הנזכרים בדף

לשון המקור