דף ביאור

מסכת סנהדרין דף נ״ז עמוד ב׳

דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.

לטקסט המלא במקור

תלמוד בבלי · מפת הדף

מסכת סנהדרין דף נ״ז עמוד ב׳

מסכת סנהדרין דף נ״ז עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 23 קטעים ממוספרים, כ־475 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

רש"י

נהרג עליו היינו כיוצא בו דשפיכות דמים דהוי קרוב להתיר ואינו מותר כותי בכותי וכותי בישראל חייב וכן ישראל בישראל אבל ישראל בכותי פטור ואליבא דרבי יונתן אבל רבנן פליגי עליה ואמרי היתר גמור הוא וליכא כיוצא בו:

מפי איש על ידי דיין איש או עד איש:

אף על העוברין הכה את האשה ויצאו ילדיה נהרג עליהן ובישראל עד שיצא לאויר העולם כדתנן במס' [נדה] (דף מד.) תינוק בן יום אחד ההורגו חייב היכא דקים ליה בגוויה שכלו לו חדשיו ואינו נפל:

מיד כל חיה מיד כל דבר חי:

שופך דם האדם באדם שבתוך האדם דמו ישפך:

זה חנק דאין דמו יוצא לחוץ:

ואשה בת נח לא מפקדה על הדין:

ביתו היינו נשים:

ועוד 20 קטעי פירוש על דף זה.

Rashi on Sanhedrin 57b · Sefaria · CC0

תוספות

לנערה המאורסה דלדידהו לית להו והא דאמר בסוף פ"ק דב"ב (דף טז: ושם) אותו היום עבר אותו הרשע חמש עבירות בא על נערה המאורסה אע"ג דלא נצטוו דבר מכוער הוא דקחשיב נמי ושט את הבכורה אע"פ שלא הוזהרו על כך ואשכחן נמי שסיפר הכתוב בגנותו בדבר שעתידה תורה לאסור דאמרי' לקמן (סנהדרין נח:) כותי מותר בבתו ובפ' כהן משוח (הוריות י:) אמרי' לוט ושתי בנותיו הם נתכוונו לדבר מצוה צדיקים ילכו בם הוא שנתכוין לדבר עבירה ופושעים יכשלו בם:

ואי בדינא דידהו סייף הוא המ"ל דתנא דבי מנשה הוא דאמר כל מיתה האמורה לבני נח חנק:

וחכמים אומרים הרבה עריות פ"ה כגון כל חייבי כריתות דלרבנן איתרבו להו בני נח מאיש איש לכל האמור בפרשה ור"מ לא דריש איש איש לרבויא אע"ג דלעיל (סנהדרין דף נו:) גבי ברכת השם דריש ר"מ איש איש ומשמע דמאן דדריש חדא דריש כולהו דמתוך כך מסיק לעיל על שבע מצות בני נח נהרג התם משמיה דנפשיה והכא ר"מ אליבא דר' עקיבא כדמוקי לה בסמוך מיהו הא דמרבינן לעיל נכרי מאיש איש היינו בעריות דידן אבל דידהו נ"ל מדכתיב לאמר א"כ בין לר' מאיר בין לרבנן הא דדריש איש איש היינו בעריות דידן אבל דידהו מדכתיב לאמר ודרשי להו רבנן לכל עריות דידהו אבל לר"מ ס"ל כיון שפירש בבני נח על כן יעזב איש דהיינו חייבי מיתות הן הן העריות שמוזהרין עליהן ואין להרבות יותר:

Tosafot on Sanhedrin 57b · Sefaria

מאירי

וכן לענין שפיכות דמים אפילו הרג עובר שבמעי אמו מה שאין כן בישראל עד שיצא מכלל נפל אפילו הרג טרפה או כפתו לפני ארי או הרג רודף שהיה יכול להצילו באחד מאיבריו וכן כל כיוצא אלו שחייבין מיתה בישראל אלא שאין בית דין ממיתין אותן בבני נח נהרגין שהרי אף בישראל רשאי המלך להרגן כמו שיתבאר וישראל בגוי כל שלא היה מקיים שבע מצות פטור שהרי מעובדי האלילים הוא אלא שאעפ"כ אסור שהגוים ורועי בהמה דקה אין גורמין להם מיתה ולא משתדלין להם בהצלה אבל אם היו ממקיימי שבע מצות הרי הוא בכלל בעלי דת ואף גדולי המחברים כתבו שכבישת שכרו באיסור עשה דביומו תתן שכרו ואע"פ ששיטת הסוגיא בזו מראה לך פנים אחרים הזהר שלא לטעות ולפרשה בדרך אחרת:

כל שאמרנו עליו שבן נח מוזהר בו אף הנשים בכלל ואין חלוק ביניהם כלל:

Meiri on Sanhedrin 57b · Sefaria · CC0

מהרש"א — חידושי הלכות

גמרא לא נצרכה אלא לעדה ועדים כו' למאי דלא חש לקושיית דמגרע גרע לא בעי לאוקמה בפשיטות אפילו למאן דאמר דסייף חמור לא נצרכה אלא לאשת איש דבעכו"ם בסייף ואם בא על בת ישראל נידון בחנק כישראל דניחא ליה לאוקמא בהכי אפילו לתנא דבי מנשה דס"ל מיתת העכו"ם בחנק וק"ל:

תוס' בד"ה הורתו שלא כו' ומותר אפילו באחותו מן האם כו' שלא יאמרו באנו כו' עכ"ל דבריהם אלו לפירש"י דאחותו מן האם אסור לבן נח אבל לדברי התוס' לקמן דבן נח לא אסור באחותו מן האם ולא שייך בו שמא יאמרו כו' אלא משום אחלופי כמו שכתבו התוס' לקמן ויש לומר בתירוצם באחות אביו דאסור מדאורייתא וק"ל:

בא"ד ועוד יש לומר דהורתו ולידתו בקדושה נמי כך דינו כו' עכ"ל לכאורה קשה לדבריהם דלא תירצו אלא דלא תני הורתו ולידתו בקדושה אבל בעיקר קושיית פירוש הקונטרס אמאי לא קתני הורתו ולידתו שלא בקדושה לא תירצו כלום גם מה הכריחם לומר בתירוץ זה והא דלא נקטיה לרבותא כו' דמאיזה טעם הוי רבותא דהא לפי פירוש הקונטרס ודאי לא הוי רבותא ונראה לומר דבתירוצם קמא שכתבו ויש לומר איפכא כו' דהנהו ודאי כשני אמהות דמו עכ"ל איכא למימר בקושיית פירש הקונטרס בפשיטות טפי דלכך לא נקט הורתו ולידתו שלא בקדשוה אלא לידתו בקדושה משום דהוי רבותא דאפילו בכהאי גוונא דלידתו בקדושה דכשני אמהות דמי אפילו הכי אסור באחותו מאמו וכן כתבו התוס' בהדיא בפרק נושאין ע"ש אלא שהוצרכו לומר דיש לומר איפכא בהורתו ולידתו בקדושה דשרי לגמרי דאם לא כן ליתני רבותא טפי דאפילו בלידתו וגם הורתו בקדושה דהוו טפי כשני אמהות דאסור ואהא קאמרי ועוד יש לומר לפי אותה סברא דהוי לידתו בקדושה רבותא משום דכשני אמהות דמי יש לומר דהורתו וגם לידתו בקדושה כך דינו ואסור ולא תקשי לך דליתני רבותא טפי דאפילו גם לידתו בקדושה דטפי דמי לשני אמהות דאסור דיש לומר משום דלא פסיקא ליה כו' ור"ל דבהורתו ולידתו בקדושה אחותו שנולד לאביו אחריו בקדושה אסור לו מדאורייתא מה שאין כן בהורתו שלא בקדושה הגם שלידתו בקדושה מותרת לו אחותו שנולדה אחריו מאביו כיון דהורתו מאביו היה שלא בקדושה והדברים ברורים למבין ודו"ק:

Chidushei Halachot on Sanhedrin 57b · Sefaria

לשון המקור

קטע 1

נֶהֱרָג עָלָיו.

קטע 2

אַשְׁכַּח רַבִּי יַעֲקֹב בַּר אַחָא דַּהֲוָה כְּתִיב בְּסֵפֶר אַגַּדְתָּא דְּבֵי רַב: בֶּן נֹחַ נֶהֱרָג בְּדַיָּין אֶחָד, וּבְעֵד אֶחָד, שֶׁלֹּא בְּהַתְרָאָה, מִפִּי אִישׁ וְלֹא מִפִּי אִשָּׁה, וַאֲפִילּוּ קָרוֹב. מִשּׁוּם רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אָמְרוּ: אַף עַל הָעוּבָּרִין.

קטע 3

מְנָהָנֵי מִילֵּי? אָמַר רַב יְהוּדָה: דְּאָמַר קְרָא, ״אַךְ אֶת דִּמְכֶם לְנַפְשֹׁתֵיכֶם אֶדְרֹשׁ״, אֲפִילּוּ בְּדַיָּין אֶחָד.

קטע 4

״מִיָּד כׇּל חַיָּה״, אֲפִילּוּ שֶׁלֹּא בְּהַתְרָאָה. ״אֶדְרְשֶׁנּוּ וּמִיַּד הָאָדָם״, אֲפִילּוּ בְּעֵד אֶחָד. ״מִיַּד אִישׁ״, וְלֹא מִיַּד אִשָּׁה. ״אָחִיו״, אֲפִילּוּ קָרוֹב.

קטע 5

מִשּׁוּם רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אָמְרוּ: אַף עַל הָעוּבָּרִין. מַאי טַעְמֵיהּ דְּרַבִּי יִשְׁמָעֵאל? דִּכְתִיב: ״שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ״. אֵיזֶהוּ אָדָם שֶׁהוּא בָּאָדָם? הֱוֵי אוֹמֵר: זֶה עוּבָּר שֶׁבִּמְעֵי אִמּוֹ.

קטע 6

וְתַנָּא קַמָּא תַּנָּא דְבֵי מְנַשֶּׁה הוּא, דְּאָמַר: כׇּל מִיתָה הָאֲמוּרָה לִבְנֵי נֹחַ אֵינוֹ אֶלָּא חֶנֶק, וּשְׁדִי לֵיהּ הַאי ״בָּאָדָם״ אַסֵּיפֵיהּ דִּקְרָא, וּדְרוֹשׁ בֵּיהּ הָכִי: ״בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ״ – אֵיזֶהוּ שְׁפִיכוּת דָּמִים שֶׁל אָדָם שֶׁהוּא בְּגוּפוֹ שֶׁל אָדָם? הֱוֵי אוֹמֵר: זֶה חֶנֶק.

קטע 7

מֵתִיב רַב הַמְנוּנָא: וְאִשָּׁה לָא מִפַּקְדָה? וְהָכְתִיב: ״כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה וְגוֹ׳״!

קטע 8

הוּא מוֹתֵיב לַהּ וְהוּא מְפָרֵק לַהּ: ״בָּנָיו״ – לְדִין, ״בֵּיתוֹ״ – לִצְדָקָה.

קטע 9

אֲמַר לֵיהּ רַב אַוְיָא סָבָא לְרַב פָּפָּא: אֵימָא בַּת נֹחַ שֶׁהָרְגָה לֹא תֵּיהָרֵג, ״מִיַּד אִישׁ״, וְלֹא ״מִיַּד אִשָּׁה״ כְּתִיב? אֲמַר לֵיהּ: הָכִי אָמַר רַב יְהוּדָה: ״שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם״ – מִכׇּל מָקוֹם.

קטע 10

אֵימָא: בַּת נֹחַ שֶׁזִּינְּתָה לֹא תֵּיהָרֵג, דִּכְתִיב ״עַל כֵּן יַעֲזׇב אִישׁ״ וְלֹא אִשָּׁה? אֲמַר לֵיהּ: הָכִי אָמַר רַב יְהוּדָה: ״וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד״ – הֲדַר עָרְבִינְהוּ קְרָא.

קטע 11

תָּנוּ רַבָּנַן: ״אִישׁ״, מָה תַּלְמוּד לוֹמַר ״אִישׁ אִישׁ״? לְרַבּוֹת אֶת הַגּוֹיִים, שֶׁמּוּזְהָרִין עַל הָעֲרָיוֹת כְּיִשְׂרָאֵל.

קטע 12

וְהָא מֵהָכָא נָפְקָא? מֵהָתָם נָפְקָא! ״לֵאמֹר״ – זֶה גִּילּוּי עֲרָיוֹת.

קטע 13

הָתָם בַּעֲרָיוֹת דִּידְהוּ, וְהָכָא בַּעֲרָיוֹת דִּידַן, דְּקָתָנֵי סֵיפָא: בָּא עַל עֲרָיוֹת יִשְׂרָאֵל – נִידּוֹן בְּדִינֵי יִשְׂרָאֵל.

קטע 14

לְמַאי הִלְכְתָא? אָמַר רַב נַחְמָן אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהּ: לֹא נִצְרְכָה אֶלָּא לָעֵדָה, וְעֵדִים, וְהַתְרָאָה.

קטע 15

מִגְרָע גָּרַע?

קטע 16

אֶלָּא אָמַר רַב יוֹחָנָן: לֹא נִצְרְכָה אֶלָּא לְנַעֲרָה הַמְאוֹרָסָה, דִּלְדִידְהוּ לֵית לְהוּ, דְּדָיְינִינַן לְהוּ בְּדִינָא דִּידַן.

קטע 17

אֲבָל אֵשֶׁת אִישׁ, בְּדִינָא דִּידְהוּ דָּיְינִינַן לְהוּ? וְהָתַנְיָא: בָּא עַל נַעֲרָה הַמְאוֹרָסָה – נִידּוֹן בִּסְקִילָה, עַל אֵשֶׁת אִישׁ – נִידּוֹן בְּחֶנֶק. וְאִי בְּדִינָא דִּידְהוּ, סַיִיף הוּא!

קטע 18

אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: מַאי אֵשֶׁת אִישׁ דְּקָתָנֵי? כְּגוֹן שֶׁנִּכְנְסָה לְחוּפָּה וְלֹא נִבְעֲלָה, דִּלְדִידְהוּ לֵית לְהוּ. דָּיְינִינַן לְהוּ בְּדִינָא דִּידַן.

קטע 19

דְּתָנֵי רַבִּי חֲנִינָא: בְּעוּלַת בַּעַל – יֵשׁ לָהֶן, נִכְנְסָה לְחוּפָּה וְלֹא נִבְעֲלָה – אֵין לָהֶן.

קטע 20

תַּנְיָא כְּוָותֵיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן: כׇּל עֶרְוָה שֶׁבֵּית דִּין שֶׁל יִשְׂרָאֵל מְמִיתִין עָלֶיהָ – בֶּן נֹחַ מוּזְהָר עָלֶיהָ. אֵין בֵּית דִּין שֶׁל יִשְׂרָאֵל מְמִיתִין עָלֶיהָ – אֵין בֶּן נֹחַ מוּזְהָר עָלֶיהָ. דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: הַרְבֵּה עֲרָיוֹת יֵשׁ שֶׁאֵין בֵּית דִּין שֶׁל יִשְׂרָאֵל מְמִיתִין עֲלֵיהֶן, וּבֶן נֹחַ מוּזְהָר עֲלֵיהֶן.

קטע 21

בָּא עַל עֲרָיוֹת יִשְׂרָאֵל – נִידּוֹן בְּדִינֵי יִשְׂרָאֵל. בָּא עַל עֲרָיוֹת בֶּן נֹחַ – נִידּוֹן בְּדִינֵי בֶּן נֹחַ. וְאָנוּ אֵין לָנוּ אֶלָּא נַעֲרָה הַמְאוֹרָסָה בִּלְבַד.

קטע 22

וְנִחְשׁוֹב נָמֵי נִכְנְסָה לְחוּפָּה וְלֹא נִבְעֲלָה? הַאי תַּנָּא תַּנָּא דְבֵי מְנַשֶּׁה הוּא, דְּאָמַר: כׇּל מִיתָה הָאֲמוּרָה לִבְנֵי נֹחַ אֵינוֹ אֶלָּא חֶנֶק. אִידֵּי וְאִידֵּי חֶנֶק הוּא.

קטע 23

וְסָבַר רַבִּי מֵאִיר: כׇּל עֶרְוָה שֶׁבֵּית דִּין שֶׁל יִשְׂרָאֵל מְמִיתִין עָלֶיהָ, בֶּן נֹחַ מוּזְהָר עָלֶיהָ? וְהָא תַּנְיָא: גֵּר

מסכת סנהדרין דף נ״ז עמוד ב׳

מסכת סנהדרין דף נ״ז עמוד ב׳

רש"י

תוספות

מאירי

מהרש"א — חידושי הלכות

מה תמצאו כאן

המשך הרצף

מקורות מקבילים

שיעורים וכלי לימוד

חכמים הנזכרים בדף

לשון המקור