והיא נתעברה מעומד — שהיה בית האסורין צר ואין מקום לשכב ושילשלו שם אשה ובאגדה דויקרא רבה אמרה לה:
על אלתו — להתיר לו גזירה שנשבע שלא יהא לו בן והתירו לו פמליא ש"מ ושבועה כתיבה בההיא פרשה דכתבו את האיש הזה בס' ירמיה (כב):
והיה — מושיען של ישראל למקדש של ישראל:
ולאבן נגף — ממהר הגלות שמנגפת את הרגלים:
ולצור מכשול — סלע מכשלה יהיה לשני בתי ישראל:
בשבעים אותיות — בגימטריא:
וישקד — וימהר כמו שוקד אני ומתרגמינן מוחי (ירמיהו א׳:י״א):
שהקדים — ומיהר גלות צדקיהו שהיא באחרונה בעוד שגלות יכניה קיימת שעדיין לא מתו אותן שגלו לבבל עם יכניה שהיו חכמים בתורה ולמדו' לבני גולה האחרונה:
פותחין — בתורה:
כחרשים — קרי ביה החרש:
כיון דסוגרין — דבר הלכה הנעלמת מהן אין לה פותחין אחרים:
עולא אמר — צדקה של שקידה היינו הקדים חורבן שתי שנים לגימטריא דונושנתם דהיינו תמני מאה וחמשים ותרתין והם גלו לסוף שמנה מאות וחמשים שנכנסו לארץ דכתיב (מלכים א ו א) ויהי בשמנים שנה וארבע מאות שנה וגו' וימי בית הראשון ד' מאות ועשר הרי ח' מאות ותשעים צא מהם מ' שנה שנשתהו במדבר הרי שמנה מאות וחמשים ואילמלי היה ממתין עד ונושנתם היה מתקיים בהם כי אבד תאבדון מהר והשמד תשמדון דכתיב בההיא פרשתא (דברים ד׳:כ״ו):
מהרה דמרי עלמא כו' — דהוא גימטריא דונושנתם וקרי ליה אבד תאבדון מהר והקדמה דשתי שנים צדקה היתה:
אנו בני צדיק — אבינו צדיק נברא לפיכך אנו צדיקים ואין אנו צריכין להתרחק מן העבירה כי לא נכשל בה:
אנו בני רשע — ואין אנו זקוקין בתשובה ולהצטדק כי לא יועיל:
אם נבראו שנים — יאמרו זה לזה אבא גדול מאביך:
הגזלנים והחמסנים — שיאמרו קרקע זה לבני אבינו הראשון היתה ולא לבני אביכם:
תתהפך כחומר חותם — לאחר מיתתו של אדם מתהפך חותם שלו לחומר ויתיצבו כמו לבוש בתחיית המתים ומדקרי ליה חותם שמע מינה בחותם הן טבועין:
ויאמר שלי היא — ואין אדם מכחישו הואיל ואין היכר ביניהן:
וימנע מרשעים אורם — קלסתר פניו ומתוך כך שלא יהא קלסתר פנים דומה לשל חביריהם וזרוע רמה תשבר שאינו יכול לומר שלי היא:
משום ערוה — שלא יתחלף לאשה בבעלה לא ביום מפני המראה ובלילה מפני הקול:
ובדעת מפני הגזלנים — אם יודע מה בלב חבירו יחפש מצפוניו וידע היכן ממונו:
שלא יאמרו הצדוקים שותף היה — אדם במעשה בראשית לפיכך קדמו לו כולם:
למצוה — שבת:
שיכנס לסעודה מיד — שימצא הכל מוכן ויאכל מאשר יחפוץ:
גפי — מקום גבוה:
ולבסוף — כשסרח נטרד:
מי פתי יסור הנה — בתריה דהאי קרא כתיב מי פתאו לזה שיסור הנה לאכול מן העץ:
חסר לב אמרה לו — האשה שהיא חסר לב אמרה לו:
גלמי ראו עיניך — מכל מראה עיניך נגלמתי והיינו כל העולם כדכתיב בזכריה עיני ה' המה משוטטים בכל הארץ:
