דף ביאור
מסכת סנהדרין דף ל״ח עמוד א׳פרק 4 אחד דיני ממונות
דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.
לטקסט המלא במקורמסכת סנהדרין דף ל״ח עמוד א׳
מסכת סנהדרין דף ל״ח עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה - 18 קטעים ממוספרים, כ־574 מילים - יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.
לשון המקור
וְהִיא נִתְעַבְּרָה מְעוּמָּד. דָּבָר אַחֵר: שַׁלְתִּיאֵל – שֶׁנִּשְׁאַל עַל אָלָתוֹ אֵל. זְרוּבָּבֶל – שֶׁנִּזְרַע בְּבָבֶל. וּמָה שְׁמוֹ? נְחֶמְיָה בֶּן חֲכַלְיָה שְׁמוֹ.
יְהוּדָה וְחִזְקִיָּה בְּנֵי רַבִּי חִיָּיא הֲווֹ יָתְבִי בִּסְעוּדְתָּא קַמֵּי רַבִּי, וְלָא הֲווֹ קָא אָמְרִי וְלָא מִידֵּי. אֲמַר לְהוּ: אַגְבַּרוּ חַמְרָא אַדַּרְדְּקֵי כִּי הֵיכִי דְּלֵימְרוּ מִילְּתָא. כֵּיוָן דְּאִיבַּסּוּם, פָּתְחוּ וַאֲמַרוּ: אֵין בֶּן דָּוִד בָּא עַד שֶׁיִּכְלוּ שְׁנֵי בָּתֵּי אָבוֹת מִיִּשְׂרָאֵל, וְאֵלּוּ הֵן: רֹאשׁ גּוֹלָה שֶׁבְּבָבֶל וְנָשִׂיא שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְהָיָה לְמִקְדָּשׁ וּלְאֶבֶן נֶגֶף וּלְצוּר מִכְשׁוֹל לִשְׁנֵי בָתֵּי יִשְׂרָאֵל״.
אָמַר לָהֶם: בָּנַיי, קוֹצִים אַתֶּם מְטִילִין לִי בְּעֵינַיי? אָמַר לוֹ רַבִּי חִיָּיא: רַבִּי, אַל יֵרַע בְּעֵינֶיךָ. ״יַיִן״ נִיתַּן בְּשִׁבְעִים אוֹתִיּוֹת, וְ״סוֹד״ נִיתַּן בְּשִׁבְעִים אוֹתִיּוֹת. נִכְנַס יַיִן – יָצָא סוֹד.
אָמַר רַב חִסְדָּא אָמַר מָר עוּקְבָא, וְאָמְרִי לַהּ אָמַר רַב חִסְדָּא: דָּרֵשׁ מָרִי בַּר מָר, מַאי דִּכְתִיב: ״וַיִּשְׁקֹד ה׳ עַל הָרָעָה וַיְבִיאֶהָ עָלֵינוּ כִּי צַדִּיק ה׳ אֱלֹהֵינוּ״? מִשּׁוּם דְּצַדִּיק ה׳ – ״וַיִּשְׁקֹד ה׳ עַל הָרָעָה וַיְבִיאֶהָ עָלֵינוּ״? אִין, צְדָקָה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עִם יִשְׂרָאֵל שֶׁהִקְדִּים גָּלוּת צִדְקִיָּהוּ וְעוֹד גָּלוּת יְכׇנְיָה קַיֶּימֶת.
דִּכְתִיב בֵּיהּ בְּגָלוּת יְכׇנְיָה: ״הֶחָרָשׁ וְהַמַּסְגֵּר אֶלֶף״. חָרָשׁ – כֵּיוָן שֶׁפּוֹתְחִין, הַכֹּל נַעֲשׂוּ כְּחֵרְשִׁין. מַסְגֵּר – כֵּיוָן שֶׁסּוֹגְרִין בַּהֲלָכָה, שׁוּב אֵין פּוֹתְחִין. וְכַמָּה הָיוּ? אֶלֶף.
עוּלָּא אָמַר: שֶׁהִקְדִּים שְׁתֵּי שָׁנִים לִ״וְנוֹשַׁנְתֶּם״.
אָמַר רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב: שְׁמַע מִינַּהּ, ״מְהֵרָה״ דְּמָרֵי עָלְמָא תַּמְנֵי מְאָה וְחַמְשִׁין וְתַרְתֵּין הָווּ.
לְפִיכָךְ כּוּ׳. תָּנוּ רַבָּנַן: אָדָם יְחִידִי נִבְרָא, וּמִפְּנֵי מָה? שֶׁלֹּא יְהוּ מִינִים אוֹמְרִין ״הַרְבֵּה רְשׁוּיוֹת בַּשָּׁמַיִם״. דָּבָר אַחֵר: מִפְּנֵי הַצַּדִּיקִים וּמִפְּנֵי הָרְשָׁעִים, שֶׁלֹּא יְהוּ הַצַּדִּיקִים אוֹמְרִים ״אָנוּ בְּנֵי צַדִּיק״, וּרְשָׁעִים אוֹמְרִים ״אָנוּ בְּנֵי רָשָׁע״.
דָּבָר אַחֵר: מִפְּנֵי הַמִּשְׁפָּחוֹת, שֶׁלֹּא יְהוּ מִשְׁפָּחוֹת מִתְגָּרוֹת זוֹ בָּזוֹ. וּמָה עַכְשָׁיו שֶׁנִּבְרָא יָחִיד מִתְגָּרוֹת, נִבְרְאוּ שְׁנַיִם – עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה! דָּבָר אַחֵר: מִפְּנֵי הַגַּזְלָנִין וּמִפְּנֵי הַחַמְסָנִין. וּמָה עַכְשָׁו שֶׁנִּבְרָא יְחִידִי גּוֹזְלִין וְחוֹמְסִין, נִבְרְאוּ שְׁנַיִם – עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה!
וּלְהַגִּיד גְּדוּלָּתוֹ כּוּ׳. תָּנוּ רַבָּנַן, לְהַגִּיד גְּדוּלָּתוֹ שֶׁל מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁאָדָם טוֹבֵעַ כַּמָּה מַטְבְּעוֹת בְּחוֹתָם אֶחָד וְכוּלָּן דּוֹמִין זֶה לְזֶה, אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא טוֹבֵעַ כׇּל אָדָם בְּחוֹתָמוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן וְאֵין אֶחָד מֵהֶן דּוֹמֶה לַחֲבֵירוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״תִּתְהַפֵּךְ כְּחֹמֶר חוֹתָם וְיִתְיַצְּבוּ כְּמוֹ לְבוּשׁ״.
וּמִפְּנֵי מָה אֵין פַּרְצוּפֵיהֶן דּוֹמִין זֶה לָזֶה? שֶׁלֹּא יִרְאֶה אָדָם דִּירָה נָאָה וְאִשָּׁה נָאָה וְיֹאמַר: ״שֶׁלִּי הִיא״. שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְיִמָּנַע מֵרְשָׁעִים אוֹרָם וּזְרוֹעַ רָמָה תִּשָּׁבֵר״.
תַּנְיָא, הָיָה רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: בִּשְׁלֹשָׁה דְּבָרִים אָדָם מִשְׁתַּנֶּה מֵחֲבֵירוֹ: בְּקוֹל, בְּמַרְאֶה, וּבְדַעַת. בְּקוֹל וּבְמַרְאֶה – מִשּׁוּם עֶרְוָה, וּבְדַעַת – מִפְּנֵי הַגַּזְלָנִין וְהַחַמְסָנִין.
תָּנוּ רַבָּנַן: אָדָם נִבְרָא בְּעֶרֶב שַׁבָּת, וּמִפְּנֵי מָה? שֶׁלֹּא יְהוּ מִינִים אוֹמְרִים: שׁוּתָּף הָיָה לוֹ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית. דָּבָר אַחֵר: שֶׁאִם תָּזוּחַ דַּעְתּוֹ עָלָיו, אוֹמֵר לוֹ: יַתּוּשׁ קְדָמְךָ בְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית. דָּבָר אַחֵר: כְּדֵי שֶׁיִּכָּנֵס לַמִּצְוָה מִיָּד.
דָּבָר אַחֵר: כְּדֵי שֶׁיִּכָּנֵס לַסְּעוּדָה מִיָּד. מָשָׁל לְמֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם שֶׁבְּנָהּ פַּלְטֵרִין וְשִׁיכְלְלָן, וְהִתְקִין סְעוּדָה, וְאַחַר כָּךְ הִכְנִיס אוֹרְחִין. שֶׁנֶּאֱמַר: ״חׇכְמוֹת בָּנְתָה בֵיתָהּ חָצְבָה עַמּוּדֶיהָ שִׁבְעָה. טָבְחָה טִבְחָהּ מָסְכָה יֵינָהּ אַף עָרְכָה שֻׁלְחָנָהּ. שָׁלְחָה נַעֲרֹתֶיהָ תִקְרָא עַל גַּפֵּי מְרֹמֵי קָרֶת.״
״חׇכְמוֹת בָּנְתָה בֵיתָהּ״ – זוֹ מִידָּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁבָּרָא אֶת כָּל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ בְּחׇכְמָה. ״חָצְבָה עַמּוּדֶיהָ שִׁבְעָה״ – אֵלּוּ שִׁבְעַת יְמֵי בְּרֵאשִׁית. ״טָבְחָה טִבְחָהּ מָסְכָה יֵינָהּ אַף עָרְכָה שֻׁלְחָנָהּ״ – אֵלּוּ יַמִּים וּנְהָרוֹת וְכׇל צוֹרְכֵי עוֹלָם. ״שָׁלְחָה נַעֲרֹתֶיהָ תִקְרָא״ – זֶה אָדָם וְחַוָּה.
״עַל גַּפֵּי מְרֹמֵי קָרֶת״ – רַבָּה בַּר בַּר חָנָה רָמֵי: כְּתִיב ״עַל גַּפֵּי״, וּכְתִיב ״עַל כִּסֵּא״. בַּתְּחִלָּה – עַל גַּפֵּי, וּלְבַסּוֹף – עַל כִּסֵּא.
״מִי פֶתִי יָסֻר הֵנָּה חֲסַר לֵב אָמְרָה לּוֹ״. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: מִי פִּיתָּהוּ לָזֶה? אִשָּׁה אָמְרָה לוֹ. דִּכְתִיב: ״נֹאֵף אִשָּׁה חֲסַר לֵב״.
תַּנְיָא, הָיָה רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: אָדָם הָרִאשׁוֹן מִכׇּל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ הוּצְבַּר עֲפָרוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״גׇּלְמִי רָאוּ עֵינֶיךָ״, וּכְתִיב: ״כִּי ה׳ עֵינָיו מְשֹׁטְטוֹת בְּכׇל הָאָרֶץ״. אָמַר רַב אוֹשַׁעְיָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב: אָדָם הָרִאשׁוֹן