בוני התלמוד

    דף ביאור

    מסכת סנהדרין דף צ״ג עמוד א׳

    דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.

    לטקסט המלא במקור
    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת סנהדרין דף צ״ג עמוד א׳

    מסכת סנהדרין דף צ״ג עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 19 קטעים ממוספרים, כ־722 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    רש"י

    גדולים צדיקים יותר ממלאכי השרת דברישא חשיב לתלתא צדיקי ומלאך לבסוף דכתיב ורויה די רביעאה דמי לבר אלהין:

    וטפחו לישראל על פניהם שהשתחוו לצלם:

    אני אמרתי שכל התמר שלי הוא שיהיו בהם צדיקים הרבה ולא עלתה בידי וכו' ישראל נמשלו לתמר כדאמרי' (סוכה דף מה:) מה תמר זה אין לו אלא לב אחד וכו':

    והנה איש רוכב על סוס אדום בזכריה כתיב:

    כל העולם כולו ללילה מפני שהשתחוו לצלם:

    והוא עומד העמיד הקב"ה עצמו בזכות ההדסים שבמצולה:

    האומר לצולה חרבי לבבל שיושבת במצולה:

    חרבי לשון חרבו המים (בראשית ח):

    ועוד 24 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Sanhedrin 93a · Sefaria

    בן יהוידע

    גְּדוֹלִים צַדִּיקִים יוֹתֵר מִמַּלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת (דניאל ג, כה) קשא מהיכא משמע זה מהכא דשמא הם היו הולכים זה בצד זה כזה [הציור חסר] ולא זה את זה ונבוכדנצר קראו רְבִיעָאָה שחשב צד המלאך אחרון אך באמת הוא הראשון וטעה בו נבוכדנצר? ונראה לי בס"ד דחנניא מישאל ועזריה הם גדולים במעלה זה בזה וחנניה גדול ועזריה קטן שבהם ואם באמת נבוכדנצר טעה וצד המלאך הוא נחשב ראשון צריך שילך חנניה סמוך למלאך ואיך יטעה לחשוב צד המלאך אחרון אם ראה את חנניה הולך סמוך למלאך והיה צריך שיבין שצד המלאך הוא הראש ואיך קורא את המלאך רְבִיעָאָה? אלא ודאי הוא ראה את עזריה הקטן הולך סמוך למלאך ומזה הבין שצד של חנניה הוא הראש ולכך קרא את המלאך רְבִיעָאָה ואם כן שמע מינה גדולים יותר ממלאכי השרת דהא המלאך הולך רביעי סמוך לעזריה.

    בְּשָׁעָה שֶׁיָּצְאוּ חֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה מִכִּבְשַׁן הָאֵשׁ, בָּאוּ כָּל אֻמּוֹת הָעוֹלָם וְטָפְחוּ לְשׁוֹנְאֵיהֶן שֶׁל יִשְׁרָאֵל עַל פְּנֵיהֶם (דניאל ט, ז). הטעם שֶׁטָפְחוּ עַל פְּנֵיהֶם נראה מפני שיודעים דעונות האדם רשומים על הפנים כמו שנאמר הַכָּרַת פְּנֵיהֶם עָנְתָה בָּם וְחַטָּאתָם כִּסְדֹם הִגִּידוּ לֹא כִחֵדוּ (ישעיה ג, ט) ולכן אמרו לְךָ אֲדֹנָ־י הַצְּדָקָה וְלָנוּ בֹּשֶׁת הַפָּנִים (דניאל ט, ז). גם עוד טָפְחוּ עַל פְּנֵיהֶם כי בישראל כתיב לְמַעַן תִּהְיֶה יִרְאָתוֹ עַל פְּנֵיכֶם (שמות כ, טז) ולכן כשעבדו עבודה זרה וסלקו היראה מעל פניהם טפחו אותם על פניהם. ומה שאמר ' אֲנִי אָמַרְתִּי אֶעֱלֶה בְתָמָר ' (שיר השירים ז, ט) נראה לי בס"ד הכונה דתמר אשת יהודה כדי שלא לבייש את יהודה קבלה להפיל עצמה לכבשן האש וכל שכן שישראל כולם ילמדו ממנה ליפול בכבשן בשביל כבודו יתברך אם בשביל בשר ודם כך קל וחומר בשביל כבוד שמים, ולזה אמר אני אמרתי אעלה ממעשה תמר שיהיו כל ישראל מפילים עצמן לכבשן בשביל כבודו וסוף לא עלה בידי אלא סנסן של חנניא מישאל ועזריה שהפילו עצמן לכבשן בשביל כבודי.

    וְאֵין 'הֲדַסִּים' אֶלָּא צַדִּיקִים (זכריה א, ח) נראה כי הדס החשוב הוא משולש וכן הצדיק משולש בתורה ויראה וגמילות חסדים כמו שפירש רש"י ז"ל על אשכולות איש שהכל בו (תמורה טו:) ונראה לי 'הֲדַסִּים' [119] גימטריא קי"ט וראשי תיבות חֲ נַנְיָה מִ ישָׁאֵל עֲ זַרְיָה [118] עם הכולל גימטריא קי"ט.

    וְעַכְשָׁיו לֹא עָלָה בְּיָדִי אֶלָּא סַנְסָן אֶחָד, שֶׁל חֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה (זכריה א, ח). הא דקרי לחנניא מישאל ועזריה בשם סנסן נראה בס"ד מפני שזכו לעשות להם נס כפול שהוא נס בתוך נס שהכבשן נתקרר מבפנים ונתרבה חומו מבחוץ גם חללו קר וכותליו חמים ביותר שהרי נפל הסיד ונפרץ הכותל מתוקף החום נמצא היה נס כפול לכן קראם סַנְסָן כי 'סַנְסָן' למפרע 'נֵס נֵס'.

    וְאֵין 'מְצֻלָּה' אֶלָּא בָּבֶל, שֶׁנֶּאֱמַר "הָאֹמֵר לַצּוּלָה חֳרָבִי, וְנַהֲרֹתַיִךְ אוֹבִישׁ" (ישעיה מד, כז). נראה לי בס"ד הא דקרי לבבל צּוּלָה דאמרינן במכלתין (לעיל דף נו:) 'ויצו' זו עבודה זרה דכתיב הוֹאִיל הָלַךְ אַחֲרֵי צָו (הושע ה, יא) עיין שם. ושם בבבל היה עבודה זרה הנקראת בֵּל דכתיב וּפָקַדְתִּי עַל בֵּל בְּבָבֶל (ירמיה נא, מד) נמצא שם בבל רמוז בו עבודה זרה ולכן נקראת בבל בשם צּוּלָה חלק התיבה לשתים וקרי בה 'צו לה' והיינו צו עבודה זרה יש לה כי בל וצו הכל אחד דשמות עבודה זרה הם דנקראת כך ונקראת כך.

    מְלֵאִים רֹגֶז נַעֲשִׂים שְׂרֻקִּים, וַאֲדֻמִּים נַעֲשׂוּ לְבָנִים (ישעיה מד, כז) נראה לי בס"ד דתחילה כוחות הזדונות שהם 'מְלֵאִים רֹגֶז נַעֲשִׂים שְׂרֻקִּים' רצונו לומר כמו כוחות השגגות ואחר כך כוחות השגגות אלו 'נַעֲשׂוּ לְבָנִים' רצונו לומר כוחות זכויות שאין הקטיגור נעשה סניגור בבת אחת אלא בהדרגות.

    מַאי 'רָאִיתִי הַלַּיְלָה'? בִּקֵּשׁ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַהֲפֹךְ אֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְלַיְלָה (זכריה א, ח). נראה לי עון עבודה זרה נקראה חטאה גדולה דכתיב אָנָּא חָטָא הָעָם הַזֶּה חֲטָאָה גְדֹלָה וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם אֱלֹהֵי זָהָב (שמות לב, לא) ואם תסיר מספר 'חטאה גדולה' [71] שהוא ע"א מן מספר עולם [146] ישאר מספר לילה [75]. אי נמי אמרו רבותינו ז"ל ישראל נקראו יונה בזמן שאין עובדים עבודה זרה כי היונה לא תזדווג אלא עם בעלה ואם תסיר מספר יונה [71] שהוא ע"א מן מספר עולם [146] ישאר מספר לילה [75]. ומה שאמר בִּקֵּשׁ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַהֲפֹךְ אֶת כָּל הָעוֹלָם לְלַיְלָה נראה לי בס"ד כיון שהשתחוו לצלם חטאו ופגעו ב'אמונה' [102] שמספרה ק"ב דכתיב וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בֶּאֱמוּנָה (הושע ב, כב) ואם תחסר מן מספר עולם [146] מספר ק"ב [102] ישאר מספר דם [44]. או יובן כיון שחטאו בעבודה זרה פגעו באות א' דְּ אָ דָם הרומז ליחידו של עולם ולכן נשאר 'דם' באדם.

    וּשְׁמוּאֵל אָמַר בְּרֹק טָבְעוּ. נראה לי בס"ד דאיתא בפסחים (פסחים דף מב:) הא בדרווקא הא בדפורצני ורווקא הוא מים שנותנים בשמרי היין ומסננין אותם עיין שם, ומקודם היה להם יין הרבה ונמצא אצל מוכרי היין בורות גדולים מלאים יין ונזדמן בור אחד שהיה מלא מאלו המים שקורין רווקא ואירע הדבר שטבעו בהם. ולכן אחר שאמר רב שמתו בעין הרע בא שמואל והגיד איך היתה מיתתם ואמר שטבעו ברווקא, כי רוק ורווקא לשון אחד הוא ועיין בערוך ערך פרצן. או אפשר שטבעו ברקק של מים ולזה הרקק קרי ליה שמואל בשם רוק ומעשה שהיה כך היה. או אפשר שהיתה עיר אחת בימיהם ששמה רוק וכך היה קבלה בידם שטבעו בנהר בעיר ששמה רוק ובודאי היתה מיתתם כפרה על ישראל להשבית הקטרוג וכענין עשרה הרוגי מלוכה.

    ועוד 8 קטעי פירוש על דף זה.

    Ben Yehoyada on Sanhedrin 93a · Sefaria

    תוספות

    אין פירוש שמור לדף זה — לא נמצא נוסח בדפוסים האמינים שבידינו.

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת סנהדרין, דף צ״ג, עמוד א׳, בהיקף של כ־722 מילים ב־19 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 19 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 127 מילים

      נפתחת ב״גְּדוֹלִים צַדִּיקִים יוֹתֵר מִמַּלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״עָנֵה…״

    2. קטע 242 מילים

      נפתחת ב״אָמַר רַבִּי תַּנְחוּם בַּר חֲנִילַאי: בְּשָׁעָה שֶׁיָּצְאוּ…״

    3. קטע 332 מילים

      נפתחת ב״אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר רַבִּי…״

    4. קטע 462 מילים

      נפתחת ב״אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מַאי דִּכְתִיב ״רָאִיתִי הַלַּיְלָה…״

    5. קטע 550 מילים

      נפתחת ב״כֵּיוָן שֶׁנִּסְתַּכֵּל בַּחֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה, נִתְקָרְרָה דַּעְתּוֹ,…״

    6. קטע 623 מילים

      נפתחת ב״וְרַבָּנַן, לְהֵיכָא אֲזַלוּ? אָמַר רַב: בְּעַיִן [הָרָע]…״

    7. קטע 748 מילים

      נפתחת ב״כְּתַנָּאֵי, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: בְּעַיִן [הָרָע] מֵתוּ.…״

    8. קטע 845 מילים

      נפתחת ב״וְדָנִיֵּאל לְהֵיכָן אֲזַל? אֲמַר רַב: לְמִיכְרֵא נַהֲרָא…״

    9. קטע 923 מילים

      נפתחת ב״תָּנוּ רַבָּנַן: שְׁלֹשָׁה הָיוּ בְּאוֹתָהּ עֵצָה –…״

    10. קטע 1011 מילים

      נפתחת ב״וְדָנִיֵּאל אֲמַר: אֵיזִיל מֵהָכָא, דְּלָא לִיקַיַּים בִּי…״

    11. קטע 1123 מילים

      נפתחת ב״וּנְבוּכַדְנֶצַּר אֲמַר: יֵזִיל דָּנִיאֵל מֵהָכָא, דְּלָא לֵימְרוּ…״

    12. קטע 1256 מילים

      נפתחת ב״״כֹּה אָמַר ה׳ צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֶל…״

    13. קטע 1349 מילים

      נפתחת ב״״יַעַן אֲשֶׁר עָשׂוּ נְבָלָה בְּיִשְׂרָאֵל וַיְנַאֲפוּ אֶת…״

    14. קטע 1447 מילים

      נפתחת ב״כִּי אֲתוֹ לְגַבַּהּ, שַׁדַּרְתַּנְהוּ לְגַבֵּי אֲבוּהָ. אֲמַר…״

    15. קטע 1525 מילים

      נפתחת ב״אֲמַרוּ לֵיהּ: אִינּוּן תְּלָתָא הֲווֹ, וַאֲנַן תְּרֵין.…״

    16. קטע 1630 מילים

      נפתחת ב״אַחְתְיוּהּ, שְׁדִינְהוּ. אִינְהוּ אִיקְּלוֹ, יְהוֹשֻׁעַ כֹּהֵן גָּדוֹל…״

    17. קטע 1759 מילים

      נפתחת ב״אֲמַר לֵיהּ: יָדַעְנָא דְּצַדִּיקָא אַתְּ, אֶלָּא מַאי…״

    18. קטע 1841 מילים

      נפתחת ב״מַאי טַעְמָא אִיעֲנַשׁ? אָמַר רַב פָּפָּא: שֶׁהָיוּ…״

    19. קטע 1929 מילים

      נפתחת ב״אָמַר רַבִּי תַּנְחוּם: דָּרַשׁ בַּר קַפָּרָא בְּצִיפּוֹרִי,…״

    חכמים הנזכרים בדף

    לשון המקור

    גְּדוֹלִים צַדִּיקִים יוֹתֵר מִמַּלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״עָנֵה וְאָמַר הָא אֲנָא חָזֵי גֻּבְרִין אַרְבְּעָה שְׁרַיִן מַהְלְכִין בְּגוֹ נוּרָא וַחֲבָל לָא אִיתַי בְּהוֹן וְרֵוֵהּ דִּי רְבִיעָאָה דָּמֵה לְבַר אֱלָהִין״.

    אָמַר רַבִּי תַּנְחוּם בַּר חֲנִילַאי: בְּשָׁעָה שֶׁיָּצְאוּ חֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה מִכִּבְשַׁן הָאֵשׁ, בָּאוּ כׇּל אוּמּוֹת הָעוֹלָם וְטָפְחוּ לְשׂוֹנְאֵיהֶן שֶׁל יִשְׂרָאֵל עַל פְּנֵיהֶם. אָמְרוּ לָהֶם: יֵשׁ לָכֶם אֱלוֹהַּ כָּזֶה, וְאַתֶּם מִשְׁתַּחֲוִים לַצֶּלֶם?! מִיָּד פָּתְחוּ וְאָמְרוּ: ״לְךָ ה׳ הַצְּדָקָה וְלָנוּ בֹּשֶׁת הַפָּנִים כַּיּוֹם הַזֶּה״.

    אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן: מַאי דִּכְתִיב ״אָמַרְתִּי אֶעֱלֶה בְתָמָר אֹחֲזָה בְּסַנְסִנָּיו״? ״אָמַרְתִּי אֶעֱלֶה בְתָמָר״ – אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל, וְעַכְשָׁיו לֹא עָלָה בְּיָדִי אֶלָּא סַנְסַן אֶחָד שֶׁל חֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה.

    אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מַאי דִּכְתִיב ״רָאִיתִי הַלַּיְלָה וְהִנֵּה אִישׁ רֹכֵב עַל סוּס אָדֹם וְהוּא עֹמֵד בֵּין הַהֲדַסִּים אֲשֶׁר בַּמְּצֻלָה [וְגוֹ׳]״? מַאי ״רָאִיתִי הַלַּיְלָה״? בִּיקֵּשׁ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַהֲפוֹךְ אֶת כָּל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ לְלַיְלָה. ״וְהִנֵּה אִישׁ רֹכֵב״ – אֵין ״אִישׁ״ אֶלָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר ״ה׳ אִישׁ מִלְחָמָה ה׳ שְׁמוֹ״. ״עַל סוּס אָדֹם״ – בִּיקֵּשׁ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַהֲפוֹךְ אֶת הָעוֹלָם כּוּלּוֹ לְדָם.

    כֵּיוָן שֶׁנִּסְתַּכֵּל בַּחֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה, נִתְקָרְרָה דַּעְתּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְהוּא עֹמֵד בֵּין הַהֲדַסִּים אֲשֶׁר בַּמְּצֻלָה״. וְאֵין ״הֲדַסִּים״ אֶלָּא צַדִּיקִים, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיְהִי אֹמֵן אֶת הֲדַסָּה״. וְאֵין ״מְצוּלָה״ אֶלָּא בָּבֶל, שֶׁנֶּאֱמַר: ״הָאֹמֵר לַצּוּלָה חֳרָבִי וְנַהֲרֹתַיִךְ אוֹבִישׁ״. מִיָּד, מְלֵאִים רוֹגֶז נַעֲשִׂים שְׂרוּקִּים, וַאֲדוּמִּים נַעֲשׂוּ לְבָנִים. אָמַר רַב פָּפָּא: שְׁמַע מִינַּהּ סוּסְיָא חִיוָּרָא מְעַלֵּי לְחֶלְמָא.

    וְרַבָּנַן, לְהֵיכָא אֲזַלוּ? אָמַר רַב: בְּעַיִן [הָרָע] מֵתוּ. וּשְׁמוּאֵל אָמַר: בְּרוֹק טָבְעוּ. וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: עָלוּ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְנָשְׂאוּ נָשִׁים וְהוֹלִידוּ בָּנִים וּבָנוֹת.

    כְּתַנָּאֵי, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: בְּעַיִן [הָרָע] מֵתוּ. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: בְּרוֹק טָבְעוּ. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: עָלוּ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְנָשְׂאוּ נָשִׁים וְהוֹלִידוּ בָּנִים וּבָנוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״שְׁמַע נָא יְהוֹשֻׁעַ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל אַתָּה וְרֵעֶיךָ הַיֹּשְׁבִים לְפָנֶיךָ כִּי אַנְשֵׁי מוֹפֵת הֵמָּה״. אֵיזוֹ הֵם אֲנָשִׁים שֶׁנַּעֲשָׂה לָהֶן מוֹפֵת? הֱוֵי אוֹמֵר: זֶה חֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה.

    וְדָנִיֵּאל לְהֵיכָן אֲזַל? אֲמַר רַב: לְמִיכְרֵא נַהֲרָא רַבָּא בִּטְבֶרְיָא. וּשְׁמוּאֵל אָמַר: לְאֵתוֹיֵי בִּיזְרָא דְאַסְפַּסְתָּא. וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: לְאֵתוֹיֵי חֲזִירֵי דַּאֲלֶכְּסַנְדְּרִיָּא שֶׁל מִצְרַיִם. אִינִי? וְהָתַנְיָא: תּוֹדוֹס הָרוֹפֵא אָמַר, אֵין פָּרָה וַחֲזִירָה יוֹצֵא מֵאֲלֶכְּסַנְדְּרִיָּא שֶׁל מִצְרַיִם שֶׁאֵין חוֹתְכִין הָאֵם שֶׁלָּהּ בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא תֵּלֵד! זוּטְרֵי אַיְיתִי בְּלָא דַּעְתַּיְיהוּ.

    תָּנוּ רַבָּנַן: שְׁלֹשָׁה הָיוּ בְּאוֹתָהּ עֵצָה – הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְדָנִיֵּאל, וּנְבוּכַדְנֶצַּר. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֲמַר: נֵיזִיל דָּנִיֵּאל מֵהָכָא, דְּלָא לֵימְרוּ בִּזְכוּתֵיהּ אִיתַּנְצוּל.

    וְדָנִיֵּאל אֲמַר: אֵיזִיל מֵהָכָא, דְּלָא לִיקַיַּים בִּי ״פְּסִילֵי אֱלֹהֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ״.

    וּנְבוּכַדְנֶצַּר אֲמַר: יֵזִיל דָּנִיאֵל מֵהָכָא, דְּלָא לֵימְרוּ ״קַלְיֵיהּ לֶאֱלָהֵיהּ בְּנוּרָא״. וּמִנַּיִין דִּסְגִיד לֵיהּ? דִּכְתִיב: ״בֵּאדַיִן מַלְכָּא נְבוּכַדְנֶצַּר נְפַל עַל אַנְפּוֹהִי וּלְדָנִיֵּאל סְגִד וְגוֹ׳״.

    ״כֹּה אָמַר ה׳ צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֶל אַחְאָב בֶּן קוֹלָיָה וְאֶל צִדְקִיָּהוּ בֶן מַעֲשֵׂיָה הַנִּבְּאִים לָכֶם בִּשְׁמִי לַשָּׁקֶר וְגוֹ׳״. וּכְתִיב: ״וְלֻקַּח מֵהֶם קְלָלָה לְכֹל גָּלוּת יְהוּדָה אֲשֶׁר בְּבָבֶל לֵאמֹר יְשִׂימְךָ ה׳ כְּצִדְקִיָּהוּ וּכְאֶחָאב אֲשֶׁר קָלָם מֶלֶךְ בָּבֶל בָּאֵשׁ״. ״אֲשֶׁר שְׂרָפָם״ לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא ״אֲשֶׁר קָלָם״. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי: מְלַמֵּד שֶׁעֲשָׂאָן כִּקְלָיוֹת.

    ״יַעַן אֲשֶׁר עָשׂוּ נְבָלָה בְּיִשְׂרָאֵל וַיְנַאֲפוּ אֶת נְשֵׁי רֵעֵיהֶם״. מַאי עֲבוּד? אֲזוּל לְגַבֵּי בְּרַתֵּיה דִּנְבוּכַדְנֶצַּר. אַחְאָב אֲמַר לַהּ: ״כֹּה אָמַר ה׳ הִשָּׁמֵיעִי אֶל צִדְקִיָּה״. וְצִדְקִיָּה אֲמַר: ״כֹּה אָמַר ה׳ הִשָּׁמֵיעִי אֶל אַחְאָב״. אֲזַלָה וַאֲמַרָה לֵיהּ לַאֲבוּהּ. אֲמַר לַהּ: אֱלֹהֵיהֶם שֶׁל אֵלּוּ שׂוֹנֵא זִימָּה הוּא. כִּי אָתוּ לְגַבָּךְ, שַׁדְּרִינְהוּ לְגַבַּאי.

    כִּי אֲתוֹ לְגַבַּהּ, שַׁדַּרְתַּנְהוּ לְגַבֵּי אֲבוּהָ. אֲמַר לְהוּ: מַאן אֲמַר לְכוֹן? אֲמַרוּ: הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וְהָא חֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה שְׁאֵלְתִּינְהוּ, וַאֲמַרוּ לִי: אָסוּר! אֲמַרוּ לֵיהּ: אֲנַן נָמֵי נְבִיאֵי כְּוָותַיְיהוּ. לְדִידְהוּ לָא אֲמַר לְהוּ, לְדִידַן אֲמַר לַן. אֲמַר לְהוּ: אֲנָא בָּעֵינָא דְּאֶיבְדְּקִינְכוּ, כִּי הֵיכִי דִּבְדַקְתִּינְהוּ לַחֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה.

    אֲמַרוּ לֵיהּ: אִינּוּן תְּלָתָא הֲווֹ, וַאֲנַן תְּרֵין. אֲמַר לְהוּ: בְּחַרוּ לְכוֹן מַאן דְּבָעֵיתוּ בַּהֲדַיְיכוּ. אֲמַרוּ: יְהוֹשֻׁעַ כֹּהֵן גָּדוֹל. סָבְרִי: לֵיתֵי יְהוֹשֻׁעַ דִּנְפִישׁ זְכוּתֵיהּ וּמַגְּנָא עֲלַן.

    אַחְתְיוּהּ, שְׁדִינְהוּ. אִינְהוּ אִיקְּלוֹ, יְהוֹשֻׁעַ כֹּהֵן גָּדוֹל אִיחֲרֻךְ אִיחֲרוֹכֵי מָאנֵיהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיַּרְאֵנִי אֶת יְהוֹשֻׁעַ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל עֹמֵד לִפְנֵי מַלְאַךְ ה׳ וְגוֹ׳״, וּכְתִיב: ״וַיֹּאמֶר ה׳ אֶל הַשָּׂטָן יִגְעַר ה׳ בְּךָ וְגוֹ׳״.

    אֲמַר לֵיהּ: יָדַעְנָא דְּצַדִּיקָא אַתְּ, אֶלָּא מַאי טַעְמָא אַהְנְיָא בָּךְ פּוּרְתָּא נוּרָא? חֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה לָא אַהְנְיָא בְּהוּ כְּלָל! אֲמַר לֵיהּ: אִינְהוּ תְּלָתָא הֲווֹ, וַאֲנָא חַד. אָמַר לֵיהּ: וְהָא אַבְרָהָם יָחִיד הֲוָה? הָתָם לָא הֲווֹ רְשָׁעִים בַּהֲדֵיהּ, וְלָא אִתְיְהִיב רְשׁוּתָא לְנוּרָא. הָכָא הֲווֹ רְשָׁעִים בַּהֲדַי, וְאִתְיְהִיב רְשׁוּתָא לְנוּרָא. הַיְינוּ דְּאָמְרִי אִינָשֵׁי: תְּרֵי אוּדֵי יַבִּישֵׁי וְחַד רַטִּיבָא, אוֹקְדוּהּ יַבִּישֵׁי לְרַטִּיבָא.

    מַאי טַעְמָא אִיעֲנַשׁ? אָמַר רַב פָּפָּא: שֶׁהָיוּ בָּנָיו נוֹשְׂאִין נָשִׁים שֶׁאֵינָן הֲגוּנוֹת לִכְהוּנָּה וְלֹא מִיחָה בָּהֶן. שֶׁנֶּאֱמַר: ״וִיהוֹשֻׁעַ הָיָה לָבֻשׁ בְּגָדִים צוֹאִים״. וְכִי דַרְכּוֹ שֶׁל יְהוֹשֻׁעַ לִלְבּוֹשׁ בְּגָדִים צוֹאִים? אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ בָּנָיו נוֹשְׂאִים נָשִׁים שֶׁאֵינָן הֲגוּנוֹת לִכְהוּנָּה, וְלֹא מִיחָה בָּהֶן.

    אָמַר רַבִּי תַּנְחוּם: דָּרַשׁ בַּר קַפָּרָא בְּצִיפּוֹרִי, מַאי דִּכְתִיב ״שֵׁשׁ הַשְּׂעֹרִים הָאֵלֶּה נָתַן לִי״? מַאי ״שֵׁשׁ הַשְּׂעֹרִים״? אִילֵּימָא שֵׁשׁ שְׂעוֹרִים מַמָּשׁ, וְכִי דַרְכּוֹ שֶׁל בּוֹעַז לִיתֵּן מַתָּנָה שֵׁשׁ שְׂעוֹרִים?