דף ביאור
מסכת סנהדרין דף ק״ט עמוד א׳
דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.
לטקסט המלא במקורמסכת סנהדרין דף ק״ט עמוד א׳
מסכת סנהדרין דף ק״ט עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 17 קטעים ממוספרים, כ־633 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.
רש"י
בהדי מאן ביד מי נשלח:
כי מטא לההוא דיירא כשהגיע לאותו מלון:
למיבת ללון:
שרינהו לסיטפיה התירו הארגזים והמרצופין ופתחום ונטלו כל מה שבתוכו:
אחוכי מצחקי:
הנך דיורי אותן בני הכפרים:
א"כ ליבנו אחד בטורא א"כ שבנו כדי לעלות לרקיע למה בנו אותו בבקעה היה להם לבנות על אחד ההרים:
הפיצם ה' פיזרם בכל העולם:
ועוד 30 קטעי פירוש על דף זה.
Rashi on Sanhedrin 109a · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · CC-BY-SA
בן יהוידע
מַחֲכוּ עֲלָהּ בְּמַעַרְבָא אִם כֵּן לִיבְנוּ אֶחָד בְּטוּרָא הגרסה הנכונה היא מה שאיתא בספר דקדוקי סופרים בתלמוד כתב יד דגריס 'לבנו יתה בטורא'.
אֶלָּא אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה בַּר אֶלְעָזָר נֶחְלְקוּ לְשָׁלשׁ כִּיתּוֹת. קשא בשלמא שתי כתות בחרו בבקעה דניחא להו מושב הבקעה אך כת שרצו להלחם ברקיע למה בחרו בבקעה, אדרבה יותר טוב להם לבנות בהר וכמו שאמרו במערבא, ומה טעם מצאו בבקעה? ויש לומר דאין הכי נמי הם רצו בהר וכיון דשתי כיתות שהם הרוב בחרו בבקעה הוכרחו גם הם לבנות המגדל אצלם כדי שאם יהיו הם מנוצחים יעלו שתי כתות אלו למגדל לעזור להם ואם יבנו בהר איך ידעו שתי הכתות שהיו כת זו מנוצחים כדי שיבאו לעזור אותם דודאי ההרים רחוקים מן הבקעה ולכך הוכרחו לבנות המגדל אצלם בבקעה כדי שיראו אותם ולזה אמר לראות את העיר ואת המגדל תרי חלוקות נינהו דהיינו העיר של שני הכיתות והמגדל של כת השלישית.
מִגְדָּל שְׁלִישׁ נִשְׂרַף שְׁלִישׁ נִבְלַע שְׁלִישׁ קַיָּים (בראשית יא, ט) נראה לי בס"ד טעם שנחלק לשלשה חלקים שונים אלו כי האדם בנוי בארבעה יסודות ארמ"ע [אש, רוח, מים, עפר] וכנגד יסוד האש שבאדם נשרף שליש וכנגד ב' יסודות רוח מים שהם בלועים בגוף ויש להם ממשות בתוכו כי הגוף נוד מלא רוח גם מכיל בקרבו מים נבלע שליש וכנגד יסוד העפר שהוא קיים בגוף האדם כי סופו להיות עפר בקבר וזה ישאר קיים בקבר כמו שנאמר כִּי עָפָר אַתָּה וְאֶל עָפָר תָּשׁוּב (בראשית ג, יט) לכך שליש קיים. או יובן בס"ד הטעם דשלושה שותפים באדם (קידושין ל.) וכנגד שני חלקים של אב ואם שליש נשרף ושליש נבלע וכנגד חלק הקדוש ברוך הוא שליש קיים כי גופם אבד אך נפשם נשארה קיימת ונתקנה על ידי גלגולים. או יובן דידוע אנשי דור הפלגה הם היו גלגול דור המבול ואחר כך נתגלגלו באנשי סדום ולכן כתיב וְאַנְשֵׁי הָעִיר אַנְשֵׁי סְדֹם (בראשית יט, ד) ואחר כך נתגלגלו בבני ישראל במצרים ושם נתקנו ולכן כנגד גלגולם בסדום שנשרפו באש וגפרית ולא נתקנו לכן שליש נשרף וכנגד בואם בדור המבול שנמחו ונבלעו בארץ שליש נבלע וכנגד גלגולם בבני ישראל במצרים ששם נתקנו ונתקיימו לכן שליש קיים.
אֲוִיר מִגְדָּל מְשַׁכֵּחַ (בראשית יא, ט) נראה לרמוז אותיות שהם עומדים בצל אותיות מִגְדָּל מלפניהם הם אותיות 'נדמה' שהוא לשון כריתה כמו נִדְמְתָה אַשְׁקְלוֹן (ירמיה מז, ה) וכן נִדְמוּ עַמִּי מִבְּלִי הַדָּעַת (הושע ד, ו) וכן השכחה עושה הכרתה לדברים שבלב שישתכח ויצאו מלבו. גם עוד אותיות נדמה [99] מספרם כמנין טִּיט הַיָּוֵן [99] כי השכחה באה מן הקליפה הנקראת טִּיט הַיָּוֵן (תהלים מ, ג).
"מְאֹד" שֶׁמִּתְכַּוְּונִים וְחוֹטְאִים (דברים טו, ט) פירוש יש רשע שהיצר הרע רודף אותו וצד אותו לעשות עון וזה נקרא 'מזיד' אך יש הוא רודף אחר העון לעשותו וזה נקרא 'מרד' וזהו שאמר שמתכונין להביא עצמן לידי עבירה לחטוא בה כמו המקשה עצמו לדעת וכיוצא בו. ומה שאמר 'מְאֹד' זוֹ שְׁפִיכוּת דָּמִים נראה מְאֹד אותיות דם א' ואות א' רמז לאדם רצונו לומר שופכין דם אדם.
וְכִי מֵאַחַר שֶׁאֶרֶץ מִמֶּנָּה יֵצֵא לָחֶם לָמָּה לָנוּ עוֹבְרֵי דְרָכִים? שֶׁאֵין בָּאִים אֵלֵינוּ אֶלָּא לְחַסְּרֵינוּ מִמָּמוֹנֵנוּ (איוב כח, ד) (בראשית יג, יג). נראה הכונה לחם קאי על כל צרכי הסעודה כי הסעודה כולה נקראת כמו עֲבַד לְחֶם רַב (דניאל ה, א) מַדּוּעַ לֹא בָא בֶן יִשַׁי אֶל הַלָּחֶם (שמואל א' כ, כז) ומנהגו של עולם יש עיר שנמצאים בה חיטים הרבה שזורעים בה אך אורז לא ימצא בה כלל אלא מביאים אותו להם ממקום אחר ויש גם צאן אינם גדלים בה כדי לשחוט ולאכול אלא מביאים אותם ממקום אחר ויש גם הירקות שצריכים לתבשיל לא ימצא בה אלא מביאים ממקום אחר אך סדום היה בה רוב טובה שכל דבר הצריך לבני אדם לאכילתם מצוי בה ולכן עוברי אורח שמביאים מיני פירות למכור כיון דאין להם צורך בהם נמצא אין באים אלא לחסר ממונם להכניס להם פירות ולהוציא מהם מעות.
מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ נוֹתְנִים עֵינֵיהֶם בְּבַעֲלֵי מָמוֹן (בראשית יג, יג) פירוש באורחים וגרים שהם בעלי ממון ולא בתושבים שקבועים בעיר כי כל מגמתם עיקרה היתה שלא יבואו אורחים להתגורר בארצם והם אין עושין לזה הגר רע להדיה אלא עושים בהסתר על ידי סדרים רעים ומקולקלים שתקנו בארצם והם עושים זה עם מי שאין לו בנים לרשת אותו אלא הוא לבדו גר אצלם וכיון דהפילו עליו הכותל ומת תקח הממשלה ממון שלו כי כן משפט הממשלה בענייני האורח שמת ואין לו יורשים.
אָמַר לְהוּ מִי הֲוָה יָדַעְנָא דְּאַתּוּ גַּנָּבֵי (בראשית יג, יג). פירוש מי ידענא דאתו גנבי לפרקא כי ודאי הבאים לפרקא יראי השם הם ולא סלקא דעתי שגם הגנבים יבואו לפרקא כדי שאהיה נשמר בדברי לקיים מה שאמר אֶשְׁמְרָה לְפִי מַחְסוֹם בְּעֹד רָשָׁע לְנֶגְדִּי (תהלים לט, ב).
ועוד 1 קטעי פירוש על דף זה.
Ben Yehoyada on Sanhedrin 109a · Sefaria · מהדורה: Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897 · Public Domain
תוספות
אין פירוש שמור לדף זה — לא נמצא נוסח בדפוסים האמינים שבידינו.
מה תמצאו כאן
יחידת טקסט מלאה של מסכת סנהדרין, דף ק״ט, עמוד א׳, בהיקף של כ־633 מילים ב־17 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.
המשך הרצף
מקורות מקבילים
שיעורים וכלי לימוד
מפת קטע אחר קטע של כל 17 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.
- קטע 111 מילים
נפתחת ב״מַאן נְשַׁדַּר? נְשַׁדַּר בַּהֲדֵי נַחוּם אִישׁ גַּם…״
- קטע 270 מילים
נפתחת ב״כִּי מְטָא לְהָהוּא דִּיּוּרָא, בְּעָא לְמֵיבַת. אָמְרִי…״
- קטע 348 מילים
נפתחת ב״הֲוָה מָחוֹזָא דְּלָא הֲווֹ קָא יָכְלִי לֵיהּ…״
- קטע 432 מילים
נפתחת ב״דּוֹר הַפְּלַגָּה אֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא…״
- קטע 558 מילים
נפתחת ב״(אֶלָּא) אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה בַּר אֶלְעָזָר: נֶחְלְקוּ…״
- קטע 629 מילים
נפתחת ב״תַּנְיָא, רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: כּוּלָּם לְשֵׁם עֲבוֹדָה…״
- קטע 730 מילים
נפתחת ב״אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מִגְדָּל שְׁלִישׁ נִשְׂרַף, שְׁלִישׁ…״
- קטע 832 מילים
נפתחת ב״״אַנְשֵׁי סְדוֹם אֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא…״
- קטע 934 מילים
נפתחת ב״אָמַר רַב יְהוּדָה: רָעִים בְּגוּפָן, וְחַטָּאִים בְּמָמוֹנָם.…״
- קטע 1040 מילים
נפתחת ב״בְּמַתְנִיתָא תָּנָא: ״רָעִים״ – בְּמָמוֹנָם, ״וְחַטָּאִים״ –…״
- קטע 1147 מילים
נפתחת ב״תָּנוּ רַבָּנַן: אַנְשֵׁי סְדוֹם לֹא נִתְגָּאוּ אֶלָּא…״
- קטע 1236 מילים
נפתחת ב״אָמְרוּ: וְכִי מֵאַחַר שֶׁ״אֶרֶץ מִמֶּנָּה יֵצֵא לָחֶם…״
- קטע 1333 מילים
נפתחת ב״דָּרֵשׁ רָבָא: מַאי דִּכְתִיב ״עַד אָנָה תְּהוֹתְתוּ…״
- קטע 1444 מילים
נפתחת ב״דָּרֵשׁ רָבָא: מַאי דִּכְתִיב ״חָתַר בַּחֹשֶׁךְ בָּתִּים…״
- קטע 1524 מילים
נפתחת ב״״עָרוֹם יָלִינוּ מִבְּלִי לְבוּשׁ וְאֵין כְּסוּת בַּקָּרָה״,…״
- קטע 1637 מילים
נפתחת ב״דָּרֵשׁ רַבִּי יוֹסֵי בְּצִיפּוֹרִי. אִחַתְרַין הָהִיא לֵילְיָא…״
- קטע 1728 מילים
נפתחת ב״אָמְרִי: דְּאִית לֵיהּ חַד תּוֹרָא – מַרְעֵי…״
חכמים הנזכרים בדף
- רב יוסף · דור שלישי לאמוראים
סתם ר' יוסף שכתוב בגמרא ללא שם אביו הוא ר' יוסף בר חייא, חברו ובן מחלוקתו של רבה בר נחמני.
מקור: מסכת סנהדרין דף ק״ט עמוד א׳ · קטע 7 — “…מִגְדָּל מְשַׁכֵּחַ. אָמַר רַב יוֹסֵף: בָּבֶל וּבוֹרְסִיף סִימָן רַע…”
לשון המקור
מַאן נְשַׁדַּר? נְשַׁדַּר בַּהֲדֵי נַחוּם אִישׁ גַּם זוֹ, דִּמְלוּמָּד בְּנִסִּים הוּא.
כִּי מְטָא לְהָהוּא דִּיּוּרָא, בְּעָא לְמֵיבַת. אָמְרִי לֵיהּ: מַאי אִיכָּא בַּהֲדָךְ? אֲמַר לְהוּ: קָא מוֹבֵילְנָא כְּרָגָא לְקֵיסָר. קָמוּ בְּלֵילְיָא, שְׁרוֹנְהוּ לְסִיפְטֵיהּ, וּשְׁקַלוּ כֹּל דַּהֲוָה גַּבֵּיהּ וּמַלּוֹנְהוּ עַפְרָא. כִּי מְטָא לְהָתָם, אִישְׁתְּכַח עַפְרָא. אֲמַר: אַחוֹכֵי קָא מְחַיְּיכִי בִּי יְהוּדָאֵי. אַפְּקוּהּ לְמִקְטְלֵיהּ. אֲמַר: גַּם זוֹ לְטוֹבָה. אֲתָא אֵלִיָּהוּ וְאִידְּמִי לְהוּ כְּחַד מִינַּיְיהוּ. אֲמַר לְהוּ: דִּילְמָא הַאי עַפְרָא מֵעַפְרָא דְּאַבְרָהָם אָבִינוּ הוּא, דַּהֲוָה שָׁדֵי עַפְרָא הָווּ חַרְבֵי, גִּילֵי הָווּ גִּירֵי. בְּדוּק וְאַשְׁכַּחוּ הָכִי.
הֲוָה מָחוֹזָא דְּלָא הֲווֹ קָא יָכְלִי לֵיהּ לְמִיכְבְּשֵׁיהּ. שְׁדוֹ מֵהָהוּא עַפְרָא עֲלֵיהּ וְכַבְשׁוּהּ. עַיְּילוּהּ לְבֵי גִנְזָא, אָמְרִי: שְׁקוֹל דְּנִיחָא לָךְ. מַלְּיֵיהּ לְסִיפְטָא דַּהֲבָא. כִּי הֲדַר אֲתָא, אֲמַרוּ לֵיהּ הָנָךְ דָּיּוֹרֵי: מַאי אַמְטֵית לְבֵי מַלְכָּא? אֲמַר לְהוּ: מַאי דִּשְׁקַלִי מֵהָכָא אַמְטַאי לְהָתָם. שָׁקְלִי אִינְהוּ אַמְטוֹ לְהָתָם. קַטְלִינְהוּ לְהָנָךְ דָּיוֹרֵי.
דּוֹר הַפְּלַגָּה אֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא וְכוּ׳. מַאי עֲבוּד? אָמְרִי דְּבֵי רַבִּי שֵׁילָא: נִבְנֶה מִגְדָּל וְנַעֲלֶה לָרָקִיעַ, וְנַכֶּה אוֹתוֹ בְּקַרְדּוּמּוֹת כְּדֵי שֶׁיָּזוּבוּ מֵימָיו. מַחֲכוּ עֲלַהּ בְּמַעְרְבָא: אִם כֵּן, לִיבְנוֹ אַחַד טוּרָא!
(אֶלָּא) אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה בַּר אֶלְעָזָר: נֶחְלְקוּ לְשָׁלֹשׁ כִּיתּוֹת, אַחַת אוֹמֶרֶת: נַעֲלֶה וְנֵשֵׁב שָׁם, וְאַחַת אוֹמֶרֶת: נַעֲלֶה וְנַעֲבוֹד עֲבוֹדָה זָרָה, וְאַחַת אוֹמֶרֶת: נַעֲלֶה וְנַעֲשֶׂה מִלְחָמָה. זוֹ שֶׁאוֹמֶרֶת נַעֲלֶה וְנֵשֵׁב שָׁם – ״הֱפִיצָם ה׳״, וְזוֹ שֶׁאוֹמֶרֶת נַעֲלֶה וְנַעֲשֶׂה מִלְחָמָה – נַעֲשׂוּ קוֹפִים וְרוּחוֹת וְשֵׁידִים וְלִילִין, וְזוֹ שֶׁאוֹמֶרֶת נַעֲלֶה וְנַעֲבוֹד עֲבוֹדָה זָרָה – ״כִּי שָׁם בָּלַל ה׳ שְׂפַת כׇּל הָאָרֶץ״.
תַּנְיָא, רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: כּוּלָּם לְשֵׁם עֲבוֹדָה זָרָה נִתְכַּוְּונוּ. כְּתִיב הָכָא: ״נַעֲשֶׂה לָנוּ שֵׁם״, וּכְתִיב הָתָם: ״וְשֵׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים לֹא תַזְכִּירוּ״. מָה לְהַלָּן עֲבוֹדָה זָרָה, אַף כָּאן עֲבוֹדָה זָרָה.
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מִגְדָּל שְׁלִישׁ נִשְׂרַף, שְׁלִישׁ נִבְלַע, שְׁלִישׁ קַיָּים. אָמַר רַב: אֲוִיר מִגְדָּל מְשַׁכֵּחַ. אָמַר רַב יוֹסֵף: בָּבֶל וּבוֹרְסִיף סִימָן רַע לַתּוֹרָה. מַאי בּוֹרְסִיף? אָמַר רַבִּי אַסִּי: בּוֹר שָׁאפֵי.
״אַנְשֵׁי סְדוֹם אֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא וְכוּ׳״. תָּנוּ רַבָּנַן: אַנְשֵׁי סְדוֹם אֵין לָהֶן חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְאַנְשֵׁי סְדֹם רָעִים וְחַטָּאִים לַה׳ מְאֹד״. ״רָעִים״ – בָּעוֹלָם הַזֶּה, ״וְחַטָּאִים״ – לָעוֹלָם הַבָּא.
אָמַר רַב יְהוּדָה: רָעִים בְּגוּפָן, וְחַטָּאִים בְּמָמוֹנָם. רָעִים בְּגוּפָן – דִּכְתִיב: ״וְאֵיךְ אֶעֱשֶׂה הָרָעָה הַגְּדֹלָה הַזֹּאת וְחָטָאתִי לֵאלֹהִים״, וְחַטָּאִים בְּמָמוֹנָם – דִּכְתִיב: ״וְהָיָה בְךָ חֵטְא״. ״לַה׳״ – זוֹ בִּרְכַּת הַשֵּׁם. ״מְאֹד״ – שֶׁמִּתְכַּוְּונִים וְחוֹטְאִים.
בְּמַתְנִיתָא תָּנָא: ״רָעִים״ – בְּמָמוֹנָם, ״וְחַטָּאִים״ – בְּגוּפָן. רָעִים בְּמָמוֹנָם, דִּכְתִיב: ״וְרָעָה עֵינְךָ בְּאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן״. וְחַטָּאִים בְּגוּפָן, דִּכְתִיב: ״וְחָטָאתִי לֵאלֹהִים״. ״לַה׳״ – זוֹ בִּרְכַּת הַשֵּׁם. ״מְאֹד״ – זוֹ שְׁפִיכוּת דָּמִים, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְגַם דָּם נָקִי שָׁפַךְ מְנַשֶּׁה בִּירוּשָׁלַיִם הַרְבֵּה מְאֹד [וְגוֹ׳]״.
תָּנוּ רַבָּנַן: אַנְשֵׁי סְדוֹם לֹא נִתְגָּאוּ אֶלָּא בִּשְׁבִיל טוֹבָה שֶׁהִשְׁפִּיעַ לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וּמָה כְּתִיב בָּהֶם? ״אֶרֶץ מִמֶּנָּה יֵצֵא לָחֶם וְתַחְתֶּיהָ נֶהְפַּךְ כְּמוֹ אֵשׁ. מְקוֹם סַפִּיר אֲבָנֶיהָ וְעַפְרֹת זָהָב לוֹ. נָתִיב לֹא יְדָעוֹ עָיִט וְלֹא שְׁזָפַתּוּ עֵין אַיָּה. לֹא הִדְרִיכוּהוּ בְנֵי שָׁחַץ לֹא עָדָה עָלָיו שָׁחַל״.
אָמְרוּ: וְכִי מֵאַחַר שֶׁ״אֶרֶץ מִמֶּנָּה יֵצֵא לָחֶם וְעַפְרֹת זָהָב לוֹ״, לָמָּה לָנוּ עוֹבְרֵי דְרָכִים? שֶׁאֵין בָּאִים אֵלֵינוּ אֶלָּא לְחַסְּרֵינוּ [מִמָּמוֹנֵנוּ]. בּוֹאוּ וּנְשַׁכַּח תּוֹרַת רֶגֶל מֵאַרְצֵנוּ! שֶׁנֶּאֱמַר: ״פָּרַץ נַחַל מֵעִם גָּר הַנִּשְׁכָּחִים מִנִּי רָגֶל דַּלּוּ מֵאֱנוֹשׁ נָעוּ״.
דָּרֵשׁ רָבָא: מַאי דִּכְתִיב ״עַד אָנָה תְּהוֹתְתוּ עַל אִישׁ תְּרׇצְּחוּ כֻלְּכֶם כְּקִיר נָטוּי גָּדֵר הַדְּחוּיָה״? מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ נוֹתְנִין עֵינֵיהֶן בְּבַעֲלֵי מָמוֹן, וּמוֹשִׁיבִין אוֹתוֹ אֵצֶל קִיר נָטוּי, וְדוֹחִין אוֹתוֹ עָלָיו, וּבָאִים וְנוֹטְלִין אֶת מָמוֹנוֹ.
דָּרֵשׁ רָבָא: מַאי דִּכְתִיב ״חָתַר בַּחֹשֶׁךְ בָּתִּים יוֹמָם חִתְּמוּ לָמוֹ לֹא יָדְעוּ אוֹר״? מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ נוֹתְנִים עֵינֵיהֶם בְּבַעֲלֵי מָמוֹן, וּמַפְקִידִים אֶצְלוֹ אֲפַרְסְמוֹן, וּמַנִּיחִים אוֹתוֹ בְּבֵית גִּנְזֵיהֶם. לָעֶרֶב בָּאִים וּמְרִיחִין אוֹתוֹ כְּכֶלֶב, שֶׁנֶּאֱמַר: ״יָשׁוּבוּ לָעֶרֶב יֶהֱמוּ כַכָּלֶב וִיסוֹבְבוּ עִיר״, וּבָאִים וְחוֹתְרִים שָׁם וְנוֹטְלִין אוֹתוֹ מָמוֹן.
״עָרוֹם יָלִינוּ מִבְּלִי לְבוּשׁ וְאֵין כְּסוּת בַּקָּרָה״, ״חֲמוֹר יְתוֹמִים יִנְהָגוּ יַחְבְּלוּ שׁוֹר אַלְמָנָה״, ״גְּבֻלוֹת יַשִּׂיגוּ עֵדֶר גָּזְלוּ וַיִּרְעוּ״, ״וְהוּא לִקְבָרוֹת יוּבָל וְעַל גָּדִישׁ יִשְׁקוֹד״.
דָּרֵשׁ רַבִּי יוֹסֵי בְּצִיפּוֹרִי. אִחַתְרַין הָהִיא לֵילְיָא תְּלָת מְאָה מַחְתְּרָתָא בְּצִיפּוֹרִי. אֲתוֹ וְקָא מְצַעֲרִי לֵיהּ. אֲמַרוּ לֵיהּ: יְהַבְיתְּ אוֹרְחֵיהּ לְגַנָּבֵי! אֲמַר לְהוּ: מִי הֲוָה יָדַעְנָא דְּאַתּוּ גַּנָּבֵי? כִּי קָא נָח נַפְשֵׁיהּ דְּרַבִּי יוֹסֵי, שָׁפְעִי מַרְזְבֵי דְצִיפּוֹרִי דְּמָא.
אָמְרִי: דְּאִית לֵיהּ חַד תּוֹרָא – מַרְעֵי חַד יוֹמָא, דְּלֵית לֵיהּ – לִירְעֵי תְּרֵי יוֹמֵי. הָהוּא יַתְמָא בַּר אַרְמַלְתָּא, יְהַבוּ לֵיהּ תּוֹרֵי לְמִרְעֵיה. אֲזַל, שַׁקְלִינְהוּ וְקַטְלִינְהוּ. אֲמַר לְהוּ: