מסכת סנהדרין דף ק״ד עמוד ב׳

אחד מן הנשבים לחברו:

גמל זו שמהלכת לפנינו סומא וכו':

[מצד שרואה שאינה אוכלת פעמים מצד ימין ופעמים מצד שמאל כבהמה הרואה שאוכלת מכאן ומכאן אלא מצד שרואה אוכלת]:

יין מטפטף ושוקע בקרקע ורואין אנו בין רגלינו הטיפין שנפלו כשעברה הגמל במקום זה מצד אחד שקועין ומצד אחר הטיפין של שמן שצפים:

נפנה לצדדין שכן דרך ישראל להיותו צנוע:

רדף השבאי דרך הגמל והמנהיג ומצא כדבריהם ואמרו אותם יהודים על אותו שבאי אדוניהם שהוא בן קלסתר מלך אשקנ"ק בלע"ז שהיה דיוקנו דומה למגמת פניו של אותו קלסתר של מלך שבזנות הולידו:

על עסקי לילה לפי שבכו אותו לילה בכיית חנם:

קולו נשמע יותר מביום כדאמרינן בעלמא (יומא דף כ.) מפני מה אין הקול נשמע ביום כבליל"ה מפני גלגל חמה המנסר ברקיע והיינו דכתיב בכה תבכה בלילה כדי שיהא קולה נשמע וירחמו עליה ואף על פי כן אין מנחם לה:

בָּא וּנְשָׁקָן עַל רֹאשָן וֶהֱבִיאָן לְבֵיתָן וְעָשָׂה לָהֶן סְעוּדָה גְּדוֹלָה, וְהָיָה מְרַקֵּד לִפְנֵיהֶם. קשא למה נשק את שניהם והלא רק אותו שאמר לחבירו 'גָּמָל שֶׁמְּהַלֵּךְ לְפָנֵינוּ' הוא החכם וינשק אותו בלבד? ונראה לי כי הן אמת אחד מהם אמר דברים אלו בתחילה אך אחר שאמר להם השבאי 'עַם קְשֵׁה עוֹרֶף! מֵאַיִן אַתֶּם יוֹדְעִין?' אז שניהם השיבו לו תשובה זו של חכמה דהא כתוב 'אָמְרוּ לוֹ' לשון רבים ששניהם דברו ביחד ונמצא שגם השני הוא חכם ומבין בחכמה שכיון וידע כל זה מחכמתו ולכן נשק את שניהם. ויתכן הם נתכוונו מתחילה להראות חכמתם כי ידעו שהשבאי בער ולא ידע ונתכוון האחד לומר דברים אלו לחבירו כדי שהשבאי ירגז על הדברים האלה וישיבו לו שניהם תשובה של חכמה. ומה שאמר שֶׁ' עָשָׂה לָהֶם סְעוּדָה גְּדוֹלָה ' נראה הכונה באומרו גדולה היינו שיש בה שתיה של יין כדי שיתעורר לבם לדבר דברי חכמה וישמע חכמתם וכמו שאמר רבי 'הבו חמרא לדרדקי כי היכי דלימרו מילי' וכן אמרו 'נכנס יין יצא סוד' (סנהדרין לח.) ובודאי בתוך הסעודה אבסום ושמע מהם דברי חכמה שהתפלא בהם הרבה ועל כן אחר הסעודה פטרם לשלום.

וְאָמַר בָּרוּךְ שֶׁבָּחַר בְּזַרְעוֹ שֶׁל אַבְרָהָם, וְנָתַן לָהֶם מֵחָכְמָתוֹ. הא דנקיט 'זַרְעוֹ שֶׁל אַבְרָהָם' ולא אמר 'זַרְעוֹ שֶׁל יַעֲקֹב' דעשו וישמעאל גם כן נקראים 'זַרְעוֹ שֶׁל אַבְרָהָם', נראה לי משום דאברהם ראש האבות. ועוד דאברהם אבינו ע"ה תתייחס לו החכמה כי הוא הראשון אשר הכיר את בוראו והאירה לו החכמה מתוך החשך כי בין הפתאים פתאום ככוכב זרח והוא אשר לימד חכמה ובינה לזרעו ולכל אנשי דורו דכתיב כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ הֳ' (בראשית יח, יט) ולכן כיון דעתה בא לשבח את ישראל בחכמה קראם זרע אברהם כי הוא זקן הראשון שקנה חכמה כמו שאמרו רבותינו ז"ל על פסוק וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים (בראשית כד, א). ועל דרך הסוד הוא אשר תיקן מוח חכמה בפרצוף המוחין וכמו שאמר רבינו האר"י ז"ל בשער הפסוקים פרשת לך לך לכן מן השמים שמו בפיו דברים אלו בענין זה.

"בָּכֹה תִבְכֶּה בַּלַּיְלָה" שְׁתֵּי בְכִיּוֹת הַלָּלוּ לָמָּה? אָמַר רַבָּה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אֶחָד עַל מִקְדָּשׁ רִאשׁוֹן, וְאֶחָד עַל מִקְדָּשׁ שֵׁנִי (במדבר יד, א) (איכה א, ב). נראה לי בס"ד לכך אמר 'בַּלַּיְלָה' דאמרו רבותינו ז"ל (ויקרא רבה ב, ב) כָּל דָּבָר שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ 'לִי' אֵינוֹ זָז לְעוֹלָם לֹא בָּעוֹלָם הַזֶּה וְלֹא לָעוֹלָם הַבָּא, וחד מיניהו 'מִקְדָּשׁ' דכתיב וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ (שמות כה, ח) נמצא מקדש ראשון 'לִי' ומקדש שני 'לִי' מיהו כיון דמקדש שני חסר חמשה דברים ממקדש ראשון לכן תחסר יו"ד של חמשה ותהיה ה' הרי 'לִי' נעשה 'לָהּ' ונמצא מקדש ראשון ' לִי ' ומקדש שני ' לָהּ ' הרי ' לַּיְלָה ' ולזה אמר 'בָּכֹה תִבְכֶּה בַּלַּיְלָה' על מקדש ראשון ומקדש שני, זה 'לִי' וזה 'לָהּ' גם מפיק לשני מקדשים ממה שנאמר 'בַּלַּיְלָה' ולא אמר 'בָּכֹה תִבְכֶּה הַלַּיְלָה' אלא אמר 'בַּלַּיְלָה' ב' לילה דהיינו שני לילות של תשעה באב אחד על מקדש ראשון ואחד על מקדש שני.

בְּכִיתֶם בְּכִיָּה שֶׁל חִנָּם, אֶקְבַּע לָכֶם בְּכִיָּה לְדוֹרוֹת (במדבר יד, א) (איכה א, ב). מקשים מה ענין זה לזה? ונראה לי בס"ד דאמרו רבותינו ז"ל אם היה משה רבינו ע"ה נכנס לארץ ישראל לא היה נחרב בית המקדש ולא היו ישראל גולין. גם אמרו רבותינו ז"ל במדרש פטירת משה רבינו ע"ה במדבר היתה בשביל גזרת דור המדבר שנגזר עליהם 'בַּמִּדְבָּר הַזֶּה יִתַּמּוּ' (במדבר יד, לה) ואין להם כניסה לארץ ישראל גם אחר תחיית המתים לכן נפטר משה רבינו ע"ה במדבר כדי שיביאם לעתיד. נמצא בכיה של אותה הלילה סיבבה לדור המדבר שנגזר עליהם 'בַּמִּדְבָּר הַזֶּה יִתַּמּוּ' וזו סיבה שחרב בית המקדש וגלו ישראל שאם היה נכנס לא היה חרבן בית המקדש ולא היו גולין ישראל.

"וְדִמְעָתָהּ עַל לֶחֱיָהּ" אָמַר רָבָא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן כְּאִשָּׁה שֶׁבּוֹכָה עַל בַּעַל נְעוּרֶיהָ (איכה א, ב). פירש רש"י ז"ל דריש לֶחֱיָהּ לשון ליחות ונערות. ועוד נראה לי בס"ד לֶחֱיָהּ 'חל י־ה' כי בעת נשואין חל שם י־ה על אשה ובעלה וכשהביא בן ובת נשלם אותיות ו"ה, נמצא נשואין שבה תהיה שמחת האשה בבעל נעוריה חל בהם תיקון שם י־ה וזהו לֶחֱיָהּ 'חל י־ה'. או יובן בס"ד לֶחֱיָהּ אותיות 'חי לה' דאמרו רבותינו ז"ל בֶּן שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה לַחֻפָּה (משנה אבות ה, כא) גם שניהם נקראים בתואר אָדָם שהוא מספר קטן תשעה [1+4+4=9] וב' פעמים תשעה הוא ח"י [18].

כָּל הַמֵּצֵר לְיִשְׂרָאֵל נַעֲשָׂה רֹאשׁ (איכה א, ה) (ישעיהו ח, כג) נראה הטעם דאמרו רבותינו ז"ל (פסחים פז:) צדקה עשה הקדוש ברוך הוא עם ישראל שפזרם במלכיות שאם היו גולין כולם אצל מלך אחד היה הורג אותם אך עתה שיש מן ישראל אצל מלכים אחרים חושש ההורג דקרו ליה 'מלכתא קטיעא' ולכך אינו הורג היהודים אשר במלכותו. ואם היה זה המלך שגלו אצלו קטן ושפל לא היה חושש פן קרו ליה 'מלכותא קטיעא' יען כי הוא אינו מלך חשוב כל כך שיקפיד בזה ולכן נעשה ראש גדול המלכים דאז אם יהרוג הכל וקורין אותו 'מלכתא קטיעא' יקפיד בכך מאד לפי כבוד מלכותו דהא בלאו הכי אית ביה מילי דקטיעי כמה וכמה. ומה שאמר ' כָּל הַמֵּצִיק לְיִשְׂרָאֵל אֵינוֹ עָיֵף ' גם זה לטובת ישראל דאם עיף תקצר רוחו מצד עייפותו ויכלם ח"ו. או יובן אומרו 'אֵינוֹ עָיֵף' רצונו לומר אינו שופך דמים מצד הכוכב שלו כי מאן דנולד במאדים שופך דמים כנזכר בגמרא (שבת קנו.) ואמרו רבותינו ז"ל אין עיף אלא שופך דמים דכתיב 'עָיְפָה נַפְשִׁי לְהֹרְגִים' (ירמיהו ד, לא) ואם יהיה מצד הכוכב שלו שופך דמים אז יעלה על לבו לכלותם ח"ו כי מזגו מצד הכוכב היה מכריחו לכן ימסרם ביד מלך שטבעו מצד הכוכב הוא להפך שקשה עליו שפיכות דמים.

כָּל הָאוֹכֵל מִלַּחְמָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל טוֹעֵם טַעַם לֶחֶם (תהלים יד, ד) נראה לי נקט לֶחֶם כדי לכלול בו הנאת אכילה והנאת תשמיש כי גם האשה נקראת לֶחֶם כמו שאמרו רבותינו ז"ל על פסוק כִּי אִם הַלֶּחֶם אֲשֶׁר הוּא אוֹכֵל (בראשית לט, ו) ואמרו רבותינו ז"ל (עבודה זרה כב:) אפילו בהמתן של ישראל חביבה עליהם יותר מנשותיהם.

עֲשָׂאוּנִי כְּעוֹבְרֵי עַל דָּת פירוש כתיב עוֹלָם חֶסֶד יִבָּנֶה (תהלים פט, ג) שקיום העולם הוא על חסד שעושים בני אדם זה בזה לתת לחם לרעבים ולהחזיק ידי עני ואביון ולכן החסד נקרא בשם דֶּרֶךְ אֶרֶץ כי הארץ נבנית ומתקיימת על החסד ולכן נקרא גם כן החסד בשם דָּת כי הוא דת הנוהג בארץ הלזו דאי אפשר להתקיים בלעדו. וזה הדת של הארץ שהוא דרך שלה, עברו עליו בסדום שהיו אכזרים וְיַד עָנִי וְאֶבְיוֹן לֹא הֶחֱזִיקָה (יחזקאל טז, מט). ולכן כל אותם שאינם עושים גמילות חסדים נקראים עֹבְרֵי דֶרֶךְ כי אמרו בגמרא דמציעא (בבא מציעא ל:) בפסוק וְהוֹדַעְתָּ לָהֶם אֶת הַדֶּרֶךְ יֵלְכוּ בָהּ (שמות יח, כ) 'אֶת הַדֶּרֶךְ' זו גמילות חסדים שנאמר וְהָלַכְתָּ בִּדְרָכָיו (דברים כח, ט) עיין שם. והנה מצינו שהקדוש ברוך הוא דן את סדום באש וגפרית (בראשית יט, כד) והטעם כי היה להם אכזריות ועברו דרך זו גמילות חסדים וכל האכזריות תהיה בבני אדם מתגבורת יסוד האש שבהם ולכן מדה כנגד מדה דן אותם באש וגפרית ואמרה ציון בעד ישראל 'לוֹא אֲלֵיכֶם כָּל עֹבְרֵי דֶרֶךְ' (איכה א, יב) רצונו לומר אתם עֹבְרֵי דֶרֶךְ שיש לכם מדת סדום שלא היה אצלם גמילות חסדים המכונית בשם דֶּרֶךְ לא יבא עליכם כאשר בא עלי אשר דן אותי כדין סדום שהביא עליהם אש וגפרית. וכן בישראל כתיב 'שָׁלַח אֵשׁ בְּעַצְמֹתַי' (איכה א, יג) אך כיון שבסדום היה אש וגפרית ובישראל היה אש בלבד דכתיב 'שָׁלַח אֵשׁ בְּעַצְמֹתַי' לכך אמרה 'עֲשָׂאוּנִי כִּסְדוֹם' בכ"ף הדמיון שלא שלח בציון אש וגפרית כמו סדום ממש.