שהמרו — נתערבו כמו שממרין את היונים דסנהדרין (דף כו:):
מי כאן הלל — כלום כאן הלל ולשון גנאי לנשיא ישראל:
מפני מה ראשן של בבליים סגלגלות — בילונ"ה בלעז שאינו עגול לישנא אחרינא ראשן של בבליים סגלגל עגול:
תרוטות — רכות:
שדרים בין החולות — והרוח נושבת ונכנס בתוך עיניהם ובמקום אחר מפרש תרוטות לשון עגולות בית מושב שלהן ואף כאן אני אומר כן ומפני שדרים בין החולות שינה אותם המקום שלא יהא סדק של עיניהם ארוך כשלנו ויכנס בו החול וכן רגליהם של אפרקיים רחבות שלא יטבעו בבצעי המים ורבותינו מפרשים שדרים בין בצעי המים והולכין יחפין ומתפשטין רגליהן לפי שהמנעל דוחק הרגל ומעמידו על דפוס שלו:
כדי הוא הלל — ראוי לכך:
הוציאו בנזיפה — דתניא הבא לקבל דברי חברות חוץ מדבר אחד וכן גר הבא להתגייר וקבל עליו דברי תורה חוץ מדבר אחד אין מקבלין אותו במסכת בכורות (דף ל:):
גייריה — וסמך על חכמתו שסופו שירגילנו לקבל עליו דלא דמיא הא לחוץ מדבר אחד שלא היה כופר בתורה שבעל פה אלא שלא היה מאמין שהיא מפי הגבורה והלל הובטח שאחר שילמדנו יסמוך עליו:
אפיך ליה — כגון תשר"ק:
לאו עלי קא סמכת — מנין אתה יודע שזו אלף וזו בית אלא שלמדתיך וסמכת עלי דעל פה נמי סמוך על דברי:
אמת הבנין — מקל שהוא אמת אורך ומודדים בו אורך הבנין שהיו קוצצין עם האומנין כך וכך אמות בכך וכך דמים:
דעלך סני לחברך לא תעביד — ריעך וריע אביך אל תעזוב (משלי כז) זה הקב"ה אל תעבור על דבריו שהרי עליך שנאוי שיעבור חבירך על דבריך ל"א חבירך ממש כגון גזלה גנבה ניאוף ורוב המצות:
אידך — שאר דברי תורה:
פירושה — דהא מילתא הוא לדעת איזה דבר שנאוי זיל גמור ותדע:
סופר — מלמד תינוקות:
טכסיסי — תיקוני צרכי המלך לפי הכבוד:
שלשתן — הגרים הללו:
סדר זרעים — שעל אמונת האדם סומך להפריש מעשרותיו כראוי:
חוסן — לשון יורשין ועל ידי אשה נולדו יורשין:
סדר נזיקין — מושיען מזהיר לפרוש מהיזק ומהתחייב ממון:
דעת — עדיף מחכמה:
היא אוצרו — הוא עיקר החשוב בעיניו לאצור ולעשות סגולה לזכרון:
קבעת עתים — לפי שאדם צריך להתעסק בדרך ארץ שאם אין דרך ארץ אין תורה הוצרך לקבוע עתים לתורה דבר קצוב שלא ימשך כל היום לדרך ארץ:
בפריה ורביה — היינו חוסן:
צפית לישועה — לדברי הנביאים:
הבנת דבר מתוך דבר — היינו דעת:
קב חומטין — ארץ מלחה ומשמרת את הפירות מהתליע:
ואינו חושש — למוכרה בדמי חטין דלאו אונאה היא שהרי שמירתן בכך:
