ואין לה פדיון — להוציאה לחולין אבל קדש יש קדש שנפדה כגון שהומם לפני שחיטה:
ואסורה לזרים — לעולם אבל קדש יש קדש שמותר לזרים לאחר זריקה כגון מעשר בהמה ותודה ושלמים:
הנך נפישין — בשם:
כרת — עדיפא דאית בה תרי חומרי ימיו נכרתין והולך ערירי:
ראשית דגנך תתן לו ולא לאורו — מכאן שאין תורמין מן הטמא על הטהור דכתיב תתן לו דבר הראוי לו לאכול ולא לתת לאורו להסיק ומדאיצטריך למעוטי מכלל דבת אורו היא להסקה:
ויצא — מאי איכפת לן:
חובה — כבוד שבת הוא שאין סעודה חשובה אלא במקום אור כעין יממא בפרק בתרא דיומא (דף עה:):
רחיצת ידים ורגלים — ערבית ליל שבת:
בסדינין המצוייצין — סדינים של פשתן ובהן ציצית של תכלת כלאים אלא שמותר מן התורה דדרשינן סמוכין לא תלבש שעטנז גדילים תעשה לך (מנחות פ"ד לט.):
מחבין ממנו כנפי כסותן — שהיו להם סדינים שאינן מצוייצין:
בית שמאי פוטרין — ואף על גב דציצית חובה הוא בכל טליתות שיש לו לאדם ואפילו מונחים בקופסא הני דפשתן פטורין משום דכלאים לא שרא רחמנא דלא דרשי סמוכין:
וב"ה מחייבין — דדרשי סמוכין:
ואינהו סברי — [תלמידיו] שהיו אוסרין סבור נהי דהלכה כב"ה וחייבין מדאורייתא מיהו [רבנן] גזור בהו משום כסות לילה שמא יהא לו כסות שמיוחד ללילות ויטיל בו ציצית ונמצא לובש כלאים שלא במקום מצוה דכסות לילה לא מיחייב בציצית דכתיב וראיתם אותו וביבמות פרכינן וכי ב"ד מתנין לעקור דבר מן התורה לפטור את החייב ומשני שב ואל תעשה שאני:
הדלקת נר בשבת — שלא היה לו ממה להדליק ובמקום שאין נר אין שלום שהולך ונכשל והולך באפילה:
איזהו עשיר — נפקא מיניה למטרח להדורי אמילתא:
נחת רוח בעשרו — שמח בחלקו אם מעט אם רב:
שעובדין בהן — בשדות עבודה הצריכה להם:
שמא יסתפק ממנו — ותניא בתוספתא הנותן שמן לנר חייב משום מבעיר והמסתפק חייב משום מכבה במסכת ביצה בגמרא דיום טוב (דף כב.):
